רוּחִי יָשׁוּף חשֶׁךְ – מַהֵר כּוֹנֵן נִבְלֶךָ!
רַק אֶל-קוֹלוֹ אַקְשִׁיבָה, אָזִין כִּי יָרִיעַ,
מֵיתָרָיו חֵישׁ קַל הָנִיעַ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ
וְהֶמְיַת הֲמוֹן גַּלֵּיהֶם אֶל-אָזְנַי השְׁמִיעַ!
אִם אֶל-לִּבִּי זֶה עוֹד זִיק תִּקְוָה יוֹפִיעַ
אֲזַי קֶסֶם זִמְרָתוֹ יְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ דֹּאָבֶת,
בִּמְקוֹר עֵינִי דִּמְעָה אַחַת אִם-עוֹד תַּשְׁקִיעַ
תִּזַּל חוּצָה – וּבְרֹאשִׁי אַל-תִּצרֹב צָרָבֶת.
אֶפֶס קוֹל סֹאֵן בֵּילֵל רִאשֹׁנָה הַשְׁמִיעֵנִי
וּבְצַהֲלַת קוֹל שָׂשׂוֹן אַל-נָא תָרִיעַ רֵעַ;
אַחַת אֲבַקֵּשׁ מְנַגֵּן: בִּבְכִי תִדְלֹף עֵינִי,
עַיִן אִם לֹא תֵבְךְּ – לִבִּי כַּנֹּאד יִבָּקֵעַ!
אִם זֶה-כְּבָר יִרְוֶה מְרֹרוֹת, לַעֲנָה שָׂבֵע
מִמַּכְאֹבָיו כִּי-עָצְמוּ לֹא יֵדַע מָנוֹחַ –
הֵן עַתָּה יָחוּשׁ כָּל-רָע וּכְמוֹ גֹוֵעַ,
פֶּתַע יִשָׁבֵר, אוֹ בַזִּמְרָה יַחֲלִיף כֹּחַ!