זאב-וולף יעבץ, בן למשפחת אמידים, סוחרים ותעשיינים בפולין, נולד בט"ז בתשרי תר"ח, 26 בספטמבר 1847 בעיר קולנו, פלך לומז'ה שבצפון-מזרח פולין. אביו היה סוחר אמיד ונודע כמתנגד חריף לחסידות ואדוק במצוות הדת. בשנת 1860 עבדה המשפחה ללומז'ה, וכעבוד חמש שנים - לוורשה. אביו של יעבץ דאג שבנו ילמד תנ"ך ולשון עברית ואף שכר לו מורים שילמדוהו שפות אירופיות: צרפתית, פולנית וגרמנית. יעבץ עצמו, מחוץ למסגרת לימודיו הסדירים, הרבה לקרוא ספרי גאוגרפיה והיסטוריה והתרשם במיוחד מספרי יוספוס פלוויוס. בגיל שמונה עשרה נשא אישה, ולאחר שזו נפטרה בצעירותה נשא לאישה את אחותו של יחיאל מיכל פינס. אחדי נישואיו התפרנס יעבץ מעסקי מו"לות, אך לא ראה ברכה בעמלו ועבר לעסוק במסחר אריגים, ומשלא הצליח גם בתחום זה היה ליצרן ידיות לעטים. בשנת 1882 החל לפרסם בכתבי-עת עבריים - 'השחר', 'כנסת ישראל', 'המגיד' 'המליץ' ו'הבוקד אור' - מחקרים קצרים בתולדות ישראל. בשנת 1887 עלה לארץ-ישראל והתיישב ביהוד, הסמוכה לפתח-תקווה . לאחר שנתיים נתמנה לרב ומנהל בית הספד בזיכרון-יעקב, אך בתום שנה וחצי של מאבקי כוח עם פקידי הברון פוטר ממשרת ההוראה ועבר לירושלים, והתגורר שם שבע שנים.
בירושלים פרסם יעבץ את סיפוריו הארץ-ישראליים הראשונים, ובעקבות זאת התבלט כסופר המוביל של תקופת העלייה הראשונה. בסיפורים הללו תיאר יעבץ את נופי הארץ הטבעיים והאנושיים. הקונפליקטים המלווים את סיפוריו אינם דומים לקונפליקטים האוניוורסליים המאפיינים את הרומן האירופי של המאה התשע-עשרה: רווח הבא בחטא מול דלות והתנהגות מוסרית, תשוקה מול נאמנות ועוד . סיפוריו סובבים בעיקר סביב הציר של מימוש האהבה לארץ-ישראל אל מול המשך חיי הגלות על כל המשתמע מכך: עבודת האדמה לעומת מסחר, טבעיות לעומת מלאכותיות וכו'. יעבץ הטמיע בסיפורים הללו את הערכים שבהם דגל. בירושלים גם החל לשקוד על מפעלו ההיסטוריוגרפי המקיף - 'תולדות ישראל', שהיה למעשה חלופה אורתודוקסית לספריו הפופולריים של ההיסטוריון צבי גרץ 'דברי ימי ישראל'. בשנת 1897 עזב את ירושלים ואת ארץ-ישראל עקב קשיי פרנסה ועבר להתגורר בווילנה . הוא ישב שם שמונה שנים, ובתקופה זו הצטרף להסתדרות הציונית והיה ממייסדי 'המזרחי' ועורך ביטאונה 'המזרח'. בשנת 1905 עזב את ליטא והעתיק את מגוריו לגרמניה, תחילה לברלין ואחר כך להומבורג שעל יד פרנקפורט שעל נהר מיין. בשנת 1912, עם פטירת אשתו, עבר לגור אצל ילדיו באנטוורפן שבבלגיה, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, נמלט עם משפחתו לאנגליה, תחילה ללידס ואחר כך ללונדון . זאב יעבץ נפטר בלונדון בי"ח בשבט תרפ"ד, 24 בינואר 1924.
פעילותו הספרותית והציבורית של יעבץ הייתה מגוונת ביותר והקיפה את רוב תחומי התרבות העיקריים, ובכולם הטביע את חותמו. יעבץ הגיע להכרה שהתקופה היא תקופת מעבר מצורת חיים אחת בגולה לצורת חיים אחרת במולדת, מעבר הטומן בחובו בעיות מורכבות לצד הזדמנויות נדירות. הוא שאף להתאים את האורתודוקסייה לעולם ההולך ומתחדש בארץ-ישראל, בין השאר על ירי מיזוג האורתודוקסייה עם הלאומיות היהודית המתעוררת. הוא עסק בכל תחומי התרבות: היסטוריה, לשון, ספרות ופדגוגיה, וביקש ליישבם עם השקפת העולם האורתודוקסית. הוא הבין שהעם החוזר למולדתו זקוק לתרבות לאומית רחבה ועמוקה ואינו יכול להסתפק עוד בד' אמות של הלכה. על כן ניסה ליצור תמונת עבר מסורתית, ספרות חיובית ולא חתרנית ופרוגרמה חינוכית דתית חדשה, שיספקו את הצרכים הרוחניים הללו מבלי ליצור קרע עם העבר. גם בפעילותו במסגרת הפוליטית של סיעת 'המזרחי' בהסתדרות הציונית ובביטאונה 'המזרח' ניסה להשיג מטרות אלה.
[מקורות: א' ידידיה (2013): "חדש מלא ישן". מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, תדהר, Электронная еврейская энциклопедия]

ספריו:

• שיחות מני קדם : עם מאמר הגיוני על סגלת המליצה הספורית בהגדות חז"ל בשם המקרא והאגדה (ווארשא : דפוס א' בוימריטטער ונ' גאנשאר,  תרמ"ז 1887)
• שיחות ושמועות מני קדם : עם מאמר על מיני המליצה העברית "המקרא והאגדה" (לונדון : בהוצאת הספר, תרפ"ז 1927) <מהדורה שניה ומתוקנת>
• לקט כתבים / ערוך בידי בנימין קלאר (ירושלים : הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ג 1943) <כולל דברי הערכה מאת א"מ ליפשיץ ובנימין קלאר>

עריכה:

• גאון הארץ : ספר לכל נפש ולכל בית ישראל (ווארשא : בדפוס האחים שולדבערג, תרנ"ג-תרנ"ד, 1893־1894)
  תוכן העניינים

על המחבר ויצירתו: