לוגו
[חידות]
תרגום: נחמיה אלוני
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א1    🔗

אֱמֹר מַה גּוּף כְּמוֹ כֶּסֶף מְזֻקָּק

וְעוֹד [יִמְצָ]א כמרדה שא[נָן]


בְּרֵיחוֹ יֵשׁ לְכָל רוּחוֹת רְוָחָה

וּמֵי מִתְק[וֹ] יְרַו אֶת צִמְא[וֹנָן]


 

ב2    🔗

וּמַה קֻּפָּה אֲשֶׁר לֹא הִיא מְלֵאָה

וְלֹא רֵ[יקָה וְ]כֹל קֻפּוֹת עֲשׂוּיוֹת


וְלָהּ בָּנוֹת שְׁחוֹרוֹת גַּם אֲדֻמּוֹת3

בְּמִטְפָּ[חוֹת יְרַ]קְרַקּוֹת כְּסוּיוֹת


 

ג4    🔗

וּמַה בּוֹכָה בְּלֹא עַיִן דְּמָעוֹת5

וּמַרְאָה [כֹל וְלֹא] רוֹאָה לְבוּשָהּ


וְנִשְמָתָהּ בְּעֵת תִּקְרַב לְמוֹתָהּ

יְחַיֶּהָ אֲשֶׁר גּוֹזֵר לְרָאשָׁהּ6


 

ד7    🔗

וּמַה דּוֹבֵר בְּלֹא לָשׁוֹן וְלֹא פֶה

וּמֵאֵין קוֹל [יְ]כוֹנֵן אֶת דְּבָרָיו


בְּלֹא אֵסוּר יְפַסֵּחַ בְּעָלָיו

וְיַדְלִיגֵם בְּעֵת [יִרְ]בּוּ אֲסוּ[רָיו]8


 

ה9    🔗

וּמַה דּוֹבֵר בְּכָל לָשוֹן בְּרָכְבוֹ

וּפִיו יָרֹק בְּ[סַ]ם מָוֶת וְחַיִּים10


וְהוּא אִלֵּם בְּעֵת יֵשֵׁב וְחֵרֵשׁ

כְּבַעַר א[וֹ] כְאַחַד הָעֲנִיִּים11


 

ו12    🔗

אֱמֹר מָה הִיא אֲרוּסָה לֹא אֲסוּרָה

לְבוֹעֵל בָּהּ לְעֵינֵי הַמְּאָרֵס


וּמֻתֶּרֶת לְהָאוֹרֵס תְּחִלָּה

בְּחַיֵּי בוֹעֲלָהּ אוֹתָהּ לְאָרֵס


 

ז13    🔗

וּמִי הַבֵּן אֲשֶׁר יִבְעַל בְּאִמּוֹ

וְהוּא אֵרַס וְלֹא יֵבוֹשׁ כְּזוֹנֶה


וְיִרְצֶה מַעֲשֵׂהוּ צוּר יְלָ[ד]וֹ

וְלֹא יִכַּרְתּוּ לוֹ עֵר וְעוֹנֶה


 

ח14    🔗

וּמָה הוּא עֵץ עֲנָפָיו בָּאֲדָמָה

וְשָׁרָשָׁיו בְּרָאָם אֵל בְּרוּמוֹ


אֲשֶׁר יִתֵּן פְּרִי נָעִים בְּעִתּוֹ

וְאִם יֻתַּשׁ בְּכָל יוֹם מִמְּקוֹמוֹ


 

ט15    🔗

וּמַה שָּׁחוֹר וּמָה אָדֹם יְרוּצוּן

שְׁנֵי מֵתִים אֲלֵיהֶם כַּעֲבָדִים


בְּהָאֶחָד רְפוּאָה גַם תְּעָלָה

וְהַשֵּׁנִי עֲדִי בַת הַנְּגִידִים16



 

י17    🔗

וּבָאֵר לִי בְנִי מָה הֵם בְּתוּלוּת

לְעוֹלָם לֹא תְהֵא לָהֶן בְּעִילוֹת


וְהֵן שׁוֹבוֹת יְפֵיפִיּוֹת כְּלוּלוֹת

מְסֻתָּרוֹת כְּמוֹ גַנּוֹת נְעוּלוֹת



  1. א. הפתרון: תפוח.  ↩

  2. ב. פתרון: אבטיח.  ↩

  3. הכוונה לגרעינים השחורים ולפנים האדום ולקליפה הירוקה  ↩

  4. הפתון" הפתילה.  ↩

  5. דלת, האור המתנועע דומה לעין בוכה.  ↩

  6. סוגר = הגוזר את הפתילה השרופה גורם לאורה שישוב אליה ובזה החייה אותה.  ↩

  7. התרון: העט. ב"ר: אחד ממאורות השמים.  ↩

  8. אם יכתוב האדם בלי חוקים וכללים (=בלא אסור) יהיה כפיסח ויצלע וימהר ללכת אם ירבו הכללים הכובלים אותו בכתיבתו. ועיין הערות.  ↩

  9. הפתרון: העט.  ↩

  10. בזמן שהוא מתנועע יש בו מוות (דברי גינוי) או חיים (דברי תהילה ושבח), על פי הפתגם: “מות וחיים ביד הלשון” (משלי יח, כא).  ↩

  11. ואם אין כותבים בו, הריהו אילם וחרש ועני.  ↩

  12. הפתרון: לפי מגיד בב“ר: אדמה, וב”ר: “פתרונו נראה לנו כדחוק”. י“ל זלוטניק (במכתב פרטי אלי): התורה על פי פסחים מט ב: ”תנא ר' חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר: “תורה צוה לנו משה מורשה”, אל תקרי מורשה אלא מאורסה". בכתב יד תימני: תרנגולת.  ↩

  13. הפתרון: ב“ר: ”אולי הכוונה למאמר חז“ל: ”הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר “כי אם לבינה תקרא” (ברכות נז, א). לדעתי: החכמה. בכתב יד תימני: תרנג[ול].  ↩

  14. הפתרון: הכתובת הערבית: פי אלעלם = החכמה, וכך בראדי: החכם. ב“ר: השמש לפי נוסחם: ”עת“ במ' ”יום“ בש' 2, והביאו את בתי השיר בתחכמוני, שער לב: ”והוא שמש אשר יפרוש כנפיו…". וכן בכתב יד תימני. י' כהן = האדם. לדעתי צודקת הכתובת הערבית.  ↩

  15. הפתרון: לפי מגיד: יום ולילה; שחור = לילה; אדום = יום. שני מתים = שני המאורות, השמש והירח, הנאספים האחד בשחר והשני בערבים ובאים כאילו לשמש את היום ואת הלילה.  ↩

  16. רמז ליפי הבחורה, שהיו נוהגים לדמות את הפנים לאור הירח. קלאר: אולי הכוונה לשהרונים, על פי ישעיהו, ג, יח.  ↩

  17. הפתרון: לפי מגיד: צירופים של “בתולה” בדברי רז“ל, כגון: בתולת קרקע, בתולת שקמה ובתולת בית הבד. שח קוק: הכוונה ל”בתולת הורד" (שבת צ, א). לדעתי: רעיונות חדשים ובלשון ימי הבינים: עניינים (= معاني). אבו תמאם (מת 858) אומר: اليك بعشت ابكار لمعاني = אליך שלחתי בתולות הרעיונות. ועי‘ גן המשלים והחידות לטדרוס אבו אלעאפיה, ב, ב, הערות, עמ’ 93; גולדציהר, JQR,XIV (1902), עמ' 730.  ↩