אִם-בָּעוֹלָם הַצָּפוּן מֵעֵבֶר לְיַרְכְּתֵי-קֶבֶר
הָאַהֲבָה בְּעֶצֶם תֻמָּהּ עוֹדָהּ רַבַּת עֲלִילִיָּה.
אִם-לִבּוֹת מַחֲמַדָּיו וִידִידָיו שָׁם יִמְצָא גֶבֶר
עֵינֹו תַחַז עֵין רֵעוֹ, לֹא נוּגָה וּבוֹכִיָּה –
אֲזַי בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ עוֹלָם חָדָשׁ, תֵּבֵל נָכְרִיָּה!
מַה יִּנְעַם רֶגַע הַמָּוֶת הַשָּׂם קֵץ לָעֶצֶב!
אֵיךְ חִישׁ תַּעֲזֹב הַנֶּפֶשׁ מַחְשַׁכֵּי אֶרֶץ שְׁאיָּה
לְהִתְעַנֵּג עַל-אוֹר הַנֶּצַח בְּלִי כָל-חֹק וָקֶצֶב!
אָמְנָם אַךְ כֵּן הוּא! לִבֵּנוּ נָכוֹן בָּטוּחַ!
הֵן לֹא בִגְלָלֵנוּ לְבַד נִפְחַד עַל-פִּי-פָחַת,
לַעֲבֹר אֶת-הגְּבוּל מדֵּי תִתְאַמֵץ הָרוּחַ
עוֹד תִּתְרַפֵּק עַל-דּוֹדֶיהָ עֵת גֵּוָהּ זֹנָחַת;
אֶל-עוֹלָם הַבָּא הָבָה נִכְסְפָה עוֹד פֹּה מִתָּחַת:
עֲבֹתוֹת הָאַהֲבָה שָׁם כָּל-הַלְּבָבוֹת תְּאַחֵדְנָה,
הַנְּפָשׁוֹת תִּרְוֶינָה מִמַּעְיַן יְדִידוּת נִצָּחַת
תֵּלַכְנָה מֵחַיִל אֶל-חָיִל, לָעַד לֹא תִפָּרֵדְנָה!