דניאל פרסקי נולד בי"ח אב תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 במינסק שברוסיה הלבנה. מגיל חמש למד ב"חדרים" והצטיין במיוחד בגמרא. למד עברית ורוסית מפי מורה פרטי בבית והוסיף להשתלם בעברית בשיעורי-ערב ובקריאת ספרים ועתונים, ואף חתם על עתונים עברים לילדים ואח"כ למבוגרים וגמע את תכנם בצמאון, אף כי מגיל עשר נרתם גם לעבודת עזרה במסחר ובמלאכה של אביו, ולא פעם סבל בשל ביטול הזמן. בגיל 12 וחצי שוחרר מה"חדר" וגויס לתעסוקה מלאה בעבודות הפרנסה של אביו, ומאז נטל לעצמו פנאי להשתלמות מתמדת בשפה העברית ובספרותה. אף היה בא לשעה בכל יום ללמוד גמרא בישיבה מפי רב. ומגיל צעיר זה החל מתענין בדקדוק ובמכמני הלשון, שאל בקביעות מהספריה העממית על שם נופך כל מיני ספרים וקבצים וקונטרסים וכרכי עתונים עבריים, ולפעמים לקח לקריאה גם ספרים אידיים ורוסיים. הצטרף לאגודות העבריות "דוברי עברית" ו"ציון ושפתה", וביחוד היה פעיל באגודת "שפתנו". בשבתות היה מבקר בקביעות במסיבות של אגודת הנוער הציוני "נצח ישראל", שנערכו בבית כנסת קטן של צבעים, הרצה הרב ש"י גליקסברג תולדות ישראל : הרב מאיר הלפרין והסופר א. ח. רחלין לימדו תנ"ך, והמנהיגים הציונים הרצו על הציונות וארץ-ישראל ואהבת השפה העברית. התנדב ללמד עברית לקבוצות נוער, ובטיולים בעיר היה מדבר עברית בקול רם, כדי להפגין את החית השפה. יחד עם זה היה עסוק במשך שנתיים לתת שיעורים בעברית גם בשכר. התנדב להפצת ספרים עבריים בהשפעת הסופר מיכל רבינוביץ (אח"כ בעל חנות-הספרים "דרום" בירושלים), שחנות הספרים שלו שימשה מרכז ובית-ועד לסופרים הותיקים והצעירים, והוא האזין לשיחותיהם וראה את עצמו "בן בית" בספרות העברית, ובעודו נער החל מפרסם כתבות, בשמו וגם בכינויים מושאלים, בעתונים העבריים שיצאו בימים ההם ברוסיה. בגיל 17־18 פעל גם בעבודה ציונית (הפצת שקלים, מכירת בולי הקהק"ל וכו') השתתף בהתמדה באספות ציוניות חשאיות, ביחוד של "פועלי ציון" והצטיין בדברנות בויכוחים סוערים עם "בונדיסטים", אידישיסטים וכדומה. בגיל 17 נאסר באשמת "קיום בלתי רשמי" בעולם הזה, כי אביו לא הטריח את השלטונות בהוצאת תעודת לידה לצאצאיו שנולדו לו. לפיכך נתפס הבחור דניאל לבירור זהותו וגילו. אחרי שלשת ימי ישיבה במעצר הועמד לאומדן גילו לפי מראהו. בשל גובה קומתו אמדוהו לבן 21 ונשלח בכסלו תרס"ה לשרת בצבא הצארי בעיר ליבאו שבלטביה. רק אחרי חודש הצליח אחיו להשיג את שחרורו בגלל כהות עיניו, כי נשא משקפיים, אף כי כבר היה לו "ותק צבאי" בשרותו בהגנה העצמית היהודית במינסק בעת התסיסה הפוגרומית אחרי פרעות תרס"ג בקישינוב. אחרי טבח השלטון במינסק והפרעות ביתר ערי רוסיה לרגל המהפכה ומתן החוקה בסוף 1905 יצא דרך לונדון לניו-יורק. בהגיעו שמה ב-10 לינואר 1906 ניסה את מזלו בעבודה בחייטות, תעשית נקניקים ועוד. אחרי חדשים מספר ביסס את קיומו בתור מורה עברי פרטי. כמו-כן עסק בעבודה ספרותית, ובשמרו כל ימיו על חירותו מעול משפחה התמסר כשלימות גם לפעילות צבורית למען השפה והתרבות העברית, לפי סיסמת חייו: "עבד לעברית אנכי עד נצח". מיד אחרי בואו לניו-יורק פרסם בשבועון העברי "הלאום" ארבעה תרגומים מספרות אידית, שהביאם אתו ממינסק. אח"כ פרסם בהזדמנויות שונות עוד כתבות ורשימות ושירים בעתונים עבריים באמריקה ובאירופה. בינתים למד למעלה משנה בבית הספר המכין לכניסה לאוניברסיטה, והיה קרוב לאסוף את ציוני הבחינות הדרושים, אך הוכרח להפסיק, מפני שנתקבל לעוזר קבוע במערכת השבועון "התורן" (בעריכת י. ד. ברקוביץ) ולא הספיק זמנו להוראה ולעבודה ספרותית עתונאית וגם ללימודים. נוסף לכך היה עסוק גם בפעילות צבורית למען העברית מאז בואו לניו-יורק וכל ימיו. בתחילה כמזכיר אגודת "מפיצי שפת עבר וספרותה" וכנציגה בועד המרכזי של מרכז "עבריה", שנוסד ב-1906 בברן על ידי יעקב כהן וחבריו . אח"כ נתרחב והלך חוג פעילותו. סייע בהכנת התכניות העבריות של אגודת הנוער "ד"ר הרצל ציון קלוב" (מאגודה זו יצאו המנהיגים הציוניים ד"ר אבא הילל סילבר, ד"ר עמנואל ניומאן ועוד). השתתף ביסוד חברת הצעירים "עבריה" ובפעולתה בהוצאת ספרים ועבודה חברתית תרבותית - ואחריה ביסוד הסתדרות "אחיעבר" שהתקיימה כ-15 שנה ופעלה גם לעזרת סופרים וספרות עברית אף בארץ ישראל. כן נתן יד ליצירת הירחון החדיש "שבלים" והירחון-השבועון "תורן" והשתתף בקביעות או באקראי גם בעתונים עבריים באמריקה ומחוצה לה. השתתף ביצירת ההסתדרות העברית באמריקה בתרע"ו והנו מאז חבר הועד הפועל שלה ומטפח את פעולותיה הכלליות ואת עתונה "הדואר" היומי והשבועי ואת מפעלה החינוכי בית המדרש "תרבות" להוראת בוגרים, בו נתן שנים אחדות בהתנדבות שיעורים בדקדוק וסגנון, ומתרפ"ב ואילך הנו מורה קבוע במדרשה למורים "הרצליה" בניו-יורק, ומוצא צורך ושהות להיות חבר גם במפלגת פועלי ציון, בקלוב פא"ן העברי, במועצה למען הספר היהודי באמריקה ובאגודת המורים העברים בניו יורק. וכן נבחר לחבר בוועד "גנזים" בתל-אביב כאות הכרה בעד עמלו לטובת המכון הזה, אך מסתבר שהעיסוק הציבורי החביב עליו ביותר היה בניהול "חוג פרסקי" של תלמידיו לשעבר, שבהיותם כבר מבוגרים ושקועים ראשם ורובם איש-איש במקומו בחיי המעשה הרגישו צורך להתכנס אחת לשבועיים בבית רבם זה ולהתמיד בקיום הקשר בינם לבין עצמם ובין כולם כגוף מלוכד ממקור תורתם העברית לבין רבם ולהמשיך בטיפוח הערכים שהעניק להם ובליקוט ניצוצי תורתו מפיו דבר שרק אדמו"ר חסידי זוכה לו מצד תלמידיו מעריציו. ואכן מסתבר, שלא לשם מצוה בלבד עשו זאת, אלא גם להנאת עצמם, באשר הצליח ומצליח פרסקי לתבל דבריו שכתב ושבע"פ בהומור חי, מעורה במורשת הרוח של דורות ישראל ובחיי ההוה כאחד. ובכך קוסם הוא גם לקוראיו ולשומעיו את שני העולמות הללו, עולם העבר וההוה, לעולם אחד ואחיד, ואמונתו זו תורמת תרומה רבת ערך לחיבוב העברית על היהודים. אחרי למעלה מעשרים שנות פעולה באמריקה יצא לדרך ארוכה, להעניק מטובו גם ליהודים במולדת הישנה בתחומיה המורחבים, שנשתנו בעקב אירועי ההיסטוריה החדישה, וגם במולדת העתיקה-החדשה, שהחלה קולטת את מקובצי הפזורה. בקיץ 1927 נסע לקונגרס הציוני ה-15 כתור עתונאי. משם לביקור בקהל הסופרים ואנשי הרוח העבריים מיוצאי רוסיה, שהיו מרוכזים אז בברלין. אח"כ עשה שנה וחצי בפולין, ולהזמנת מרכז "תרבות" וסניפיו בקר על חשבון עצמו והרצה ב-34 ערים ועיירות בכל רחבי פולין. בכל המקומות ערכו לו קבלות פנים ומסיבות ברוב כבוד והדר. אך בעיירה אחת ראדומישל במערב גליציה נתנסה גם כהיפוכו של דבר. בעקב הלשנתו של ראש הקהילה, חסיד קנאי, שהוא, פרסקי, מטיף לקומוניזם ומקלקל את הנוער, נאסר ונצטוה לעזוב את המקום ולהמנע מהרצאות בכל האזור. עקב התערבות הקונסול האמריקאי בווארשה קיבל מושל הנפה נזיפה וביטל את גזירתו, וראש הקהילה המלשין בא על ענשו מידי הנוער הציוני שבעירו. אחרי פולין ביקר שלושה חדשים ברוסיה הסוביטית. נפגש ושוחח עם הסופרים העבריים לשעבר, שהתמכרו לשרת את המשטר החדש בעתונות באידית (בעתון "עמעס") ועם שרידי הסופרים העבריים הנאמנים בבתיהם ועם שרידי הציונים באספתם במחתרת. מרוסיה נסע לקונגרס הציוני ה-16 בציריך ואחריו עשה שנה תמימה בוינה בעזרו ליסוד הסתדרות עברית וירחון עברי קטן "דברנו" בהוראת עברית בהתנדבות לקבוצות צעירים ובהרצאות באסיפות ציוניות (אחת מהן פוצצה ע"י בריונים נאציים, אבל הוא עצמו יצא שלם בגופו). באוגוסט 1930 הגיע לארץ-ישראל ומיד נעשה כאן בן-בית בונה ויוצר ונהנה מצמיחת הישוב. בפיליטוניו שבע''פ ב"עתון חי" שנערך בלילי-שבתות ב"בית העם" בתל אביב וגם בהופעותיו האחרות בערי הארץ וכפריה היה מושך המונים, ובכך עזר להתערותם הרוחנית בארץ, ובפיליטוניו וברשימותיו בעתונים ובחוברות רוויות הומור הגבירו את התיאבון לקריאה עברית. היה פעיל גם בוועד הלשון העברית והשתתף במיפעליו הבלשניים-המעשיים. אך מאנשי התנועה העברית באמריקה קבל ידיעות, שבאמריקה מורגש מאד העדרו, ובארץ מובטח עתידה של העברית גם בלעדיו, ולכן ראה הכרח לצאת שמה, על מנת לחזור ארצה בעתיד, ובמאי 1933 יצא מהארץ, ובדרך עוד נשא הרצאה עברית בפני אגודת נוער ספרדי בקהיר, ואחרי קבלת פנים מפוארת שנערכה לו באולם המכללה העירונית בניו-יורק חזר לעבודתו בהוראה, בספרות ובעתונאות ובעסקנות עברית - וממשיך בה כדרכו. והנה סקירה רפרופית על יבולו הספרותי והעתונאי עד עתה: ספרים: "המדבר עברית" (הוצאת ההסתדרות הציונית באמריקה, ניו יורק תרפ"א ; יצאה מהדורה גם באנגלית בתרגום ד"ר עמנואל ניומן , תלמידו מנוער); "לאלף ידידים", (הוצאת ועד היובל ניו-יורק, תרצ''ה; מהדורה שניה בתשי"א); "מטעמים לחג", (הוצאת "פרדס", ניו יורק, תרצ"ט); "זמנים טובים" (הוצאת הנ"ל, תש"ד); "לכבוד הרגל" (הוצאת המחבר, ניו יורק, תש"ז); "עברי אנכי", (כנ"ל, תשי"ח); "צחוק מארץ ישראל" (הוצאת המחבר, ניו יורק, תשי"א); "דברו עברית" (הוצאת היברו-פובלישינג-קומפני, ניו יורק תשי"א. מהדורה שניה ומתוקנת הופיעה בה בשנה); "קול המועד" (הוצאת "דביר", תל-אביב, תשי"ז). חוברות: "ששון ושמחה" (הוצאת רח"ש, תל אביב, תרצ"ב); "צחוק מארץ ישראל" (הוצאת "ארץ", תל אביב, תרצ"ג): "סעודת חנוכה" (מחזיה, הוצאת "שילה" ניו יורק, תרפ"ו); "גאולת הלוח" (הוצאת לשכת החינוך העברי ניו יורק, תרפ"ה); "העשיר הטוב" (הנ"ל); "היקר מכל" (הנ"ל); "עם עולי הרגלי" (הנ"ל, מהדורה שניה ומוגדלת הופיעה בתשי"ג ע"י ועד החינוך היהודי בניו יורק); "עונש הסקרן" (הנ"ל); "חברים טובים" (הנ"ל); "הבת היחידה" (על פי ברתולד אויירבך); "לכבוד פסח" (הוצאת "ספרית השעות", תל-אביב, תש"י; "המילון שלי" (בהוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו-יורק, תשי"ז). הוא מפרסם פיליטונים קבועים וסדירים בנעימה אנושית-לירית בשבועון הניו-יורקי "הדואר" מזמן היווסדו, תרפ"א ועד הזמן הזה. חוץ מעברית כתב מזמן לזמן אידית בכתבי עת שונים, ותרגם מאידית סיפורים שונים. הכין ערכים על ועד הלשון העברית ועל כמה סופרים עברים בשביל "אוניברסל ג'ואיש אנציקלופדיה" בניו-יורק. תרגם מאנגלית לעברית את שני הקונטרסים; "תשובות כהלכה" (על האשמותיו של הועד לריאורגניזציה מאת מ. מ. אוסישקין , בצירוף מכתב מאת ד"ר חיים ויצמן (הוצאת המכבי החדש, ניו יורק, תרפ"א); "חוקת ארה"ב של אמריקה" (הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו יורק, תרצ"ה. התרגום הזה חזר ונדפס בספר תולדות ארה"ב מאת א. נווינס וה. סטיל קומאגור, עברית מאת ברוך קרופניק (קרוא). הרבה ממאמריו, רשימותיו ופיליטוניו (ביחוד בעניני חגי ישראל) תורגמו ללשונות שונות. על פי רוב חתם בשמו המלא על יצירותיו. לעתים רחוקות השתמש בראשי תיבות: ד. פ. - על מדורו "עניני לשון" ב"הדואר" (בניו-יורק) וכן על מספר דברים אחרים הוא חותם פ. דניאל, - באידית השתמש בפסיבדונים; דניאל בן רבקה. רשימות מיוחדות, שירים (מאת נתן אלתרמן. חנניה רייכמאן, אפרים א. ליסיצקי, ש. שלום ועוד); ערכים רבים נדפסו עליו בעתונות בארץ ובחו"ל. לכבוד יובלו לעבודתו הספרותית הוקדשו בעתונות עמודים שלמים. לכבוד המאורע נערכו מסיבות-יובל מטעם ההסתדרות העברית באמריקה. ערך עתונים ("עדן", "הדואר לנוער" ועוד) וספרים רבים והקדים להם הקדמות. קבל פרס לואי למד בעבוד ספרו "עברי אנכי" לשנת תשי"א. רוב החומר הארכיוני הנוגע לסופרים עברים בימינו ובימי עברו וכדומה (לרגל פעולותיו הענפות והשונות היה מרבה במאוד להחליף מכתבים עם סופרים, קוראים ועסקנים בענייני הלשון, התרבות והתנועה העברית) העביר אל ארכיון "גנזים" בתל אביב. דניאל פרסקי נפטר בניו יורק בט' באדר ב' תשכ"ב, 15 במארס 1962 ונטמן בתל אביב.
[מקורות: תדהר, קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים]
[רישום: שאול ראסקין]

ספריו:

• אץ קוצץ : חוברת ספרותית הומוריסטית מצוירת לפורים / בהשתתפות ז' ששר ודניאל פרסקי (ירושלם : דפוס "ארץ ישראל", תרצ"ב)
• לאלף ידידים (ניו-יורק : הוצאת ועד-היובל, תרצ"ה 1935)
• מטעמים לחג
• זמנים טובים (ניו יורק : פרדס, תש"ד 1944)
• לכבוד הרגל : מועדי ישראל בקדושתם ובשמחתם (ניו יורק : ד' פרסקי, תש"ז)
• עברי אנכי (ניו-יורק : הוצאת המחבר, תש"ח)
• צחוק מארץ ישראל (ניו-יורק : הוצאת המחבר, תשי"א)
• קול המועד
• בגן עדן של ילדים עברים
• המילון שלי
• המדבר עברית
• דברו עברית
• לשון נקיה
• נחת ממדינת ישראל : לקט בדיחות וחידודים, שיחות נאות ועובדות מופלאות מן המולדת המתחדשת (ניו יורק : הוצאת המחבר, 1962)

עריכה:

על המחבר ויצירתו: