יוחנן טברסקי נולד בכ״ה באייר תר״ס, 24 במאי 1900 בעיירה שפיקוב שבפלך פודוליה (אוקראינה), למשפחה שהקימה מתוכה את שושלת אדמו״רי צ׳רנוביל לשלוחותיה השונות. גדל בחצרו של סבו, האדמו״ר מטריסק, ולמד בעיקר בעצמו לימודי קודש וחול. חלק משנות ילדותו חי בוורשה, שם התוודע לי״ל פרץ. ב־1918 למד בגימנסיה באודסה והתקרב לביאליק. בפרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה ב־1919 נמלט לבסרביה (אז בתחום רומניה), התגורר בקישינוב ולימד בבית־ספר לילדי הפליטים. בתקופה זו פרסם סיפור ראשון ביידיש בעיתון המקומי ׳דער ייד׳. ב־1921 יצא לברלין, שם שמע באוניברסיטה הרצאות בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. ב־1924 החל לפרסם סיפורים בעברית בשבועון ׳העולם׳, ומאז השתתף דרך קבע בעיתונות הספרותית. ב־1926 היגר לארצות־הברית. מ־1927 לימד פסיכולוגיה והיסטוריה יהודית במכללה העברית למורים בבוסטון. ב־1948 עלה לארץ־ישראל אחרי שהוזמן לשמש עורך בהוצאת ׳דביר׳, והתיישב בתל־אביב. נפטר בכ״ה בחשוון תשכ״ח, 29 בנובמבר 1967 ונטמן בבית העלמין קרית שאול בתל־אביב.
    יצירתו הענפה של טברסקי כוללת בעיקר רומנים היסטוריים וביוגרפיים, ובתחום זה – שלא היה עשיר בספרות העברית – טבע את חותמו המובהק. רוב ספריו מוקדשים להמחזה עלילתית־דרמטית של חיי אנשי רוח יהודים, וכן לסיפור קורותיהם של גיבורי פרשיות היסטוריות שונות בתולדות ישראל מימי בית שני ואילך. יצירתו המשמעותית הראשונה היא הרומן ׳אוריאל אקוסטה׳ על הסופר־הפילוסוף המורד, ששלושת כרכיו הופיעו מ־1933 עד 1938. לאחר מכן הוסיף וחיבר רומנים על תיאודור הרצל (1939), אחד־העם (1941), ולטר רתנאו (1943), אלפרד דרייפוס (1944), רש״י (1946), מרדכי עמנואל נוח (איפה ארץ אררט?, 1954), שבתי צבי וברוך שפינוזה (הסער וההגה, 1958), וכן רומן מימי חורבן בית שני (רום ותהום, 1951). ספרו ׳לפידים בלילה׳ (1954) הוא אסופת סיפורים היסטוריים על אישים יהודים ולא יהודים. תשומת־לב מיוחדת הקדיש לדמויות מתולדות החסידות, ושיקע בסיפורי חייהן מן הידע האינטימי שספג כבן למשפחה חסידית מיוחסת. עם ספריו אלה נמנים: הבתולה מלודמיר (1948), הלב והחרב (על רבי נחמן מברסלב, 1955), גאולה על ידי אהבה (על רבי לוי יצחק מברדיצ׳ב, 1960), מחושך לאור (על רבי ישראל בעל שם טוב, 1964). זכרונות ילדותו בחצרות האדמו״רים ורשמי נדודיו בעולם הזינו את הרומנים מעולם לעולם (1948) והחצר הפנימית: קורות משפחה (1954).
    הישגו הספרותי של טברסקי שנוי במחלוקת. לזכותו נזקפו השחזור המהימן של הרקע לחיי גיבוריו, החל בהקשר ההיסטורי הרחב וכלה בשליטה בפרטי התקופה ואביזריה, וכן העיצוב הפסיכולוגי המפורט של תהליכי הנפש המפעילים אותם. לחובתו צוינו הנטייה לצבירה מיכנית של נתונים שאינה מתעלה לכדי עולם בדיוני חי, נימה דיווחית יובשנית של המספר ולחילופין נטייתו לסנטימנטליות יתרה, ריבוי יסודות מסאיים על חשבון סיפור המעשה, דרמטיזציה מלאכותית של פרשיות חיים שעיקרן תהליכים הגותיים פנימיים, נטייה דידקטית והחדרה אנכרוניסטית של מגמתיות אידיאולוגית ציונית לפרשיות חיים שאינן נוגעות לה ואינן נענות לה.
    בשנותיו האחרונות התמסר טברסקי לשני מפעלי כתיבה גדולים: חיבור לקסיקון מקיף לספרות העולם בארבעה כרכים (1963–1964), והיסטוריה של הפילוסופיה בשני כרכים (תולדות הפילוסופיה והפילוסופים, 1967; 1972).

ביבליוגרפיה:
אהרן בן־אור (אורינובסקי), ׳הרומן ההיסטורי – יוחנן טברסקי׳, תולדות הספרות העברית בדורנו, כרך ב, הוצאת יזרעאל, תל־אביב 1965, עמ׳ 157–170.
דוד כנעני, ׳עבר בהווה: על הסיפור ההיסטורי בעברית׳, בינם לבין זמנם, ספריית פועלים, מרחביה 1955, עמ׳ 178–219.
עליזה לנואל, הבתולה מלודמיר / יוחנן טברסקי: בין היסטוריה לספרות, עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל־אביב 2003.
רות שנפלד, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם: עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים, הוצאת פפירוס, תל־אביב 1986.
גרשון שקד, ׳ביוגרף אפיגוני – יוחנן טברסקי׳, הסיפורת העברית 1980–1880. כרך ג: המודרנה בין שתי מלחמות; מבוא ל׳דורות בארץ׳, הוצאת כתר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ׳ 151–156.

ארכיון יוחנן טברסקי  בספריה הלאומית

יצירות יוחנן טברסקי בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия] 

ספריו: