יצחק דמיאל (שוויגר) נולד בראדומישל (כיום באוקראינה). למד בישיבה ולימודים כלליים בגימנסיה באודיסה ובאוניברסיטת מוסקבה. עסק בהוראה בוורשה ובטשנסטוכוב ועם עלייתו ב-1920 שימש כמורה בין פועלי "גדוד-העבודה" בכביש טבריה-צמח ולאחר מכן במקומות שונים ובסמינר המורים על-שם שיין בגבעת השלושה מאז היווסדו. היה מפעילי "החלוץ" לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין מייסדי ההסתדרות ובין מניחי היסודות לזרם העובדים בחינוך. דמיאל פירסם מאמרים, הגיגים ועיונים בעתונות העברית מלפני מלחמת העולם הראשונה ובארץ, בעיקר בעתונות הפועלים. עיוניו האחרונים עסקו בעמדת הדת בתקופתנו. בנוסף על ספריו, הוציא לאור סיפורי ילדים וערך את העיתון לבני הנעורים "צפרירים" (לודז', תר"ף, עד גל' 14). יצחק דמיאל נפטר בתל אביב בח' בשבט תשל"ב, 24 בינואר 1972.
[מקורות: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]

ספריו: