לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

אבנר טריינין (1928–2011)

<בהכנה>

Avner Treinin

    אבנר טריינין, משורר, סופר וחוקר ספרות, נולד בתל אביב בכ״ג בשבט תרפ״ח, 14 בפברואר 1928, אך מגיל שנתיים חי בירושלים. שנה פורמטיבית משנות ילדותו עברה עליו במושבה באר יעקב. למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. נפצע קשה במלחמת העצמאות, שבה שירת כחייל כימאי במעבדה להכנת חומרי נפץ. ב-1954 הצטרף לצוות ההוראה של המחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית, ובה לימד כימיה פיזיקלית עד פרישתו ב-1996. הועלה לדרגת פרופסור חבר (1965), פרופסור מן המניין (1971) ושימש דיקן הפקולטה למדעי הטבע. פירסם מאמרים מחקריים רבים בתחומי ההתמחות שלו (ספקטרוסקופיה ופוטוכימיה) וכמה ספרי לימוד שזכו לתפוצה רחבה (יסודות הכימיה, כימיה פיזיקלית, יסודות התרמודינמיקה).
    סיפור ראשון שלו נדפס ב-1947 בשבועון עתים בעריכת א׳ שלונסקי, ואילו שיריו הראשונים ראו אור במשא (הדו-שבועון) זמן קצר אחרי הקמת המדינה. אסופת שיריו הראשונה, אזובי קיר, ראתה אור ב-1957 (הקיבוץ המאוחד), והשנייה, הר וזיתים, אחרי הפסקה ארוכה, ב-1969. לאחר האסופה השלישית, השער הסתום (1976), נעשו פרסומי השירה שלו תכופים יותר. כך הופיעו ברווחי זמן קבועים בקירוב הספרים: המערכה המחזורית (1978); לקט שיכחה (1982); אוקלידום (1985); החזרות (1988); זכרון המים (1991); מעלות אחז (1996); רואה זיתים (2003); והבולענים (2009). ב-1999 כינס את שירתו בכרך המקיף מחזורים: שירים: 1952–1998. כתב גם מאמרים בענייני ספרות וספר עיון: בין שירה למדע: עיונים בשירה העברית החדשה (2001).
    משורר עתיר תרבות ועידון. מבחינות רבות הוא המשכיל במשוררים הישראליים, מי שהצליח למזג ידיעה יסודית בתחומים שונים של מדעי הטבע עם תרבות ספרותית-הומניסטית רחבה. היסוד ההגותי דומיננטי בשירתו, ועם זאת אין זו שירת הגות בלבד, אלא גם שירה חושנית ועזת רגשות, שקושרת את הקרוב והיומיומי בתקדימי מיתוס ודת, וחושפת את התשתית הפיזיולוגית ה׳ניטרלית׳, המדעית-אובייקטיבית, של חיי היצר והרגש. מפעם לפעם אף פורצת בה מחאה מוסרית וחברתית חריפה, המביאה אותה אל סף הבוטות של השיר הפוליטי והממקדת את התבוננותה בהוויה הישראלית השסועה, ובייחוד בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
    טריינין נע בשירתו בקביעות בין כמה מוקדים, שהוא מעמתם אלה עם אלה, מנסה למצוא דרכים למיזוגם, אך לרוב מודה ביושר אינטלקטואלי נוקב כי המיזוג המבוקש חומק ממנו, מותיר אותו תלוי בין קטבים שאינם ניתנים לקירוב. מכאן המתח הרגשי וההגותי היחיד במינו השופע משירתו; מתח המקשה על קליטתה והמייעד אותה בעיקר לקורא האנין, שאינו מבקש בשירה קסמים מהירים וגלויים לעין.
    גם לשונו תובעת התמודדות מתמדת. ריתמית ומוזיקלית לעילא, ועם זאת חופשית לגמרי מחריזה וממשקל, היא מעמידה את הקורא בפני דחיסות הבעתית, הנובעת מצירוף של כמה מרכיבים מנוגדים: מחד גיסא, מצלול עשיר ומרוכז המתניע את השיר על פני רצפים צליליים ׳סמיכים׳, שיש בהם לעתים משחק מילים שמתוך ההיאחזות בדמיון של העיצורים אלה לאלה; ומאידך גיסא, נטייה לקצרנות, לדילוג על פערים, לקפיצות אסוציאטיביות, לדחיסה של שני משפטים לתוך מתכונת תחבירית של משפט אחד, כשמילה או צירוף מילים משמשים בתפקיד כפול בשני המשפטים, בעוד המשורר מפיק את מרב המטען הסמנטי הן מן הרב-משמעות של המילים והן מן האפשרות להשתמש בהן בתור חלקי דיבר שונים במסגרת של ׳תחביר דו-פרצופי׳. בה במידה נפגשים בסגנונו שכלתנות אנליטית עם העצמה אקספרסיבית של ריגוש, או מיקוד מרבי של תיאור, אחיזה איתנה במקורות (בעיקר המקרא), עם חופש כמו-דיבורי.
    לשונו השירית מרתקת במודעותה לעצמה, שאינה אלא פועל יוצא של המודעות המופלגת של המשורר למעשה השיר. מדובר כאן בערנות מלאה למשמעות הפיזית והמטפיזית של פעולת המוח, מערכת העצבים, החושים, הזיכרונות, הרגשות, הידיעות, התהיות, שכולם מניעים כביכול את היד הכותבת בעת שהיא מעלה את מילות השיר על הנייר.
    מהמוקדים העיקריים של שירתו: צרור התנסויות ילדות, בעיקר במושבה ובירושלים, שהותירו משקע חושי רגשי כה עשיר, עד שהמשורר שב וחוזר ושב אליהן בכל קובצי שירתו, מגלה בהן משמעויות חדשות ומשלב אותן בהקשרים חדשים. בהתנסויות אלה קשורות גם הדמויות של ההורים בצעירותם: האב, חלוץ מרוסיה שהגיע לארץ ישראל של שנות העשרים מסין (המשורר מכניס את מסעו הארוך ל״מחזור המים״ חובק התבל, המתנהל על פי חוקי הפיזיקה והכימיה, אך הנושא על גבו גם את רצונות האדם וכוונותיו); אחר כך פועל צרוב מלח ושמש במפעלי האשלג בים המלח. והאם, אישה עמלה, טורחת תמיד, מקיימת את ביתה באמצעים דלים.
    לעומת ההתנסויות הללו – לא תמיד מרגיעות, אבל תמיד עזות ורעננות – הוא מעלה מסכת מתמשכת של התבוננויות נוקבות, לא מחוסרות אמפתיה אך בהירות ומדויקות, בכל סימני הבליה, דעיכת החיים, ההתרוקנות הן מן העוצמה הביולוגית והן מכוחות הרגש הדרושים לשם המשך הקיום. תחילה מתמקדות התבוננויות אלה בהורים הדועכים, באב אכול הסרטן, באם המאבדת את שפיות דעתה בדמנציה של זקנה. בהדרגה הן מוסטות אל המשורר המזדקן עצמו. אין למצוא בשירה הישראלית אנטומיה מקבילה לזו בישירותה, ביושרה, במהלכה הנוקב והבלתי-ותרני, המצרף רגישות מאופקת וחדות ללא פשרות של מדען.
    צירוף ניגודים אחר מעמת הבלחות נוף מופלאות ברעננותן (בשיריו חוזר ומופיע האייקון של ענף שקד פורח כשהוא מתגלה לפתע מתוך הערפל החלבי של בוקר ירושלמי חורפי), המציינות שירה זו כאחת החטיבות החיוניות והצבעוניות ביותר בספרות הישראלית הירושלמית, עם מראות עוול וחזונות חורבן הנשקפים מאותו נוף ירושלמי עצמו. אלה האחרונים מחזירים את המשורר הן לזיכרונות ילדות ונעורים והן, בעיקר, למראות תנ״כיים, בעיקר לסיפור חייו ומותו של ישו. הר הזיתים, שזיתיו נכרתו זה כבר, ממלא תפקיד של ׳לוקוס׳ מרכזי ברובד זה של שירים. לאלה מצטרפות סדרות של התבוננויות נופיות והיסטוריות מרוחקות, כשהריחוק הגיאוגרפי והכרונולוגי משמש בהן להארכת הטווח של ההתבוננות ההגותית באינטראקציה שבין מקום לאדם, בין בית-גידול לשוכניו ובין עבר מצטבר לעתיד מסתמן. בכמה משירים אחרונים אלה, בייחוד באורבניים שבהם, קרב המשורר אל גבול הדיסטופיה הסאטירית.
    כל המרכיבים הללו נבחנים בהקשרים רחבים של ההיסטוריה, התרבות, ובעיקר מדעי הטבע. אלה האחרונים, בסדר הסיבתי שהם חושפים במציאות, משמשים את המשורר כמין פרדיגמה גיאומטרית, שהשירים מעמתים אותה עם אי-הסדר ואי-הוודאות של האינטראקציות האנושיות. בקובץ אוקלידום עשה ניסיון ליצור גיאומטריה של הביוגרפיה, שהוא מהלך אירוני, שכן הביוגרפיה הודפת את הגיאומטריה והגיאומטריה אונסת את הביוגרפיה.
    בכללותה עומדת שירתו בסימן הקרע בין תפישת חיים הנובעת מחיי הרגש, מהמוסר ומהתרבות ועיקרה אמונה בערכים מוסריים ואסתטיים וחתירה למימושם, לבין תפישת חיים מדעית, שאינה מסוגלת להודות בקיום האובייקטיבי של ערכים כאלה, הניתנים להתפרש כתוצאות של פעילויות הורמונליות או עצביות. ללא לאות, אך גם ללא הצלחה מלאה, מנסה המשורר, לכל אורך דרכו, למצוא את נקודות המגע בין שתי המערכות, המערכה ה׳סגורה׳ – המדעית-אובייקטיבית, והמערכה ה׳פתוחה׳ – המוסרית-אסתטית. נראה שלעולם לא יגיע לרגיעה בחיפוש הקשר בין המערכות או העולמות, ה׳חור׳ שבעדו ניתן לעבור מן האחד אל האחר.
    טריינין אינו משורר פופולרי. נוכחותו הציבורית מוגבלת. עם זאת, הוא משורר ישראלי ׳מז׳ורי׳. ההיקף, העומק, התנופה והאיכות, וכן האותנטיות הישראלית הנופית של שירתו, מעמידים אותה בין ההישגים הבולטים ביותר של הספרות הישראלית.
    זכה, בין השאר, בפרס מילוא (1969), בפרס עגנון (1979), בפרס ברנר (1986), בפרס ביאליק (1989) ובפרס פיכמן (1995).
    אבנר טריינין נפטר בירושלים בט׳ בתשרי תשע״ב, 7 באוקטובר 2011.


יצירות אבנר טריינין בפרויקט בן-יהודה
בין שירה למדע – יצירתו של אבנר טריינין

נכתב על-ידי דן מירון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה] 

ספריו:

  • אזובי-קיר : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי״ז 1957)
  • הר וזיתים : שירים (ירושלים : אגודת שלם, תשכ״ט)
  • השער הסתום : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ו 1975)
  • המערכה המחזורית : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ח 1978)
  • לקט שכחה : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982)
  • אוקלידום : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה 1985)
  • החזרות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
  • זכרון המים : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
  • מעלות אחז : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1996)
  • מחזורים : שירים: 1952-1998 (ירושלים : הקיבוץ המאוחד, תש״ס 1999) <כולל מסה על שירתו של אבנר טריינין מאת דן מירון>
  • בין שירה למדע : עיונים בשירה העברית החדשה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״א 2000)
    תוכן העניינים
  • רואה זיתים : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2003)
  • הבולענים : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות, 2009) <הביאה לדפוס לאה שניר>

ספרים אחרים:

  • יסודות הכימיה : ספר לימוד לכיתות השישיות בבתי-הספר התיכוניים ולבחינות המוקדמות בכימיה של משרד החינוך (ירושלים : אחיאסף, 1954) <הופיע בשש מהדורות>
  • כימיה פיסיקלית : לתלמידי מתימטיקה-פיסיקה (ירושלים : מפעל השכפול, תשכ״ג) <עריכה – אמנון אהרני>
  • לקסיקון המדעים המדויקים / מאת פנחס אביבי, הערכים בכימיה מאת אבנר טריינין ; בהשתתפות אריאל כהן, צבי כהן (רמת-גן : מסדה, 1967)

על המחבר ויצירתו:

  • טריינין, אבנר. גבעול רועד מכל האדמה. מעריב, ספרות, כ״א באדר א׳ תשמ״ט, 3 במארס 1989, עמ׳ 1 <דברים בטקס קבלת פרס ביאליק>
  • אדמוני, יעל. המשורר שבו שהוא חשוב מן המדען שבו. דבר, כ״ד באב תשמ״ו, 29 באוגוסט 1986, עמ׳ 28 <שיחה עם פרופ׳ אבנר טריינין>
  • ארנון, שרה. אבנר טריינין: שירה וכימיה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ז באדר ב׳ תשמ״ו, 28 במארס 1986, עמ׳ 20 <עם זכייתו בפרס ברנר לספרות>
  • באר, חיים. מזכרונותיה של תולעת ספרים. דבר, דבר השבוע, י״ט באדר א׳ תשמ״ט, 24 בפברואר 1989, עמ׳ 10–11.
  • בסר, יעקב. אבנר טריינין: הניגוד שבין המנגינה לבין המנגנון (שיחת החודש). עתון 77, גל׳ 197 (1996), עמ׳ 22–24.
  • גורפיין-אוכמני, רבקה.  ״חתול בשובך״ / אבנר טריינין.  בספרה: אבל הדברים היפים : מסות על ספרות עברית חדשה (תל-אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980), עמ׳  39–40.
  • גלדמן, מרדכי. אהבת מרדכי. במחנה, גל׳ 38 (6 ביוני 1990), עמ׳ 43 <על שירו של אבנר טריינין ״העיר שבה נולדתי״ בצירוף מילות השיר>
  • גלדמן, מרדכי. הצד, המרכז והאין. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ב׳ בניסן תש״ס, 7 באפריל 2000, עמ׳ 28–29 <דברי פרשנות והסבר לשירו של אבנר טרינין ״על משכבך״, בצירוף מילות השיר>
  • וולמן, הדסה. בשירה מותר לומר הכל : ראיון עם אבנר טריינין, מדען ומשורר לרגל קבלו את פרס ביאליק. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ט באדר א׳ תשמ״ט, 24 בפברואר 1989, עמ׳ 22.
  • כץ, שרה. ״תסמונת חם״ ו״תסמונת סדום״ בשירי אבנר טריינין. מאזנים, כרך ע״ו, גל׳ 5 (2002), עמ׳ 32–33.
  • מאירוביץ, דורית. ״תנועה סתומה בשעונים מדויקים״ - על הפואטיקה של אבנר טריינין. חדרים, גל׳ 9 (1990), עמ׳ 141–152 <חזר ונדפס בספרה הנוף הוא הנפש : מסות ומאמרים על משוררים ושירה (תל אביב : קשב לשירה, תשע״ב 2011), עמ׳ 41–62>
  • עצמון, צבי. מעבדת הנפש, נוסחת השיר : על שירתו של אבנר טריינין. במכללה, כרך 1 (תש״ן), עמ׳ 101–111.
  • פלדמן, זיוה.  אדם בנוף שירתו : ארץ ישראל ונופיה בשירה העברית. מראה: כתב עת לספרות, אומנות והגות יהודית, גל׳ 2 (סתיו תשס״ח 2007), בעיקר עמ׳ 84–90.
  • פסיפס. ״נופי טבע ואדם בשירה – על רקע שירת דור המדינה״ : ראיון עם המשורר. פסיפס: כתב-עת לשירה, גל׳ 70 (אביב/קיץ תשס״ח 2008), עמ׳ 4–5.
  • רון, צילה. עיון בשירו של אבנר טריינין ״כתונת איש המחנות״. ספרות ילדים ונוער, שנה י״א, גל׳ ב׳-ג׳ (מ״ב-מ״ג) (1985), עמ׳ 54–64.
  • רייך, צחי. לבד, בכיתה של מופרעים. במחנה, גל׳ 31 (5 באפריל 1989), עמ׳ 28–29.
על ״אזובי הקיר״ על ״הר וזיתים״
  • עקרוני, אביב. ירושלים העיר שחוברתי לה כעפר למדרון.  אופק, לספרות, להגות ולביקורת, קיץ 1970   <חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך (תל-אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 121–122>
על ״השער הסתום״
  • Feinberg, Anat. The Secret Gate.   Modern Hebrew literature, vol. 2, no. 1 (Spring 1976), pp. 32-36.
על ״המערכה המחזורית״
  • לוריא, שלום. גם מסכה תגיע שעתה : עיון בספר השירים של אבנר טריינין ״המערכה המחזורית״. מבפנים, כרך מ״א, גל׳ 1–2 (1979), עמ׳ 85–89.
על ״לקט שכחה״
  • נגיד, חיים. ללקוט שכחות.  מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 1 (כסלו תשמ״ג, דצמבר 1982), עמ׳ 49–50.
  • פלס, ידידיה. ״לקט שכחה״ (מדברים במסיבה במערכת ההוצאה). מבפנים, כרך מ״ה, גל׳ 1–2 (1983), עמ׳ 181–182.
על ״אוקלידום״
  • ארן, דוד. המדע העצוב של אבנר טריינין. על המשמר, כ״ט בטבת תשמ״ו, 10 בינואר 1986, עמ׳ 16.
  • בלאט, אברהם. ילקוט ספרותי. הצופה, ז׳ בשבט תשמ״ו, 17 בינואר 1986, עמ׳ 6.
  • דור, משה. המדען כמשורר. מעריב, 9 באוגוסט 1985, עמ׳ 30.
  • זקס, אריה. שירה כתיעוד מדעי. הארץ, ג׳ בחשון תשמ״ו, 18 באוקטובר 1985, עמ׳ 16.
  • סלע, אורי. ממכבש הדפוס. ידיעות אחרונות, 9 באוגוסט 1985, עמ׳ 21.
  • עקביהו, יצחק. וידויו של ילד מבחנה. דבר, י׳ בחשון תשמ״ו, 25 באוקטובר 1985, עמ׳ 24.
  • ציפר, בני. שבוע של ספרים. הארץ, 16 באוגוסט 1985, עמ׳ 19.
  • קרטון-בלום, רות. הנוסחאות המופלאות של האבסורד. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ו׳ באלול תשמ״ה, 23 באוגוסט 1985, עמ׳ 20.
על ״החזרות״ על ״זכרון המים״
  • ארן, דוד. מים הזוכרים חורבן ומוות. על המשמר, כ״ו בשבט תשנ״ב, 31 בינואר 1992, עמ׳ 18.
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 29 בנובמבר 1991, עמ׳ ב 9.
  • הולצמן, אבנר. הכל זורם. הארץ, כ״ב באדר ב׳ תשנ״ב, 27 במארס 1992, עמ׳ ב 8.
  • יעוז-קסט, איתמר. מ״אזובי קיר״ עד ״זכרון המים״ עם המשורר אבנר טריינין (שיחה). פסיפס, גל׳ 14 (1991), עמ׳ 4–6.
  • נגב, אילת. המתח בונה אותי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, א׳ בכסלו תשנ״ב, 8 בנובמבר 1991, עמ׳ 24 <ראיון עם אבנר טרינין בצאת ספרו ״זכרון המים״>
  • עצמון, צבי. מים קשים, מים חיים. מאזנים, כרך ס״ו, גל׳ 4–5 (1992), עמ׳ 13–15.
  • רז, אביעד. הצופן המטאפורי של המים. דבר, כ״ט בכסלו תשנ״ב, 6 בדצמבר 1991, עמ׳ 26.
  • שניר, לאה. שירה ומדע : ראיון עם אבנר טרינין. על המשמר, ו׳ בטבת תשנ״ב, 13 בדצמבר 1991, עמ׳ 18.
על ״מעלות אחז״
  • לאופר, רות. הגבול שבין החי לדומם. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 191 (י׳ בחשוון תשנ״ז, 23 באוקטובר 1996), עמ׳ 6.
  • מוסל-אליעזרוב, יהודית. קדושת החיים והחרב המתהפכת. מאזנים, כרך 72, גל׳ 11 (1998), עמ׳ 63–64.
  • עצמון, צבי. לאחוז את הזמן במילים. עתון 77, גל׳ 206 (1997), עמ׳ 21–23.
  • שתל, שמואל. הזמן בטרם יחשיך. מאזנים, כרך ע״א, גל׳ 3 (1996), עמ׳ 38–39.
על ״מחזורים״
  • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. טריינין והליצן האכזרי. הארץ, תרבות וספרות, י׳ בכסלו תש״ס, 19 בנובמבר 1999, עמ׳ ב 13.
  • ברתנא, אורציון. הדרך השלישית. מאזנים, כרך ע״ד, גל׳ 7 (2000), עמ׳ 57–58.
  • גוטקינד, נעמי. משורר גדול שנפל בין הקליקות. הצופה, המוסף, כ״ח בשבט תש״ס, 4 בפברואר 2000, עמ׳ 10.
  • וייכרט, רפי. נהר החיים והמתים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ט באדר א תש״ס, 25 בפברואר 2000, עמ׳ 29.
  • זנדבנק, שמעון. אשליה זו, שהשירה מפריחה מתוכה את ציפוריה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 365 (י״ז באדר א תש״ס, 23 בפברואר 2000), עמ׳ 13.
  • נצר, רות. האבסורד ושירת המדען. מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 7–8 (1988), עמ׳ 74–76.
  • פישלוב, דוד. המים זוכרים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ו באדר א תש״ס, 3 במארס 2000, עמ׳ 28.
על ״בין שירה למדע עיונים בשירה העברית החדשה״ על ״רואה זיתים״
  • בן-שאול, משה. ...ולא רק על הזית לבדו. מאזנים, כרך ע״ח, גל׳ 3 (ניסן תשס״ד, אפריל 2004), עמ׳ 29.
  • הרצוג, עמרי. הספרים: ... שמישהו יבוא כבר ויפרום. הארץ, תרבות וספרות, כ״ח בחשון תשס״ה, 12 בנובמבר 2004, עמ׳ ה 4
  • מירון, דן. מרואה שחורות לרואה זיתים : על קובץ שירים חדש של אבנר טריינין. קשת החדשה, חוב׳ 5 (סתיו 2003), עמ׳ 61–86.
 קישורים:
Wikidata – Q11164103 J9U – 987007268907305171 NLI – 000132517 LC – nr 88006071 VIAF – 37142694
עודכן לאחרונה: 2 במאי 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף