שֶׁמֶשׁ לִנְדוּדֵי שֵׁנָה, קֹדֵר הֹלֵךְ יָרֵחַ!

קַוֶּיךָ מָלְאוּ דֶמַע, בְּרֶטֶט אוֹרְךָ זוֹרֵחַ,

תַּרְאֶה אֱשׁוּן חֹשֶׁךְ, אךְ לַהֲפִיצוֹ קְרָנֶיךָ רָפוּ;

מַה-תִּדְמֶה אֶל-זִכְרוֹן יְמֵי טוֹבָה שֶׁכְּבָר חָלָפוּ:

כָּכָה יָאִיר הֶעָבָר בִּשְׁבִיב יָמִים קַדְמוֹנִים,

גַּם בְּנָגְהָם – חֹם לֹא יִתְּנוּ קַוָּיו אֵין-אוֹנִים;

לְאוֹרְךָ יֵלֶךְ אֱנוֹשׁ דְּאָגָה כִּי-תִגְזֹל שְׁנָתֵהוּ,

יֶחֱזֶה אוֹר בָּהִיר וָצַח, אַךְ רָחוֹק וְקַר הִנֵּהוּ!