יעל גלוברמן, משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית, נולדה בתל אביב בא' באייר תשי״ד, 4 במאי
1954 לאווה הרשפינגר מלודז' ופריץ גלוברמן (טיברגר) מקראקוב, פולין, שעלו ארצה בגיל
צעיר לאחר השואה. אביה היה לוחם בנאצים בקבוצת ״איסקרא״ (הניצוץ) והשתתף בפעולות מחתרת
בגטו קראקוב.
עם סיום לימודיה בגימנסיה העברית ״הרצליה״ התגייסה לנח״ל, ובתקופה
זו החלה לפרסם שירים וסיפורים בכתבי עת ובמוספי הספרות. פרסומה הראשון היה הסיפור ״על
המים״, שפורסם בקיץ 1975 בכתב העת ״עכשיו״ (גליון 31–32). הסיפור כתוב בטכניקה של זרם
תודעה פיוטי, ומתאר חיים מעורערים של זוג נשוי.
בתום שירותה הצבאי יצאה לשנה להולנד ללמוד ציור ופיסול ב״פריי אקדמי״
שבהאג, ועם שובה לישראל נרשמה ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. בשנות השמונים נסעה
לארצות הברית עם מי שיהיה בעלה, השחקן האמריקני ג'ק אדליסט. השניים גרו בניו יורק ובאן
ארבור מישיגן ושם נולדו שני בניהם. בתקופה זו נחשפה לחיי התרבות האמריקניים, והחלה
לפרסם שירה בכתבי עת מרכזיים בארה״ב, ובמקביל המשיכה לפרסם שירים וסיפורים בכתבי עת
ישראליים. ב-1992, חזרה לישראל, וכעבור ארבע שנים ראה אור ספרה הראשון, מנענע את
העץ (כנרת, 1996), רומן ריאליסטי המשתרע על פני שלוש יבשות ותריסר שנים והמתאר
מצבים בחיי הזוגיות של לאה יותם, קיבוצניקית צעירה, הנישאת לארנולד, משורר אקסצנטרי
המבוגר ממנה בשלושים שנה. זהו רומן חברתי ביקורתי, עשיר בדימויים ובמטפורות וגדוש בתיאור
מצבים נפשיים וחברתיים קיצוניים. הוא התקבל בתגובות מעורבות.
לאחר פרסום הרומן החלה לתרגם שירה אנגלוסקסית לעברית, עשייה שלימים
מיקמה אותה כאחת המתרגמות הבולטות בשדה זה. ב-2000 ראה אור ספר שיריה הראשון אליבי
(הוצאת הליקון). בספר זה החל להתגבש באופן מעמיק יותר עיסוקה בסוגיות מגדריות בחברה,
תוך התכתבות, פרימה וחקירה של נרטיבים מתוך המיתולוגיה היוונית, סיפורי המקרא ומיתוסים
שונים. הספר התקבל בהתלהבות הן על ידי ביקורת הספרות והן על ידי הקוראים, וזיכה אותה
בפרס אקו״ם לעידוד פרסום יצירה.
כעבור שבע שנים ראה אור ספר שיריה השני אותו הנהר פעמיים
(2007). בספר, העוסק בנושאים כמו: זמן, זיכרון אישי וקולקטיבי ויחסים אתיים עם האחר,
העמיקה בהצבתה של דמות שירית בעלת אמירה נוקבת על החברה הישראלית. באמצעות פריצת גבולות
הזמן והמרחב, ויצירת מרחבי ביניים נבדלים (לימאנליים), ניסתה לכונן ראשית חדשה של שוויון
ואחריות כלפי האחר. גם ספר זכה לתגובות נלהבות מצד מבקרי הספרות, שהצביעו על אופציה
פואטית חדשה לכתיבה ישראלית שונה ומגובשת.
ספרה מפת חצי האי (2018) הוא ספר שיריה השלישי. הספר קנה
לה מקום כאחת המשוררות המרכזיות החיות ופועלות כיום בארץ.
באותה תקופה המשיכה לתרגם שירה אנגלוסקסית, ובין השאר משירתם של
ו״ה אודן, סילביה פלאת', ואן סקסטון, וב-2007, בסמיכות לפרסום ספר שיריה השני, ראה
אור הספר תולדות הנשמה, מבחר משירתו של סטיבן ספנדר בתרגומה. אף שהקהל הישראלי
לא נמשך במיוחד אל שירתו של המשורר הבריטי, שיבחה הביקורת את התרגום והדגישה את חשיבותו
להבנת ההקשר החברתי והספרותי של מי שהיה שותף מרכזי במעגל שירה, שהשפיע באופן מהותי
על הפואטיקה המערבית המודרנית.
על יצירתה השירית זכתה בפרס מפעל הפיס לשירה (2002). כמו כן זכתה במלגת פולברייט היוקרתית
(2008), ובאותה השנה הצטרפה כעורכת לכתב העת הליקון לשירה עכשווית. לימדה כתיבה
ותרגום בתכנית לכתיבה-יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית של אוניברסיטת חיפה ובאקדמיה
מנשר, וניהלה את בית הספר לשירה של הליקון בשנים 2014–2015 . כיום היא מתגוררת בתל-אביב,
כותבת ומתרגמת, מנחה את סדנאות השירה בחוגים לספרות ומבע יצירתי ולחינוך במכללת 'אורנים'
ומלמדת כתיבה ועריכה במסלול השירה של הליקון.