שמעון ברנפלד, חוקר בחכמת־ישראל, מבקר ופובליציסט, נולד בי״ב בטבת תר״ך, 7 בינואר 1860 בסטניסלבוב, גליציה. ראשית לימודיו קיבל מאביו, למדן מופלג ומראשוני המשכילים באותה סביבה. מאמרו הראשון, על גירוש היהודים מנירנברג, נתפרסם ב״המגיד״ ב־1879. ב־1881 נתמנה סגן־עורך של ״המגיד״. ב־1882–1885 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה של ברלין, וכן למד בעיר זו מדעי־היהדות ב״בית־המדרש העליון לחכמת־ישראל״. ב־1885 הוכתר כד״ר לפילוסופיה . בשנים 1885–1894 שימש כרב ראשי לקהילות־ישראל הספרדיות בבלגראד (סרביה). ב־1894 חזר לברלין ומאז ישב בה עד יומו האחרון ועסק בכתיבה של ספרי־מחקר ומאמרים פופולאריים בתולדות־ישראל, מונוגראפיות של גדולי־ישראל בעבר ובהווה, ואף פובליציסטיקה נוגעת בענייני ישראל ותרבותו. בסוף־ימיו התעוור מרוב קריאה וכתיבה, אך המשיך בעבודתו הספרותית.
    ברנפלד פירסם מחקרים מפורטים בהיסטוריה הישראלית, שמהם ראוי להזכיר ביחוד את המונוגרפיות ״קורא הדורות״ (״האסיף״, כרך ד׳), ״ר׳ אברהם אבן עזרא״ (״האסיף״, כרך ו׳) ו״דור הולך ודור בא״ (ב״כנסת־ישראל״, כרך ג׳). חשוב גם מאמרו ״ר׳ סעדיה גאון״ (״אוצר־הספרות״, תרנ״ב). ספרו ״דעת־אלהים״ (בשני חלקים) הוא ״ספר תולדות הפילוסופיה הדתית בישראל״ (1899) וספרו ״בני־עליה״, גם־כן בשני חלקים, הוא אוסף של מונוגרפיות על גדולי־ישראל בזמנים שונים. כן כתב שורה של מונוגרפירת על תולדות ההשכלה העברית בגרמניה ובגליציה: ״דור חכם״ (1896), ״דור תהפוכות״ (כנ״ל), ״תולדות שי״ר״ (1899) – מונוגרפיה מפורטת על חייו וספריו של רש״י רפופורט; וקרוב לאלו הוא הספר ״תולדות הריפורמציון הדתית בישראל״ (1908). יש להזכיר עוד את המונוגרפיות שלו על ״מוחמד״ (1898) ועל ״תולדות מסעי־הצלב״ (1899). חשוב מהן הוא ״ספר־הדמעות״, בשלושה חלקים (1924–1925) – על הגזירות, שנגזרו על היהודים, ועל הפרעות והרציחות, שנעשו בהם מימי־קדם עד הפרעות באוקראינה של שנות 1919–1921. ספרו האחרון הגדול בכמות, ״מבוא ספרותי-היסטורי לכתבי־הקודש״, בשלושה כרכים (1923–1925), הוא קיצוני ביותר בהשקפותיו הביקורתיות על התנ״ך בכלל ועל הנביאים בפרט (למשל, על הנביא יחזקאל). ברנפלד כתב גם ספרים חשובים בגרמנית: Juden und Judentum im neunzehnten Jahrhundert (״היהודים והיהדות במאה ה־19״), 1898; Der Talmud, sein Wesen, seine Bedeutung etc. (״התלמוד, מהותו, משמעותו, וכו״), 1900; Kämpfende Geister im Judentum (״לוחמים יהודיים״), 1907. ברנפלד גם תירגם לגרמנית את התנ״ך, והתרגום, שנעשה בהתאם למסורת, זכה למהדורות רבות. נוסף על כך היה העורך של 4 הקבצים בשם הכולל: Die Lehren des Judentums (1920–1924) וחיבר הרבה ערכים (בגרמנית) בשביל ״האנציקלופדיה היהודית־הרוסית״. כמו־כן פירסם מאמרים פובליציסטיים וביקורתיים רבים ב״השילוח״, ב״העולם״ וב״הצופה״ הווארשאי (בזה האחרון פירסם מאמר בשאלות־הזמן מדי יום ביומו). ברנפלד לא העשיר את המדע העברי בדעות מקוריות מבוססות ויציבות, אבל הירבה להפיץ ידיעות ספרותיות ומדעיות חשובות בקהל־המשכילים העברי. ומעלה יתרה היתה לו, לברנפלד: כל הימים עסק בענייני היהודים והיהדות, ואפילו בספריו העוסקים בנושאים אנושיים כלליים כ״מוחמד״ ו״מסעי־הצלב״ הוא מטעים ביחוד אותם המאורעות, שיש בהם יחס וקשר ליהדות; ואהבת־היהדות, הוקרתה של תרבותה המקורית והערצתם של אישיה הדגולים, שהן מורגשות כמעט בכל ספריו ומאמריו, חיבבו את הערכים הדתיים והמוסדיים של ישראל על קהל עברי חשוב של קוראים וסופרים והשפיעו ברוח לאומית וציונית על כל תנועת־התחיה בישראל.
    שמעון ברנפלד נפטר בברלין בכ״ד בשבט ת״ש, 3 בפברואר 1940.

שמעון ברנפלד בספריה הלאומית

יצירות שמעון ברנפלד בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי יוסף קלוזנר עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: ספר זכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום (תרמ״ט 1888), קרסל, ויקיפדיה, Jewish encyclopedia, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe] 

ספריו: