לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

יונה וולך (1944–1985)

<בהכנה>

Yona Wallach

    המשוררת יונה וולך נולדה בי״ט בסיון תש״ד, 10 ביוני 1944 וגדלה בכפר אונו (לימים קריית אונו) לאסתר (לבית גופמן) ולמיכאל וולך, אחות צעירה לנירה. הוריה עלו ב-1932 מבסרביה, הכירו בארץ והיו ממייסדי הכפר. האב נהרג בקרב על גבעת קולה במלחמת העצמאות כשהיה בן שלושים ושש. אמה היתה שותפה להקמת בית הקולנוע בקריית אונו ב-1953, שבו בילתה וולך בילדותה ובנעוריה שעות רבות בצפייה בסרטים. את מרבית חייה חיה בבית אמה ברחוב הנקרא על שם אביה. במחצית השנייה של שנות השישים התגוררה לתקופות קצרות בתל אביב ובמלון נוטרדם בירושלים. מעולם לא יצאה את גבולות ישראל.
    בסוף כיתה י' סולקה מבית הספר תיכון חדש, ולמדה לתקופה קצרה במסגרת של לימודי ערב. כשהיתה בת שבע-עשרה נרשמה למכון אבני לאמנות הציור והפיסול, אך לא התמידה בלימודיה. אלה היו תחנותיה האחרונות במסגרת ממסדית כלשהי. אורח חייה היה חריג גם על רקע הסביבה הבוהמיינית של תקופתה בארץ. קשריה הסוערים עם נשים וגברים, התנסויותיה בסמים ואשפוזיה בבתי חולים פסיכיאטריים תוארו בהרחבה בביוגרפיה שכתב עליה יגאל סרנה (1993, 2009). מאיר ויזלטיר, בן דורה הספרותי וידידה, כתב ברשימה במלאות עשרים שנה למותה: "תמיד הקפידה לחיות חיים בלתי-מבוגרים, לא עסקה בשום עבודה מעבר לכתיבת השירים וקריאה, ומעולם לא 'נטלה אחריות' כלשהי על מישהו או על משהו שמעבר לזה, גם לא על עצמה, לפחות לא במובנים הרגילים, המקובלים בחברה שבה חייתה. כמו אמנית קרקס שמיום שברחה מהבית והצטרפה ללהקה נודדת התרגלה לראות את המציאות מבעד לפריזמה של הטרפז המרחף" (2005).
    שיריה הראשונים נדפסו ב-1964 במוספי הספרות של ידיעות אחרונות והבוקר ובשני כתבי העת האוונגרדיים של התקופה, קילטרטן (בעריכת מקסים גילן) ועכשיו (בעריכת גבריאל מוקד). שירה הראשון, "בלבושן", נדפס בתיווכו של יאיר הורביץ בידיעות אחרונות (3.1.1964) ונכלל ללא כותרת בספרה הראשון, דברים ("אֲבָנִים מִשְׁתַּפְּלוֹת לַנָּהָר/ נְעָרוֹת נוֹהֲרוֹת/ מַשְׁפִּילוֹת שְׁדֵיהֶן אֶל נְעָרִים").
    דברים ראה אור ב-1966 בהוצאת 'עכשיו'. שם הספר הוא ככותרתו של השיר האחרון בספרה של דליה הרץ, מרגוט (1961). השירים בספר זה תוארו במחקר ובביקורת כמהפכניים, אלימים, פראיים, מיסטיים, נועזים, צבעוניים וסוריאליסטיים. חלק מן המבקרים תיארו את האימג'יזם הפרוע של השירים כסתום וכחידתי, וקריאות שונות הדגישו בו את הממד הארוטי, האקזיסטנציאלי, המטפיזי, הגנוסטי, הפסיכולוגי, הסימבוליסטי, הפמיניסטי או החברתי (בעיקר בהקשר המגדרי). החזיונות האסתטיים והרגשיים של השירים פוענחו כסיטואציות קונקרטיות וכ"מצבי הרגשה" חושפניים ווידויים (למשל השיר "אבשלום" העוסק בהפלת ולד: "אֲנִי מֻכְרָחָה פַּעַם נוֹסֶפֶת/ לְהִזָּכֵר בִּבְנִי אַבְשָׁלוֹם/ שֶׁשַׂעֲרוֹתָיו נִתְפְּסוּ בְּרַחְמִי/ וְלֹא יָצָא לִי/ לִגְמֹר אֶת אַבְשָׁלוֹם בְּנִי").
    קולה השירי הייחודי משלב לשון דיבורית, ישירה ובוטה בשפה פואטית עשירה, מוצפנת ורווית עלילות ורמיזות תרבותיות. התחביר שובר המוסכמות משהה אפשרויות של בהירות וחד-משמעיות. הרושם הנוצר הוא של רב-שכבתיות, חידתיוּת, מוזיקליות מהפנטת ואידיוסינקרטיות. בעקבות הפואטיקה של 'דור המדינה' (נתן זך, יהודה עמיחי, ובעיקר דוד אבידן) שיכללה וולך את תחבולות התחביר, כמו גם את השימוש ברטוריקה של הדיבור הישראלי ובביטויים דאיקטיים (כגון 'זה' בשיר הפותח במילים "לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם"). חטיבת שירי הדמויות הפותחת את דברים, יונתן, קורנליה, תרזה, לוטה, סבסטיאן וכו', היא המוכרת והנחקרת ביותר במכלול שירתה.
    גם ספרה השני, שני גנים (1969), מתאפיין בעירוב הייחודי בין היסוד המופשט והאגדתי ליסוד הקונקרטי והממשי, בין החספוס הלשוני והתמטי לליריקה המעודנת, בין הפסיכדליה לריאליה, בין פגיעות ושבריריות לתעוזה, מיניות ואלימות. לצד השירים המצטרפים למהלך הפואטי של דברים, וולך מפתחת נוסחים שיריים חדשים וקומפוזיציות חדשות וניסיוניות. השיר "שני גנים", למשל, שעל שמו נקרא הקובץ, מבשר את השירה החזרתית, התבניתית והאבסטרקטית שנהפכת לנוסח רווח יותר בשירתה בשנות השמונים: "וּלְגַן אֶחָד כֹּל הַפֵּרוֹת צְהֻבִּים וּבְשֵׁלִים וְכֻלּוֹ עָגֹל/ וּלְגַן אֶחָד כָּל עֲשָׂבִים וְעֵצִים דַּקִּים/ וּכְשֶׁגַּן עָגֹל מַרְגִּישׁ גַּן דַּק מַרְגִּישׁ עָגֹל/ וּכְשֶׁגַּן דַּק מַרְגִּישׁ גַּן עָגֹל מַרְגִּישׁ דַּק".
    רבים משירי דברים ושני גנים נהפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית, אך תהליך התקבלותה המלאה של שירתה המוקדמת של וולך הושלם רק במחצית השנייה של שנות השבעים. ב-1976 ראה אור הקובץ שירה (1976) בהוצאת סימן קריאה. הקובץ כולל את שירי שני ספריה הראשונים וחטיבה של שירים חדשים שנקבצו תחת הכותרת למעלה מזה. במאי 1977 זכתה בפרס יצירה מטעם קרן תל אביב לספרות ואמנות, וב-1978 הוענקו לה פרס יצירה מטעם ראש הממשלה ופרס עיריית חולון לספרות יפה על שם קוגל על ספרה שירה (עם סמי מיכאל).
    בספריה בשנות השמונים, אור פרא (1983), צורות (1985) ומופע (1985), קובץ שיריה האחרון, שיצא לאור כמה חודשים אחרי מותה, מתמעטים השירים הקצרים, הגבישיים, החלומיים-סיוטיים בעלי הממד החזותי. מגוון עצום של צורות מייחד את שירתה בתקופה זו: פואמות קצרות, סדרות של שירים תמטיים-תיאטרליים, ארוכים ואסוציאטיביים היוצרים לעתים רושם של כתיבה כמו-אוטומטית או של שרשור אקסטטי בלתי מבוקר של רעיונות, רגשות ומילים. הנוסח השירי של אור פרא מתאפיין במבנה הדוק של חזרה, ברטוריקה ישירה ובתחביר פשוט וקליט. בצורות ובמופע מרובים השירים משרשרי התובנות, החקירות, המחשבות והרגשות העושים שימוש בלקסיקון מדעי, פילוסופי, פסיכולוגי ורליגיוזי, והיוצרים רושם כאוטי. אפשר לסכם את השינוי הפואטי בשירתה של וולך בשנות השמונים כהמרת הדומיננטיות של הממד האגדתי בממד פרפורמטיבי. הזיקה של יצירתה לאמנות המיצג עולה בקנה אחד עם הגדרתה של וולך כ"משוררת מוחלטת" (בלשונה של הלית ישורון) ועם האופן שבו תיאר המשורר אהרן שבתאי את שירתה "מִכתיבה במובן המצומצם, לכתיבה בפעולות, בעצמים, כתיבה במין, כתיבה בגוף, ובמכלול נפש-גוף" (שבתאי, 1985-6).
    רבים מן המבקרים ספקניים כלפי ערכם האסתטי של חלקים ניכרים משירתה המאוחרת. יש הטוענים כי היא נכשלת ב"סובייקטיביות עד קצה גבול היכולת המוחקת את עצמה" (קלדרון, 2009). לעומת זאת, גבריאל מוקד (2006) תיאר את הפואטיקה המאוחרת של וולך כ"מפנה קונספטואליסטי… בעל ערך ניסיוני ושילוב חדש בין הגות לבין יסודות שיריים מקובלים יותר בתוך טקסט", למשל בשיר "שוב הנפש" מן הספר צורות שבו היא "מפתחת משל מורכב על חשיבות עליונה של מצבי רוח… שעושים אותנו למה שאנחנו מבחינה ממשית": "שׁוּב הַנֶּפֶשׁ גְדוֹלָה עָלַי מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת כְּבֶגֶד עֲנָק/ כִּבְגָדִים הַנֶּפֶשׁ מַגִּיעָה לְרַגְלַי עַד נַעֲלַיִם עֲנָק".
    בשנותיה האחרונות נאבקה וולך על הכרת הממסד הספרותי בחטיבות הניסיוניות, יש יאמרו ה"שיגעוניות", של שירתה, ובעיכוב של הוצאתם לאור של קובצי השירה האחרונים שלה. במקביל היא נהפכה למעין גיבורת תרבות, שייצגה עבור הישראלים את "תרבות-הנגד" העולמית של שנות השישים; את החופש מאיסורים על רגש ועל מין ואת השחרור ממועקת המוסכמות וממגבלות המציאות. האנרגיה האינטנסיבית, החושנית והאפלה של דמותה ויצירתה נקשרה גם לזיקה בין דמוניוּת, יופי פיוטי ושיגעון. השיר "תפילין", שנדפס לראשונה ב"עתון 77" (בעריכת יעקב בסר) במרס 1982 ואחר כך בספרה "אור פרא" (1983), חולל שערורייה ציבורית, גינוי בכנסת ופולמוס רחב. השיר מסתיים בטורים: "אֶמְשֹׁךְ וְאֶמְשֹׁךְ/ עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתְךָ/ עַד שֶׁאֶחְנֹק אוֹתְךָ/ לְגַמְרֵי בַּתְּפִלִּין/ הַמִּתְמַשְּׁכִים לְאֹרֶךְ הַבָּמָה/ וּבֵין הַקָּהָל הַמֻּכֶּה תַּדְהֵמָה". היא הרבתה להתראיין לעיתונות ולטלוויזיה, הופיעה על במות שונות והשתתפה בהופעות חיות בעקבות אלבום של שיריה המולחנים בציר טוב (1982). את ה"מופע" פתחה במשפט: "זה אילן וירצברג והוא כותב מוזיקה וזה שמעון גלבץ והוא כותב מוזיקה… ואני יונה וכתבתי את כל המילים". היא הצטלמה לסרט על חייה בבימוי רונית ויס-ברקוביץ והציגה תערוכה משותפת עם עופרה צימבליסטה ניר+כתב (גלריה שרה לוי, 1984). וולך העניקה ראיונות לעיתונות גם ממיטת חולייה, ודיברה בהם על מחלת הסרטן, שאובחנה אצלה ב-1981. יונה וולך נפטרה בי״ד בתשרי תשמ״ו, 29 בספטמבר 1985, בת ארבעים ואחת.
    בניגוד לקשיי ההתקבלות של שירתה בחייה, בשנים לאחר מותה התעצם העניין בשירתה והתבסס מעמדה כפורצת דרך בשירה העברית. נכתבו עליה ספרים ומחקרים רבים, שהציבו אותה בשושלת שירת הנשים העברית (בעיקר רחל, דליה רביקוביץ וזלדה), דנו בחוויה האנדרוגינית בשירתה ובפריעת הסדר המגדרי, תיארו אותה כמבשרת הנוסח הפוסט-מודרני ו'העידן החדש' בתרבות הישראלית, והציעו הבחנות חדשות לגבי מיקומה ברצף ההיסטורי של השירה העברית. ב-1992 ערכה הלית ישורון אנתולוגיה של שיריה, תת הכרה נפתחת כמו מניפה: מבחר שירים: 1963–1985. היא כוללת חלק גדול מן השירים המוקדמים, מבחר מן השירים המאוחרים, ומכנסת לראשונה את שיריה האחרונים. ב-2000 יצא הספר הפנים היו הפשטה, מפגש בין שיריה של וולך וציוריה של אביבה אורי, בעריכתה של ישורון.
שירים רבים שלה הולחנו. אלבום של שיריה המולחנים, אתה חברה שלי, המבוסס על מופע שהועלה ב-1997, כולל שירים מכל תקופות יצירתה. ערן צור ערך את המופע, הלחין ושר עם משתתפים נוספים. שני מבחרים משיריה תורגמו לאנגלית על ידי לינדה סטרן זיסקוויט: Wild Light: Selected Poems (1997)   Let the Words (2006), עם הקדמה מאת אהרן שבתאי.
    שירים בודדים שלה תורגמו לכעשרים שפות נוספות. ב-2012 יצא לאקרנים סרטו של יאיר קדר שבעת הסלילים של יונה וולך – אוטוביוגרפיה תיעודית, המבוסס על סלילי הקלטה של שיחות עם הלית ישורון. ב-2014 הוקרנה בערוץ 8 הדוקו-דרמה המקוללים של יאיר קדר, אשר אחד מפרקיה הוקדש ליונה וולך. באותה שנה יצא לאקרנים סרט באורך מלא המבוסס על חייה בשם יונה, בבימויו של ניר ברגמן. ב-2021 יצא לאור בהוצאת 'הבא להבא' אנדרטה של צרעת: טרילוגיית המחזות שכתבה יונה וולך בשנים 1967–1971.
    השפעתה העצומה על השירה העברית משנות השבעים ואילך ניכרת בעיקר בשחרור הלשוני, התחבירי והארגוני של השיר, ובמיזוג הבלתי-סדור והרב-ממדי של חוויות ותמונות. היא אולי דוגמה יחידה בשירה הישראלית, שהיחס אל הפרסונה שלה ואל שירתה מתואר במונחים פולחניים.


לכתבות נוספות על יונה וולך בספריה הלאומית 		      

נכתב על-ידי ענת ויסמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית,  ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: אמנון ויינשטיין]

ספריה:

  • דברים (ירושלים : עכשיו, תשכ״ו)
  • שני גנים (תל-אביב : דגה, תשכ״ט)
  • שירה : שירים מקובצים (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור : ספרי סימן קריאה, תשל״ו 1976)
  • אור פרא : שירים (ירושלים : איכות : ספרי אדם, 1983) <מהדורה מתוקנת ומורחבת הופיעה ב-1990>
  • צורות : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1985)
  • מופע (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ו 1985)
  • תת הכרה נפתחת כמו מניפה : מבחר השירים, 1963–1985 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ב 1992) <עריכה, הלית ישורון>
  • הפנים היו הפשטה / יונה וולך, אביבה אורי (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2000) <בספר שירים של יונה וולך ואיורים של אביבה אורי (שיר ואיור, עמוד מול עמוד); כל השירים מתוך ״תת הכרה נפתחת כמו מניפה״; בעריכת הלית ישורון>
  • צבעים יוצאים : יונה וולך - דמויי טבע בשיריה (תל-אביב : אקו״ם, 2002) <איורים - אביגיל קרסילובסקי> <שירי יונה וולך מתוך קבצים שונים>
  • שירים אחרונים (צפת : ספרים, 2007) <עורך, דרור גרין>
  • דברים ראשונים (תל אביב : עכשיו : כתב ווב, 2009) <מבחר שירים מתוך הספר  דברים (1966) ומתוך כתב-העת ׳עכשיו׳  וכן מאמר על שירת יונה וולך מאת גבריאל מוקד>
  • זאת היונה : יונה וולך - השירים, המחברות הגנוזות, הראיון / עורכים – הלית ישורון, יאיר קדר (מושב בן-שמן : מודן, 2013) <מצורף סרטו של יאיר קדר ׳7 הסלילים של יונה וולך׳>
  • תן למילים לעשות בך (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ח 2018) <עריכה – הלית ישורון>
  • אנדרטה של צרעת : כל המחזות 1965–1985 / בעריכת עודד כרמלי ושני פוקר (תל אביב : הוצאת הבה לאור, 2021)
על המחברת ויצירתה:
ספרים:
  • בורשטיין, רבקה.  הפואטיקה של הדוברת הרב גונית בשיריה של יונה וולך (חיפה, 1997) <עבודת גמר (תאר שני)--אוניברסיטת חיפה, החוג לספרות עברית והשוואתית>
  • הר-שפי, סיון.  תביעה לרב צורתיות - פולומורפיזם בשירת יונה וולך : היבריד, מטמופורפוזה ואלכימיה  (ירושלים, תשס״ה) <עבודת גמר (תאר שני)—אוניברסיטה העברית בירושלים, 2005>
  • יואלי, נירה. תבניות ארכיטיפיות בחשיבתה הפואטית של יונה וולך ובשירתה (חיפה, 1990) <עבודת גמר (מוסמך)--אוניברסיטת חיפה, דצמבר 1990>
  • לידובסקי-כהן, צפרירה. ״שחררי את חרצובות לשונך אישה״ : כיסוי וגילוי בשירת יונה וולך (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2009)
    על הספר:
  • מוקד, גבריאל.  ארבעה משוררים : דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך (תל-אביב : משרד הבטחון - ההוצאה לאור,תשס״ו 2006), בעיקר פרקים י, יא, יב.
  • סרנה, יגאל. יונה וולך : ביוגרפיה (ירושלים : כתר : ספריית זגגי, 1993)  <מהדורה חדשה, מורחבת עם אחרית דבר מאת הלית ישורון, יצאה לאור ב-2009>
    על הספר:
    • בסר, יעקב. עם יגאל סרנה: הספר הזה בנוי לעורר מלחמה... על המשמר, כ״ז בתמוז תשנ״ג, 16 ביולי 1994, עמ׳ 19 <ראיון עם הסופר>
    • דותן, אייל. מצטיירת לי תמונה של אדם רב כוח. הארץ, כ׳ בתמוז תשנ״ג, 9 ביולי 1993, עמ׳ ב 8.
    • ויזלטיר, מנחם. פיה נמלא דם והיא מתה. הארץ, כ׳ בתמוז תשנ״ג, 9 ביולי 1993, עמ׳ ב 8-ב 9.
    • וייכרט, רפי. לחיות במהירות הביוגרפיה. על המשמר, כ״ז בתמוז תשנ״ג, 16 ביולי 1993, עמ׳ 18 <נדפס גם ב׳עכשיו׳, חוב׳ 61 (1995), עמ׳ 189–192>
    • חפץ, פביאנה. מזקיף גלדיולות. חדשות, המדריך, כ״ט בסיוון תשנ״ג, 18 ביוני 1993, עמ׳ 30.
    • לשם, גיורא. יונה וולך (ביוגרפיה). הד החינוך, ספטמבר 1993, עמ׳ 28–29.
    • נגיד, חיים. דיוקן אפל. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ב בסיוון תשנ״ג, 11 ביוני 1993, עמ׳ 29.
    • סתיו, שירה.  רציתי לדעת הכל.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 904 (י״א בתמוז תש״ע, 23 ביוני 2010), עמ׳  10–11.
    • עינת, עמלה. קפיצת ראש שטוחה. דבר, י״ט באב תשנ״ג, 6 באוגוסט 1993, עמ׳ 25.
    • שי, אלי. תהומות הנפש של משוררת. מעריב, ספרות אמנות, י״ט באב תשנ״ג, 6 באוגוסט 1993, עמ׳ 29.
  • סתיו, שירה.  ״אבא אני כובשת״ : יחסי אבות ובנות בשירה העברית בשנות הששים על פי שירתן של דליה רביקוביץ, תרצה אתר ויונה וולך (באר שבע, תשס״ח 2007) <דיסרטציה--אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס״ח 2007>
  • צמיר, חמוטל.  נשיות ואוטופיה בשירתה המוקדמת של יונה וולך (פריס, 1993) <עבודת גמר (מ.א.)--אוניברסיטת פריס, 1993>
  • רז ברקין, ענבל.  סימנים של התענגות : קריאה לאקאניאנית בשירת יונה וולך ודוד אבידן (רמת-גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע״א 2010)
    תוכן העניינים
  • רתוק, לילי. מלאך האש : על שירת יונה וולך (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997)
    תוכן העניינים
    על הספר:
    • בורשטיין, דרור.  לילי רתוק או דנה אינטרנשיונל.  הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בכסלו תשנ״ח, 5 בדצמבר 1997, עמ׳ ד 3.
    • וייכרט, רפי.  עדין כירח על פני המים.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ז בתמוז תשנ״ז, 1 באוגוסט 1997, עמ׳ 28.
    • לאור, יצחק. לא, זה עוד לא זה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 242 (י״ג בתשרי תשנ״ח, 14 באוקטובר 1997), עמ׳ 4, 12.
    • סומק, רוני.  שנת היונה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט״ו בסיוון תשנ״ז, 20 ביוני 1997, עמ׳ 27.
    • קודיש, דפי.  מלאכית בשמי קריית-אונו.  מאזנים: ירחון לספרות, כרך ע״ג, גל׳ 1 (1998), עמ׳ 60–61.
  • Lidovsky-Cohen, Zafrira. ״Loosen the fetters of thy tongue woman״ : the poetry and poetics of Yona Wallach (Cincinnati, Ohio : Hebrew Union College Press, 2003)
  • Traum Avidan, Riki. ״Bad Snow-Whites״ : Israeli women׳s poetry of the 1960׳s : the poetics of Dalia Hertz, Yona Wallach, and Rina Shani (Waltham, Massachusetts, 2007) <Thesis (Ph.D.)--Brandeis University, 2007>
מאמרים:
  • אולמרט, דנה.  ׳אנחנו׳ בשירי יונה וולך.  בקורת ופרשנות, חוב׳ 45 (תשע״ז 2017), עמ׳ 347–370.
  • אשד, אלי.  העולם המיתי של יונה וולך.  היקום של אלי אשד <מקוון>, 26 באוגוסט 2009.
  • בוכוייץ, נורית. הפוסט-מודרניים הראשונים : מה עיצב את שפת השירה של משוררי שנות השישים? על יצירתם של מאיר ויזלטיר, יונה וולך ויאיר הורוביץ - וקשריה עם רוח הסיקסטיז באנגליה ובארצות-הברית. גג, גל׳ 10 (סתיו 2004), עמ׳ 26–43.
  • גולן, ארנה.  מי מפחד מ״אתה חברה שלי״ של יונה וולך.  מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ״ד, גל׳ 5–6 (שבט תשע״א, ינואר 2011), עמ׳ 38–39.
  • גילן, מקסים.  שלוש המיתות של יונה וולך.  עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 5 (1997), עמ׳ 59–63 <חזר ונדפס ב׳עמדה׳, גל׳ 34 (תשע״ו 2015), עמ׳ 145–150>
  • גרין, דרור.  משוררת בהפרעה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ד באלול תשס״ז, 7 בספטמבר 2007, עמ׳ 26 <12 שנה למותה של יונה וולך>
  • ויזלטיר, מאיר.  ״אינני חוטף בסגנון הישן״ : עשרים שנה למותה של יונה וולך, 1944–1985.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ט באלול תשס״ה, 23 בספטמבר 2005, עמ׳ 27.
  • וייזר-סנש, אילנה.  יונה וולך: שירה, חברה וגוף-נפש : עשרים שנה למותה.  מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 4–5 (תשרי-חשון תשס״ו, אוקטובר-נובמבר 2005), עמ׳ 2–5.
  • כרמלי, עודד.  איך לקרוא את מה שכתבו משוררים חיים.  מקור ראשון, שבת, ט׳ בשבט תשע״א, 14 בינואר 2011, עמ׳ 12.
  • כרמלי, עודד.  האזהרה של יונה וולך והאוזניים הערלות שלנו.  השילוח: כתב עת ישראלי להגות ומדיניות, גל׳ 5 (תמוז תשע״ז, יולי 2017), עמ׳  151–158.
  • לזר, תמר.  המקום והמרחק: רליגיוזיות וכמיהה אל הנשגב בשירת יונה וולך.  החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך ל״ו (תשע״ד 2014), עמ׳ 363–377.
  • לחמן, לילך.  על האני בשירת יונה וולך.  חדרים, גל׳ 11 (1994), עמ׳ 142–154.
  • לידובסקי-כהן, צפרירה. יונה וולך כגיבורת תרבות ישראלית : עיון בהתפתחותה הפנימית של שירת יונה וולך, מקורותיה והשקפת עולמה. מאזנים, כרך ע״ד, גל׳ 9 (2000), עמ׳ 41–45.
  • לידובסקי-כהן, צפרירה. יסודות מיסטיים בשירת העצמי של יונה וולך. עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש״ס 1999), עמ׳ 41–48.
  • לידובסקי-כהן, צפרירה. אהבה, מין ואלימות בשירת שנות השישים והשבעים. עתון 77, גל׳ 295 (כסלו תשס״ה, נובמבר 2004), עמ׳ 22–25. <על שירתם של יאיר הורביץ, יונה וולך ומאיר ויזלטיר>
  • לידובסקי-כהן, צפרירה. תרזה נגד שונרה : על דמות האשה בשיריהן של דליה רביקוביץ ויונה וולך. עתון 77, גל׳ 315 (חשון תשס״ז, אוקטובר 2006), עמ׳ 22–26.
  • מוקד, גבריאל.  שירה כחידוש של משמעות : על שירת יונה וולך. פרוזה (1977) <חזר ונדפס בתוך: דברים ראשונים / יונה וולך (תל אביב : עכשיו : כתב ווב, 2009), עמ׳ 69–76 ובספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 168–173>
  • מזור, יאיר. את שלגיה לא תמצאו שם גם לא את הנסיך הקטן: על שירת יונה וולך. עתון 77, גל׳ 175–176 (אב-אלול תשנ״ד, אוגוסט-ספטמבר 1994), עמ׳ 20–27.
  • מזור, יאיר.  העזה, הזועמת, וזו שהעזה, שנתנה את האות : שירתן של דליה הרץ ויונה וולך בהקשר משווה של שירת דליה רביקוביץ. עתון 77, גל׳ 220 (1998), עמ׳ 11–15, 41 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005), עמ׳ 168–176>
  • מנור, דורי. אלא שמעל לכל היא היתה משוררת. הארץ, כ׳ בתמוז תשנ״ג, 9 ביולי 1993, עמ׳ ב 8.
  • מרק, צבי.  דיבוק כדימוי וכמצב נפשי ביצירתה ובחייה של יונה וולך.  בתוך: כחלום יעוף וכדיבוק יאחז : על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים / עורכים - רחל אליאור, יורם בילו, יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע״ג 2013), עמ׳ 377–392.
  • סתיו, שירה.  אבא בעל גוף: על האב בשירתה של יונה וולך.  מטעם, חוב׳ 8 (דצמבר 2006), עמ׳ 30–40.
  • סתיו, שירה.  ״גילוי (עריות) וכיסוי בלשון״ : ביאליק, וולך, ויזלטיר.  עיונים בשפה וחברה, כרך 10, גל׳ 2 (2017), עמ׳ 156–174.
  • עבאדי, עדינה.  שחרור מכבלי הלשון בשירתה של יונה וולך.  בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-התרבותיים, כרך ו׳ (תל אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע״ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב, 2013), עמ׳ 279–298.
  • קובובי, דבורה.  ״לא יכולתי לעשות עם זה כלום״.  בספרה: ספרותרפיה : הוראה טיפולית במבחן השנים (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ח 2008), עמ׳ 117–131.
    •
  • ״קולו המתוק של האלהים״ : תכנית רדיו על שירתה ודמותה של יונה וולך בהשתתפות אילנה צוקרמן, מאיר ויזלטיר, גבריאל מוקד, אבות ישורון, אהרן שבתאי והלית ישורון. פרוזה, גל׳ 100 (1988), עמ׳ 28–35.
  • קלדרון, נסים. לאן נעלמה המוסיקה אחרי יונה וולך? עתון 77, שנה ל״א, גל׳ 325 (חשון-כסלו תשס״ח, נובמבר 2007), עמ׳ 23–29 <מתוך הספר ״יום שני״, על שירה וטקסטים של רוק אחרי יונה וולך> <דן, בין היתר, בשירתה של יונה וולך>
  • רובינשטיין, בלהה.  יונה וולך - ציפור של אש: פרועה וקרועה : לחיות על שפת התהום.  בספרה: שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי (תל-אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ׳ 235–242.  <כולל דיון בשירים: ״יונתן״, ״ציפור״ ו״החיים שיש לך״>
  • רוטנברג, יעל.  ״הנני אֲנִיָּה במעש / אֲנִיָּה בפתח״ ״מרחב הגבול״ כמרחב נשי על שפה בשירה עברית.  בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-התרבותיים, כרך ו׳ (תל אביב : הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע״ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב, 2013), עמ׳ 318–337 <על שפתן של שלוש משוררות: יונה וולך, חוה פנחס-כהן ואסתר שקלים>
  • רתוק, לילי. להיות פריסמה ולא להתנפץ (כמה היבטים על שירתה הפמיניסטית של יונה וולך). מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 9 (1988), עמ׳ 19–22.
  • רתוק, לילי. מלאך האש: על הקשר בין יונה וולך וזלדה. עלי שיח, חוב׳ 37 (1996), עמ׳ 75–85.
  • שבתאי, אהרן. על יונה וולך. חדרים, גל׳ 5 (1985–1986), עמ׳ 15–22.
  • Lidovsky-Cohen, Zafrira.  Back from oblivion : the nature of ׳Word׳ in Yona Wallach׳s poetry.  Hebrew Studies, vol. 41 (2000), pp. 99-117.
  • Mark, Zvi.  The Dybbuk as imagery and as psychological state in the work and life of Yona Wallach.  Hebrew Studies, vol. 50 (2009), pp. 245-264.
  • Negev, Eilat. Yona Wallach: Never shall I hear God׳s sweet voice. In her: Close encounters with twenty Israel writers (London : Vallentine Mitchell, 2003), pp. 119-126.
  • Padva, Gilad. ׳Hey, Man, You׳re My Girlfriend!׳ : Poetic Genderfuck and Queer Hebrew in Eran Zur׳s Performance of Yona Wallach׳s Lyrics. In: Queering the Popular Pitch / edited by Sheila Whiteley and Jennifer Rycenga (London and New York: Routledge, 2006), pp. 101-113.
על ״דברים״
  • אלרואי, יוסף. דבריה של יונה וולך. עכשיו, חוב׳ 17–18 (קיץ תשכ״ו-סתיו תשכ״ז, 1966), עמ׳ 166–167.
  • מוקד, גבריאל.  גופי ״דברים״ - חלופה למטפורות?  מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 2 (חשון תשנ״ח, נובמבר 1997), עמ׳ 27–28.
על ״שירה״
  • גלדמן, מרדכי. תתואר אנייתי כחדפעמית.  סימן קריאה: רבעון לספרות, חוב׳ 7 (מאי 1977), עמ׳ 460–462.
על ״אור פרא״
  • בר-כוכב, ישראל. כלת אור פרא (על ״אור פרא״ ליונה וולך). חדרים, גל׳ 4 (1984), עמ׳ 97–98.
  • רצבי, שלום. אני ואתה. עתון 77, גל׳ 49–50 (שבט-אדר תשמ״ד, ינואר-פברואר 1984) עמ׳ 69, 71.
על ״צורות״
  • משמר, תמר. עדיין רץ על הגשר. עתון 77, גל׳ 70–71 (כסלו תשמ״ו, נובמבר-דצמבר 1985) עמ׳ 11.
על ״תת הכרה נפתחת כמו מניפה״
  • אלטרס, אלון. יאוש ולא אהבה. דבר, ט״ו באב תשנ״ב, 14 באוגוסט 1992, עמ׳ 24.
  • גורביץ׳, זלי. סיבוב לכיוון הלבן. דבר, ט״ו באב תשנ״ב, 14 באוגוסט 1992, עמ׳ 26.
  • מאירוביץ, דורית.  כל הזמן אני ערפל בתבנית.  דבר, ט״ו באב תשנ״ב, 14 באוגוסט 1992, עמ׳ 24 <חזר ונדפס בספרה הנוף הוא הנפש : מסות ומאמרים על משוררים ושירה (תל אביב : קשב לשירה, תשע״ב 2011), עמ׳ 64–71>
  • צמיר, חמוטל. לא קל בעוון כזה להימלט. דבר, ט״ו באב תשנ״ב, 14 באוגוסט 1992, עמ׳ 25.
על ״שירים אחרונים״
  • גרין, דרור.  עשה אלימות בספר הזה.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ח בשבט תשס״ז, 16 בפברואר 2007, עמ׳ 29  <תגובה לרשימתו של מאיר ויזלטיר - ראה להלן, ושם תשובת מאיר ויזלטיר >
  • ויזלטיר, מאיר. כך היו עושים זאת גם בחֶלֶם.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״א בשבט תשס״ז, 9 בפברואר 2007, עמ׳ 27 <הגיב על כך דרור גרין - ראה לעיל>
על ״דברים ראשונים״ על ״זאת היונה״
קישורים:

OpenLibrary – OL169997A Wikidata – Q587274 J9U – 987007269517405171 NLI – 000139378 LC – n83319679 VIAF – 27214116
עודכן לאחרונה: 29 במאי 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף