ילידת רמת-גן. את שנות ילדותה עשתה באיראן, במסגרת שליחות של הוריה.
למדה תקשורת ומדע המדינה לתואר ראשון (אוניברסיטת תל אביב ו"כותרת" – בית הספר לעיתונאות ולתקשורת) וספרות לתואר שני. עבודת המחקר שלה עוסקת בזיקה בין ספרות לצילום תוך דיון ביצירתה של הסופרת רונית מטלון.
ספרה האדמה היא מרחק זיכה אותה בפרס אקו"ם ליצירה שהוגשה בעילום-שם
בתחום השירה לשנת תשס"ב 2001
ובפרס לספר שירה עברי מקורי ע"ש מרדכי ברנשטיין (מטעם התאחדות המו"לים)
בשנת תשס"ג 2003.
שיריה התפרסמו בספר "שירים באורמלא" – אנתולוגיה לשירה חדשה, בהוצאת עם עובד ומפעל הפיס (2002) ובכתבי העת השונים.
השתתפה בפסטיבל המשוררים במטולה, שבועות 2004. מכתבים לאורפיאוס - מופע מחול-מוסיקה-תיאטרון המבוסס על מחזור שירים שלה , הועלה בפסטיבל המוסיקה בכפר בלום, בקיץ 2004 ובהמשך במשכן האופרה לאמנויות הבמה בתל-אביב.
המופע באל"ף סופה שתנוח מאת היוצרת עדיה גודלבסקי, מבוסס אף הוא על
מחזור השירים הזה, עלה ב"תמונע" 2010.
בחמש עשרה השנים האחרונות יוצרת רדיו המוקדש לשירה ופרוזה. תכניותיה שודרו ב"גלי צה"ל" וברדיו האזורי וכיום היא עורכת ומגישה אותן במסגרת
"מלים שמנסות לגעת", רשת א'-קול ישראל. כמו כן היא מנהלת את תחנת הרדיו "קול יזרעאל" -רדיו חינוכי-קהילתי של המכללה האקדמית עמק יזרעאל,
בחסות "קול ישראל" (FM 106).
בשנת 1999 זכתה במכרז הרשות השנייה על סדרת תעודה רדיופונית "המשולש: אנשים, מקומות ומוזיקה". הסדרה שרטטה את פני המפה הישראלית דרך גלריה מגוונת של יוצרים ואנשי ציבור, שחזרו אל מחוזות עבר ואל מקומות שהשפיעו על עולמם.
תוכניות הרדיו של שרון-בלייס הן ייחודיות בנוף התקשורת הישראלי. בין היתר היא מבקשת להמשיך את מסורת הרדיו שיוצא אל הקולות, פוגש את האנשים במקום שלהם, ולא רק באולפן. זהו רדיו המשרטט פורטרטים עשירים של יוצרים מוכרים יותר ומוכרים פחות, ומאפשר חוויה רגשית ואינטלקטואלית.
תכניותיה הוקדשו, בין היתר למשוררים יונה וולך,
יאיר הורביץ, רוני סומק,
שמעון אדף, נורית זרחי,
אדמיאל קוסמן, אבות ישורון, דן פגיס,
ישראל אלירז,
רחל חלפי, אורי ברנשטיין, קרן אלקלעי-גוט,
מירון ח. איזקסון, אמיר גלבע,
סמיח אלקאסם ומקסים גילן, הסופר
דן צלקה והמתרגם שמעון זנדבנק.
שרון-בלייס הייתה בין מקימי "קול כותרת" - תחנת רדיו סטודנטיאלית, במסגרת הרדיו החינוכי של קול ישראל. תחנה זו מקדישה את שידוריה לתוכניות תרבות, לתוכניות שיש בהן שהות לשוחח על נושאים חברתיים ואישיים והיא יוצרת למעשה סדר יום אלטרנטיבי, בו מופיעים אנשים וקולות שנפקדים מהתחנות האחרות.
חיה בקיבוץ רמת דוד, שבעמק יזרעאל.
[צילום: מוטי קיקיון]
