עפרה אליגון (1921־2012)

<בהכנה>

Ophra Alyagon

עפרה אליגון נולדה בפולין. ב-1933 עלתה משפחתה ארצה והתיישבה בשכונת פלורנטין בדרום תל-אביב. הוריה היו קבלני בניה ובנו בתים בעיר תל אביב. את קריירת הכתיבה החלה בכתיבה לעיתון 'דבר לילדים'. במשך השנים ערכה את 'דבר לפועלת', היתה כתבת של העיתון 'דבר', ושימשה במשך 25 שנה כתבת בכירה בעיתון 'מעריב'. ב-1969 הוענק לה פרס העיתונאי ע"ש שלמה מרץ מטעם מסדר ז'בוטינסקי.  בערוב ימיה היתה פעילה ושימשה כיושב-ראש הקרן לעידוד לימוד ומחקר היידיש ע"ש אברהם יצחק לרנר. עפרה אליגון נפטרה שבעת ימים ופעלים בי' בטבת תשע"ג, 23 בדצמבר 2012 ונטמנה בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. בתה היא הסופרת תלמה אליגון-רוז.
[מקורות: ויקיפדיה, אתרה של עפרה אליגון]

ספריה:

  • מספר אחד נפגע : סיפור חיו של הטייס סרן ארנון לבנת (תל-אביב : אל"ף, 1970)
  • להוציא צליל מן החיים (רמת גן : כנרת בית הוצאה לאור, 1985)
  • צימוקים ושקדים מרים (תל-אביב : כנרת, 1996)
  • כשאמא ואבא היו ילדים (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2009) <איורים - דני קרמן>

עריכה:

על המחברת ויצירתה:

על "כשאמא ואבא היו ילדים"
קישורים:

  • אתרה של עפרה אליגון כולל קורות חייה, מבחר רשימות ומאמרים פרי עטה וגלריית תמונות.

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף