אבנר טריינין.
    בין שירה למדע : עיונים בשירה העברית החדשה / אבנר טריינין. — ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״א 2000.
    216 עמ׳. — (סדרת מבואות)
    Between Poetry and Science : Reflections on Modern Hebrew Poetry / Avner Treinin

    הספר מבוסס על סדרת הרצאותי בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון, בשנת 1997, שכותרתה היתה ״הברֵכה והמראה—דגמים של השתקפות החוץ בשירה״, המראה משמשת דגם מקובל של שיקוף אובייקטיבי (ראשיתו ב״המדינה״ לאפלטון). ואילו הברכה היא ״הברכה״ של ביאליק: כשהיא רגועה היא משקפת נאמנה את החוץ, אך בהיותה סוערת היא משקפת רק את עצמה. זהו אפוא דגם דינמי, אף כי אצל רומנטיקנים מושבעים הברכה סוערת תמיד.
    על יסוד דגמים אלה נבחנות כאן המגמות הספרותיות השונות, בעיקר המימטית־אובייקטיבית והרומנטית־אקספרסיבית, ומקום מיוחד מוקדש ללשון הציורית המאפיינת מגמות אלה: הלשון המטונומית לעומת המטפורית. הדיון בהשתקפות החוץ מוליך אל הנושא המרכזי של הספר: בין שירה למדע, בייחוד ביחסה של השירה העברית החדשה.
    המדע מספק לנו את הידע האובייקטיבי ביותר על המציאות, ולפיכך יש מקום להניח כי יהיה גורם חשוב בכל התייחסות של התרבות אליה. ואכן, אלה היו פני הדברים עד סוף המאה ה־8ו בקירוב— עד התגברותה של הרומנטיקה על המגמה המימטית, שמשלה בכיפה עד אז. הרומנטיקה התקוממה נגד השתלטות המדעיות על התרבות, ובכך נוצר הקרע בין ״שתי התרבויות״ — תרבות המדע ותרבות הספרות. אך גם בהתהפך הגלגל, כשהשיבה המגמה המימטית לעצמה את הבכורה במסגרת הזרמים ״האובייקטיביים״ השונים, לא התאחה הקרע ולרוב אף העמיק. והרי זו תופעה מתמיהה. שכן התפתחויות מהפכניות בפיזיקה של המאה ה־20, שאותן נסקור בהרחבה, יש בהן כדי לקרב את המדע לרוחה של הספרות, אפילו הרומנטית. בספר זה נסקור את מהלך הדברים ואח הסיבות להיווצרות הקרע בין שתי התרבויות ואף להעמקתו, גם כאשר השתנה אופיין של התרבויות בכיוון שהיה עשוי לאחותו.  (מתוך ההקדמה)

תוכן העניינים:

• הקדמה (עמ׳ 9–11)
• מבוא (עמ׳ 13–15)
• פרק א. ערוצי קלט – הרהורים על שלכת וזמיר (עמ׳ 17–30)
•     1. קליטה חושית ישירה היא תנאי דרוש ליצירה – האומנם? (עמ׳ 17–20)
•     2. שירת הזמיר בראי השירה – פילומלה מול ביולוגיה (עמ׳ 20–29)
•     3. נטפי טל או טיפות זיעה (עמ׳ 29–30)
• פרק ב. השתקפות החוץ ביצירה: המראָה והברֵכה (עמ׳ 30–48)
•     1. על המשמעות של השתקפות החוץ ביצירה ועל משמעותו של השיר (עמ׳ 30–33)
•     2. דגם המראה – המגמה המימֶטית (עמ׳ 33–35)
•     3. דגם הברֵכה – המגמה הרומנטית (עמ׳ 35–38)
•     4. השתקפות החוץ בשירה המודרנית (עמ׳ 38–44)
•     5. השתקפות החוץ בשירה הפוסט-מודרנית (עמ׳ 44–47)
•     6. הברֵכה מול המראה – סיכום העמדות של שתי המגמות בימינו (עמ׳ 47–48)
• פרק ג. ״הברֵכה״ של ביאליק – המעבר מן המגמה המימטית למגמה הרומנטית (עמ׳ 49–61)
•     1. ״ראי לחסין היער״ (עמ׳ 49–51)
•     2. ״פה עמה במעמקיה״ (עמ׳ 51–53)
•     3. ״מי משניהם קודם״ (עמ׳ 53–54)
•     4. ״ברגע זעם אחד שׂם לקְצפָה״ – הסערה הורסת את הפונקציה המימטית (עמ׳ 54–56)
•     5. ״בלשון זו יתוודע אל לבחירי רוחו״ (עמ׳ 56–58)
•     6. ״זוהר״ כתִרגול מקדים ל״הברֵכה״ (עמ׳ 58–61)
• פרק ד. הלשון הפיגורטיבית של שתי המגמות: המימטית-אובייקטיבית והרומנטית-אקספרסיבית (עמ׳ 62–74)
•     1. המטפורה (עמ׳ 63–64)
•     2. הדימוי (עמ׳ 64)
•     3. המטונימיה (עמ׳ 65–67)
•     4. יחסים סינטגמטיים ופרדיגמטיים (עמ׳ 67–68)
•     5. יצירה מטונימית או מטפורית? (עמ׳ 68–71)
•     6. סמל ואלגוריה (עמ׳ 71–74)
• פרק ה. עיון בסיפורי הבריאה בספר בראשית לפי שני הדגמים – המראה והברֵכה (עמ׳ 75–82)
•     1. סיפור הבריאה P – דגם המראה (עמ׳ 75–78)
•     2. סיפור הבריאה J – דגם הברֵכה (עמ׳ 78–82)
• פרק ו. שירה ומדע – שתי התרבויות (עמ׳ 83–110)
•     1. שתי התרבויות – ראשית הקרע (עמ׳ 84–87)
•     2. מן התפישה המָגית לניטרליזציה של הטבע (עמ׳ 88–89)
•     3. מן ה״אופטיקה״ לרומנטיקה (עמ׳ 90–92)
•     4. שירה ומדע במאה ה-20 – ״השירה הפיזית״ נגד הפיזיקה (עמ׳ 93–106)
•     5. מה יש לשירה הפיזית נגד הפיזיקה? (עמ׳ 107–110)
• פרק ז. זיקת השירה העברית החדשה למדע: מבוא – ביטוייה במאה ה-18 וה-19 (עמ׳ 111–121)
•     1. מדע בשירות הדת – רמח״ל (עמ׳ 113–118)
•     2. הזיקה למדע בתקופת ההשכלה – יל״ג (עמ׳ 118–121)
• פרק ח. השתקפות המדע בשירה העברית במאה ה-20: המגמה הרומנטית-אקספרסיבית (עמ׳ 122–149)
•     1. מהמנון הגשמי אל הנפש השוכנת בלַבָּה – אורי צבי גרינברג (עמ׳ 124–129)
•     2. היקום התקשורתי או היקום המוֹתי – דוד אבידן (עמ׳ 130–138)
•     3. האטום הריק של הרצון – רחל חלפי (עמ׳ 138–143)
•     4. חורבן מחושב – יהודית מוסל-אליעזרוב (עמ׳ 143–149)
• פרק ט. השתקפות המדע בשירה העברית במאה ה-20: המגמה המימטית-אובייקטיבית (עמ׳ 150–196)
•     1. ״כל ציפור יש לה שירתה שלה״ – שאול טשרניחובסקי (עמ׳ 152–164)
•     2. ״אמרת רק משל ... אתה חייב לדיק״ – דן פגיס (עמ׳ 164–174)
•     3. גוף-הנפש, חצי מראה – צבי עצמון (עמ׳ 174–186)
•     4. ״רק ידיעה עמוקה כמו ברֵכה כפולת קרקעית״ – מאיה בז׳רנו (עמ׳ 187–196)
• נספח: שר היער / מאת י״ו גתה ; תרגום – שאול טשרניחובסקי (עמ׳ 197–198)
• הערות (עמ׳ 199–210)
• מפתחות (עמ׳ 211–216)

עודכן לאחרונה: 4 ביוני 2022

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר