י"נ שמחוני נולד בסלוצק, כיום בבלארוס, בכ"ב בטבת תרמ"ד, 20 בינואר 1884 מנישואים שניים של אביו, למדן משכיל וביקורתי, שהיה בן שישים בהולדת בנו. אחד מארבעת בניו מנישואיו הראשונים, היחיד מהם שהקדיש עצמו לעבודת מחקר ועיון כאביו, מת שנים מספר לפני כן, בן 22. האב האבל והמבוגר תלה תקוות רבות בבן הזקונים, והעמיס עליו עול של לימודים וביקורת. הילד שמחוני (שנולד בשם שמחוביץ) ברח לעולם של ספרים, והיה שטוף בבולמוס של קריאה, התמדה וכתיבה מאז ועד סוף ימיו. בן שמונה ניצל נסיעה ארוכה של אביו וכתב את חיבורו הראשון, "מלחמת אלף שנים של העופות", היסטוריה של המלחמה בין העופות השונים, בתוספת ציורים ומפות. הוא עסק בכך שנה וחצי, אבל האב פסל את היצירתיות הילדותית עם שובו והמחברות שבהן כתב וצייר הילד את הסיפור, נשרפו.
האב מת כשבנו היה בן 13, ושמחוני ואמו עברו למינסק. שם הסתער הנער על הספריות המקומיות העשירות ולמד לטינית, יוונית וערבית. אף שלא שמר מצוות סירב להיבחן בבחינת הבגרות שנקבעה לשבת, מתוך רגש לאומי, וכך התעכבו לימודיו באוניברסיטה בשנתיים. לבסוף למד בלייפציג וכתב שם דוקטורט על כתבי הסופרים הערבים על הכוזרים. באותה תקופה פירסם בקובץ "העברי החדש: מאסף לספרות, לאמנות ולחיים", שהוציא לאור יעקב כהן ב-1922, את מאמרו העברי הראשון: "רבי יהודה הלוי בתור משורר לאומי".
    ברנר, ברשימה שפירסם ב"הפועל הצעיר", אמנם לא התלהב מן המאמר, במסגרת האכזבה הכללית שלו מן הקובץ: "וכלום לא חיבור של תלמיד בית ספר הוא המאמר, המאריך בדברים הידועים לכל והמברר מה שהוא ברור מאליו, של י"נ שמחוני על ר' יהודה הלוי?" אולם לא כולם היו שותפים לשיפוטו. המאמר אכן משקף את תכונותיו של שמחוני בתור מתווך תרבותי ופופולריזטור של ידע מדעי מעודכן. יש בו ידענות עצומה ושליטה מלאה במקורות הראשוניים, בהירות וצלילות וסגנון נגיש. סגנונו ברוב חיבוריו קריא ושקוף. אך לצורך תרגום מלחמות היהודים בחר בלשון חכמים, הקשה יותר לקורא הישראלי. ועם זאת, על תרגומו של שמחוני גדלו דורות של ישראלים, עלו אתו למצדה, טיילו אתו בירושלים והשתתפו במשפטים ציבוריים בתנועה על יוסף בן מתתיהו ו"בגידתו".
    שמחוני התפרנס מהוראה בגימנסיה העברית בלודז', וגם כתב ספר לימוד לתיכון להיסטוריה של עם ישראל. הוא פירסם בין היתר מאמרים על יחזקאל הנביא, רבנו גרשם מאור הגולה, רבי יהודה החסיד, ש"ד לוצאטו (שד"ל), וכתב הרבה ביקורות ספרים מפורטות. את ספרו של יוסף בן מתתיהו הוא תירגם בהזמנת הוצאת שטיבל, מתוך העניין העצום שלו בתרבות היהודית בתקופת הבית השני, אך גם לצורך הפרנסה. כאשר יסדו יעקב קלצקין ונחום גולדמן את האנציקלופדיה יודאיקה הגרמנית בברלין, בשנות העשרים, שיצאה במקביל בעברית בשם "אשכול: אנציקלופדיה ישראלית", עבר שמחוני לברלין והצטרף למערכת המדעית. גם נוסח אנגלי של האנציקלופדיה אמור היה לראות אור, ואף נמצא תורם למימונו, אלא שמתוך יעילות אמריקאית התנה התורם את תרומתו בסיום העבודה, וכך תופיע המהדורה האנגלית במלואה באחת. עליית הנאצים סיכלה את השלמת המפעל שלא נסתיים מעולם. בעברית הופיעו שני כרכים, ובגרמנית עשרה.
    שקדנותו של שמחוני, סגנונו, דייקנותו וידיעותיו העצומות התאימו מאוד לעבודה מסוג זה, והוא פרח בעיר שהיתה אז מרכז של תרבות עברית. הספרים העבריים שהופיעו בברלין בשנות העשרים של המאה העשרים ניכרים עד היום בייחודם וביופיים מכל הבחינות: הדפוס, הדיו, הנייר, העיצוב. הם שילבו את הישגי טכנולוגיית הדפוס הגרמנית עם טעם עיצובי מעודן. האנציקלופדיה "אשכול" יפה במיוחד, ועיצובה שימש אחר כך דגם לחיקוי לעורכי האנציקלופדיה העברית בירושלים. אלא שכבר בכרך העברי הראשון של האנציקלופדיה מסר העורך יעקב קלצקין על מותו הפתאומי של שמחוני, לאחר מחלה קצרה בברלין בח' בסיון תרפ"ו, 21 במאי 1926. הוא היה אז בן 42.
[מקורות: אבריאל בר-לבב]
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]

ספריו:

• דברי ימי ישראל : ספר עזר למורים, למתלמדים ולתלמידי המחלקות העליונות של בתי-ספר תיכונים (ירושלים : מוריה, תרפ"ב-תרפ"ט) <שני כרכים בשלושה>

עריכה:

על המחבר ויצירתו: