(תִּשְׁעָה בְאָב)

ירמיה ב', י"ד.

I    🔗

בְּכֵה, יַלְדִּי! זֶה הַשֶּׁבֶר, אֲסוֹן שְׁנוֹת־אַלְפַּיִם,

רְווּי־דְּמָעוֹת, הָהּ, דִּמְעוֹת־עִנּוּיִים.

וְאִם יִקְשׁוּ מִשְׁבְּרֵי־הַסְּעָרוֹת שִׁבְעָתַיִם

וְיַעַצְמוּ הַפְּגָעִים בְּמֶרְחַב הַחַיִּים,

וְיָבִיאוּ צוּקוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם –

יַלְדִּי, לְתוֹךְ חֵיק זֶה שִׁבְרֵנוּ

זוֹרְמָה כָּל צוּקָה תְבוֹאֵנוּ,

כְּנַחַל נוֹפֵל אֶל תְּהוֹם.

וְשֶׁבֶר יוֹם־תְּמוֹל וְשִׁבְרֵנוּ גַם עָתָּה

וְזֶה שֶׁלֹּא בָא עוֹד – כֻּלָּם

זֶה הַשֶּׁבֶר חִבֵּל, פֻּרְעָנוּת זוֹ הָרָתָה

וְהוֹצִיאָה לְאוֹר־הָעוֹלָם.

II    🔗

שְׁתֵּי נֶחָמוֹת יֵשׁ: אוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ

הַדַּל, אֲשֶׁר בָּא לַמִּשְׁתֶּה לֹא־מֻזְמָן,

וְהִשְׁלִיכוּ לוֹ עֶצֶם, פֵּרוּר מִשֻּׁלְחָן –

הוּא גַם בִּמְנָתוֹ הַקְּלוֹקֶלֶת שָׂמֵחַ:

הֵן קֹדֶם אַף זוֹ מֵעוֹדוֹ לֹא טָעָם.

אֶל הֵיכָל מְפֹאָר, נַבְרָשׁוֹת בּוֹ זָהָרוּ,

שִׁירִים צִלְצְלוּ וּמְחוֹלוֹת הִסְתָּעָרוּ

וּצְחוֹק־שִׁכּוֹרִים הִתְגַּלְגֵּל וְרָעַם –

נִגַּשׁ בִּתְחִנָּה פָּעַמַיִם אָדָם.

רָאָהוּ הַשּׁוֹעַ…בַּיָּד אַךְ הֵנִיעַ,

עֲדַת עֲבָדִים נֶאֱמֶנֶת הוֹפִיעָה,

גֵּרְשׁוּהוּ…הָלַךְ לוֹ רָעֵב וְנִרְדַּם.

וְהִנֵּה יְגָרֵם, בְּזָכְרוֹ אֶת לֵיל־אֶמֶשׁ,

שְׁיָרִים יְבֵשִׁים…וּבַלֵּיל יֵרָדֵם

וִיקַו בִּלְבָבוֹ, שֶׁמָּחָר עִם הַשֶּׁמֶשׁ

אוּלַי גַּם אָשְׁרוֹ יְקַדֵּם.

וְחֶרֶשׁ יָקוּמוּ בַּלֵּיל חֶזְיוֹנוֹת

לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁזָּקְנוּ וְנֶעְכָּרוּ.

יַלְדִּי, אֵלּוּ שְׁתֵּי נֶחָמוֹת

גַּם לָנוּ נִשְׁאָרוּ.