דוד
טרבאי, סופר ומוסיקאי, נולד בבודאפשט (הונגריה) בכ״ג בשבט תשל״ז, 11 בפברואר 1977. כשהיה בן שלוש נפרדה אמו מאביו, אדה טרבאי, סופר ילדים ידוע בהונגריה, וכשהיה בן ארבע-עשרה עלתה עמו ארצה. האם, שעבדה בבודפשט כעורכת ספרים, הפכה למרצה ולחוקרת של ספרות הונגרית באוניברסיטה העברית בירושלים.
למד בתיכון ע"ש תלמה ילין והשלים את השכלתו באופן פרטי אצל מורה לקומפוזיציה. אחר כך למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. ב-1996 החל לפרסם תרגומים וביקורות בעיתונים שונים כעתון 77,
ידיעות אחרונות וטיים אאוט.
ב-2001 ראה אור ספרו הראשון, אדוניס (גוונים), שנכתב במקורו כתסריט לחוג לקולנוע. בספר חמישה סיפורים המתרחשים בתקופות שונות, אך כולם מתארים מפגש המתקיים באותו האתר: טירה עתיקה בצרפת, על גבול בלגיה. נושאו הסמוי של הספר הוא מוזיקה: חמשת הסיפורים שומרים על עצמאותם אך נקשרים זה לזה באמצעות יצירה מוזיקלית שאבדה ונמצאה כעבור זמן. הרומן תורגם להונגרית וזכה להצלחה ולביקורות אוהדות בהונגריה, אך בישראל לא נכתבה עליו ולו רשימת ביקורת אחת. הרומן הבא,
סטלקר (2004), יצא לאור בישראל ובהונגריה בו בזמן, ופורסם שם בחגיגיות רבה במסגרת פסטיבל בינלאומי לספרות. הפעם זכה הספר גם כאן לביקורות, וב-2005 זכה מחברו בפרס נשיא המדינה לספרות בשיתוף עם האוניברסיטה העברית.
סטלקר עוסק בילד בן בלי שם, המתגורר במקום שאינו מוגדר, כנראה במזרח-אירופה. הילד משוחח עם עצמו ועם תחליף האב שלו, וחולם להיות
סטלקר – מדריך ומושיע לתושבים האחרים במקום. בתוך כך מתאר טרבאי תהליך של מעבר מילדות לבגרות, מעבדות לחירות, מחלומות של ילד למימוש עצמי של מבוגר, ובודק כמה שאלות מכריעות, בהן באיזו מידה יכול הפרט להגיע להגשמה עצמית כשהוא נמצא בסביבה מדכאת. הספר מספק לקורא מפתחות שונים להבנת המארג הקושר את חלקיו הפנימיים; דרך יצירות מוזיקליות, סיפורי מיתולוגיה וסרט הקולנוע של אנדריי טרקובסקי
סטלקר. ספרו הקיסרים חולמים ראה אור ב-2010. ספרו האחרון עד כה המעברים המאושרים (2014) הוא ספר מתח עתידני שמתרחש בישראל של 2026.
טרבאי תירגם כמה ספרים מהונגרית: סיפורו של כבוד עצמי – אנדור אנדרה גלרי
(2005); הסוף של רומן משפחה, מאת פטר נדש (2006); שעשועים בשאול – שתי נובלות מאת טיבור דרי (2007) ועוד.
David Tarbay was born in Budapest in 1977 to a literary family and immigrated to Israel with his mother in 1992. Tarbay had a musical education; he also has a BA from Tel Aviv University`s Department of Film and Television in scriptwriting. Today, he writes in both Hungarian and Hebrew and translates from and into both languages, most notably Tibor Dery and Peter Nedas into Hebrew. He has composed and produced jazz as well as classical music, and has written literary and music critiques. Tarbay has published two novels in Hebrew and a short screenplay. His novels, translated into Hungarian by himself, have been published by Kortars.
סיפורו של כבוד עצמי / אנדור אנדרה גלרי (תל-אביב, סיון, 2005)
הסוף של רומן משפחה / פטר נדש (תל אביב : עם עובד, תשס״ו 2006)
שעשועים בשאול : שתי נובלות / טיבור דרי (תל אביב : עם עובד, תשס״ז 2007)
ספר האבות / מיקלוש ואמוש (אור יהודה : מחברות לספרות, תש״ע 2009)
רחוב קטלין / מגדה סאבו (ירושלים : כתר, 2011> <עריכת תרגום - דליה טסלר>
חלמתי לך : סיפורים / ג׳ורג׳ שפירו (תל אביב : עם עובד, תשע״ג 2013)
<רומן אוטוביוגרפי>
המורדים / שאנדור מאראי (ירושלים : כתר, 2013) <עריכת
תרגום - דליה טסלר>
הרצאה על אוריינטליזם : לזכר ארנסט רנן / איגנץ
גולדציהר (רעננה : האוניברסיטה הפתוחה, 2016) <מבוא והערות
– יעקב שביט, יהודה ריינהרץ. מבוא לתרגום לגרמנית – פרידריך ניווהנר ; תרגום מהונגרית
– דוד טרבאי ; תרגום מגרמנית – מיכל פרץ>
התמימות : רצח הנערות שהסעיר את הונגריה / סילארד
רובין (תל אביב : הוצאת עם עובד, 2018)
שרון-בלייס, ענת.שיחה על ספרות הונגרית עם רותי גליק ודוד טרבאי.
בשנים האחרונות פורחת בארץ הספרות ההונגרית ומדפי הספרים שלנו מלאו בתרגומים מן המדינה המזרח-אירופאית, שידעה לא מעט טלטלות במהלך מאה העשרים. שניים מן המתרגמים מדברים על כמה סופרים הונגרים בולטים: שאנדור מאראי, אימרה קרטס, מגדה סאבו, טיבור דרי ואחרים.
על ״אדוניס״
רוח, אביבית. במקום שהוא לא מקום. עתון 77, גל׳ 265 (2002), עמ׳ 12.
על ״סטלקר״
ז׳קונט, אמנון. איבנוב המסתורי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ז בתמוז תשס״ד, 16 ביולי 2004, עמ׳ 27־28.
מלצר, יורם. נעים לדעת שזו יצירה ישראלית. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ג בתמוז תשס״ד, 2 ביולי 2004, עמ׳ 22.
על ״המעברים המאושרים״
פוגל, מוטי.שלום קר.TimeOut תל אביב, גל׳ 630 (27 בנובמבר עד
4 בדצמבר 2014), עמ׳ 106־107.
על ״סיפורו של כבוד עצמי״ לאנדור אנדרה גלרי
גליק, רותי. אוטוביוגרפיה לא גמורה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות,
י׳ באדר תשס״ו, 10 במארס 2006, עמ׳ 29.