נילי רחל שרף גולד, חוקרת ספרות, נולדה ב־1948 בחיפה. החל מראשית שנות השבעים מתגוררת בארצות הברית, כיום במנהטן, ניו־יורק. את לימודיה לתואר ראשון בספרות עברית ובחינוך השלימה באוניברסיטה העברית בירושלים, לצד לימודים לתעודת הוראה. בהמשך למדה לתארים מתקדמים בספרות עברית ב־Jewish Theological Seminary of America בניו יורק. עבודת הגמר שלה לתואר שני עסקה בסיגור הפואטי בשירה המודרנית ובביטויו בשירתו של נתן זך.
    את עבודת הדוקטור הקדישה לשירתו של יהודה עמיחי. חיבור זה, שעובד מאוחר יותר לספר לא כברוש: גלגולי אימאז׳ים ותבניות בשירת יהודה עמיחי (1994), פתח כיוון חדש במחקר שירת עמיחי. תחת ההתמקדות המקובלת באותן השנים בחידוש של שירתו המוקדמת, הפנתה גולד את הזרקור דווקא לשירתו המאוחרת, שראשיתה בשנות השבעים של המאה העשרים. היא בחרה לעמוד על השינויים שהתחוללו בפואטיקה ובלשון הפיגורטיבית של עמיחי, ולתאר את מהלכה של ״הביוגרפיה הפואטית״ שלו, תוך מעקב אחר גלגולי האימאז׳ים הבולטים בשירתו.
    גולד המשיכה לעסוק ביצירת עמיחי במאמרים רבים שפירסמה לאורך השנים, ואף ערכה מהדורה מיוחדת של מבחר משיריו עבור משרד החינוך הישראלי. ב־2008 ראה אור ספרה רחב היריעה Yehuda Amichai: The Making of Israel's National Poet, שבו היא בוחנת, בהסתמך על מחקר פרטני, הכולל עיון במסמכים ארכיוניים נדירים שהיא חשפה את קיומם ונתנה להם פומבי, את הולדתה של יצירת עמיחי ואת הולדתו כמשורר על רקע פרקים מוקדמים בביוגרפיה שלו, ובעיקר – על רקע שורשיו הגרמניים, שאותם בחר להסוות לאורך השנים.
    הספר כולל תובנות ספרותיות, פסיכולוגיות ולשוניות חשובות, מציג באורח מגובש ומובהק את ״הפואטיקה המחקרית״ הייחודית לגולד ואת דרכי התבוננותה בספרות, המשלבות יסודות תיאורטיים פסיכואנליטיים (כולל התייחסות להיבטים ביוגרפיים מרכזיים) עם היבטים סמיוטיים וסוציו־לשוניים (בין השאר, בהשפעתו של מישל ריפטר). בה בעת, המסקנות העולות מן הדיונים הללו נוגעות לעתים קרובות גם בסוגיות תרבותיות, סוציולוגיות ולאומיות מרכזיות, ושאלות שעניינן ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית המודרנית. היא מציגה קריאות צמודות, נדירות ברגישותן, בעיקר בטקסטים שיריים, על רקע הקשרים תרבותיים מגוונים.
    נושא מרכזי שבו היא עוסקת בשנים האחרונות הוא מקומה של שפת האם (בעיקר הגרמנית) ביצירתם של סופרים ומשוררים ישראלים שונים, בהם: יואל הופמן, דן פגיס ואהרן אפלפלד, החושפת יסודות מודחקים המערערים על ההגמוניה של העברית בספרות הישראלית. נוסף על כך עסקה ביצירות המתמודדות עם השואה; בנשים יוצרות מרכזיות בספרות העברית, בהן: לאה גולדברג ודליה רביקוביץ; ביסודות מיסטיים ביצירתו של המשורר והסופר בנימין שבילי, ועוד. ספרה השלישי, Haifa: City of Steps (2018), עוסק בייצוגיו של המרחב העירוני בספרות העברית, ובעיקר – בזה של העיר חיפה, עיר ילדותה. מאמריה ראו אור בכתבי עת בולטים בתחום, בעברית ובאנגלית.
    בשנים 1978–1998 שימשה גולד כמרצה ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. החל מ־2002 היא מלמדת באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, תחילה כמרצה ובהמשך כחברת סגל מן המניין. כמו כן, שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת ניו יורק (NYU) ובאוניברסיטת בן־גוריון בנגב. היא יוזמת מפגשים רבים של קהיליית האוניברסיטה עם יוצרים, מתרגמים ובמאים ישראליים, ומשמשת בכך שליחה נאמנה של התרבות והספרות הישראלית בארצות הברית. בין השאר, השתתפה בארגונם ובעריכתם של כנסים בינלאומיים על יצירותיהם של עמוס עוז ואהרן אפלפלד, שנערכו באוניברסיטת פנסילבניה.

נכתב על־ידי מעין הראל עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: Wikipedia] 

ספריה: