זאב סמילנסקי נולד בכפר סמלה, פלך קיוב באוקראינה בכ"ו באלול תרל"ג, 18 בספטמבר 1873. קיבל חינוך מסורתי ב'חדר' וממורים פרטיים ובהמשך קיבל השכלה כללית וידיעת שפות. ב-1891 עלה ארצה ועבד כמסגר וכנפח בראשון לציון, חדרה וביפו. בשל מחלה חזר ב-1895 לאוקראינה. עסק בנפחות וכן בהוראת עברית (בין תלמידיו היו משה שרת ואחותו, רבקה). ב-1903 חזר ארצה. עסק בחינוך ביפו וברחובות. בשנת תר"ע נישא למרים (בת אברהם ויץ, אחות יוסף ויץ). אחר מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד בעירית תל-אביב במחלקה הסטטיטית שלה. זאב סמילנסקי החל בכתיבה והיה מפרסם מאמרים ומכתבים מארץ-ישראל ב"המליץ" (בעיקר מאמרים ומחקרים בתחומי הכלכלה והסטטיסטיקה). ז"ס היה ממייסדי תנועת 'הפועל הצעיר' ובטאונה 'הפועל הצעיר' אותו ערך בתחילת דרכו.  סמילמסקי גם פירסם מאמרים ורשימות ב'העולם', 'העומר', 'השלוח' ובעיתוני הארץ וב'בוסתנאי'. רוב רשימותיו חתם בכינויים ז"ס, בן-ישראל ואחרים.  בפברואר 1942 נהרג בנו הבכור, ישראל, פקיד של הקרן הקימת, בתאונת דרכים. מאורע זה השפיע רבות על מצב בריאותו של ז"ס  ובט"ו בטבת תש"ד, 11 בינואר 1944 נפטר ונטמן בבית העלמין ברחובות לצד בנו. בנו, הסופר ס. יזהר, הנציח אותו ביצירותיו. גם בראשונות, כמו הסיפור "בוקרו של חלוץ זקן", אבל במיוחד באחרונות, כמו בספר "מקדמות". זאב סמילנסקי נזכר רבות גם בכתבי דודו, משה סמילנסקי ואחיו דוד סמילנסקי. נכדו - הוא המתמטיקאי, מדען והמשורר זאב סמילנסקי.
[מקורות: ספר האישים (תרצ"ז), קרסל, תדהר, ויקיפדיה]