אל“מ עמר, מפקד רצועת עזה, העיד בבית־הדין הצבאי, כי דיווח בשעתו (בפברואר 88) לפני הרמטכ”ל ושר הביטחון על המכות ועל התעללויות בערבים הכבולים.

ועוד העיד, כי מפקד פיקוד הדרום שמע והורה שלא לדווח על נפגעים ממכות (“להכות ורק לא להרוג” – הורה להם – “שיכאב להם עד שלא יחזרו על מעשיהם”).

ועוד העיד, כי פעם נוכחו הוא ואלוף הפיקוד בשעת מעשה, כשהשכיבו ערבים על הארץ והיכו אותם והתעללו בהם. האלוף לא אמר אז מלה. אבל “להכות עד שיזחלו על ארבע” לימד אותם אחר־כך. “ותישר את הקו ותמשיך הלאה”, הוסיף האלוף ולימד את מפקד המכים. “ולדכא כל אלימות באלימות”, קבע את העקרון, “כדי שילמדו לקח”.

וצריך לקחת את דברי האלוף ולכתוב אותם על כל השערים ועל כל מזוזות בתי־הספר: “לשבור להם את הידיים ואת הרגליים כדי שיזחלו על ארבע”.

שידעו הילדים מי הוא גיבור דורנו. מה היתה בימיהם מדיניות הביטחון. ואיך נעשתה לעיניהם ההיסטוריה החדשה של היהודים הגאים בארצם המשוחררת.

*

הכל בסיפור היה מוכר מכל העולם. כעת גם אצלנו. חיילים מכים אנשים קשורים. מפקדים רואים ולא אומרים מלה. החיילים ייתבעו לדין. המפקדים יהיו גיבורי האומה.

המקום החמישי    🔗

ארבעה חיילים יושבים על ספסל הנאשמים בבית־הדין הצבאי.

המקום החמישי על הספסל ההוא לא תפוש.

זה מקומו של מי שנתן את ההוראות שעל ביצוען נאשמים החיילים.

כעת הוא עסוק מאוד. הוא מרבה לדבר על השלום וגם על המוסר, הוא מתמודד להיות ראש ממשלה.

*

מי שהיה נוהם “הכל לפי החוק” במקום להתפלץ ממה שהיו עושים בשמו ברמיסת כל חוק – נוהם כעת על “תכנית שלום” שלו ועל “מוסר הדמוקרטיה”.

ויש לו חסידים המרקדים סביבו. יורשי תנועת העבודה ההיסטורית. והוא יסחוף המונים.

*

מי שעשה את מלחמת לבנון ואת חרפת מלחמת השולל – העניש עצמו במאסר בית. ולמה לא ילמד ממנו מי שדירדר את היהודים עד חרפת בהמיותם?

יזהר סמילנסקי, דבר, 1.6.90