נולד
בטלפינו, כפר בפלך קיוב באוקראינה בז׳ באדר תרל״ד, 24 בפברואר 1874 לאביו
חוכר האחוזה. מילדותו גדל בחיק הטבע והתחנך ברוח ההשכלה העברית. בגיל 8 עבר
לכפר ויסקה ולמד מפי מורים פרטיים. יחד עם אחיו מאיר הוציא בנעוריו כתב־עת
ספרותי. בגיל 17 עלה ארצה. לאחר שהות קצרה בראשו לציון ובחדרה השתקע
ברחובות; שם טיפח את משקו החקלאי ועסק בהתנדבות בהוראה. משנת 1898 פירסם
עשרות כתבות וסיפורים בעתונות העברית בגולה על המתרחש והמתחדש בארץ־ישראל.
השתתף ביסוד התאחדות האיכרים וכתב־העת הספרותי ״העומר״. במלחמת העולם
הראשונה התנדב לגדוד העברי; אחריה היה מראשי העסקנים ביישוב ועסק בגאולת
קרקעות. ב־1929 יסד את השביעון ״בוסתנאי״ והשתתף בעריכתו. בשנת
תש״ט הוענק לו פרס אוסישקין על ספריו ״בערבה״ ו״בהר ובגיא״. בשנותיו האחרונות
התמסר לכתיבת זיכרונותיו ותולדות היישוב. נפטר בתל־אביב בכ״ז בתשרי תשי״ד, 6
באוקטובר 1953. [מקורות:
תדהר, קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, לקסיקון הקשרים לסופרים
ישראלים,
ויקיפדיה,
אתר העיר רחובות, ITHL]
אופנהיימר, יוחאי. ״השאלה
הנעלמה״ בסיפורת העלייה הראשונה. בספרו:
מעבר לגדר : ייצוג הערבים בסיפורת העברית והישראלית, 1906–2005 (תל
אביב : עם עובד : המכללה האקדמית ספיר, תשס״ח 2008), עמ׳ 22–51 <דיון בעיקר
במאמריו של משה סמילנסקי>
אונגרפלד, משה. משה סמילנסקי :
מאה שנה להולדתו. גזית, כרך ל׳, גל׳ ה–ח (353–356) (אב
תשל״ג–חשון תשל״ד, אוגוסט–נובמבר 1973), עמ׳ 74–75.
בלבן, אברהם. מאה שנה של אהבה מדומה. הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי תשס״ו, 17 באוקטובר 2005, עמ׳ ה 5.
<על הנובלה ״לטיפה״>
בן־עזר, אהוד. פגישות על אם הדרך : מיפגשים ראשונים עם ערבים בעיני סופרים מראשית המאה. עת־מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, שנה ו׳, גל׳ 4 (1981), עמ׳ 11–13 <על משה סמילנסקי,
י״ח ברנר, שמעון קושניר ונחום גוטמן>
גוברין, נורית. לטיפה נכתבה
ביידיש. הארץ, תרבות וספרות, ב׳ בחשוון תשס״ו, 4 בנובמבר
2005, עמ׳ ה 4 <תגובה לרשימתו של אברהם בלבן – לעיל>
הראל, מעין. הקדחת בסיפורי העליות הראשונות: לואידור,
סמילנסקי, צמח. בתוך ספרה: גוף פגום. מלה ממארת. הוויה פגומה
: ייצוגים של חולי בסיפורת העברית החדשה (באר שבע, תשס״ח 2008), עמ׳ 42–82
<בעיקר עמ׳ 62–73>
עבר הדני. משה סמילנסקי ז״ל.
גזית, כרך י״ג, גל׳ ג–ד (כסלו–טבת תשי״ד, נובמבר–דצמבר 1953), עמ׳
42.
רוזן, ברוך.
דברים ששאל ס. יזהר ממשה סמילנסקי, או: מנין נחל יזהר את סיפורו ״ערימת
הדשן״. הארץ, תרבות וספרות, כ״א בתשרי תשס״ח, 3 באוקטובר
2007, עמ׳ 1.
שה־לבן, יוסף. דמויות ראשונים בספרות הארצישראלית (העליות הראשונה והשניה).
קטיף, כרך ג׳ (תשכ״ה), עמ׳ 127–137.
בסוק, עידו. פסיכואנליזה בהקשר תרבותי ופוליטי : דיון והדגמה בסיפורי
״בני ערב״ של משה סמילנסקי.
בקורת ופרשנות: כתב־עת
למחקר ספרות עם־ישראל, חוב׳ 29 (סיון תשנ״ג, יוני 1993), עמ׳ 75–96.
ברלוביץ, יפה. ״קפצנו אלהים בעיניים עצומות״ (עיון בעמדותיה של הספרות העברית לגבי
השאלה הערבית). עתון 77, גל׳ 149 (1992), עמ׳ 18–20 <על הקובץ ״במולדת הגעגועים
המנוגדים : הערבי בספרות העברית׳, בעריכת אהוד בן־עזר>
ברלוביץ, יפה. משה סמילנסקי: ׳בני
ערב׳. בספרהלהמציא
ארץ להמציא עם : תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה (תל
אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ״ו 1996), עמ׳ 148–166.
על ״חוג׳ה נזר׳
גינזבורג, שי. בין שפה לארץ: ׳חווג׳ה נזר׳ למשה סמילנסקי.
מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ׳ (תשס״ו 2006), עמ׳ 221–235.
סיפורו של משה סמילנסקי בוחן את מיתוס האדם החדש – יהודי לאומי ציוני בארץ ישראל
– באמצעות המערך האידיאולוגי שפותח על ידי בני גל ההגירה היהודי הלאומי השני לארץ ישראל, העלייה השנייה, מערך אידיאולוגי שסיסמאותיו היו
״כבוש העבודה״ ו״כבוש השמירה״. מערך זה הושפע מן התנועות הסוציאליסטיות ברוסיה באותה התקופה מחד גיסא ומן הפוגרומים ברוסיה בתחילת המאה העשרים מאידך גיסא, ועמד בניגוד לתפיסת העולם של בני גל ההגירה הראשון, שעוצבה באמצעות קטגוריות דתיות וערכים בורגניים. תפיסות העולם המנוגדות של גל ההגירה הראשון והשני התנגשו בין השאר ביחסן לניכוסה של ארץ ישראל כטריטוריה לאומית וביחסן לעברית כלשון לאומית. שתי סוגיות אלו עומדות במרכזו של
״חווג׳ה נזר״.
בנארי, נחום. ״משפחת אדמה״ למשה
סמילנסקי. בספרו: ערכי
רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל־אביב : מדור לספריות שע״י
מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל,
תשי״ד), עמ׳ 123–124.