סיון הר־שפי
(לבית פולק), משוררת, נולדה בירושלים בי״א באייר תשל״ח, 18
במאי 1978, גדלה במכמש ובאפרת. בוגרת בית הספר התיכון פלך בירושלים.
קיבלה תואר ראשון בספרות עברית ובספרות כללית והשוואתית ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים
(אצל פרופ׳ רות קרטון־בלום). חקרה את שירתה של יונה וולך; ובעלת
תואר דוקטור מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן. למדה יהדות במסגרות בלתי פורמליות כמו מת״ן, בית מדרש אלול ובקורס להנחיית סדנאות כתיבה של מתא״ן. ממייסדי בית המדרש הגבוה לנשים עורי בירושלים, שהיא מרכזת אותו ומלמדת בו. כמו כן מלמדת במכללת הרצוג. נשואה למשורר אבישׁר
הר־שפי ומתגוררת באפרת.
פרסומה הראשון, השיר ״זברות״ (משיב הרוח ז׳, 2000), פורסם בשם נעוריה, סיון פולק, וכונס בספר ביכוריה,
גלות הלויתן (הקיבוץ המאוחד, 2005). הספר ממפה תחושות נשיות, אימהיות ואמוניות־אקסטטיות. הר־שפי מעצבת בחלק משיריה עמדות מיסטיות חסידיות של זוגיות משוחררת וקוּלית (בהקשר הביטניקי של המונח) עם האל, כמו בבית זה מהשיר
״געגוע קָדַם״: ״אֲנִי פְרִיקִית שֶׁל אֱ־לֹהִים/ עִם שִׁיר אַהֲבָה שֶׁכָּתַב לִי עַל הַזְּרוֹעַ/ וְצִיּוּר תְּחִלָּה וָסוֹף נָעוּץ בְּטַבּוּרִי״. הענקת המוחשיות לחוויה המופשטת של אהבת האל יוצרת סינתזה בין קודש לחול, למשל בפתיחת שיר
ד׳ של המחזור ״שׂרה״: ״אֱ־לֹהִים מְדַבֵּר אִתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים/ בְּמִטְבַּח־הָאֹהֶל הוּא מִסְתּוֹדֵד אִתִּי/ כְּמוֹ שְׁכֵנָה״.
הפואטיקה שלה לירית, פיגורטיבית, הלשון גבוהה, לעתים ארכאית. היא מקיימת דיאלוג עם מקורות היהדות המשובצים בשיריה באורגניות, לעתים כמשחקי לשון ולעתים אף כפרודיות. לדוגמה, המחזור
״הִפכי בו״ מדמה באופן פרודי את האהבה לבן הזוג, שהוא בו־זמנית בעל ואל, כציווי של עיסוק בתורה:
״עַל־פֶּה אֲנִי לוֹמֶדֶת טְעָמִים שֶׁבְּךָ״ (פתיחת שיר ג׳).
פרסמה עוד שלושה ספרי שירה: תהילים ליום רעש (2010); שמש שקהלת לא ידע (2014) וזרקא (2018).
שיריה הודפסו
בכתבי־עת ספרותיים שונים. זוכת פרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית
(תשס״א), פרס אקו״ם (תשס״ג), פרס שרת החינוך לשנת 2004, בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ב־2012 ובפרס בוסתן של הספרייה הלאומית
(2018).
שור, אלירז. מכורה ערומה שלי: מיניות, זהות ואדמה בשירת ׳״משיב הרוח״׳. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. באר שבע: אוניברסיטת בן־גוריון. 2012.
Jacobson, David Cortell. Beyond political messianism: The Poetry of Second generation religious Zionist settlers. Brighton, Mass: Academic Studies Press. 2011.