שלמה רובין

לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים

לקסיקון הספרות העברית. לוגו באדיבות תמיר להב-רדלמסר

שלמה רובין (1823–1910)

<בהכנה>

Salomon Rubin

    שלמה רובין (ראָבּין), מהפוריים בסופרי תקופת ההשכלה, נולד בדולינא, גליציה (כיום בתחומי אוקראינה), בכ״ב בניסן תקפ״ג, 3 באפריל 1823. כבר בצעירותו הושפע רובין מרוח ההשכלה שחדרה לעירו. ונרדף על דעותיו. ב־1847 עבר ללבוב ולמד בבית־ספר למסחר ולשפות. עם תום לימודיו עבד בפנקסנות ובהוראה והיה מנהלו הראשון (1856) של בית־הספר היהודי בבוליחוב. מאז נדד וחי בוולין, בווינה, בבאדן שליד וינה ובאיטליה, ומ־1895 – בקראקא. כל אותן שנים פרסם מאמרים בכתבי־עת שונים: ״המגיד״, ״כוכבי יצחק״, ״הנשר״, ״המבשר״, ״המליץ״, ״השחר״, ״האשכול״, ״המצפה״ ו״השלח״, והוציא לאור ספרים, מהם מקוריים ומהם תרגומים ועיבודים.
    מנושאי כתיבתו: חקר חופש המחשבה, השוואת דעות קדומות בישראל ובעמים ופולקלור. בשל אהדתו לנרדפי חופש המחשבה תרגם לעברית אח מחזהו הגרמני של גוצקוב ״אוריאל אקוסטה״ (תרט״ז). בחרט״ז הוציא גם ״מורה נבוכים החדש״, תמצית ספריו של שפינוזה על־פי עיבוד צרפתי של אפיל לֶסֶה (Laisset) , ו״תשובה נצחת״ (1859) לש״ד לוצאטו – נגד התקפותיו על שפינוזה. אוניברסיטת גטינגן העניקה לרובין תואר ד״ר על חיבורו Spinoza und Maimonides, ein psychologisch-philosophisches Antitheton (וינה, 1868). ספריו האחרים על שפינוזה: ״הגיוני שפינוזה״ – על האלוהות. התבל ונפש האדם (קראקא, תרנ״ז) ; קונטרס, ״ברוך שפינוזה״ (תר״ע) ; ״חקר אלוה״ — תרגום הספר Ethica (וינה , תרמ״ה); תרגום Compendium grammatices linguae Hebraeae – ״דקדוק שפת עבר״ (תרס״ה). בהקדמתו לספר זה מעיר רובין : ״זה המבטא הספרדי (המונח ביסוד דקדוקו של שפינוזה), היותר נכון בלשוננו וזה יכול להיות לרב התועלת לתחיית שפתנו... כי אין תחיה לאומית בלי שפה חיה״.
    מספריו האחרים: ״תהלת הכסילים או צוואת בעור בן חמור״ (וינה, תר״ם; מהדורה מורחבת: קראקא, תרס״ז) – מעין מהתלה בנוסח ספרו של ארסמוס, ״שבחי הסיכלות״ ; ״מעשה מרכבה״ (תרמ״ג) ; ״החיים והמוות בספרות כל העמים״ (קראקא. תרנ״ח) ; ״עץ הדעת בגן העדן מקדם״ (וינה, תרנ״א; קראקא. תרס״ז); ״ספור יצירת העולם במעשה בראשית״ (קראקא. תרס״ו).
    שלמה רובין נפטר בקראקא בכ״ג בשבט תר״ע, 2 בפברואר 1910.