זאב־וולף בו טוביה שור, סופר
עברי, נולד באויטיאן, ליד ווילקומיר, ליטא בי״ד בחשון תר״ה, 27 באוקטובר 1844*. למד בעירו, בווילנה ובקובנה. התרועע עם אברהם מאפו ובעידודו של צבי־הרמן שפירא יצא
ב־1868 לברלין ולמד שם בבית המדרש העליון למדעי היהדות. אחר־כך עסק בהוראה עברית בקושטא
(מ־1870) ובפורט־סעיד וקהיר (1873) ואף ביקר באותן שנים בארץ. בשנים 1874–1879 במסעות
באפריקה, הודו, סין, האיים הפיליפינים ועוד. חזר לאירופה והתיישב בווינה. פירסם רשמי־מסעיו
ב״המליץ״, ״היום״ ובעיקר ב״השחר״, שעוררו הדים מרובים ואף תורגמו ללשונות אחרות. התיאורים
ב״השחר״ (״מרגלית המזרחית״ – על בגדד; ״מסע על נהר פרת״ ו״דברים אחדים על אודות ארץ
הודו״) יצאו בחלקם גם בנפרד. אחד כך פירסם ההמשך בספרו ״מחזות החיים״ (וינה, תרמ״ד)
וכן הוציא, בשיתופו של סמולנסקין את תיאורי־מסעו של שלמה רינמן ״מסעות שלמה״ (״בארץ
הודו, בירמאן היא בורמה, וסינים״. וינה, תרמ״ד). הדברים היו חידוש רב בעברית ופרישמן,
שהשיג על פרטים שונים ב״מחזות החיים״, הִללוֹ, ״בהיותו כתוב ברוח סופר אירופי״. שור
יצא לארצות־הברית ב־1888 ונעשה בה מיד עם בואו מחלוצי העיתונות העברית וכן התנועה הלאומית
ואחר־כך הציונות המדינית של הרצל. החל להוציא בניו־יורק בערב יום כיפור תרמ״ט את העיתון
״הפסגה״, שיצא לסירוגין ובהפסקות בניו־יורק, בלטימור, בוסטון, סט. לואיס ובשיקאגו,
עד שלהי 1900 (לאחרונה שינה שמו ל״התחיה״ בשל טעמי משלוח לרוסיה). העיתון היה במשך
כל שנות קיומו מוקד ספרותי לא שכיח בארה״ב והשתתפו בו ממיטב הסופרים בארה״ב ובאירופה
המזרחית (בין היתר נדפס כאן שירו הראשון של טשרניחובסקי). שור חי כל שנותיו במצוקה
ותוך מאבקים לקיים את עיתונו. עם הופעתו של הרצל היה מבשרו בארה״ב וקיים קשרים הדוקים
אתו וכן היה פעיל בימי ראשית התנועה הציונית בארה״ב והיה ציר הקונגרס הרביעי. הוציא
בשיקאגו (תרנ״ז) את ספרו האחרון ״נצח ישראל״, מעין ספר אפולוגיטי נגד הנצרות וכן נגד
הריפורמה ובסופו פרק על ״מדינת היהודים״ להרצל (הספר העברי הראשון שהגיב על ספרו של
הרצל). בשנותיו האחרונות שור חי בדחקות יתירה ובמחלות.
זאב־וולף שיר
נפטר בשיקאגו, בט״ו בשבט תר״ע, 24 בינואר 1910.
* לפי מסמכים אמריקאיים רשמיים ולפי
המידע על מצבתו, שור נולד ב־1840 או ב־1841.
קבקוב, יעקב. זאב שור – העברי והציוני.
בספרו: חלוצי הספרות העברית באמריקה : מחקרים
ותעודות (תל אביב : יבנה ; קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית : המכון ללימודי היהדות,
תשכ״ז 1966), עמ׳ 131–210.