עַל-גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן גְּמַלֵּי הָעַרְבִים יִרְבָּצוּ,

עַל-גִּבְעַת צִיּוֹן מְנַבְּלֵי צוּר לְשׁוֹנָם יֶחֱרָצוּ

וְעַל-סִינַי הַר-אֱלֹהִים יִקְּדוּ עַבְדֵי הַבָּעַל, –

עַד-אָן אֵיפֹא יִדֹּם רַעַמְךָ, אֵל מִמָּעַל?!

שָׁם אֶצְבָּעֲךָ עַל-לּוּחוּת חֻקֵּי-עַד חָרָתָה

וַעֲדָתְךָ זוּ קָנִיתָ צֵל הוֹדְךָ רָאָתָה,

שָׁם לַהֲבוֹת אֵשׁ פְּלָדוֹת אֶת-פָּנֶיךָ הֵלִיטוּ

פּן-יָמוּת עַם קָדְשְׁךָ אִם-בָּמוֹ יַבִּיטוּ.

קְרַע שָׁמֶיךָ! בְּקֹלוֹת וּבְרָקִים שֵׁנִית הוֹפִיעַ,

הַפִּילָה חֶרֶב מִיַּד-צָר, קָמִים הַכְרִיעַ!

עַד-אָן עָרִיצֵי אֶרֶץ יִרְמְסוּ מִקְדָּשֶׁיךָ אֵלֶּה?

עַד-אָן יֵשַׁם הֵיכָלְךָ, אֵל עֹשֵׂה-פֶלֶא?!