מוחמד חמזה ע׳נאים, משורר, עורך ומתרגם נולד בבאקה אל־ע׳רביה ב־16 בספטמבר 1957. למד ספרות עברית וערבית באוניברסיטת תל אביב. כתב וערך בעיתונות הערבית בישראל וברשות הפלסטינית, וכן בעיתונות הישראלית בעברית, לרבות עיתון ״הארץ״. ערך את כתב העת ״אל־שרק״ (1977–1984), את כתב העת ״אל־צחוה״ (1978), ושימש עורך בכתב העת לספרות ״עתון 77״ (החל מ־1999) וכן עורך מדור על עניינים ישראליים בשם ״ישראיליאת״ בעיתון הערבי ״אל־איאם״. היה חבר במערכת כתב העת ״משארף״ וכן ברבעון ״קדאיא ישראלייה״ לחקר ישראל היוצא בערבית. ערך את כתב העת הדו־לשוני העברי־ערבי ״מפגש־לקאא״ (1984–1986). היה הרוח החיה של המפעל הפוליטי והתרבותי הפלסטיני ״מדאר: המרכז הפלסטיני למחקרים ישראליים״ ברמאללה. פירסם חמישה ספרי שירה ושלושה קובצי עיון, והרבה לתרגם ספרות ושירה מעברית לערבית ולהפך. ערך ופירסם אנתולוגיה של שירה עברית בתרגום לערבית בעכו (2000). חתן פרס יו״ר הכנסת לאיכות חיים (1988). את קובץ שיריו הראשון, ״אליף־לאם־מים: שירים״, פירסם ב־1979 (מנשוראת אל־אסואר).
    בכלל פעילותו הפגין גנאים עצמאות ותעוזה אינטלקטואלית. גם כשפעל במסגרות ממסדיות, כגון המכון הערבי של ההסתדרות ב״בית ברל״, קידם את האג׳נדה הספרותית־פוליטית הייחודית שלו, שביקשה להציג בראש זקוף את פירותיה של התרבות הערבית בפני התרבות העברית ואת פירותיה של זו בפני התרבות הערבית מתוך הכרה והבנה מעמיקה של השפות, הספרויות והתרבויות הללו.
    רוב שיריו כתובים בלא משקל וחריזה ובלשון עשירה. ניכרת בהם העמקה בתהומות הנפש. שוררת בהם תדיר אווירת קדרות, המלווה בתחושת זרות ובחרדה מהמוות, הנוכח תדיר בחיי המשורר.
    תרגומיו מערבית לעברית כוללים ארבעה כרכי שירה של מחמוד דרוויש, והם: ״למה עזבת את הסוס לבדו״, 2001; ״ערש הנוכריה״, 2000; ״מצב מצור״, 2000; ״ציור קיר״, 2006; ואת הרומן ״הסיפור של זהרה״ של הסופרת הלבנונית הידועה חנאן אל־שיח׳, 2004. תרגומיו מעברית לערבית כוללים את ״המאהב״ לא״ב יהושע; ״הזמן הצהוב״ לדויד גרוסמן; ספר ההיסטוריה ״פלסטינים: עם בהיווצרותו״ של ברוך קימרלינג ויואל מגדל; וכן קובץ שירה ישראלית הכולל משיריהם של יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ׳, רוני סומק ואחרים.
    גולת הכותרת של מפעלו כעורך ומתרגם היתה כתב העת ״מפגש־לקאא״, שהיווה ניסיון יחיד עד כה בישראל לקיים כתב עת דו־לשוני סדיר, המתמקד במפגש בין שתי התרבויות, הערבית והעברית, והחוצה גבולות למיניהם, הן של מדינות והן של ז׳אנרים ספרותיים. כתב העת נערך בידי עורכים שונים והדגיש תמיד את הצורך במפגש תרבותי־ספרותי־פוליטי באמצעות פרסום טקסטים בשתי השפות, במקור ובתרגום. לספרות העברית החדשה, בעיקר משנות השישים ואילך, היה ייצוג מתמיד בכתב העת. מעמדן של הספרויות הערביות השתנה, והוא נחלק לשלוש תקופות. בתקופה הראשונה (1964–1970) היתה היריעה מוגבלת לספרותם של ערביי ישראל. בתקופה השנייה (1984–1988), בעריכת גנאים, ספרויות מארצות ערב נעשו העיקר. ובשלישית (1990–1996) היריעה הוגבלה שוב לספרות המקומית. ב״מפגש־לקאא״ הושם דגש על המפגש הבין־תרבותי ועל פרסום יצירות ומאמרי הגות בשתי השפות, על פי מדדים של איכות ועדכניות. מקום נרחב הוקדש לפרסום יצירות מהספרות הערבית ולמאמרי ביקורת עליה של חוקרים ערבים מ״הארץ״ ומהעולם הערבי. הספרות העברית יוצגה בעיקר מהיבטיה המשיקים לתרבות הערבית, ובכלל זה – תרבות יהודי המזרח. דגש הושם על הדפסה ברמה גבוהה של יצירות מתחום האמנות הפלסטית, לרבות ציור, פיסול ואיור. גם כאן בלט עקרון הדיאלוג הבין־תרבותי. נדפסו יצירות הן של אמנים ערבים (בעיקר ישראלים, פלסטינים ומצרים) והן של אמנים יהודים ישראלים. לאחר פרסום אחת־עשרה חוברות פרש גנאים מסיבות בריאותיות.
    ע׳נאים נפטר ב־25 במאי 2004 לאחר מחלה קשה. הניח אחריו אשה, בת ושני בנים.

יצירות מוחמד חמזה ע׳נאים בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי חנה עמית־כוכבי עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים:  ויקיפדיה] 

ספריו: