לפיל אף ארוך מאד ושנים גדולות מאד, והפיל גאה מאד, וחשב יחשב כי כל העולם לא נברא אלא בשבילו, ביער דממה דקה כמו תרדמה נפלה עליו, והוא הולך לו ומשבר את השיחים והעצים הרכים אשר ימצא על דרכו, הוא לא יחפץ לנטות מפני שיח קטן ועץ רך.
ויקרב הפיל אל כפר אחד, והנה מסביב לו יער תמרים צעירים. יושבי הכפר עמלו שנים רבות לגדל את התמרים הצעירים האלה, לבם מלא שמחה, בראותם כי קָלּטוּ התמרים היטב וישגו משנה לשנה, והפיל לא שת לבו לזאת, מה לו ולעמל האנשים? הן האדם לעמל יולד, וקיבתו הלא ריקה היא. ותפס באפו הארוך את הענפים הרכים ויסעפם ויאכלם.
והלך הפיל הלטה לדרכו בגאה וגאון, והנה שדה אורז לפניו, האנשים חרשו את האדמה, רבות רבות עמלו בעבודתם, השקו את השדה ויטעו בו את צמחי האורז, השבלים עלו וגבהו והֵנָה מלאות וטובות, והִנֵה בא ארוך האף ונתש את השבלים ואכל כנפשו שבעו, והנותר רמס ברגליו העבות והכבדות, השומר צועק בקולו להפחיד את הפיל, אך הוא לא יירא ולא יחת, הן שנים חזקות לו וגם אף ארוך מארך בין השנים האלה, ולמי אפוא כל האורז אם לא לו.
ומסביב לשגה האורז צומחים במבוקים, מגזעיו הגבהים יקוו האנשים לעשות להם סכות לשבתם והנה בא האדון ארוך האף אל היער הבמבוקים ושבר את העצים, האחד אחרי השני ועינו לא תחוס על עמל האנשים וטרחם, הוא חפץ לשעשע את נפשו מעט, ואיך ישים לב אל עמל האנשים, כי במה נחשבים הם בעיניו.
ועל יד הבמבוקים יער עצי פרי, ובא הפיל אליו והחל לעשות שם שמות, בשניו החזקות ישבר ענפים, ובאפו הארוך יזרקם למעלה באויר, וכן יבלה ארוך האף הגאה הזה זמנו ולא ישים אל לבו כי משחית הוא פרי עמל רב.
אך גם למעלליו יבא הקץ, האנשים התאספו אל יער הבמבוק ויהרגו את הפיל, חץ חד עבר באזנו והענק הגאה נפל ארצה מת, אז יתאספו כל ישבי הכפר מקטן ועד גדול לראות את מחרים שרותיהם וגניהם, וכרתו את אפו הארוך וצלוהו על האש ואכלוהו בשמחה, ועקרו את שיניו ומכרון לחָרָט ועשה הוא מהן צעצועים יפים שונים.