מנחם מאניש צוריאל בן מרדכי יחיאל ברגר  נולד בירושלים בכ"ט בטבת תרע"ח, 13 בינואר 1918, לאביו מרדכי ולאמו דבורה הניה בת ר' יעקב מנדלבוים-אזולאי. מצד אימו, דור שמיני בארץ ומתייחס על משפחת הרב חיד"א. קיבל חינוך מסורתי בת"ת מאה שערים ובת''ת מזרחי בירושלים, בישיבת חברון ובישיבת הרב קוק. חינוכו הכללי קיבל בגימנסיה בתל-אביב בהדרכתו של פישל לחובר. השתלם באוניברסיטה העברית בירושלים. גדל במאה שערים בירושלים באוירא של נטורי קרתא (בנערותו היה אף חבר בה) והודות לאחיותיו המשכילות קיבל השכלה כללית. כישרונו הספרותי נתגלה בו בגיל 12 וח. נ. ביאליק עודדו במכתב אבהי מאד. בשנת 1934 ראה הכרעה בחייו, עת הוריו עברו לגור לתל-אביב והוא בחר לו את ההוראה כדרך בחיים. בשנת 1940 נשא לאשה את רבקה בת מרדכי סטולר, מלוצק, (שהיתה גננת במקצועה). מאז הופיע בהרצאות פומביות, משתתף בויכוחים ספרותיים ומרצה קבוע בחוגי ויצ"ו על בעיות תיאטרון וספרות. ארגן להקות דרמתיות ואף ביים מחזות בקיבוצי הגליל התחתון, בתל-אביב (ביחד עם י. ל. וולמן) וברמלה. בעיר זו הקים גם תיאטרון לילדים בשם "דחליל". הרבה לנדוד בארץ ובחו''ל ופרסם רשמיו בעתונות. יעודו בחיים - החינוך. בשנים 1943־1945 ניהל את השיעורים העברים בביה"ס אליאנס בדמשק בשליחות הברית העברית העולמית. במלחמת השחרור השתתף בהגנת צפת וחודש לפני הקמת המדינה יצא לעדן עם משלחת מטעם הג'וינט והסוכנות (לאחר הפוגרום שנערך ביהודי עדן, עקב הכרזת האו"ם על חלוקת הארץ) והקים שם רשת של בתי ספר עבריים ואף הקים וניהל סמינר מזורז למורים ומורות מבני המקום, ששמשו בהוראה בארץ. פירסם מאמרים, שירים וסיפורים בעתונות הארץ ובחו"ל. ביקר באפריקה, אסיה, אירופה, אמריקה וקנדה ובכל מקום נתן ידו למפעלי חינוך עבריים. פרסם קובץ שירים בשם "שבילים בשחור" (הוצאת "יבנה" תרצ"ח) שזכה להערכה חמה בעתונות. וכן מחזה מחיי "מאה שערים" בשם זה (הוצאת ליינמן, תש"ב, בסיועו של מר דוד תדהר), המתאר את הניגודים שבין היישוב הישן שבתוך החומות ובין החלוצים שמעבר לחומות. כן זכה בפרס שני בעד שירו לנמל תל-אביב מטעם "מפעל נמל תל-אביב" (תרצ"ח). עיקר עבודתו הספרותית - בשטח הדרמה. כתב קרוב ל-30 מחזות, (רובם נרכשו ע"י "מועדים" בהנהלת גב' מרגוט קלויזנר-ברנדשטטר) ורבים מהם הוצגו עלידי במות חובבים בבמויו ובבמוים של במאים אחרים (וולף, פרידלנדר ופ. לייבה) . מחזהו "מרד הגטו" בוים עשרים פעם ואף שודר בשעתו על ידי "קול ירושלים" (במוי פרידלנדר). כותב ספורים מחיי ירושלים וצפת, מאמרים ורשימות ב"דבר", "הבקר", "הד ירושלים", "9 בערב" ו"ידיעות אחרונות". ב-1950, עם הקמת ישובי העולים החדשים, עזב את תל-אביב ועבר עם משפחתו לרמלה. שבה שימש כמנהל בית הספר. במשך שמונה שנים בעיר זו היה חבר מועצת העיר מטעם רשימת מפא"י וכן יו"ר ועד התרבות של ההסתדרות. בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה הקים וניהל את רוב בתי הספר בסביבות רמלה ואף ניהל את הסמינר השנתי למורים וגננות, בעיר זו, מטעם משרד החינוך. היה מזכיר ועד סניף המורים באזור רמלה-לוד ושלוש פעמים נבחר כציר לועידת המורים. כן יסד והקים את בית הספר התיכון ברמלה, מטעם זרם העובדים שהתאחד אח"כ עם זה שבלוד. בסוף שנת הלמודים תשי"ז, עם התגברות העליה מאירופה, מצרים ואפריקה הצפונית, עזב את בית ספרו שברמלה והתנדב לצאת לאחד הישובים החדשים שבדרום, על מנת להביא חינוך ותרבות עבריים לעולים אלה. צאצאיו: צפורה, יעקב, בצלאל. נכדתו של צוריאל היא הסופרת והמו"לית מאירה פירון. מנחם צוריאל נפטר בירושלים בט' בתשרי תשכ"ח, 13 באוקטובר 1967.
[מקורות: קרסל, תדהר]

ספריו:

• המנון לנמל תל-אביב (תל-אביב : עולם אמנות עברי, 1937) <המוסיקה מאת גבריאל גראד>
• שבילים בשחור : שירים (תל אביב : יבנה, תרצ"ט)
• מאה שערים : מחזה מן ההוי הירושלמי בשבע תמונות (תל-אביב : צ' ליינמן, תש"ג)
• בנפול כוכב : שירים (תל-אביב : י' שמעוני, 1958)
• חזקה מכולם : רומן (תל אביב : מקדה, תשכ"ג)
• וזה האשה : שירים (צפת ; תל-אביב, תשכ"ז) <רישומים - יוסף קוסונוגי ; אותיות וכתיבה גראפית - משה מנוילוביץ>
• שישה שערים של מאה שערים (ירושלים ; תל-אביב : מ' ניומן, תשכ"ח) <סיפור>

על המחבר ויצירתו: