דבורה עומר נולדה בקיבוץ מעוז חיים ביום כיפור, י׳ בתשרי תרצ״ג, 10 באוקטובר 1932,
כבת למשפחת מוסינזון (אביה, משה, היה אחיו של הסופר יגאל מוסינזון). כשהיתה בת 11 נורתה
אמה, לאה
ליפשיץ (לבית שרשבסקי), בתאונת אימונים של ההגנה. במשך שנים רבות הוסתרה מעומר
סיבת מותה של האם, אבל לאחר שנודע לה כי נורתה התייחסה לכך בספרה פגיעה ישירה
(1981). בשנות ה–50 עבדה עומר כמורה בקיבוץ ובאותו זמן החלה לפרסם בעיתון דבר לילדים
מדור בשם ״דפי תמר״ שנכתב כיומן של נערה. המדור הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים – ולמעשה
סלל את הדרך לקריירה ספרותית מפוארת. מסוף שנות ה–50 ועד השנים האחרונות הוציאה כמעט
90 ספרים. שני הספרים הבולטים ביותר הם שרה גיבורת ניל״י, על שרה אהרונסון,
שראה אור ב–1967, ו הבכור לבית אב״י, שראה אף הוא אור באותה שנה, ומגולל את
קורותיו של איתמר בן אב״י. ככלל, הירבתה עומר לכתוב על חייהם של חלוצים ואישים בתולדות
הציונות. הספר האחרון שכתבה, יחד עם ורד רביב–שוורץ, היה סיפור שקרה לי בדרך
(2010). עומר, שספריה נמכרו במאות אלפי עותקים, קיבלה בשנת 2006 את פרס ישראל. לרגל
קבלת הפרס, אמרה כי ״אני כותבת מיום שלמדתי לכתוב. למרות שכתבתי יומני חיים מגיל 7,
לא חשבתי להיות סופרת. חשבתי שאולי אהיה נהגת טרקטור״. בנימוקים לזכייה בפרס ישראל
נכתב כי ״עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי–ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים
מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר״.ברבות השנים זכתה עומר גם
בפרס יציב (1958), בעיטור אנדרסון לספרות ילדים, פרס זאב, בפרס
שרת התרבות וברבים נוספים. בינואר 2013 זכתה עומר בפרס אקו״ם למפעל חיים. בנימוקים
לבחירתה נכתב כי ״בכל ספריה אלה ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד
והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלאסיקה״. דבורה עומר נפטרה בכ״ב באייר תשע״ג,
2 במאי 2013.
הבכור לבית אב״י (תל אביב : עם עובד, תשכ״ח 1967) <על בנו של
אליעזר בן-יהודה – איתמר בן-אב״י> <רישומים מאת
שמעון צבר> <הדפסות חדשות לאחר תשל״א 1971 כוללים איורים
מאת שירלי הירש> <עיבוד לעברית קלה על-ידי משה מנור יצא לאור בתשמ״ח 1988 על-ידי
המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית> <תורגם לרוסית>
Первенец дома бен-иехуды / Двора Омер; Перевод С Иврита
И. Пустыльник (Иерусалим : Библиотека-Алия, 1990)
הרפתקאות עמרי בקיץ 1967 : ספור על רקע מלחמת ששת הימים (תל-אביב : עמיחי,
תשכ״ט) <ציורים - יעקב גוטרמן>
מעבר לכביש, או, חבורת ״עלומים״ (תל-אביב : י. שרברק, תשל״ב 1972)
<איורים - הדס בר-יוסף> <פואמה פדגוגית על חבורת ילדים חסרי בית,
שגדלו ליד בן-שמן במעון שהוקם למענם ע״י המחנך חיים בר-נחום>
כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי (תל-אביב : שרברק,
תשל״ז 1977)<איורים
- אראלה>
אמשל לך משל : ספורי משלים על פי המקרא, חז״ל, אזופוס, קרילוב, לפונטין (תל
אביב : הוצאת א. לוין אפשטין-מודן, תשל״ח 1978) <ערך
אוריאל אופק ; צייר אהרן שבו>
אהבת איתמר (תל אביב : עם עובד, תשס״א 2001) <על סיפור אהבתם
של איתמר בן-אב״י ולאה אבושדיד>
ספורים בחיתולים : דבורה עומר מספרת לתינוקות (תל אביב : אחוזת בית, תשס״ה
2005) <איורים - רות גוילי>
ספור שקרה לי בדרך (קרית גת : דני ספרים, תש״ע 2010) <בשיתוף
ורד אביב-שורץ ; איורים - טלי מנשס ; יעוץ - עמירם רביב ; עריכה -
מירי ברוך>
דר, יעל. פרס ישראל לסופרת הילדים דבורה עומר
: פרס על בניית תמונת עבר יציבה וחסרת ספקות. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 684
(ז׳ בניסן תשס״ו, 5 באפריל 2006), עמ׳ 2.
מטלון, רונית. עיסוק נוח. הארץ, מוסף
שבועי, י״ז באב תשמ״ו, 22 באוגוסט 1986, עמ׳ 9, 26.
מידן, ענת. ספירת עומר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט׳ בניסן
תשס״ו, 7 באפריל 2006, עמ׳ 16–17 <ראיון עם דבורה עומר עם זכייתה בפרס ישראל>
הגורני-גרין, אברהם.
דבורה עומר - מעבר לכביש, או, חבורת ׳עלומים׳. בספרו: משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל אביב
: אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 166–167.