איתמר בן-אב"י (בן-ציון בן-יהודה), בנם הבכור של אליעזר ודבורה בן-יהודה, נולד בירושלים בט"ו באב תרמ"ב, 31 ביולי 1882*. "הילד האשכנזי הראשון לדיבור העברי החי". חניך בית-המדרש למורים בפאריז, למד מדעי המזרח באוניברסיטת ברלין (1904־1908); השתתף בעריכת עתוני אביו "הצבי" ו"האור"; בשנת 1919 היה ממייסדי "דואר היום" ועורכו הראשי עד שנת 1933. מ-1924 היה עורך Palestine weekly (באנגלית); היה סופר ה"טיימס" ו"דיילי מייל" בלונדון והשתתף בעתונים צרפתיים. בשנת 1917 השתתף בקונגרס העמים המדוכאים בפילדלפיה, בנשיאותו של תומאס מאסאריק. בשנת 1919 השתתף כנספח למשלחת הציונית בועידת השלום בוורסיי; שימש מקשר בין מנהיגי הערבים וההנהלה הציונית, וזמן-מה היה מזכיר מדיני של ד"ר חיים וייצמן. שליח קרן-היסוד והקרן הקיימת לישראל בארצות שונות. היה ממייסדי נתניה ואבן-יהודה, נלחם ל"יהודה העצמאית" (יסד וניהל זמן-מה משרד "יהודה העצמאית" בירושלים) והטיף שנים רבות לתחית הימאות העברית. בן-אב"י הגה את רעיון חלוקת ארץ-ישראל לקאנטונים. בשנת 1914־1915 הושם במאסר על-ידי התורכים ובשנת 1929 נאסר על-ידי האנגלים, בגלל מאמריו החריפים בשאלת הכותל המערבי ופרעות אב תרפ"ט. חיבר כמה ספרים, מהם בשאלות הארץ והמדיניות הציונית. חמישה מספריו תורגמו לאנגלית ולצרפתית. איתמר בן-אב"י נפטר בארצות הברית בי"ג בניסן תש"ג, 19 באפריל 1943, והובא למנוחות בהר-הזיתים בירושלים בי"ב באדר תש"ז.
איתמר בן-אב"י החל כתיבתו בגיל רך ביותר בעתונות אביו ואף ערך את ה"השקפה" ב-1903 בהיעדר אביו. השתתף בתחרות הספרותית הראשונה בספרות העברית, שהכריז העתון "הצופה" (1903) וסיפורו: "המכתב", שלא זכה בפרס, נמצא ראוי להידפס בקובץ הספורים שהוציאה ועדת הפרס. הכניס לעתונות העברית הנעימה הפתיטית והסנסציונית שלא היתה מצויה בה עד ימיו. הקים יחד עם אביו את העתון היומי הראשון בעברית בארץ-ישראל (1909) "הצבי" וכן הקים לאחר המלחמה את העתון היומי: "דואר היום" (1919), שהוא היה עורכו ומכוון דרכו במשך כמה שנים. הכניס חידושי לשון מרובים בעתונות וכן השתתף בה בכל הסוגים הספרותיים. ביקש להחליף את האלפאבית העברית ללטינית ופירסם ספר על אביו ואף הוציא עתון ("הדרור") באותיות לטיניות (תרצ"ד). ספריו: "ברקים" (רשימות, שירים וציורים. תרע"ג/ד. "הקוריוז צועק כאן גלוי מכל עמוד ועמוד, מכל שורה ושורה" - כתב אז על הספר י"ח ברנר); "המושיע" (רומן, בלשונו: "מאהב". תרצ"א); "יהודה מידיית, או, קנטונים וערים אחרות" (תר"ץ); "הימה" (אוסף מאמריו בעניני ים. תרצ"ו); ,,הראשונים" (תרצ"ו); "כנען ארצנו ו-5000 שנות ישראל על אדמתו ללא הפסקה" (תרצ"ב); "שמע ישראל" (מאמרים משנות תרע"ג-תרפ"ט), שתי חוברות לשם תיקוני דת ("קראון להתחיות דתנו". תרצ"ה; "ישעיאות, תוספת לקראון", עם פרקי תנ"ך באותיות לטיניות. 1938) וכן חוברות  ועתונים חד פעמיים בעניני יום שונים. בתשכ"ב יצאו זכרונותיו בשם: "עם שחר עצמאותנו - זכרונות חייו של הילד העברי הראשון". הוציא אסופת כתבי אביו, בשם : "ישראל לארצו וללשונו (תרפ"ט ואילך), וכמה ספרים בצרפתית ובאנגלית.
[* על פי  מספר מקורות - נולד בתרמ"ה 1885]
[מקורות: תדהר, קרסל, ויקיפדיה]

• עם שחר עצמאותנו : זכרונות-חייו של הילד העברי הראשון (תל אביב : הועד הצבורי להוצאת כתבי איתמר בן-אב"י, תשכ"ב 1961)
• החצוף הארצישראלי : פרקים מחייו של הילד העברי הראשון (ראשון לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2016) <עריכה – נוית בראל. מהדורה מקוצרת של "עם שחר עצמאותנו" – ערכה והוסיפה הערות – מיכל זמיר>