רמי סערי, משורר, מתרגם ועורך
נולד בפתח תקווה, בכ״ח באלול תשכ״ג, 17 בספטמבר 1963 ועד גיל ארבע גדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. לאחר מכן שבה המשפחה לישראל.
מגיל צעיר גילה נטייה לשפות, ובמהלך התיכון לימד את עצמו פינית ואחר כך נסע לפינלנד.
מוסמך אוניברסיטת הלסינקי בבלשנות שמית ובאורליסטיקה (חקר קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל)
ודוקטור בבלשנות שמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו – על המלטזית,
שפה שמית המדוברת במלטה – ראתה אור בספר מילות-היחס המלטזיות (כרמל, 2003). שימש
עורך הדפים הישראליים באתר השירה הבינלאומי ומתרגם הבית של הוצאת כרמל, וכיום הוא עורך
את סדרת צפון של הקיבוץ המאוחד, המתמקדת בספרות מארצות סקנדינביה ומהארצות הבלטיות.
שהה לסירוגין בארץ ובארצות שונות. כיום מתגורר באתונה.
פרסם עד כה עשרה ספרי שירה. העיסוק בשפה הוא מרכזי בעולמו השירי: השפה היא מקומות שונים
ובית, היא מושא מחקר ואובייקט רגשי, מגרש משחקים, אוצר של שאלות ותשובות. הדבר מוצא
ביטוי ראשוני כבר בספר הביכורים שלו, הנה מצאתי את ביתי (אל״ף, 1988), שבו עולים
מוטיבים נוספים שחזר אליהם בהמשך: תחושה של חריגות שיש בה גם הנאה וגם כאב; בדידות
קשה ומצמצמת במקביל למרחב תרבותי אינסופי. השירים לרוב ישירים, חלקם בעלי אופי נרטיבי
וחלקם ליריים. ספרו גברים בצומת (ספרית פועלים, 1991) מעמיק ומחדד את המוטיבים הללו.
הדובר נודד בין מקומות, תרבויות ושפות, מבטא כמיהה לנקודת אחיזה, כשהשפה היא בו-זמנית
עוגן להיאחז בו ואוקיינוס לטבוע בו. בשיר ״שפת שדות העשבים״ הוא שב לשפה כמו לבית,
ובשיר ״דיאגנוזה אנטי לירית״ הוא אומר: ״עִיסּוּק מֻפְרָז בְּשָׂפָה הוּא פְּרִי הִתְעַרְעֲרוּת
נַפְשִׁית״. קיים בספר נדבך של שירה ארוטית. הדובר בשירים אלה רואה גברים שהם ״לווייני
אהבה כולם״, אבל לבו גס בחיפוש אחר מענה לרחשי הלב בתוך מציאות מנוכרת.
אהבה היא הנושא המרכזי בספר שיריו השלישי, מסלול הכאב הנועז (1997), שזכה לביקורות
משבחות. הוא אינטימי, ישיר ונוגע ללב, ובולט בו הממד הביוגרפי. במרכזו פרשיית אהבה
לגבר שמסתיימת בנטישה ובניסיון התאבדות. האירוע מתואר בישירות בשיר ״ארבעה צעדים מהמות,
12.3.1992-15.7.1992״. בחלק מהשירים הכאב הוא בוטה ונטול מסכות, ובאחרים מאופק ומהול
באירוניה עצמית: ״בְּסַךְ הַכֹּל מַה שֶּבִּקַּשְתִּי הוּא הַכֹּל״, אומר הדובר לאהוב
בשיר ״טבוע״. אם בספריו המוקדמים העיסוק בשפה הוא תמטי יותר, מספרו הרביעי ואילך מתחילה לבלוט המשחקיות
של הלשון. כווירטואוז שמתגלגל בין שפות הוא נהנה לגלגל את השפה העברית ולבחון את גבולותיה.
בקובץ הספר החי (2001) בולטים משחקי לשון ופרודיה. במחזור ״תשביר״, למשל, הדובר מתכתב
עם מושאי שירתו בזיקה אל מונחי התחביר העברי, ובמקום אחר מופיע שיר חרוז ושקול נגד
הכבלים של חריזה ומשקל. הממד המשחקי בולט עוד יותר בחלק הראשון של ספרו השוגון החמישי
(2005): ״התשבץ של פסטיבל המשוררים״. חלק זה עיקרו המחזה של פסטיבל שירה רב-משתתפים,
שבמהלכו סערי דובר בקולם של עשרים ושניים משוררים (כולל הוא עצמו, ״משורר ס״), עורכת
ספרותית, פוליטיקאית ועוד. בחלקו השני של הספר: ״כמו אי ביבשה״, הוא חוזר לנושא הנדודים
בין ארצות ושפות. כמה, כמה מלחמה (2002) הוא ספר שמוקדש רובו ככולו למחאה פוליטית, שיש לה ביטויים
מעטים גם בספריו המוקדמים יותר. הספר פונה באופן חד למתרחש בישראל של שנות האלפיים.
סערי מגיש תכנים קשים בשורות קצביות וקלילות, כאשר הטון פעמים רבות סרקסטי. טבעות השנים (2008) הוא ספר מגוון מאוד. קבוצה של שירים מוקדשת לבעיות חברתיות כמו
נשים מוכות, שכרם הנמוך של המורים ועוד. שירים אחרים עוסקים במפגש המתסכל של הדובר
עם ממסד אקדמי חונק ומגביל. הספר חוזר בחלקו לתכנים קודמים, אבל המבט מפוכח, צלול ובוגר
יותר. כמה שירים מוקדשים לאהוב שהכזיב, כאשר הדובר מנהל דיאלוג עם צלם זיכרון. שלושת ספריו האחרונים הם: מבוא לבלשנות מינית (2013),
בני קוואפיס ונכדיו (2015) ומסרים
מלאכפתליסטן (2016). סערי נמנה עם המתרגמים הבולטים בארץ. הוא תירגם לעברית עשרות ספרי פרוזה ושירה משלל
שפות, ונוהג ללוות את תרגומיו במבוא או באחרית דבר. מתרגומיו: פטר אסטרהאזי, פעלי-העזר
של הלב (מהונגרית, 1996); מאקיס ציטאס, זאת שממול (מיוונית, 1997); פדריקו גרסיה
לורקה, משורר בניו יורק (מספרדית, 1999); אוה טיקה, שיבת הבן (מפינית, 2000); פרננדו
פסואה, מה עשיתי מן החיים?: שירי אלורו דה קמפוש (מפורטוגלית, עם פרנסישקו דה קושטה
ריש, 2006); איסמעיל קאדרה, התאונה (מאלבנית, 2012). זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום, 2006 (על תרגומו לפלטרו ואני מאת חואן רמון חימנס,
מספרדית) ובפרס שר המדע והתרבות, 2007 (על האנתולוגיה עמוק בלב היער לסירקה טורקה,
מפינית). זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל
(1996, 2003) ובפרס אסרף מטעם האקדמיה ללשון עברית (2009). שיריו תורגמו ליוונית.
Rami Saari (b. 1963, Petah
Tikva, Israel) is a poet, translator and linguist. He studied Semitic and Uralic
Linguistics at the Universities of Helsinki, Budapest and Jerusalem and received
his PhD degree in Linguistics at the Hebrew University of Jerusalem. By
November 2006 Saari has written seven
books and translated thirty six books from Albanian, Estonian,
Finnish, Greek, Hungarian, Portuguese and Spanish. Since 2002 Saari has been
the national editor of the Israeli pages of the poetry web-site
poetryinternational.org. In
1996 and 2003 he was awarded the Prime Minister`s Prize for Literature and in 2006
the Tschernichovsky Prize for Translation.
עיקר העיקרים : אסופת שירים / יאניס ריצוס (רמת גן : רימונים, תשע״ד 2014)
פשעו של האב אמארו / אסה דה קירוש (ירושלים : כרמל, 2014) <בשיתוף
פרנסישקו דה קושטה ריש>
בני קואפיס ונכדיו : אסופה לשירה של כותבים הומוסקסואלים מאירופה (המאה העשרים
ותחילת המאה העשרים ואחת) / רמי סערי ועשרים ושישה משוררים (ירושלים : הוצאת כרמל,
תשע״ו 2015) <מבוא, עריכה ותרגום – רמי סערי ; אחרית דבר – אירית
סלע>
בן-משה, יקיר. הוצאת בבל. Time Out תל-אביב, גל׳ 188 (8 עד 15 ביוני 2006),
עמ׳ 42–46. <ראיון עם רמי סערי>
לוי, דפנה. האיש שממציא את עצמו. לאשה,
גל׳ 3176 (25 בפברואר 2008), עמ׳ 150–152 <ראיון עם רמי סערי; פורסם גם באתרה של
דפנה לוי בשם:
״לא מוכן שיסרסו
אותי שוב״>
סערי, רמי.
עשייה טובה מתוך ברירה.הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בסיון תש״ע,
28 במאי 2010, עמ׳ 3 <תשובה למשאל בקרב סופרים עברים החיים מחוץ לישראל>
גור, בתיה. ספר. הארץ, גלריה, י״א בשבט
תשנ״ט, 28 בינואר 1999, עמ׳ ד 4.
עמית–כוכבי, חנה. חרקים במטבח הקפוא. מעריב, מוסף שבת - ספרות
וספרים, כ״ד באדר תשנ״ט, 12 במארס 1999, עמ׳ 28.
על ״מהר, לבד עכשיו״ לסירקה טורקה.
בן, מנחם. הבחורה שאהבה עצים יותר מכל.
ירושלים, 12 בפברואר 1999.
גור, בתיה. אני מקשיבה איך בלילה מקלפות הארנבות
את עצי התפוח. הארץ, תרבות וספרות, י״ט בשבט תשנ״ט, 5 בפברואר 1999, עמ׳
ב 15 <חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף : מבחר
מסות ומאמרים / עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד
(ירושלים : כתר, 2008), עמ׳ 179–183>
וייכרט, רפי. האם אלוהים היכה כך בליבי.
מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ט בשבט תשנ״ט, 5 בפברואר 1999, עמ׳ 29
ברונובסקי, יורם. כשלורקה ברח מעצמו. הארץ,
תרבות וספרות, ז׳ בשבט תש״ס, 14 בינואר 2000, עמ׳ ב 14
וייכרט, רפי. משורר בעיר חסרת חלום. מעריב,
מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ז בכסלו תש״ס, 26 בנובמבר 1999, עמ׳ 29
ליטוין, רינה. הנורמות של לורקה. הארץ,
תרבות וספרות, י״ד בשבט תש״ס, 21 בינואר 2000, עמ׳ ב 13 <תגובה למאמרו של יורם
ברונובסקי ״כשלורקה ברח מעצמו״>
מישורי, אפרת. בדם ליבו. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ז בכסלו תש״ס, 26 בנובמבר 1999, עמ׳ 27–28
מלמד, אריאנה. לורקה, רק לורקה. מעריב,
תרבות, 13 באוגוסט 1999
מלמד, אריאנה. גביעי הכזב, גולגלות התיאטרונים.
מסע אחר, גל׳ 99 (1999), עמ׳ 106.
על ״שיבת הבן״ לאוה טיקה
גור, בתיה. העיקר שחזרת, בני. הארץ,
תרבות וספרות, י״ב באדר א׳ תש״ס, 18 בפברואר 2000, עמ׳ ב 15
כרמי, נעמה. מבחן שרידה לאהבת אם. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים,
ג׳ באדר ב תש״ס, 10 במארס 2000, עמ׳ 28
מירן, ראובן. קולה של אמא. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ז׳ באייר תש״ס, 12 במאי 2000, עמ׳ 28
פלקר, מירי. כמה כוח יש במלים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 423 (י״א
בניסן תשס״א, 4 באפריל 2001, עמ׳ 14
על ״הגשם הצהוב״ לחוליו לימסארס
גור, בתיה. המת החי. הארץ, גלריה, ט״ז
באדר א׳ תש״ס, 22 בפברואר 2000, עמ׳ ד 3.
על ״הפירמידה״ לאיסמעיל קאדרה
גור, בתיה. ספר. הארץ, גלריה, ט״ז באב
תש״ס, 17 באוגוסט 2000, עמ׳ ד 7.
הלפרין, עמנואל. מעבדות לספרות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת
- תרבות, ספרות, אמנות, ג׳ באב תש״ס, 4 באוגוסט 2000, עמ׳ 26
עמית–כוכבי, חנה. גם בלא כוונת זדון. מעריב, מוסף שבת - ספרות
וספרים, ט״ו באלול תש״ס, 15 בספטמבר 2000, עמ׳ 29
על ״זיכרון השלג״ לחוליו לימסארס
נצר, רות. ״לספר להם את סיפורי כדי לגרש את
הפחד״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 406 (ט׳ בכסלו תשס״א, 6 בדצמבר 2000), עמ׳
7
על ״קטעים מסרט אילם״ לחוליו לימסארס
כהן, אורי ש. המוות והזיכרון. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ד באדר תשס״א, 9 במארס 2001,
עמ׳ 27–28
על ספריו של חוליו לימסארס ״זיכרון השלג״, ״הגשם הצהוב״ ו״קטעים
מסרט אילם״
אלמוג, רות. ״זה זמן רב שאני הולך בדרך לצפון״.
הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בשבט תשס״א, 2 בפברואר 2001, עמ׳ ב 14
על ״החבל״ לויו מרי
קוזלובסקי–גולן, איבון. המלחמה היא שטות שגבר מביא הביתה. מעריב,
מוסף שבת - ספרות וספרים, ט״ו בתמוז תשס״א, 6 ביולי 2001, עמ׳ 28
על ״לכבוד הכבוד״ ליורגוס יואנו
אופיר, ריקי. תנו לי נקודה אחת בתוך העולם וארים ממנה את העולם כולו.
הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באב תשס״ב, 12 ביולי 2002, עמ׳ ה 3
אלמוג, רות. סופר יווני גדול. הארץ,
תרבות וספרות, כ׳ בסיוון תשס״ב, 31 במאי 2002, עמ׳ ה 3
לנדאו, תמר. משהו יווני אבל גם ים תיכוני, מוכר מהבית. הארץ, מוסף
ספרים, גל׳ 486 (ט׳ בתמוז תשס״ב, 19 ביוני 2002), עמ׳ 8
על ״היונה והפרג״ לטימו ק׳ מוקה
אלמוג, רות. מנגן כל הזמן. הארץ, תרבות
וספרות, א׳ באלול תשס״ב, 9 באוגוסט 2002, עמ׳ ה 3
כרמי, נעמה. בנוף פיני קודר. מעריב, מוסף שבת - ספרות
וספרים, א׳ באלול תשס״ב, 9 באוגוסט 2002, עמ׳ 30
לנדאו, תמר. גורלם נחרץ. הארץ, מוסף ספרים, גל׳
518 (כ״ו בשבט תשס״ג, 29 בינואר 2003), עמ׳ 6
על ״המשורר אומר את האמת״ לפדריקו גרסיה לורקה
סערי, רמי. במחיצת הארנב והאמת. הארץ, תרבות וספרות, כ״ט
באלול תשס״ב, 6 בספטמבר 2002, עמ׳ ה 3 <על מלאכת תרגום ספרו של פדריקו גרסיה–לורקה
״המשורר אומר את האמת״ (מספרדית ומגלגית לעברית)>
פלס, יוסי. זהירות! זה בעל היגיון שירי עצום. זהירות, זה לא סרוריאליזם!
- פשר התשוקה אל הזולת הזכרי. הארץ, תרבות וספרות, ב׳ בניסן תשס״ג,
4 באפריל 2003, עמ׳ ה 4; ט׳ בניסן תשס״ג, 11 באפריל 2003, עמ׳ ה 3
שתל, שמואל. המוות נוכח כל העת בחיות
האדירה. עתון 77, גל׳ 302 (סיון תשס״ה, יוני 2005), עמ׳ 8.
על ״בעל בבל : מכתב אהבה״ לפרננדו ארבאל
אבישי, מרדכי. האב האובד, האם המאבדת והבן
המעונה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ל׳ בניסן תשס״ג, 2 במאי 2003,
עמ׳ 27
על ״טבילת הדרקון״ לאוה טיקה
גור, בתיה. האם מותר לאדם להושיע את זולתו?
הארץ, תרבות וספרות, כ״א באייר תשס״ג, 23 במאי 2003, עמ׳ ה 2 <חזר ונדפס
בספרה מבלי דלג על דף : מבחר מסות ומאמרים /
עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר,
2008), עמ׳ 140–145, בשם: ישועה עכשווית>
עוז, גליה. החברה הכי טובה. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - ספרות, כ׳ בסיוון תשס״ג, 20 ביוני 2003, עמ׳ 28
על ״פדרו פארמו״ לחואן רולפו
אלמוג, רות. חואן פרסיאדו יורד לשאול. הארץ,
תרבות וספרות, כ״ד בכסלו תשס״ד, 19 בדצמבר 2003, עמ׳ ה 2
גור, בתיה. האומנם כל אדם הוא אי. הארץ,
תרבות וספרות, כ״ג באייר תשס״ד, 14 במאי 2004, עמ׳ ה 4
על ״שנת הארנב״ לארטו פאסילינה
אלמוג, רות. צריך ״דאוס אקס מכינה״ כדי לחולל
שינוי. הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בתמוז תשס״ד, 9 ביולי 2004, עמ׳ ה 8
סערי, רמי. במחיצת הארנב והאמת. הארץ, תרבות וספרות, כ״ט
באלול תשס״ב, 6 בספטמבר 2002, עמ׳ ה 3 על מלאכת תרגום ספרו של ארטו פסילינה ״שנת
הארנב״ (מפינית לעברית)>
עלון, קציעה. לראות את יפי הערב.
הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 609 (י״ב בחשוון תשס״ה, 27 באוקטובר 2004), עמ׳ 8
על ״״אם כי כבר מאוחר״ לאנטוניו גמונדה
מלצר, יורם. חומרה ויופי. מעריב, מוסף
שבת – ספרות וספרים, כ״ז בכסלו תשס״ה, 10 בדצמבר 2004, עמ׳ 24.
רמי סערי, משורר, מתרגם ועורך
נולד בפתח תקווה, בכ״ח באלול תשכ״ג, 17 בספטמבר 1963 ועד גיל ארבע גדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. לאחר מכן שבה המשפחה לישראל.
מגיל צעיר גילה נטייה לשפות, ובמהלך התיכון לימד את עצמו פינית ואחר כך נסע לפינלנד.
מוסמך אוניברסיטת הלסינקי בבלשנות שמית ובאורליסטיקה (חקר קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל)
ודוקטור בבלשנות שמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו – על המלטזית,
שפה שמית המדוברת במלטה – ראתה אור בספר מילות-היחס המלטזיות (כרמל, 2003). שימש
עורך הדפים הישראליים באתר השירה הבינלאומי ומתרגם הבית של הוצאת כרמל, וכיום הוא עורך
את סדרת צפון של הקיבוץ המאוחד, המתמקדת בספרות מארצות סקנדינביה ומהארצות הבלטיות.
שהה לסירוגין בארץ ובארצות שונות. כיום מתגורר באתונה.
