נפתלי
נאמן נולד בשכונת מאה-שערים בירושלים,
דור שישי בארץ. סבו היה תלמיד חכם ואביו היה המלחין יהושע
נאמן, בעל תפילה ומומחה למוזיקה ליטורגית יהודית. בילדותו בילה שעות רבות
בספריית "בני ברית" ומצעירותו הקדיש עצמו לעולם הספרים. נאמן הצטרף לארגון ההגנה,
וב-1946 נעצר בידי הבריטים ונכלא במחנה
המעצר בלטרון. הוא שירת בחטיבה הירושלמית במלחמת
העצמאות, ולאחר שחרורו למד כלכלה באוניברסיטה
העברית. כמורה ומחנך בירושלים
הוא נענה ב-1962 לקריאתו של משרד החינוך ועולה לגליל עם רעייתו,
פנינה, ולנהל בית ספר יהודי-ערבי בעיירה מעלות ולפתוח בית ספר דו שנתי על-מנת
לשלב בלימודים תלמידים יהודים וערבים מתרשיחא ומהסביבה. ב-1965
התמנה למנהל מחלקת החינוך בעיירה. נאמן ניסה להיכנס לחיים הפוליטיים והקים רשימה
עצמאית לראשות מועצת מעלות ב-1966, אך נכשל בבחירות וחזר לכתיבה ולחינוך.
ספרו הראשון, "בינו לבין עמו" על חיי יוסף בן-מתתיהו, זיכה אותו בפרס אשר
ברש לשנת תשי"ז. כל חייו התעניין במיסטיקה יהודיתולמד
בעצמוקבלהלעומקה.
בי"ח בניסן תשמ"ו, 27 באפריל 1986, בהיותו בן 58 נפטר לאחר מחלה קצרה וקשה.
[מקורות:
ויקיפדיה]
אורון, מיכל. חקרי קבלה ושלוחותיה - בספרות העברית : עיון
ברומן
והרוח באותיות מאת נפתלי נאמן. בתוך: ממרכזים למרכז
: ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל-אביב: מכון כץ לחקר הספרות
העברית, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ה 2005), עמ' 460־472.