ירוחם פישל לחובר – היסטוריון-ספרות, מבקר ועורך עברי. נולד בי"ח בחשון תרמ"ד, 18 בנובמבר 1883 בעיירה חורז'ל שבמערב פולין. קיבל בילדותו ובנעוריו חינוך יהודי וכללי. לאחר נישואיו התיישב ב-1904 בעיר צ'כאנוב, והחל לעסוק במסחר בעידודו של אביו, שניסה בלא הצלחה להכניסו לעולם העסקים. באותן שנים חלו נסיונותיו הראשונים בספרות. ב-1904 פרסם את מאמרו הראשון (בעיתון "הצפירה") על שירת שאול טשרניחובסקי; ב-1906־1907 השתתף בירחון "המעורר" של י"ח ברנר במסות על ביאליק ועל אחד-העם, והוסיף לפרסם רשימות ביקורת על הספרות העברית הצעירה.
ב-1907 עבר לחובר לווארשה במגמה להיכנס באופן מחייב אל עולם הספרות. הוא התרועע עם הלל צייטלין ועם י"ל פרץ, ובמיוחד זכה לעידודו של דוד פרישמן. בתוך זמן קצר נהפך למו"ל ולעורך בולט, תחילה בחסותו של פרישמן ובהדרגה בזכות עצמו. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ייסד וערך את השבועון הספרותי "רשפים" (1908־1910, יחד עם פרישמן), את כתב-העת "ספרות" (1909־1910) ואת הקובץ "נתיבות" (1913), וכן הקים את הוצאות הספרים "ספרות" ו"אחיספר" שפרסמו עשרות ספרים במקור ובתרגום. בפעילותו כמו"ל, כעורך וכמבקר באותן שנים שקד על טיפוחה של הספרות העברית המודרניסטית, שפרצה את גבולות "הנוסח" הקלאסי של מנדלי מוכר ספרים ופמלייתו. במיוחד בלטה זיקתו לסיפורת החדשנית של מ"י ברדיצ'בסקי ושל א"נ גנסין, עליהם פרסם מסות פורצות-דרך, ואף היה מקורב אליהם אישית.
בשנות מלחמת העולם הראשונה עסק בהוראת ספרות בגימנסיה עברית בווארשה – עיסוק שממנו צמח לימים חיבורו הגדול על תולדות הספרות העברית. בשנים 1917־1918 שימש עורכו הספרותי של השבועון "הצפירה", וב-1919 ייסד את כתב-העת "ערכים". בשנים אלה ניכר היסט במרכז הכובד של כתיבתו מן התגובה הביקורתית הסובייקטיבית אל חיבורים בעלי אופי אנליטי-מחקרי. כאשר עברה הוצאת שטיבל ממוסקבה לווארשה ב-1919 נתמנה למנהלה, ונעשה (עם יעקב כַּהַן) אחד משני עורכי "התקופה", רבעונה המקיף של ההוצאה, עד 1925. גולת הכותרת של עבודתו בהוצאת שטיבל היא עריכת מהדורת הכתבים של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בעשרים כרכים (1921־1925). ב-1925 כינס את מסותיו על סופרים וספרים בספרו "מחקרים ונסיונות".
ב-1927 עלה לחובר לארץ-ישראל. בצד מעורבותו הפעילה בחיי הספרות (הוא היה, למשל, אחד העורכים-המייסדים של השבועון "מאזניים" ב-1929) ייחד את עיקר זמנו לעבודתו המחקרית החרוצה, בה מסתמנים שלושה מוקדים עיקריים. האחד – כתיבת תולדותיה של הספרות העברית החדשה (ארבעה כרכים, 1928־1948), בנוסח-ביניים שבין מחקר היסטורי לספר-לימוד. השני – חקר חייו ויצירתו של חיים נחמן ביאליק, שהניב מונוגרפיה יסודית (שלושה כרכים, 1937־1948) וכן כינוס מקיף של איגרות המשורר (חמישה כרכים, 1938־1939). השלישי – חקר המיסטיקה היהודית לתקופותיה, שפריו המרכזי הוא הספר "משנת הזוהר" – מבחר רחב של פרקים מספר הזוהר מתורגמים לעברית ומבוארים (כרך א, 1949, עם ישעיה תשבי). כל המפעלים האלה נקטעו בעיצומם עם מותו של לחובר בתל-אביב בה' באדר תש"ז, 25 בפברואר 1947.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[צילום: ספר זכרון לקהילת חורז'ל כאָזשעל]
[מקורות נוספים: תדהר, קרסל, האנציקלופדיה העברית, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]

ספריו:

• מחקרים ונסיונות. ספר ראשון (ורשה : הוצאת אברהם יוסף שטיבל, תרפ"ה 1925)
• ראשונים ואחרונים : מסות ומאמרים (תל אביב : הוצאת דביר, תרצ"ד-תרצ"ה, 1934־1935) <שני כרכים. מהדורה שנייה, מורחבת יצאה לאור בתשכ"ו>
  תוכן העניינים
• על גבול הישן והחדש : מסות ספרותיות (ירושלים : מוסד ביאליק, 1951)
• שירה ומחשבה : מסות ומאמרים (תל אביב : דביר, תשי"ג 1953)
  תוכן העניינים
• בתחום ומחוץ לתחום : מסות ומאמרים על סופרי אירופה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי"ג 1953)
• ראשונים ואחרונים : מסות ומאמרים (תל אביב : דביר, תשכ"ו) <מהדורה שנייה מורחבת>
  תוכן העניינים

עריכה:

על המחבר ויצירתו: