לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

ק. צטניק (1909–2001)

 <בהכנה>

Katzetnik 135633

     יחיאל די־נור (פיינר) (הידוע יותר בשמו הספרותי – ק. צטניק)  נולד בכ״ה באייר תרס״ט, 16 במאי 1909 בסוסנוביץ, פולין, למשפחה חסידית. לפי גרסה אחרת, נולד כקרל צטינסקי ב־1917 בקטוביץ. כיום, בעקבות גילוי תעודת הלידה שלו בפולין, ברור שהגרסה הראשונה היא הנכונה, אך ההטעיה המכוונת שיצר ק׳ צטניק סביב פרטי הזהות הבסיסיים שלו היא חלק מהמסתורין שאפף את דמותו הבלתי־מפוענחת של האיש, שהטביע את חותמו על האופן שבו תפשו בארץ, ואף בעולם, את השואה ומוראותיה במשך שנים רבות.
    בנעוריו קיבל השכלה תורנית בישיבת ״חכמי לובלין״ ובמקביל למד כנראה גם קבלה, והיה עסקן של צעירי ״אגודת ישראל״. עוד טרם מלחמת העולם השנייה החל לפרסם שירה ביידיש ובעברית, בעיתון הרוויזיוניסטי אונדזער טאָגבּלאַט שיצא בסוסנוביץ, ובירחון העברי דרכנו שיצא בוורשה. ספר שיריו הראשון, שנכתב ביידיש ונקרא צווייאונצוואנציק [עשרים ושתיים] על שום עשרים ושניים השירים שכלל, יצא לאור בוורשה על ידי ״קולטור ליגע״ ב־1931. בתקופת המלחמה, לאחר שהות ממושכת בגטו, נשלח לאושוויץ. הוא עצמו ניצל, אך אשתו וילדיו נספו. הוא עלה לארץ בשם בדוי – קרול צטינסקי – ב־1946, במסגרת מבצע בריחה שאורגן על ידי הבריגדה היהודית ו״ההגנה״. בשלהי פברואר 1948 התחתן עם נינה אשרמן, ולאחר קום המדינה, בדצמבר 1948, שינה שמו מצטינסקי לדי־נור.  
    מיד לאחר שחרורו ממחנה ההשמדה החל לתעד בעקביות את חוויותיו וחוויות בני משפחתו בתקופת השואה בשם העט ק׳ צטניק. השם לקוח מראשי התיבות בגרמנית למחנה ריכוז KZ כקיצור למילה Konzentrationslager , ושימש כינוי מקובל בקרב האסירים. במהדורות הראשונות של ספריו הופיע גם המספר 135633, וייתכן שהיה זה מספרו האישי באושוויץ. ספרו הראשון על קורותיו וקורות משפחתו בשואה, סלמנדרה, נכתב מיד בתום השואה ביידיש. זהו הספר הראשון בסאגה המשפחתית שאותה כינה ״כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים״, שכללה בסופו של דבר שישה ספרים, כולם מלבד סלמנדרה נכתבו במקור בעברית. סלמנדרה פותח בתיאור חייו של אמן צעיר, בן דמותו של המחבר, טרם אושוויץ (שם הגיבור הרי פרלשניק, והוא מופיע גם בספריו האחרים) – רק בסופו של הספר מגיע הגיבור למחנה הריכוז. סלמנדרה תורגם לעברית על ידי י״ד ברקוביץ לפי גרסה אחת, או על ידי י״ל ברוך (בהגהה בלבד של י״ד ברקוביץ) לפי גרסה אחרת, ופורסם בהוצאת דביר ב־1946. אחד מפרקי הספר נדפס תחילה במאסף של אגודת הסופרים מעט מהרבה בעריכתו של ג׳ שופמן תחת הכותרת ״אושוויץ״. ב־2009 יצאה לאור המהדורה המקורית המלאה והבלתי־ערוכה ביידיש ובעברית בלוויית הערות של יחיאל שיינטוך, שערך מחקר מקיף על חייו ופירסם אותו בספר מסיח על פי תומו – שיחות עם יחיאל די־נור. ספרו השני של ק׳ צטניק, בית הבובות, שמתרחש באושוויץ, יצא לאור ב־1953 ובמרכזו מתוארים לכאורה חיי אחותו, תורגם לעשרות שפות. סיפורו של אחיו שעבר התעללות מינית מתואר בספר השלישי, קראו לו פיפל (1961).
    ב־7 ביוני 1961 היה אחד העדים במשפטו של אדולף אייכמן והותיר את הציבור בהלם כשהתמוטט והתעלף זמן קצר לאחר שהחל בעדותו. במשפטים הקצרים שהספיק לומר הסביר את שם העט ק׳ צטניק וטבע את הכינוי ״פלנטה אחרת״ לאושוויץ, שבה ״אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים […] הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן […] נשמו לפי חוקי טבע אחרים […]״. ״פלנטה אחרת״, המושג שיצר, מציג את אושוויץ ככוכב לכת אחר, ששררו בו חוקים משלו, שאינם תקפים בשום מקום אחר, והוא, הניצול משם, מחויב לספר את הכרוניקה שלו. המושג מופיע לראשונה בפרק 10 בספרו סלמנדרה טרם עדותו במשפט. הכינוי ״פלנטה אחרת״ הפך מאז למושג מרכזי בהתייחסות לשואה ומוכר בעולם כולו, לא פחות מהצהרתו של הפילוסוף אדורנו, שאחרי אושוויץ כתיבת שירה היא מעשה ברברי. עדותו היא הטקסט המצוטט והזכור ביותר ממשפט אייכמן. חיים גורי, חנה ארנדט, שושנה פלמן, חנה יבלונקה ואחרים – כולם עסקו בספריהם בעדותו וברישומה על המשפט ועל הבנת הטראומה שהיתה כרוכה בשואה. גם התובע במשפט, גדעון האוזנר, כותב בספרו השואה בראי המשפט (1988) על ההתעלפות של ק׳ צטניק במשפט כעל רגע מכונן.
    אחד המוטיבים המרכזיים בפרשנות המיתית שנתן ק׳ צטניק לחייו הוא מוטיב האש. ק׳ צטניק ראה עצמו כמי שנשרף באושוויץ, שם איבד את זהותו האינדיווידואלית, ונולד מחדש בזהות קיבוצית של כל אלה שנגזר גורלם להישלח לקרמטוריומים. שינוי שמו לדי־נור, נהר האש, מרמז לאותו סמל עצמו. את שם ספרו הראשון סלמנדרה, שמשמעו במקור היווני חיה דמוית לטאה שממשיכה לחיות גם לאחר שהיא נשרפת באש, ושמבטאת את רעיון ההישרדות – קבע ק׳ צטניק ככותרת לכרוניקה כולה. עותקים יחידים של ספר שיריו עשרים ושתיים, שכאמור פורסם עוד לפני השואה, שנמצאו בספריית הקונגרס בוושינגטון ובספרייה הלאומית בירושלים – הושמדו על ידו בנימוק כי ״הספר הזה היה שייך לעולם שכבר לא קיים, לעולם שנשרף״ (מירון, 1995). מלבד ספר הפואמות כוכב האפר שפורסם בשנות השישים לא כתב עוד שירה, אולי בהשראת משפטו המפורסם של אדורנו. ב־1967 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי כחול מאפר, ששמו הומר מאוחר יותר להעימות, שמתאר את חייו וחיי משפחתו החדשה בארץ ומתייחס גם לקונפליקט הישראלי־ערבי.
    ספרו האחרון, צופן א.ד.מ.ע. (אותיות אלה מופיעות גם בראש כל אחד מספריו הקודמים) מ־1987, שכותרת המשנה שלו ״משא הגרעין על אושוויץ״, חריג ושונה מספריו האחרים. הספר נכתב בעקבות טיפול שקיבל בהולנד מפסיכיאטר הולנדי שהתמחה בטיפול בניצולי שואה באמצעות הסם אל־אס־די. מבלי להסביר מה משמעות האותיות שבכותרת ספרו, ק׳ צטניק טען כי אלה הצילו את חייו באושוויץ. שיינטוך טוען בספרו כי אלה ראשי תיבות של התפילה ״אלהא דמאיר ענני״, שנחשבת כתפילת הצלה מאגית ומופנית לתנא רבי מאיר. בספר מתוארות תחושותיו באושוויץ מתוך נקודת מבט רטרוספקטיבית, כפי שחווה אותן מחדש בהשפעת הסם. הספר כולו אפוף באווירה מיסטית ומשובץ בדימויים קבליים. הטקסט הופיע לראשונה בהעולם הזה שהקדיש לו גיליון שלם, ורק אחר כך פורסם כספר. אשתו נינה סיפרה שכשהיה יושב לכתוב, היה מסתגר בחדרו, לבוש בכתונת האסיר שלו, ונמנע במשך ימים רבים מרחצה ומאוכל. באחד הטרנסים, במהלך הטיפול בסם, מצא עצמו ק׳ צטניק לבוש במדי אס־אס וחבוש בכובע עם סמל הגולגולת. חיזיון זה זיעזע אותו ושינה את עמדתו כלפי אושוויץ: הקורבן והתליין, שניהם בני אדם, ובקלות עשויים להתחלף בתפקידיהם. אושוויץ אינו עוד פלנטה אחרת – אלא רובץ לפתחו של כל אדם. ״באשר האדם – שם אושוויץ, כי לא השטן יצר את אושוויץ אלא אני ואתה […]״ (הצופן, 113). בריאיון לרם עברון בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית הוא חזר על כך: ״אושוויץ החזרה הגנרלית לדבר שאנו עומדים לפניו״. האדם יצר את אושוויץ, והוא יהיה גם זה שילחץ על הכפתור שיהפוך את העולם לתוהו.
    לק׳ צטניק זכות ראשונים לפריצת חומת ההדחקה של זיכרון השואה על ידי הציבור הישראלי, ולהעלאתו לתודעה הקולקטיבית. בשנות החמישים והשישים היתה לספריו השפעה רבה, שהלכה והתמעטה. בסוף שנות השמונים הוכנסו ספריו לתוכנית הלימודים על ידי משרד החינוך ואף חולקו בחינם בבתי הספר, אך פעולה זו לא הצליחה להחזיר לו את מעמדו כסופר שואה מרכזי. כוחם של ספרי ק׳ צטניק הוא בתיאורים העזים, שנוגעים בלב הטראומה בגיהינום ששמו ״אושוויץ״, שכדברי דן מירון (שם) ״הלמו כקורנס על ראשי הקוראים״. למרות הפופולריות שלה זכו ספריו בקרב הציבור הרחב, דרך הייצוג שלו הותקפה על ידי המבקרים. היא תוארה כפורנוגרפיה וכקיטש, החסרים אמצעי איפוק ועידון, ואף הושוותה על ידי ברטוב (1999) לספרות הסטאלגים שנפוצה בארץ בשנות החמישים. עם זאת, גם מבקריו מסכימים שאולי רק כך יכולה היתה הזוועה לחדור לתודעת הציבור הישראלי, שהיה עסוק באותה עת בהקמת המדינה ובביסוסה.
    יחיאל דינור נפטר בכ״ו בתמוז תשס״א, 17 ביולי 2001.

נכתב בידי זהבה כספי, עבור  לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון ג. קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, Электронная еврейская энциклопедия, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]

ספריו:

  • צווייאונצוואנציק : לידער ‬(ווארשע : קולטור־ליגע, תרצ״א 1931) <חתום – יחיאל פיינער>
  • סלמנדרה (תל אביב : דביר, תש״ז)<תרגם מכתב־יד י.ל. ברוך>
  • בית הבובות (תל־אביב : דביר, תשי״ג) <תורגם ליידיש ולאנגלית>
  •     דאָס הויז פון די ליאלקעס (בוענאָס־איירעס : צענטראל־פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע, תשט״ז 1955)
  •     דאָס הויז פון די לאלקעס (תל אביב : י.ל. פרץ ביבליאטעק, 1958)
  • House of dolls / translated from the Hebrew by Moshe M. Kohn (London : F. Muller, 1956)
  • השעון אשר מעל לראש (ירושלים : מוסד ביאליק, תש״ך) <תורגם ליידיש>
  •     דער זייגער וואס איבערן קאָפ (תל־אביב : פארלאג י״ל פרץ, 1961)
  • קראו לו פיפל (תל־אביב : עם הספר, 1961)
  • כחול מאפר (תל־אביב : עם עובד, תשכ״ז 1966) <תורגם לאנגלית וליפנית>
  • Phoenix over the Galilee / Ka-tzetnik 135633 (New York : Harper & Row, 1969)
  • 愛と虐殺 / カ・ツェトニック135633著 ; 蕗沢紀志夫訳 (東京 : 立風書房, 1972)
  • כוכב האפר (תל־אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור : ספריית תרמיל, תשכ״ז 1966) <תורגם ליידיש ולאנגלית>
  • כוכב האפר = Star of ashes = אש־שטערן (תל־אביב : ״המנורה״, תשכ״ז 1967) <יידיש, עברית ואנגלית> <ליטוגרפיות גרשון קניספל ; תורגם מעברית בידי ח. זלדס, נינה די־נור>
  • Star eternal / Ka-Tzetnik 135633 ; translated by Nina DeNur (New York : Arbor House, 1971)
  • הנידון לחיים (תל־אביב : קצין חינוך ראשי – ענף השכלה – משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשכ״ט)
  • סלמנדרה : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (חיפה : שקמונה, 1971)
  • פיפל : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (חיפה : שקמונה, 1972)
  • בית־הבובות : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (חיפה : שקמונה, 1972)
  • העימות : רובד שני (תל אביב : א. לוין־אפשטין־מודן, 1975)
  • אהבה בלהבות (תל־אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל״ו)
  • הדמעה (תל־אביב : (משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשל״ח)
  • דניאלה (תל־אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש״מ 1980)
  • נקם (תל־אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשמ״ב 1981)
  • די שבועה (תל אביב : פארלאג י״ל פרץ, תשמ״ב 1982)
  • חיבוטי־אהבה (תל־אביב : (צה״ל – מפקדת קצין חינוך ראשי, תשמ״ד 1984)
  • צופן – אדמע : משא הגרעין של אושוויץ (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
  • סלמנדרה : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
  • בית הבובות : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
  • פיפל : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
  • השעון : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989)
  • העימות : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989)
  • די זעונג (תל אביב : פארלאג י.ל. פרץ, תשנ״א 1990)
על המחבר ויצירתו:
ספרים:
  • חידת ק. צטניק : חייו ויצירתו / עורכים – דינה פורת עם יוחאי עתריה (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תשפ״ד 2023)    פסיק
    תוכן העניינים
  • עתריה, יוחאי.  המפה והטריטוריה : בין כתיבה למוות אצל פרימו לוי וק. צטניק (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תשע״ב [צ״ל תשפ״ב] 2021) פסיק
  • שיינטוך, יחיאל.  כמסיח לפי תומו : שיחות עם יחיאל די־נור (ק. צטניק) בליווי תעודות והערות  (בית לוחמי הגטאות : בית לוחמי הגטאות ומכון דב סדן, תשס״ג 2003) <ערכה קרי פרידמן־כהן>
  • שיינטוך, יחיאל.  סלמנדרה : מיתוס והיסטוריה בכתבי ק. צטניק : יצירתו הדו־לשונית ביידיש ובעברית של ק. צטניק על רקע הביוגרפיה שלו (ירושלים : כרמל : מפעל דב סדן – האוניברסיטה העברית, תשס״ט 2009) <ערכה קרי פרידמן־כהן>
    על הספר:
  • Holocaust history and the readings of Ka-Tzetnik / edited by Annette F. Timm (London : Bloomsbury Academic, 2018)
    Table of contents
מאמרים:
  • אבישי, מרדכי. חזרה אל הפלנטה האחרת. על המשמר, י״ד בשבט תש״ן, 9 בפברואר 1990, עמ׳ 21.
  • אמין, עידו. מאושוויץ לרקיע היהלומים: מסע שלושים השנה של ק. צטניק. חיים אחרים, גל׳ 71 (2002), עמ׳ 40–44.
  • ברטוב, עומר. קיטש וסדיזם בפלנטה של ק. צטניק : נוער מדמיין את השואה. אלפיים, קובץ 17 (תשנ״ט 1999), עמ׳ 148–175.
  • גלזנר־חלד, גליה.  את מי מייצג ק. צטניק?  דפים לחקר השואה, חוב׳ 19 (2005), עמ׳ 167–200.
  • דרור, צביקה. והסיוט שולט בו : מפעלו הספרותי־תיעודי של ק. צטניק. דבר, כ״ה בניסן תש״ן, 20 באפריל 1990, עמ׳ 19–20.
  • טמיר, נח. למקרא ספריו של ק. צאֶטניק.  מאזנים, כרך ט׳, גל׳ 3–4 (אב–אלול תשי״ט, אוגוסט–ספטמבר 1959), עמ׳ 295.
  • מירון, דן.  בין ספר לאפר.  אלפיים: כתב עת רב־תחומי לעיון, הגות וספרות, קובץ 10 (תשנ״ה 1994), עמ׳ 196–224.
  • סגל, אורן.  בין ציונות ליהדות : קריאה מגדרית בספרי ק. צטניק.  דפים לחקר השואה, מאסף כ״א (תשס״ז 2007), עמ׳ 75–100.
  • שגב, תום. הטריפ של ק. צטניק. כותרת ראשית, גל׳ 234 (27 במאי 1987), עמ׳ 16–28.
  • שגב, תום.  מת הסופר יחיאל דינור, ״אבל ק. צטניק יחיה לנצח״.  הארץ, ג׳ באב תשס״א, 23 ביולי 2001, עמ׳
  • תומרקין, יגאל. אל. אס. די. לחור השחור. על המשמר, כ״ב באב תשמ״ח, 5 באוגוסט 1988, עמ׳ 16 <הגיב על כך ק. צטניק ב׳על המשמר׳, 2 בספטמבר 1988, עמ׳ 18>
  • Glasner-Heled, Galia. Reader, writer, and Holocaust literature: the case of Ka-Tzetnik.  Israel studies, vol. 12, no. 3 (Fall 2007), pp. 109–133.
  • Milner, Iris.  The ״Gray zone״ revisited : the concentrationary universe in Ka. Tzetnik׳s literary testimony.  Jewish social studies, new series, vol. 14, no. 2 (Winter 2008), pp. 113–155.
  • Popkin. Jeremy D. Ka-Tzetnik 135633: The Survivor as Pseudonym. New Literary History, vol. 33, no. 2 (2002), pp. 343–355.
  • Rogovin, Or.  Ka-Tzetnik׳s Moral Viewpoint.​ Partial Answers, vol. 14, no. 2 (June 2016), pp. 275–298.
  • Rogovin, Or,  Between Meir Dworzecki and Yehiel Dinur: Amidah in the Writing of Ka-Tzetnik 135633.  Holocaust studies, vol. 24, no. 2 (November 1, 2017), pp. 203–217.
  • Rogovin, Or.  The Poetics of the Other Planet: Testimony and Chronotope in Ka-Tzetnik’s Piepel.  In: Holocaust history and the readings of Ka-Tzetnik / edited by Annette F. Timm (London : Bloomsbury Academic, 2018), pp 79–103.
על ״השעון מעל הראש״ על ״קראו לו פיפל״ על ״כחול מאפר״
על ״בית הבובות״
  • אמיר, דנה.  מודוס המרכז לעומת מודוס השוליים : עיון בפואטיקה הרוויה של ״בית הבובות״ מאת ק. צטניק.  בספרה: להעיד על העדים : ארבעה מודוסים של עדות טראומטית (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע״ח 2018)
  • דודאי, רינה.  קיטש וטראומה – מקרה מבחן: בית הבובות מאת ק. צטניק.  מכאן, כרך ו׳ (חורף תשס״ו, דצמבר 2005), עמ׳ 125–142.
  • דודאי, רינה.  ״עמוקה הייתה השנאה מתהום״ : על זיכרון הרגש ביצירתו של ק. צטניק בית הבובות.  בספרה:  לשון האש : עדות פואטית על הטראומה של השואה (תל־אביב : הוצאת הספרים של מכון מופ״ת,  תשפ״ב 2021), עמ׳ 113–171.
על ״כוכב האפר״ על ״סלמנדרה״
  • הגורני־גרין, אברהם.  לבחון את חיינו לאורה של אושוויץ.  בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן־יהודה : רכס, 1994), עמ׳ 79–84.
  • Szeintuch, Yechiel.  The myth of the Salamander in the work of Ka-Tzetnik.  Partial answers, vol. 3, no. 1 (January 2005), pp. 101–132.
על ״השעון״
  • הגורני־גרין, אברהם. בסגנון הקר.  בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן־יהודה : רכס, 1994), עמ׳  84–87.
על ״הצופן – אדמע : משא הגרעין של אושוויץ״
  • הגורני־גרין, אברהם.  בזהות כפולה.  בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן־יהודה : רכס, 1994), עמ׳  87–89.
  • מצאלחה, סלמאן. באשר האדם, שם אושוויץ. הארץ, י״ג באלול תשמ״ח, 26 באוגוסט 1988, עמ׳ ב 8.
קישורים:

OpenLibrary – OL170111A Wikidata – Q706341 J9U – 987007263487905171 NLI – 000072834 LC – n 50062220 VIAF – 76212445
עודכן לאחרונה: 9 ביוני 2024

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף