ברוך קורצווייל.
    מסכת הרומאן והסיפור האירופי / ברוך קורצווייל ; ההדיר והקדים מבוא והערות ד"ר יהודה פרידלנדר   (ירושלים ותל אביב : הוצאת שוקן, תשל"ג 1973)
    495 עמ'.

    הספר מוקדש לבחינת סוגיות יסוד במסכת הרומאן והסיפור האירופי בין המאה השבע־עשרה למאה העשרים. באינטואיציה נדירה ובכושר ניתוח מיוחד במינו בודק פרופ' ברוך קורצווייל בעיות יסוד של הספרות הצרפתית, הרוסית, הגרמנית, הצ'כית, האנגלית ועוד, ועוסק בהערכת יצירותיהם של סרוונטס, דה־קוסטר, סטנדאל, בלזק, פלובר, גוגול, טולסטוי, מאן, הסה, קפקא, שטיפטר, מוסיל, ברוך, ג'ויס, שראמק, קאמי, פריש ועוד.
    המחבר חותר לחישוף מהותה הפנומנולוגית של היצירה, עוקב אחר תלותה באווירתה הלשונית־רוחנית־לאומית, ובוחן את התלכדותה והשתזרותה בתוך האווירה הכללית של תקופתה.

תוכן העניינים:

• ד"ר י. פרידלנדר: ברוך קורצווייל - הומאניסטאן מתייסר בדמדומיה של תרבות שוקעת (עמ' 5־9)
• הערות למושג ריאליזם כקריטוריון אמנותי (עמ' 11־15)

מיגואל די-סירוואנטס ושארל דה-קוסטר
• פרק ראשון: היסוד המודרני ב"דון קישוט" : המעבר מן האיפוס לרומאן המודרני  (עמ' 16־23)
• פרק שני: המציאות החדשה ב"דון קישוט" (עמ' 24־38)
• פרק שלישי: מ"דון קישוט" ל"אולנשפיגל" : רומאן בדרך מאוניברסאליות דתית ללאומנות מעמדית  (עמ' 39־48)

דמות האזרח ברומאן המודרני
• פרק ראשון: הרומאן בחינת הצורה הספרותית האופיינית לתרבות האזרחית  (עמ' 49־56)
• פרק שני: האזרח בסיפורי שטיפטר ובאלזאק  (עמ' 56־67)
• פרק שלישי: הרומאן על סף המאה העשרים  (עמ' 67־77)
• פרק רביעי: תמוטת העולם האזרחי (עמ' 77־87)

סטינדאל
• האני וההמון בסיפורי סטינדאל (עמ' 88־123)

הערות ליצירת באלזאק
• פרק ראשון: בעיית האדם בסיפוריו (עמ' 124־130)
• פרק שני: באלזאק כיוצר הסיפור החברתי (עמ' 131־140)


• האמנות כמקלט אחרון וכנקמה : הערות למפעלו של פלובר (עמ' 141־151)

למהות הרומאן הרוסי במאה הי"ט
• מבוא (עמ' 152־162)
• נפשות מתות לגוגול - מפנה בדרך הרומאן הרוסי (עמ' 163־172)
• קווים לדמותו של טולסטוי (עמ' 172־184)


• הערות למהות הרומאן במאה העשרים (עמ' 185־202)
• שינויים בתפיסת המציאות והזמן ברומאן המאה העשרים (עמ' 203־207)
• אמנות הסיפור כבעיה (עמ' 208־212)

תומאס מאן
• פרק ראשון: סיום הטיטראלוגיה "יוסף ואחיו" (עמ' 213־221)
• פרק שני: "דוקטור פאוסטוס", שיר הפרידה מהתרבות הבורגנית (עמ' 221־240)
• פרק שלישי: "הנבחר" בקשריו עם סיפורי מאן ובמיוחד עם הדוקטור פאוסטוס (עמ' 241־251)
• פרק רביעי: וידויים מפוקפקים של גיבור מפוקפק בתקופה מפוקפקת : עם ספרו האחרון של תומאס מאן שהגיע לגבורות (עמ' 251־275)

הרמן הסה
• פרק ראשון: הערכת מפעלו הספרותי (עמ' 276־287)
• פרק שני: הערות ל"משחק פניני הזכוכית" (עמ' 287־306)

קאפקא
• "אמריקה" (עמ' 307־389)
• אמונה או דימונולוגיה בכתבי פ. קאפקא? (עמ' 314־327)
• האדם והחברה ביצירתו של פ. קאפקא (עמ' 327־339)
• הקיום היהודי בסיפורי קאפקא (עמ' 339־353)
• לבעיית הפרשנות של כתבי קאפקא (עמ' 353־363)
• מרטין בובר כפרשנו של קאפקא (עמ' 363־372)

הגיבור בסיפורי קאפקא מוסיל וברוך
• פרק ראשון: מבוא (עמ' 373־377)
• פרק שני: הגיבור בבחינת "איש ללא תכונות" (עמ' 377־382)
• פרק שלישי: הגיבור בסיפורי הרמן ברוך (עמ' 382־388)

על שלושה סיפורי התבגרות מראשית המאה העשרים
• פרק ראשון: הערות למהות האוטוביוגרפיה מהמאה הי"ח עד לתחילת המאה העשרים (עמ' 389־399)
• פרק שני: שחרור למען מימוש העצמוּת (עמ' 399־412)
• פרק שלישי: רומנטיקה אירוטית ופולחן האירוס (עמ' 413־427)


• "גליליי הכבול" למאכס ברוד <בתרגום דב שטוק (סדן)> (עמ' 428־437)
• תיאולוגיזציה מפוקפקת של האירוס : הערות ל"קץ המאורע" לגראהם גרין (עמ' 438־444)
• המספר והמסאי אלבר קאמי (עמ' 445־457)
• קווים למפעלו הספרותי של מאכס פריש (עמ' 458־466)
• סיפורי אינגבורג בכמן - על מצב הסיפור הגרמני (עמ' 467־477)
• סיפורי פרוספר מרימי בעברית (עמ' 478־482)
• סיפורים אכזוטיים (עמ' 483־490)


• מפתח שמות
• התוכן
• תאריכי פרסומן של המסות שנכללו בספר