• דינה פורת ויוחאי עתריה: פתח דבר (עמ׳ 7–14)


• דינה פורת:  המחבר כביוגרף של עצמו – ק.צטניק: אדם ומספר מקועקע (עמ׳ 15–38)

 שער ראשון – ק.צטניק כמעצב שיח השואה בישראל
• דן מירון:  ההיפרבולה הקוסמולוגית: מה במורשתו של יחיאל די־נור (ק.צטניק) נותר חי ופעיל? (עמ׳ 41–59)
• נילי כהן: הפלנטה שמחוץ למשפט, מעבר לחוק (עמ׳ 61–87)
• דנה אמיר:  פואטיקת העדות של ק.צטניק: מן הגוש אל החריץ (עמ׳ 89–104)
• דינה פורת וגיא רז:  אחותי על החוף, עם חזה מקועקע: איך נוצר מיתוס (עמ׳ 105–125)
• גליה גלזנר חלד:  ״מודל הדיבוק״ ככלי להוראת השואה: חלוקת ספריו של ק.צטניק בבתי הספר התיכוניים בארץ, 1990–2001 (עמ׳ 127–152)
• דן לאור:  שלושה שנכנסו לאושוויץ – אלי ויזל, פרימו לוי וק.צטניק (עמ׳ 153–169)
• יוחאי עתריה: השיבה מהפלנטה האחרת : ריאיון עם אסף לפיד (עמ׳ 171–198)

שער שני – ק.צטניק – אופק מחקרי חדש
• שושנה פלמן:  רוח רפאים במשכן הצדק: מוות ולשון המשפט <תרגם מאנגלית – יהודה פורת> (עמ׳ 201–249)
• אביהו רונן:  בין סוסנוביץ למטרופולי: היבטים היסטוריים בכתיבתו של ק.צטניק (עמ׳ 251–290)
• יוחאי עתריה:  המפה והטריטוריה – הניסיון להשמיע את קולו של המוזלמן (עמ׳ 291–309)
• חנה פולין־גלאי ורפאל הלף:  מדוע לקרוא את ק. צטניק ביידיש? <תרגם מאנגלית – אסף שור> (עמ׳ 311–330)
• יצחק הרשקוביץ:  אשמדאי ונוקליאוס על פלנטת אושוויץ: תאולוגיה ודמונולוגיה אצל ק.צטניק (עמ׳ 331–353)
• איריס מילנר:  ״יקום מחנות הריכוז״ ביצירתו של ק.צטניק (עמ׳ 355–379)
• לאונה טוקר:  צופן: אדמע כרומן מודרניסטי (עמ׳ 381–392)
• יוחאי עתריה:  ק.צטניק – קריאה לקריאה מחודשת בעקבות הצופן (עמ׳ 393–409)


• רשימת המשתתפים (עמ׳ 411–415)