עמוס מוקדי, סופר ומחזאי, נולד בווינה בו' בתשרי תרצ"ב, 17 בספטמבר
1931 ליהושע ברנדשטטר ולמרגוט קלאוזנר, מחלוצי התרבות בארץ ישראל, וב־1932 עלתה
המשפחה לארץ. גדל והתחנך כילד חוץ בקיבוץ משמר העמק, וכנער השתתף בקרבות על הגנת הקיבוץ.
לאחר שירותו הצבאי נסע ללונדון, למד שם באקדמיה למשחק ״סנטרל סקול״ וזכה עם השחקנית
ג׳ודי דנץ׳ בפרס היוקרתי על שם ויליאם פואל. במשך השנים שיחק, ביים וכתב לתיאטרון,
לקולנוע ולרדיו בישראל ובאנגליה. ייסד את תיאטרון ״שחרית״ בארץ, וכן שני תיאטראות באנגליה.
עוסק שנים רבות בפעילות למען השלום.
ספרו הראשון, צמא, ראה אור ב־1987 בהוצאת ספרי מפרש. זהו
רומן תנ״כי, חלק ראשון בטרילוגיה, שמגולל את קורותיו הבדויים של הנביא עמוס, שעל סיפורו
המקרא לא מגלה כמעט דבר, היוצא למסע בחיפוש אחר אותנטיות ומשמעות. הרומן כתוב בסגנון
פיוטי אימפרסיוניסטי המשלב בין לשון מקראית עשירה ללשון העברית החדשה.
ספרים נוספים פרי עטו: ספר הילדים אחותי איליאה (1994) והרומנים
חיי נביא: טרילוגיה (1995); פשוט, לחיות (2003); מלאכים על התקרה
(2012); גשם שחור (2017).
הסכסוך הישראלי־פלסטיני נוכח מאוד ביצירתו של מוקדי, וכן העבר היהודי
והעברי. במלאכים על התקרה, למשל, יוצא בן קיבוץ לברלין להתעמת עם עברם של הוריו,
פליטי המשטר הנאצי, בעוד בהווה הסיפורי מבעבע כל העת הסכסוך הלאומי בארץ; בפשוט,
לחיות הוא מתאר את עשרים שנות חייו הראשונות של אביו באחת המושבות בארץ ובקיבוץ
בעמק יזרעאל; ובצמא הוא חוזר אל העבר המקראי ובורא סיפור לנביא נטול סיפור.
אמיר אור (1988) כתב על ״צמא״ כי מכל שורה בו מבצבצת אהבה גדולה
״לנופים, לדמויות, להווי ולשפה״, וכן כתב כי ״אף בנקודות הדרמטיות ביותר של הספר, הדרמה
האמתית היא בהתרשמות ובהפנמה. זוהי מוסיקה של תיאורים אימפרסיוניסטיים, פשוטים, שדרושה
סקרנות תמימה, עיניים צמאות של ילד, כדי למצות ממנה את עונג הגמיעה״.
ספרו גשם שחור הוא רומן דיסטופי המתאר שואה גרעינית משמידה
את כל הקיים על פני האדמה. קומץ ניצולים מתעמת עם אוכלי־אדם, צולח את העימות ומתארגן
לחיים מהוצאת לחם מהאדמה החרבה. לאחר שנים אחדות, כשהקהילה מונה כבר כמה עשרות, לאורן
של סכנות חדשות, מוטרדים חבריה מהשאלה, האם יש להם סיכוי לברוא אנושות שונה מקודמתה,
או שמא נגזר עליהם לחזור ולקיים את הפגמים שהביאו את האדם להשמיד את עצמו.
עמוס מוקדי, סופר ומחזאי, נולד בווינה 
