אריה זקס היה משורר, מתרגם ובמאי תיאטרון, מבקר ואיש בוהמה.
גדל בשרון, באזור הפרדסים של גן חיים סמוך לכפר סבא.
למד בתיכון החקלאי פרדס חנה. ב-1948 נמלט מהתיכון, התנדב לפלמ"ח ולחם בחזית
לטרון. לאחר מלחמת השחרור למד פילוסופיה, ספרות ותולדות האמנות באוניברסיטת
ג'ון הופקינס בבלטימור שבארצות הברית. למד גם פילוסופיה באוניברסיטת
הרווארד ובסורבון, שם גם למד ספרות צרפתית. שימש כתלמיד מחקר בקיימברידג'
ולימודי דוקטורט בספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מ-1962 מונה
לחבר סגל והיה מורה לתיאטרון וללימודים קלאסיים שנים רבות, וכיהן כפרופסור באוניברסיטה העברית
בירושלים וניהל את החוג לדרמה באוניברסיטה. תירגם וביים מחזות לסטודנטים, שאחדים מהם זכו להצלחה ארצית.
בפברואר 1990 עבר אירוע מוחי ובכ"א בכסלו תשנ"ג, 16 בדצמבר
1992 נפטר בירושלים.
[מקורות:
ויקיפדיה,
לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, גרנות]
לוי, שרית ישי. השנים הטובות של אריה זקס. חדשות, מוסף, ח' בטבת תשנ"ג, 1 בינואר 1993, עמ' 24, 26.
נגב, אילת. "אתם, שעדיין בריאים, תיהנו הרבה, אי-אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך" : שיחה עם פרופ' אריה זקס.
ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"ט באב תשנ"א, 9 באוגוסט 1991, עמ' 24־26
<חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ' 161־170>