מיכל בת־אדם מזרחי (לבית רובין), במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת, נולדה בעפולה בי״ז באדר תש״ה, 2 במארס 1945. היתה ילדת־חוץ בקיבוץ מרחביה. הצטיינה בניגון בכינור ולמדה באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל־אביב ובבית־הספר למשחק ״בית צבי״ ברמת־גן.
    במשך כעשרים שנה השתתפה כשחקנית בסרטי קולנוע ואף השתתפה בהצגות תיאטרון. כמו כן עסקה בבימוי סרטים וגם לימדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב.
    על עבודתה הקולנועית זכתה בפרסים רבים, בהם פרס מפעל חיים במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים (2013 וב־2023) ופרס אופיר על מפעל חיים (2019). כמו־כן זכתה בפרס אריק איינשטיין (2015), ובפרס ישראל לקולנוע, 2021 על היותה ״יוצרת, פורצת ומפלסת דרך בקולנוע הישראלי מזה חמישה עשורים״.
    בנוסף לעבודתה הקולנועית פירסמה מיכל בת־אדם את סיפורה האוטוביוגרפי ״אוטוביוגרפיה דמיונית״ (2002) ושני ספרי שירה ״יומני בוקר״ (2017) ו״אני שומעת מישהו״ (2022). היתה נשואה לבמאי משה מזרחי ואם לדניאל.

מיכל בת־אדם בספריה הלאומית

מקורות: ויקיפדיה
[צילום: יחצנים]

• אוטוביוגרפיה דמיונית (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002) <עריכה – ענת לויט>
• יומני בוקר (תל־אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ז 2017)<שירה מלווה בתצלומים. צילומים – מיכל בת־אדם ; צילומי שחור לבן – אדם רובין>
• אני שומעת מישהו (תל־אביב : ספרי עתון 77, תשפ״ב 2022) <שירים>

• אלמוג, רות. משחק מראות. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באב תשס״ב, 12 ביולי 2002, עמ׳ ה 3.
• לורי, אביבה. אשה יפה – הספר. הארץ, מוסף שבועי, ד׳ בתמוז תשס״ב, 14 ביוני 2002, עמ׳ 50 <ראיון עם הבמאית עם צאת ספרה ״אוטוביוגרפיה דמיונית״>
• מלצר, יורם. ביוגרפיות רגשיות המעניינות את הכלל. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט"ו באלול תשס״ב, 23 באוגוסט 2002, עמ׳ 26.
• נירגד, ליה. אל תלכי עוד ... הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 492 (כ״ב באב תשס״ב, 31 ביולי 2002), עמ׳ 7, 14.

• ראובני, יותם. סרט עצוב. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 1261 (ט״ז באייר תשע״ז, 12 במאי 2017), עמ׳ 11.