לעת הערב, ברדת השמש מאחרי ההרים, והחשך יכסה את פני הארץ. והילדים יאכלו את ארוחת הערב, יראו העטלפים על פני הארץ.

כל היום ישן העטלף בנקרת העטלף בנקרת העץ או נאחז ברגליו בתחתית הגג או נקודת התקרה, ויתלה בגויתו למטה ויישן במנוחה, כי ביום ירא הוא את קרני השמש פן תעורנה את עיניו, אשר לא תוכלנה לראות אור, וגם את חם היום ישנא העטלף.

בערב יצאו עוד חיים קטנים שונים ממחבאיהם, אז יצא העש והסס, האוכלים בגדי צמר, מכיסיהם, אז תראינה גם החיפושיות השונות למיניהן. כל החיים חפצים לטיל מעט בערב, לשאף רוח צח, ובלבבם יחשבו כי אין רואה אותם בחשכת הליל, אך העטלף רואה היטב גם בחשכה, וגם אזנים גדולות לו וכל אִוּשָה קטנה תבוא אליהן ובגפיו הקדומים אצבעות ארוכות מאד מאד. ואצבעות נפלאות כאלה אין לחי אחר, ואצבעותיו מחברות ביניהן בעור דק מאד, ובעור הזה מחברות האצבעות גם עם הגפים האחרונים ועד הזנב, והיה העור הדק הזה לכנפים להתעופף, והעור כל כך דק עד כי העטלף ירגיש בקרבו בעופו אל איזה גוף, כי דאויה, הנדהה בכנפיו אלה, נעצר בגוף ההוא ושב אל כנפיו וידע העטלף כי גוף קשה עומד לנגדו ונטה הצדה או לאחור.

והתעופף העטלף במהירות נפלאה כאחד מבעלי הכנף היותר מהירים, והתעופף גם בין השיחים והעצים ולא נגף בהם, במהירות יצוד זבובים וחיפושיות מעל לפני מי הנחל ולא יפל במים, שעות רצופות יעופף ולא ייעף ולא ייגע ולא יתקרר.

העטלף מביא תועלת לא מעטה לנינו בהשחיתו נדם רמשים רבים.