מים נדלה מן הבאר, שמן יתנו לנו הזיתים, השמש מים זרע הקנבוס, ואת החלב תתנה לנו הפרה, הכבשה והעז.
הפרה תאכל פרחים ועשבים ובקיבתה יהפך הכל לחלב, והחלב יאסף בעטיניה, העגל ילך ברגליו מיום הולדתו, מַמה! יקרא העגל לאמו והיא תעננו בקולה: מִמי! ובלשונה תלקק את בנה הקטן. והיתה לה לשונה למסרק לנקות בו את שערות בנה העגל יונק חלב מעטיני אמו, החלב הראשון אשר תתן הפרה אחרי לדתה, איננו כל כך מתוק ונעים לחך, כחלב אשר יאסף בעטיניה ימים אחדים אחרי כן, אך לחך העגל ינעם גם החלב הראשון, העגל אחרי הולדו לא יוכל לאכול עשבים ועלים, אך בגדלו מעט יחל לארות עשבים, לנתש עלים, אך גם מינק לא יחדל, וכן יחיה העגל את נפשו גם בזה וגם מזה לא ינח ידו, עד אשר יגדל ונגמל ואכל אז אך עשבים, עלים וחציר.
והאכרה תחלב את פרתה שתים או גם שלש פעמים ביום בבקר, בצהרים ובערב, ומהחלב תעשה חמאה וגבינה.
וגם את העז ואת הכבשה תחלב האכרה, ויש אשר יחלבו גם את הגמלים, והחלב הצבאים מתוק מאד, וחלב הסוסות מין שכר מּשַכר, וכל החיים היונקים יתנו חלב, אך האדם לא יקחהו לו ואכלוהו בני החיים האלה.
ורחוק רחוק מעבר לים הגדול באמריקה יצמח עץ הנקרא “עץ החלב” והוא ממין התאנים, והיה אם יקדחו בגזע נקב קטן ונזל ממנו חלב לבן הרבה וטעמו טוב והוא מבריא מאד, ובערב בערב יבאו הכושים, זקנים ונערים, אל העצים האלה, ובידיהם כלים עשוים מקלפת הדלית, ולקחו להם את החלב הזה והיה להם לאכלה, והעצים האלה הם קנין כל הקהל והמה מעין לא אכזב, כי חלבם לא יתם מהם, אך לקחו ממנו חלב והוא עוד הפעם מלא, וגם בצמחים רבים אחרים יש מיץ לבן כחלב אך חלבם לא יצלח למאכל ולמשקה.
מיץ החלב אשר בפרגים ארסי מאד, מיץ החלב אשר בעלי ציץ השדה ובגזעו מר מאד, ומיץ “נץ החלב” ממאיר מאד לעור בשרנו, ואך תולעת נץ החלב ישתהו מבלי אשר יזיק לו, וכלל הוא בטבע כי לא כל הטוב והמועיל לחיים אחדים יצלח לחיים אחרים.