כְּשֶׁהַבִּזְבּוּז הַמְּעוֹרֵר בּוּשָׁה

מַקְדִּים אֶת הַמִּלּוּי שֶׁל הַתְּשׁוּקָה,

רַצְחָן שַׁקְרָן, אַכְזָר וּמְרֻשָּׁע,

פִּרְאִי, לֹא מְהֵימָן, רַע עַד דַּכָּא,

לְרֶגַע מְעַנֵּג וּכְבָר – נִתְעָב

נִדְרָשׁ בְּלִי הִגָּיוֹן, וּכְשֶׁמֻּשָּׂג –

שָׂנוּא כְּמוֹ פִּתָּיוֹן תָּלוּי עַל וָו.

נוֹעָד רַק לְהַטְרִיף מִי שֶׁנִּלְעָג.

טֵרוּף כְּשֶׁהוּא נִרְדָּף, גַּם כְּשֶׁנִּכְבָּשׁ,

הוּא קִיצוֹנִי לִפְנֵי וְגַם בִּזְמַן.

הוּא מְעַנֵּג, אֲבָל מִשֶּׁמֻּמַּשׁ,

מֵסֵב יָגוֹן, בִּעוּת שֶׁלֹּא דֻּמְיַן.

גַּם הַיּוֹדְעִים לֹא יִנְטְשׁוּ חֲלוֹם

שֶׁלֹּא מֵסֵב שִׂמְחָה, הוּא – גֵּיהִנּוֹם.