לוי אריה אריאלי (אורלוף) נולד בשישאק, מחוז מירגורוד, פלך פולטאבה, אוקראינה, ביום כיפור, י' בתשרי תרמ"ז, 9 באוקטובר 1886, לאביו קלמן אורלוף (סוחר תבואות וחובר אחוזות, תלמיד חכם וציוני מובהק, עלה ארצה עם שארית משפחתו בשנת 1922) ולאמו חנה בת יצחק סמילנסקי. קיבל חינוך מסורתי עד גיל 13 שנה ואחר כך עבר למירגורוד להשתלם בכוחות עצמו, רכש לו השכלה כללית וידיעה בשפות רוסית וצרפתית ועסק בהוראה במושבות החקלאיות היהודיות בפלך חרסון. הצטרף לתנועת העבודה הציונית והשתתף בהגנה העצמית היהודית מטעם המפלגות הפרולטריות הציוניות וכוחות הצבור היהודי ונפצע. בן 21 נלקח לצבא ונשלח לשרות בעיר טולה. בגלל קשריו עם תנועת המהפכה נאסר והועמד למשפט צבאי. בעזרת חבריו המהפכנים ברח מבית-הסוהר הצבאי ומרוסיה ועלה ארצה בתשרי תרס"ט, אוקטובר 1908. עבד בשמירה בכרמי רחובות וכפר סבא. נשא לאשת בתרע"א את בלה ואגר מירושלים. עבד בהוראה בבית-הספר לבנים של "כל ישראל חברים" ובבית הספר לספרדים (יחד עם י. בורלא). היה לו כשרון מיוחד לנגינה ולארגון הצגות-תיאטרון ופעל בכך במדת האפשרות בישוב הצעיר. בעידודו של י"ח ברנר התחיל לפרסם סיפורים ונובלות ב"הפועל הצעיר" (שברירי קולות, מעבר לגיא, לאור הוונוס, בליל כל נדרי, מתים מחלד ועוד), ב"אחדות" (אגדת המות, שהופיע אח"כ בחוברת מיוחדת בהוצאת י. ח. ברנר), בקובץ "בינתים" (הנער בוניא), ב"השלוח" (אמיגרנטים, המחזה "אללה כרים", שהופיע בחוברת מיוחדת בהוצאת "קדימה" בניויורק והוצג על-ידי קבוצת "הבימה" האמריקאית), ב"האדמה" (ישימון). כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה קיבל עליו את הנתינות הטורקית לבל יגורש מהארץ. גויס לצבא הטורקי והשתתף בתזמורת הצבאית בהנהלת קובלסקי בירושלים, באר-שבע ודמשק. אחרי המלחמה היה מורה בביה"ס בטבריה (בהנהלתו של אשר ארליך) ובבית הספר לבנים בירושלים. מסיבות משפחתיות יצא בתרפ"ג לארצות הברית והיה מורה בסנט לואיס ובערים אחרות ובסוף נתמנה למורה לספרות בבית-המדרש למורים שליד ישיבת ר' יצחק אלחנן ובבית-המדרש למורות עבריות בניו יורק. המשיך בעבודה ספרותית בכל האכסניות העבריות באמריקה: "התורן", "הדואר", ספר השנה ליהודי אמריקה, "ניר", "שבילי החנוך", "דורנו" ועוד. סמוך למותו ריכז את סיפוריו ומחזותיו המפוזרים והכשירם לדפוס. נפטר בניו-יורק בט' בשבט תש"ג, 15 בינואר 1943.
[מקורות: תדהר, קרסל, ויקיפדיה]

ספריו: