לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

רות אלמוג (1936)

Ruth Almog

    רות אלמוג נולדה בפתח תקווה בת לד״ר יעקב ולד״ר מרים לומפ, רופאים יוצאי גרמניה ממשפחה אורתודוכסית שעלו ארצה לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 והתפרנסו בארץ גם מגידול דבורים. התחנכה בבתי ספר דתיים, אחר כך למדה בבית המדרש למורים ע״ש דוד ילין בירושלים, ומאוחר יותר בחוגים לתיאטרון, לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. עסקה בהוראה, ומ-1967 עד 2000 עבדה בעיתון הארץ כעורכת המשנה של המוסף ״תרבות וספרות״. מתגוררת בתל אביב, נשואה למשורר אהרן אלמוג. החלה לפרסם בראשית שנות השלושים לחייה. סיפורה הראשון, ״רחל שטרן רוצה לפגוש את פליני״, נדפס בהארץ ב-1967, וקובץ סיפוריה הראשון, חסדי הלילה של מרגריטה, ראה אור ב-1969 בהוצאת משרד הביטחון. סיפורי קובץ זה, לצד הרומן בארץ גזירה (1971) וקובץ הסיפורים השני אחרי ט״ו בשבט (1979), קבעו במידה רבה את תדמיתה כסופרת ריאליסטית-לירית, שיצירותיה הכמו-ממואריות גדושות בתיאורים של שנות ילדותה, בית ההורים, נופי המושבה שבה גדלה ומראות הטבע סביבה. נוסף לכך בלטו כבר בתחילת דרכה הנטייה להיצמד לנקודת תצפית נשית והעיסוק בדמויות נשים ובעולמן הרגשי.
    יצירותיה הבאות תוארו כעשירות יותר בתחבולות של הרחקה וכעושות שימוש בטכניקות ספרותיות מורכבות: את הזר והאויב (1980) הוא כעין דין וחשבון פסיכולוגי על מצבה של אישה הסובלת מחסימה יצירתית, ומוות בגשם (1982) הוא נובלת מכתבים מורחבת ומורכבת, שעלילתה נבנית כפאזל דרך נקודות התצפית השונות של הדמויות ומבעד לשיבוש הכרונולוגי המכוון שלה.
    את המפנה העיקרי בכתיבתה של אלמוג מקובל לסמן בסוף שנות השמונים, עם פרסום הרומן החשוב שלה שורשי אוויר (1987). זהו ניסיון ראשון בספרות העברית של אישה סופרת לכתוב רומן היסטורי רחב יריעה, הנע בין תקופות שונות בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל (מהעלייה הראשונה ועד אחרי מלחמת 1967), כמו גם בין אירועים מרכזיים באירופה של שנות השישים, והכול דרך תולדותיה של משפחה אחת. זהו רומן שהעיסוק בפרטי כרוך בו בתודעה פוליטית ואידיאולוגית רחבה. לדעת חוקרים, פתח שורשי אוויר תקופה חדשה ביצירתה, שבה נכתבו גם סיפורי הקובץ  תיקון אמנותי (1993). פנינה שירב (1998), נורית גרץ (2000) ויעל פלדמן (2002) טענו כי הסיפורים הללו מייצגים את המעבר שהתחולל ביצירת אלמוג מן הסיפור האישי, הפרטי והפסיכולוגי אל הסיפור החברתי והלאומי ואל העיסוק בדמויות שוליים בחברה הישראלית: ניצולי שואה, פליטים וכו׳.
    ואף על פי כן המשיכה יצירת אלמוג להפתיע את הקוראים גם לאחר מכן: האגם הפנימי (2000) הוא יצירה ניסיונית המערבת הגות, שירה ופרוזה, ובמרכזה דימויים שונים של נשיות. הרומן  באהבה נטליה (2005) חוזר למתכונת של רומן מכתבים ומתאר את חייהם של אמנים ישראליים במשך שלושה עשורים בארץ ישראל, בארצות הברית ובאירופה.  זרה בגן עדן (2008) הוא רומן שבמרכזו מארג היחסים הסבוך בין התרבות היהודית-ישראלית לתרבות הגרמנית החדשה-ישנה, כביטויו בסיפור אהבתן המתעתע של שתי נשים אמניות: פאטי, ציירת נופים ישראלית, ואנדריאה, משוררת גרמנייה. ב שריקת האוקרינה (2011) חוזרת אלמוג למחוזות ילדותה משתי זוויות ראות מתחלפות: זו של הילדה בזמן התרחשותם של האירועים וזו של המספרת המתבוננת לאחור, לאחר שנים רבות.
    יותר מכול ניתן לומר כי יצירתה המורכבת אינה נענית לדיכוטומיות חדות או לחלוקות חד-משמעיות. הדבר תקף גם ביחס לנושאי היסוד שלה. כך, למשל, נקל לפרש אותם, כפי שקובעת יעל פלדמן (2003), על רקע ״נושא הקיבעון האדיפאלי שאין לו תיקון״. ואכן, העיסוק בדמות האב וביחסים בין אבות לבנות הוא מן הבולטים ביצירותיה. גם עניינים אחרים נדמים כמשקפים את תפישת האדם מנקודת מבט פסיכואנליטית, בהם הבחירה להקדיש קובץ שלם לסיפורים על נשים חולות, שמיניותן מודחקת (נשים, 1986), על רקע הטענה, שעליה חזרה אלמוג כמה פעמים, ולפיה ״להיות אישה הוא להיות חולה באופן כזה או אחר״. עם זאת יצירותיה, השואבות מהביוגרפי, הפסיכולוגי והריאליסטי (לעתים עד הנטורליסטי), נוטות בעת ובעונה אחת, כבר מראשיתן, גם אל המיתולוגי, המטפיזי והפנטסטי, על גבול ההזיה. נטייה זו עולה גם מסגנונה הספרותי הייחודי, הכולל תערובת מרתקת של תיאורים ריאליסטיים מדויקים, צלולים וחשופים, עם פיגורטיביות פיוטית עשירה, וגם מבחירתה לעסוק לעתים תכופות בשאלת היחס בין המציאות לבין דימוייה וייצוגיה. כפל הפנים הזה ניכר גם בבחירות הז׳אנריות שלה: מחד גיסא סיפורים קצרים, מהודקים ובעלי עלילה סדורה, ומאידך גיסא טקסטים פרגמנטריים כמו-שיריים. עוד ניתן לטעון כי גם הרגישות לעוול ולסבל מאפיינת את יצירתה מראשיתה (כבסיפור ״הילד״, המופיע כבר בקובץ סיפוריה השני), ובאה לידי ביטוי באופנים שונים גם ביצירות מאוחרות.
    במחקרים מן השנים האחרונות מקובל לתאר את אלמוג כחלק מ״השושלת הנשית״ המודרניסטית של הספרות העברית, להציגה ככותבת ״כתיבה נשית״, ובעיקר להדגיש את יחסי הגומלין בין יצירתה לבין ״האגף הנשי״ של יוצרי דור המדינה, ובראש ובראשונה עמליה כהנא-כרמון. עם זאת, ביצירתה מתקיימים דיאלוגים עמוקים עם התנ״ך ועם יוצרים נוספים, שהם מן הקנוניים ביותר בספרות העברית, כמו עגנון וברנר. כמו כן בולטות בה זיקות מורכבות לספרות האירופית ולמגוון של מיתולוגיות. מעניין לבחון גם את היחסים והקשרים שבין יצירותיה: גלגולים של מוטיבים ופרסום של אותו סיפור בנוסח שונה לאחר שנים (לדוגמה, הסיפור ״רחל שטרן רוצה לפגוש את פליני – 1966״, שהופיע ב חסדי הלילה של מרגריטה, שוכתב בקובץ נשים בשם ״רחל שטרן, ברומא, פוגשת את פליני״).
    חשוב לציין כי יצירותיה נכתבות גם תוך התייחסות לעולם האמנות כולו, ובעיקר לאמנות הפלסטית ולמוזיקה. מופיעות בהן תדיר דמויות של אמנים וכן רמיזות שונות להבדלים שבין ציור לסיפור (כבסיפור ״שלומית: סוס שותה שחור, חבצלת ואור זורם״ בקובץ נשים). היא גם מרבה לעסוק בשאלות על מקומה ואופייה של היצירה הספרותית ושל החוויה היצירתית. לא אחת היא מתארת את מלאכת הכתיבה ואת יכולת הדמיון כמהלך של היחלצות מהמציאות, ואת האמנות כמעניקה חוויה כמו-גופנית של עונג, תיקון או גאולה. אלא שהאמנות (והכתיבה בפרט) אינה מתוארת רק כאופציה של בריחה מהעולם הממשי, אלא במידה רבה גם כניסיון עיקש ובלתי פוסק לחקור את המציאות של כאן ועכשיו. כך היא מוצגת גם כמעשה של חקירה מתמשכת. ייתכן שמסיבה זו אלמוג אינה חדלה להתנסות בחקירה-כתיבה בסגנונות שונים, ויצירתה שבה ומתחדשת לאורך השנים. דוגמה נוספת לתופעה זו היא ספרה האחרון לעת עתה,  אישה בגן (2012). גיבורותיו הן ציירות ופסלות, בנות תקופות ומקומות שונים, שנגזר עליהן אותו הגורל. מכולן נגזל חופש היצירה, ומשלחמו וזכו בו, שילמו מחיר כבד: במעמדן החברתי, באפשרותן לבנות משפחה ואפילו בחייהן. הספר ערוך במתכונת הממזגת אלבום ציורים וספר קריאה רגיל, והוא ארוג מפרטים אמיתיים ובדויים, פרי מחקר שקדני ודמיון אמנותי מרשים.
    פירסמה גם ספרים לילדים ולבני נוער, בהם:  נפי, נסיך הקרנפים (1979);  צוענים בפרדס (1986); עוד חיבוק אחד (2003). נוסף לכך, פירסמה עם אסתר אטינגר שני ספרי מתח בשם העט אלמוג אטינגר:  מאהב מושלם (1995) ואשטלינה אהובתי (2002). היא תירגמה כמה ספרים מאנגלית (משל אלק נטס, יחזקאל מפללה ועוד).
    זכתה בפרסים ספרותיים על יצירתה למבוגרים ולילדים, ובהם: פרס ברנר (1987), פרס עגנון (2001), פרס ניומן (2004), פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1985, 2000), פרס לספרות נוער מטעם אוניברסיטת חיפה (1986), אות אנדרסן (2002), פרס יד ושם (2000), פרס ביאליק (2006) ופרס יהודה עמיחי (2011). ספריה תורגמו לכמה שפות אירופיות ולסינית. עם זאת, דומה שיצירתה המגוונת והמורכבת טרם זכתה להכרה ולהערכה הציבוריות והמחקריות שהיא ראויה להן.
    רות נשואה למשורר אהרן אלמוג והם הורים למוסיקאית שירה אלמוג ולמתרגמת אליענה אלמוג.

נכתב על ידי מעין הראל עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית, Jewish Women׳s Archive. ״Ruth Almog״, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: אביבה אבן זהר©]

שוורץ, יגאל. ״מלאכים מנייר – עבדות, גלות וגאולה בסיפורת של רות אלמוג (אחרית דבר)״. מעיל קטון. אור יהודה: זמורה-ביתן. 2008. 165–187.
שקד, גרשון. ״האב, הזר והאויב״. הסיפורת העברית 1880­-1980 ה׳. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1998. 340­-366.

ספריה:
  • חסדי הלילה של מרגריטה : סיפורים (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספריית תרמיל, תש״ל 1969)
  • בארץ גזירה (תל-אביב : עם עובד, תשל״א 1971)
  • נפי, נסיך הקרנפים (תל-אביב : עם עובד, תשל״ט 1979) <איורים - אריאל ווגרה>
  • אחרי ט״ו בשבט : שישה סיפורים (תל-אביב : משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תש״ם 1979)
    התוכן: חול בגביע הכסף -- אחרי ט״ו בשבט -- פנקסי רשומות, מכאן ומשם -- רוח כבדה -- כאב -- הילד.
  • את הזר והאוייב : דו״ח על חסימה (תל-אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980)
  • מוות בגשם : רומאן (ירושלים : כתר, 1982) <תורגם לאנגלית>
  • Death in the rain : a novel / translated by Dalya Bilu (Santa Fe : Red Crane Books, 1993)
  • גילגיל (גבעתיים : מסדה, 1986) <איורים - הילה חבקין>
  • צוענים בפרדס (רמת גן : מסדה, 1986) <איורים - מיכל לויט> <זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תשמ״ז>
  • כדור הכסף (תל-אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986) <איורים - דני קרמן> <תורגם לגרמנית, הולנדית ואיטלקית>
  • Die Silberkugel / Deutsch von Mirjam Pressler ; Illustrationen von Annegert Fuchshuber (Mödling, Wien : Verlag St. Gabriel, 1993)
  • De zilveren bal / vert. [uit het Hebreeuws] door Benno Ehrlich (Amsterdam : Ploegsma, 1994)
  • La palla d׳argento / traduzione di Olga Dalia Padoa (Milano : A. Mondadori, 2004)
  • נשים (ירושלים : כתר, 1986)
  • שורשי אוויר : רומאן (ירושלים : כתר ; תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
  • חסיבור (תל אביב : עם עובד, תשנ״א 1991) <איורים - ריקרדו ראדוש>
  • רקפת, אהבתי הראשונה (ירושלים : כתר, 1992) <איורים, טטיאנה קופיאן>
  • Die blaue Frau / Erzählungen / aus dem Hebräischen übersetzt von Mirjam Pressler (Möhlin : Rauhreif-Verlag, 1992)
  • שלום לך, מוצץ, שלום ולא להתראות (ירושלים : מרכזיה פדגוגית להורים מורים ומחנכים שע״י המרכז לעידוד מפעלי תרבות ומחקרים תורניים בישראל, תשנ״ב) <איורים, חדוה פ׳>
  • תיקון אמנותי (ירושלים : כתר, 1993) <הסיפור ״מעיל קטן״ מתוך קובץ זה, תורגם לגרמנית>
  • Ein Engel aus Papier : Erzählung / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Gerlingen : Bleicher, 2000)
  • גילגיל רוצה כלב (תל אביב : מודן, 1998) <איורים, יערה עשת>
  • בלוט הפלא של קמילה (תל-אביב : הקבוץ המאוחד, 1999) <איורים, הלה חבקין>
  • המסע שלי עם אלכס (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <איורים, אבי כץ> <זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תש״ס> <תורגם לגרמנית>
  • Meine Reise mit Alex / aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (Düsseldorf : Sauerländer, 2002)
  • אגם הפנימי (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2000)
  • עוד חיבוק אחד (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרית פועלים, 2003)
  • כל האושר המופרז הזה : סיפורים 1967-1997 (ירושלים : כתר, 2003) <עריכה - שמעון אדף>
  • באהבה, נטליה (ירושלים : כתר, 2005)
  • מעיל קטון (אור יהודה : זמורה-ביתן ; באר-שבע : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008) <כולל אחרית דבר מאת יגאל שוורץ>
  • זרה בגן עדן (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2008) <עריכה - יגאל שוורץ>
  • צפורקסם (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2011) <איורים – כריסטינה קדמון ; עריכה – יונה טפר>
  • שריקת האוקרינה : סיפורים קטנים (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״א 2011) <עריכה – יגאל שוורץ> <רומן אוטוביוגרפי>
  • אישה בגן (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ג 2012)  <עריכה – יגאל שוורץ ונירית קורמן>
  • החיים : שנים-עשר סיפורים ונובלה (חבל מודיעין : כנרת, זמורה ביתן, דביר – מוציאים לאור, תשע״ו 2016) <עריכה – יגאל שוורץ>
  • הסיפור של סיקה (תל אביב : הוצאת גמא, 2019) <עורכת ראשית – קציעה עלון ; עריכה לשונית – מירי ישראל>
תרגום:
  • טים והפומה / הלן גריפיתס (תל-אביב : עם עובד, תש״ל 1970)
  • בשדרה השניה / יחזקאל מפאלילה (תל-אביב : עם עובד, 1971) <שמונת הפרקים הראשונים תורגמו בידי וירה ישראלית>
  • ימים של אתמול / אלק נטס (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״א)
על המחברת ויצירתה:
ספרים:
  • אדיבי-שושן, אסתי.  מערגה רומנטית לתיקון אמנותי : יצירתה של רות אלמוג (תל אביב, 2005) <דיסרטציה, אוניברסיטת תל אביב>
  • סקרה, חנה. מפתח-תקוה לדולי-סיטי : זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהבטים פואטים של חסימה ושל מרחביות : יצירותיהן של רות אלמוג, דורית אבוש ואורלי קסטל-בלום (ירושלים, תשס״א 2001) <דיסרטציה. האוניברסיטה העברית בירושלים>
  • פלדחי-ברנר, רחל. החופש ליצור : האמנית והעולם ביצירתה של רות אלמוג (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2008)
    תוכן הענינים
  • קזמירסקי, אורנה.  קולה של מצוקה : בחינתם של מאפייני כתיבה נשית ביצירתה של רות אלמוג (תל-אביב, 1992) <עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב>
  • שירב, פנינה.  כתיבה לא תמה: עמדת שיח וייצוגי נשיות ביצירותיהן של יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998)
      על הספר:
    • כרמי, נעמה. מאובייקט מדובר לסובייקט מדבר. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 335 (ט״ו באב תשנ״ט, 28 ביולי 1999), עמ׳ 12.
מאמרים:
  • דיוקן: ״המרחב המילולי, שבו הכל נעשה אחר״ : ראיון עם רות אלמוג <מראיינים: דנה בן-זקן, מעין הראל, שלומית זערור, שירה סתיו, יגאל שוורץ. עריכת הראיון – מעין הראל>  מכאן, כרך ד (חורף תשס״ה ינואר 2005), עמ׳ 190–208.
  • אדיבי-שושן, אסתי. זו ילדותי השנייה : על סיפורי ילדות ביצירתה של רות אלמוג. החינוך וסביבו : שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 24 (2002), עמ׳ 287–306.
  • אדיבי-שושן, אסתי.  ואת לחיי החליק : פגישה ראשונה של רות אלמוג עם סיפורי האהבה של עגנון.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח,  14 במארס 2008, עמ׳ 2.
  • אדיבי-שושן, אסתי.  באמת, יש לי עוד הרבה על מה לכתוב : ראיון עם רות אלמוג.  אסתי אדיבי שושן <מקוון>, 5 באוגוסט 2011.
  • אדף, שמעון.  החיים הם לא כלום בהשוואה לאמנות, וגם, כמובן, ההפך.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 2.
  • אשכנזי, שאולה.  על רות אלמוג ויצירתה. בספרה: נוסעת רחוק : מסע ומעבר כמחוללי כתיבה נשית פוסטמודרניסטית ורב-תרבותית (תל אביב : רסלינג, 2012), עמ׳ 74–97, וכן עמ׳ 149–154 ו-167–171.
  • גלבץ, תמר.  חסדי הלילה של רות : פגישה עם הסופרת, עליה ועל כתיבתה.  העיר, י״ד באייר תשמ״ו, 23 במאי 1986, עמ׳ 28, 29.
  • גרנות, משה. ״מה שמעסיק אותי -זו הלשון״ (ראיון עם רות אלמוג). מאזנים, כרך ע״ו, גל׳ 6 (2002), עמ׳ 30–34 <שיחה עם רות אלמוג על כתיבתה ויצירותיה> <חזר ונדפס בספרו: שיחות עם סופרים (תל-אביב : קווים, 2007), עמ׳ 169–185>
  • גרץ, נורית.  מתחת לפני השטח : על הסיפור שמתחת לסיפורה של רות אלמוג ״גמדים על הפיג׳מה״.  בתוך:  ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה : מאמרים מוגשים לגרשון שקד / עורכים: יהודית בר-אל, יגאל שוורץ ותמר ס. הס  (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : כתר הוצאה לאור, 2000), עמ׳  316–327.
  • הראל, מעין.  להיות אשה פירושו להיות חולה.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 4.*
  • ווזנר, מיכל.  סיפורים כדרך לתיעול תוקפנות.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 3.
  • לויט, ענת. היוצר כאנרכיסט : שיחה עם רות אלמוג. דבר, ט׳ באייר תשמ״ז, 8 במאי 1987, עמ׳ 20.
  • מוסקונה-לרמן, בילי. תסביך אב : ראיון עם רות אלמוג. מעריב, סופשבוע, 21 בנובמבר 1986, עמ׳ 34–36.
  • סלע, מיה.  פרס אקו״ם למפעל חיים יוענק לרות אלמוג.  הארץ, ה׳ בשבט תשע״א, 10 בינואר 2011, עמ׳ 13.
  • סקרה, חנה. הקול המיתולוגי של הזהות הנשית ביצירותיהן של רות אלמוג ושל אורלי קסטל-בלום. עלי שיח, חוב׳ 44 (2000), עמ׳ 19–41.
  • פלדמן, יעל.  לתקון את הלא ניתן עוד לתיקון.  אחרית דבר לספרה של רות אלמוג: כל האושר המופרז הזה : סיפורים, 1967–1997 (ירושלים : כתר, 2003), עמ׳ 443–473.
  • פלדמן, יעל. ״עובר(ת) לפני המחנה״ : המרד הנשי בלשון-האב בסיפורת שנות השמונים : (עיונים ביצירותיהן של עמליה כהנא-כרמון, שולמית הראבן, רות אלמוג ואחרות) עלי-שיח, חוב׳ 50 (תשס״ד), עמ׳ 36–59.
  • ציפר, בני [ב״צ].  שרת היער.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 1.
  • שירב, פנינה.  דרך האם: יחסי בת-אם ביצירת נעמי פרנקל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג. עלי שיח, חוב׳ 34 (1994), עמ׳ 69–82.
  • שירב, פנינה.  דם הוא דיו : גוף וכתיבה בסיפוריהן של יהודית הנדל ורות אלמוג. בתוך: התשמע קולי? : ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית / עורכת, יעל עצמון (ירושלים : מכון ון ליר; תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס״א 2001), עמ׳ 169–183.
  • שירב, פנינה. כיסוי וגילוי.  מכאן, כרך י׳ (ספטמבר 2010, תשע״א), עמ׳ 153–184 <המאמר מנסה להתחקות אחר סוד גילוי העריות ולאתר את עקבותיו או את אופני הסגרתו ביצירות פרי עטן של שלוש סופרות ישראליות: רות אלמוג בסיפורה ״מרתה תמתי עד נצח״, איריס לעאל בספרה ״אושר פתאומי״ ולאה איני בספרה ״סדומאל״>
  • תמיר-סמילנסקי, נורית. זיכרון של נשים בסיפורי רות אלמוג - שיח פנימי. החינוך וסביבו : שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 20 (1998), עמ׳ 103–108.
  • Lemberska, Yana. Ruth Almogs Ein Engel aus Papier (1993) : Eine Gesellschaft von “Anderen” aus der Sicht einer Sabra. Trumah, Bd. 21 (2011), pp. 95-100.
על ״חסדי הלילה של מרגריטה״ על ״בארץ גזירה״ על ״אחרי ט״ו בשבט״ על ״את הזר והאויב״ על ״מוות בגשם״ על ״גילגיל רוצה כלב״
  • אבישי, מרדכי.  שעת קריאה.  על המשמר, 11 באפריל 1986,  עמ׳ 18
  • ברגסון, גרשון.  במבט ראשון.  ספרות ילדים ונוער, כרך יב, חוב׳ ד (1986), עמ׳ 43–45.
  • דר, יעל. כלבים בשירות הפסיכולוגיה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 277 (כ״ג בסיוון תשנ״ח, 17 ביוני 1998), עמ׳ 14.
  • ציפר, בני. שבוע של ספרים: לילדים. הארץ, 11 ביולי 1986, עמ׳ ב 7
על ״צוענים בפרדס״
  • שלמה הראל, ברגסון, גרשון, אורי אורלב. הנימוקים למתן ״פרס זאב״ תשמ״ז לרות אלמוג על ספרה ״צוענים בפרדס״. ספרות ילדים ונוער, כרך י״ג, גל׳ ג׳ (1987), עמ׳ 33–34.
  • ציפר, בני. שבוע של ספרים: לילדים. הארץ, 11 ביולי 1986, עמ׳ ב 7
על ״כדור הכסף״
  • עינת, עמלה. ילדות במושבה. עתון 77, גל׳ 76 (1986), עמ׳ 10.
  • רגב, מנחם. זכרונות ילדות. ידיעות אחרונות, 21 בנובמבר 1986, עמ׳ 24.
על ״נשים״ על ״שורשי אויר״
  • אדיבי-שושן, אסתי.  ואת לחיי החליק.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 2 <נוסח מורחב פורסם בבלוג של אסתי אדיבי שושן>
  • אורן, יוסף. כשורשים באויר וכתולעת באופל. אפיריון, גל׳ 12 (1988/89), עמ׳ 7-8 <נדפס גם בספרו: הצדעה לספרות הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשנ״א 1991), עמ׳ 91–97>
  • אלמוג, רות. מה בין חושחש לגבינות ארומתיות: על שורשי אויר. אפיריון, גל׳ 12 (1988/89), עמ׳ 6.
  • בן-אלה. יוסף. הכיצד ייקרא? עתון 77, גל׳ 101 (תמוז תשמ״ח, יוני 1988), עמ׳ 18.
  • גוטקינד, נעמי. ״שורשי אוויר״ או שורשים באדמה? הצופה, ד׳ בטבת תשמ״ח, 25 בדצמבר 1987, עמ׳ 6.
  • דאור, דן. שבוע של ספרים: מקור. הארץ, 20 בנובמבר 1987, עמ׳ 7.
  • הירשפלד, אריאל. דימוי של תבנית הנפש. הארץ, כ״ו באייר תשמ״ח, 13 במאי 1988, עמ׳ ב 6.
  • הראל, שלמה.  ׳שורשי אוויר׳ לרות אלמוג.  בספרו: הרומאן הישראלי בשנות ה-80 ... ועוד אחד : עיון בבעיות יסוד (אבן יהודה : רכס, 2001), עמ׳ 143–162.
  • וולמן, הדסה. ליוויה רוקח - הדמות שמאחורי ״שורשי אוויר״ : שיחה עם רות אלמוג. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בחשון תשמ״ח, 30 באוקטובר 1987, עמ׳ 21.
  • וולף, תמי. שורשים של אוויר. דבר, ה׳ באייר תשמ״ח, 22 באפריל 1988, עמ׳ 17.
  • וולף, תמי. השגעון הוא חכמת היחיד. מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 9 (1988), עמ׳ 48.
  • זהבי, אלכס. פריצה אל מעבר למוכר. מעריב, ספרות, י״א בסיון תשמ״ח, 27 במאי 1988, עמ׳ ה 3.
  • זרניצקי, אורה. המחיר הוא שחיקה. דבר, דבר השבוע, י״ג בכסלו תשמ״ח, 4 בדצמבר 1987, עמ׳ 15–17 <ראיון עם רות אלמוג לרגל צאת ספרה: שורשי אוויר>
  • לויט, ענת. בלי יסוד חתרני - אין הצדקה לספרות. מעריב, ספרות, כ׳ בחשון תשמ״ח, 11 בדצמבר 1987, עמ׳ 1.
  • משמר, תמר. [ביקורת] נגה, גל׳ 15 (1988), עמ׳ 42–43.
  • נצר, רות. שקיעה אדומה כמו דם: על ״שורשי אויר״ לרות אלמוג. עלי שיח, חוב׳ 26 (1989), עמ׳ 59–67 <חזר ונדפס בספרה: השלם ושברו : מיתוס, ספרות, שירה : כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג (ירושלים : כרמל, תש״ע 2009), עמ׳ 290–302>
  • סימן-טוב, יעקב. האדם, התבנית, נוף המולדת. על המשמר, כ״ו באייר תשמ״ח, 13 במאי 1988, עמ׳ 15, 18.
  • פלדמן, יעל.  מעבר לרומנס הפמיניסטי : רות אלמוג.  בספרה: ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ׳ 200–230.
  • שקד, גרשון. בין בת לאבותיה. מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 6 (1998), עמ׳ 8–12.
  • Feldman, Yael S. Ruhamah׳s daughter: from hysteria to her-story in Ruth Almog׳s Shorshei Avir. in: Ki Baruch Hu : Ancient Near Eastern, Biblical and Judaic studies in honor of Baruch A. Levine / edited by Robert Chazan, William W. Hallo and Lawrence H. Schiffman (Winona Lake, Indiiana : Eisenbrauns, 1999), pp. 509-521.
על ״רקפת אהבתי הראשונה״
  • ברגסון, גרשון.. <ביקורת> ספרות ילדים ונוער, כרך י״ט, גל׳ ב׳ (1992), עמ׳ 47–48.
  • שיינפלד, אילן. ילדים חכמים. על המשמר, ג׳ באדר א׳ תשנ״ב, 7 בפברואר 1992, עמ׳ 21 <ראיון עם הסופרת רות אלמוג בצאת ספריה ״חסיבור״ ו״רקפת, אהבתי הראשונה״>
על ״תיקון אמנותי״
  • אבישי, מרדכי. חריגים. על המשמר, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 18, 20.
  • בלאט, אברהם. העקירה והשבר. הצופה, י״ז בסיוון תשנ״ד, 27 במאי 1994, עמ׳ 6.
  • בלייר, אסנת. פה זה לא וינה - פה זה האוריינט. מעריב, ספרות אמנות, י״ג בתמוז תשנ״ג, 2 ביולי 1993, עמ׳ 27.
  • בן-נחום, יונתן. יערת הדבש. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ט באב תשנ״ג, 6 באוגוסט 1993, עמ׳ 28.
  • גור, בתיה.  חייו היו פתיל דק.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ב בסיון תשנ״ג, 11 ביוני 1993, עמ׳ ב 9.
  • הולצמן, אבנר. החיים הם גיהנום. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 113–114 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, מאי 1993>
  • יצחקי, רינה. ילדים במקום טוב באמצע. עתון 77, גל׳ 185 (1995), עמ׳ 20–21.
  • כהן, טובה. בתוך התרבות ומחוצה לה : על ניכוס ״שפת האב״ כדרך לעיצוב אינטלקטואלי של האני הנשי.  סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ב׳ (תשנ״ז 1996), עמ׳ 69–110 <על ניכוס הטקסטים הקאנוניים לצורך הגדרה אוטונומית-אינטלקטואלית של האני היוצרת בשירת נשים עבריות. דיון ביצירתן של רחל מורפורגו, רחל בלובשטיין, רות אלמוג (״תיקון אמנותי״) ויהודית הנדל (״הר הטועים״)>
  • שוורץ, יגאל.  יש לי תוכנית, לקחת את הילדים לסמבטיון.  הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס״ח, 14 במארס 2008, עמ׳ 4.
על ״בלוט הפלא של קמילה״
  • איני, לאה. פנטזיה שקופה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו באדר א תש״ס, 3 במארס 2000, עמ׳ 29.
  • דר, יעל. ורות מושכת מלמעלה בחוטים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 311 (כ״ד בשבט תשנ״ט, 10 בפברואר 1999), עמ׳ 14.
על ״המסע שלי עם אלכס״
  • דר, יעל. לא רק ליום השואה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 322 (י״ב באייר תשנ״ט, 28 באפריל 1999), עמ׳ 11.
  • פרדקין, נירה. על הספר: המסע שלי עם אלכס. ספרות ילדים ונוער, כרך 26, גל׳ 102 (1999), עמ׳ 30–31.
  • רגב, מנחם. ״ומאז חדלו להיות ילדים״: על גישה אחרת בארבעה ספרי נוער על תקופת השואה. ספרות ילדים ונוער, כרך 26 , חוב׳ 103 (2000), עמ׳ 35–47.
על ״האגם הפנימי״
  • אדיבי-שושן, אסתי. לעשות ככל העולה על רוחי. עתון 77, גל׳ 249 (2000), עמ׳ 18–20.
  • גורביץ, ניצה. ציפורים כבני-אדם. מאזנים, כרך ע״ד, גל׳ 11 (אב-אלול תש״ס, אוגוסט-ספטמבר 2000), עמ׳ 62–63.
  • מלצר, יורם. ז׳אנרים מיוחדים, מוצלחים פחות וגם יותר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ז׳ באייר תש״ס, 12 במאי 2000, עמ׳ 26.
  • סקרה, חנה. האגם הפנימי של הזהות הנשית. עתון 77, גל׳ 252 (שבט תשס״א, פברואר 2001), עמ׳ 10.
  • פלדחי-ברנר, רחל.  האמהות שהאמנות : הולדת היופי הנורא בעולם שלאחר השואה בספר  האגם הפנימי מאת רות אלמוג.  מכאן, כרך ד (חורף תשס״ה ינואר 2005), עמ׳ 145–158.
  • צור, שי. האופציה המוטבעת. מאזנים, כרך ע״ה, גל׳ 4 (2001), עמ׳ 58–59.
  • קורן, יהודה. אני לא מכירה אנשים מאושרים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ה׳ באדר א תש״ס, 11 בפברואר 2000, עמ׳ 26.
  • קרן, ניצה.  האגם הפנימי : הדים של מסע פואטי תרבותי נפשי למקורות היצירה - על צוואר הברבור וזנב הטווס: קריאה מיתו-פואטית ב״אגם הפנימי״ לרות אלמוג.  מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 2 (סיון-תמוז תשס״ט, יוני 2009), עמ׳ 44–47.
  • שוורץ, יגאל. תיבת פנדורה של הזהות הנשית. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 373 (י״ד בניסן תש״ס, 19 באפריל 2000), עמ׳ 1, 2.
על ״עוד חיבוק אחד״ על ״כל האושר המופרז הזה״
  • אדיבי-שושן, אסתי. חבצלת ואור זורם. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 526 (כ״ב באדר ב׳ תשס״ג, 26 במארס 2003, עמ׳ 6, 17.
  • אדיבי-שושן, אסתי. הבנתי שאם אני רוצה לפרוץ, עלי לכתוב ״כמו גבר״. עתון 77, גל׳ 278 (2003), עמ׳ 23–25.
  • הופמן, חיה. להיות אשה ואמנית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ה׳ באדר א׳ תשס״ג, 7 בפברואר 2003, עמ׳ 26–27.
  • מלצר, יורם. הגורם הנשי הוא רק מודל. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו באדר א׳ תשס״ג, 28 בפברואר 2003, עמ׳ 24.
על ״באהבה, נטליה״ על ״מעיל קטון״ על ״זרה בגן עדן״
  • אדיבי-שושן, אסתי.  לקרוא בשם ולברוא מחדש, כמו חוה.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ז בחשון תשס״ט, 14 בנובמבר 2008, עמ׳ 2.
  • גלסנר, אריק. נוף בערפל.  מעריב, תרבות - ספרות, ט״ו בכסלו תשס״ט, 12 בדצמבר 2008, עמ׳ 28.
  • הראל, מעין.  לדעת את הכאב.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳    (ט״ז בתשרי תשס״ט, 15 באוקטובר 2008), עמ׳ 4.
  • ישראל, יעל.  זוועה מנקודות קטנות.  Time Out תל-אביב, גל׳ 313 (30 באוקטובר עד 6 בנובמבר 2008), עמ׳ 107.
  • ליבנה, יוני.  ביקורת דרכונים.  ידיעות אחרונות, 7 לילות, כ״ה בתשרי תשס״ט, 24 באוקטובר 2008, עמ׳ 20 <ראיון עם הסופרת על דרכה בספרות ויחסה לגרמניה>
על ״צפורקסם״ על ״שריקת האוקרינה״
על ״אשה בגן״ על ״החיים: שנים-עשר סיפורים ונובלה״
קישורים:
OpenLibrary – OL775768A Wikidata – Q2340451 J9U – 987007299832405171 NLI – 000290518 LC – n 84072712 VIAF – 19966303
עודכן לאחרונה: 13 באוקטובר 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף