_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מִלְחָמָה וְאַהֲבָה / אהרן לובושיצקי

דרמה הסטורית מימי החשׁמונאים, על פי ארנא.  תִּרְגֵּם בשׁנויים והוספות א. ליבושׁיצקי.

 

הנפשׁות:

 

אָנְטְיוֹכֶס,  מלך יון.

לִיזִיאַשׁ,  מושל בירושלים.

אֵבְרִיתוּת,  ראש צבאות היונים.

בַּכְּחִידֵס       |

נִקָּנוֹר        | שרי הצבא.

מִירָה,  בת אנטיוכס.

אֵרִקְסָה,  רעותה.

יָעֵל,  אם החשמונאים.

יוֹחָנָן                |

שִׁמְעוֹן             |

יְהוּדָה              |                        בניה.

אֱלִיעֶזֶר            |

יוֹנָתָן                |

רְאוּבֵן, איש מיהודי גלעד, מודע למשפחת החשמונאים. 

רץ. 

עושה-פסל. 

צבאות היונים. 

צבאות היהודים. 

שפחות מירה. 

עם רב.

 

 

                   פְּרוֹלוֹג.

 

                אֹהל-רֹעה במערת-יער בגלעד.  מרחוק הרים גבנונים.  על שלחן קטן מונח סל-חורי ודגל מתתיהו.  יעל יושבת שוממה  ונוגה על יד השלחן, אצלה – חמשת ילדיה. – ראובן עומד על ידה.

 

 

 

                   מַחֲזֶה רִאשׁוֹן.

 

              יָעֵל, רְאוּבֵן וְהַיְלָדִים.

 

יָעֵל.        חַכֵּה כִמְעָט רֶגַע... הֵן עוֹד לֹא נוֹאַשְׁתִּי

            מֵהַצִּיל הַטֶּרֶף מִשִּׁנֵּי הָעַיִט

            הַחַדִּים... לוּ יָכְלוּ פֹה אֵלֶּה הַיְעָרִים

בַּאֲפֵלַת-עֵצֵימוֹ, אוֹ שָׁמָּה הֶהָרִים,

לְהַצְפִּין, עַד יַחֲמֹק הָעַיִט הַטֹּרֵף,

גּוֹזָלַי הַנְּעִימִים!... לוּ יָכְלוּ, הָה, אֵלִי!

שָׁמֶיךָ מִמַּעַל, הָאָרֶץ מִתַּחַת –

לְהַסְתִּיר עוֹלָלַי עַד יַעֲבוֹר הַזָעַם!...

וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּהְיֶה, בִּי, רְאוּבֵן יַקִּירִי,

מִכֹּל אֲשֶׁר אִתָּךְ אוֹת-נֶאֱמָן לִי תֵּנָה! –

רְאוּבֵן.    יְהִי לִבֵּךְ בָּטוּחַ, כִּי שְׁאֵלָתֵךְ תְּמֻלָּא.

יָעֵל.      וּכְרוּחַ צַח-שְׁפָיִים הַמְבַשֵּׂר הָאָבִיב

            כֵּן תֵּלֵךְ הַבְּשׂוֹרָה הַהִיא לְפָנֶיךָ,

הַמְלֵאָה עֲדָנִים וָיֶשַׁע; כַּשַּׁחַר,

הַמְבַשֵּׂר בַּעֲלֹתוֹ אוֹר-בֹּקֶר בַּתֵּבֵל...

רְאוּבֵן.    וְהַשּׁוֹכֵן בַּמָּרוֹם, הוּא יָסֶךְ לִמְעוֹנֵךְ...

יָעֵל.      מֵעִמְקֵי לִבָּתִי תּוֹדָתִי נוֹבַעַת

       לָךְ, רְאוּבֵן יַקִּירִי! יְדִידִי הַנֶּאֱמָן!...

רְאוּבֵן.    וְאִם יָבוֹא כַּחֶתֶף הָאִישׁ, שֶׁעַמֵּנוּ

            לִשְׁמֵהוּ וּלְזִכְרוֹ תֹּאחֲזֵהוּ פַלָּצוּת...

יָעֵל (תשסעהו).   וִילָדַי, מַחֲמַדַּי, אָז יוֹלִיךְ בַּשֶּׁבִי!...

           (תּשק את הילדים ותגישם אל ראובן).

            יָבֹא-נָא הֵנָּה! וּנְכוֹנָה הִנֵּנִי

            הַפַּעַם לְקַדֵּם פָּנֵיהוּ, פְּנֵי-נָמֵר...

הֶעָרְמָה לִי תַעֲמֹד בַּמֶּה לְהוֹלִיכֵהוּ

אָז שׁוֹלָל... אַךְ לֵךְ מִזֶה, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!...

רְאוּבֵן (יקח את הילדים).  הֲיִי שָׁלוֹם, יָעֵל!...

יָעֵל (בוכה).    גַּם לָךְ שָׁלוֹם יֶהִי...

            אַךְ מָלֵא עֹז, אֹמֶץ הֱיֵה-נָא בְּצֵאתֶךָ

            וּבִבְשׂוֹרַת-יֶשַׁע תְּשַׂמְּחֵנִי בְּבוֹאֶךָ...

             (ראובן יוצא עם הילדים).

 

          מַחֲזֶה שֵׁנִי.

 

יָעֵל (לבדה).    הֵם הָלְכוּ – עִקְבוֹתָם עוֹד לֹא יִוָּדֵעוּ...

            בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הָהָרָה לֹא אֶרְאֵם...

מִשָּׁמָּה יִשְׂתָּרְעוּ שְׂדֵי-זָהָב וָכָתֶם,

שֶׁאוֹתָם יַעַבְדוּ בְּזֵעַת אַפֵּימוֹ

בְּנֵי עַמִּי הָאוֹבֵד... וּלְמִי? בְּעַד הָאוֹיֵב!...

מַה-צַּר לִי לִרְאוֹתֵךְ, לְהִתְבּוֹנֵן אֵלַיִךְ,

הוֹי, אֶרֶץ-מוֹלֶדֶת אֻמְלָלָה, עֲזוּבָה!

מַה צַּר לִי, הָהּ, לִרְאוֹת אֵיךְ תָּקְעוּ חֲרִישָׁם

הַיְּוָנִים הַנְּמִבְזִים בָּךְ, אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי!...

מַה צַּר לִי וּמַר לִי, הוֹי, שָׂדוֹת נִרְדָּמִים,

כִּי בְרֵיחַ פִּרְחֵיכֶם, צִיצֵיכֶם הַנְּעִימִים,

עוֹד תְּעַנְּגוּ וּתְשַׂמְּחוּ אֶת לִבּוֹת הַצָּרִים! –

רַק אָנִי – הָהּ, אֵלִי! – לֹא אוּכַל לִשְׂמֹחַ

פֹּה; כִּי מֵעֵת שֶׁמֶשׁ אַרְצֵנוּ הֵחֵלָּה

לְהַגִּיהַּ בְּקַרְנֶיהָ אֶת מַחֲנֵה הָאוֹיֵב;

וּמִשְּׁמֵי הַתְּכֵלֶת שָׁם כּוֹכְבֵי הַשֹּׁהַם

אֶת בִּרְכָתָם שָׁלוֹם לַצָּרִים יִשְׁלָחוּ, –

הָהּ! כְּמוֹ בִגְדֵי-אֵבֶל פֹּה יִלְבַּשׁ הַטֶּבַע...

וּבְאָזְנַי יָרִיעַ עוֹד הֵד תְּרוּעוֹתֵיהֶם,

הָרְנָנוֹת, הַשְּׂמָחוֹת – וּמַבַּט עַפְעַפָּי

עוֹד יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ פֹּה, אוּלַי עוֹד יִמְצָא

אֶת אֵלֶּה, זֶה עַתָּה מִמֶּנִּי נִפְרָדוּ.

 

       (נגשת אל השלחן ולוקחת את הדגל).

 

הָּהּ, אִישִׁי הַלּוֹחֵם מִלְחֶמֶת עַמֵּהוּ!

מִבָּנַי שֶׁנָּתַן לִי אֵל-הַשָּׁמַיִם

לְבַצֵּעַ וּלְכַלּוֹת אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:

לְהַצִּיל מֵעַבְדּוּת עֹל-זָרִים אַרְצֵנוּ, –

מֵאֵלֶּה בָנֶיךָ לֹא יֶחְוְרוּ פָנֶיךָ!

כִּי הֵמָּה יַגְדִּילוּ אֶת שִׁמְךָ הֶחָרוּת

פֹּה מֵעַל הַדֶּגֶל... (תתלהב) הַדֶּגֶל! הַדֶּגֶל!

מֵעַתָּה רַק אוֹתְךָ, רַק אוֹתְךָ אָנִיעַ:

לְהַגִּיהַּ בִּמְרוּדַי בָּךְ צִלְלֵי-תוּגָתִי...

וּדְעָה, מַתִּתְיָהוּ! כִּי כָל חֲמֵשֶׁת בָּנַי

לְאֶרֶץ-מוֹלֶדֶת מֵרֶחֶם הִקְדָּשְׁתִּי...

וְיַחַד עִם חֲלָבִי הֵינַקְתִּים מִשָּׁדַי

גַּם אַהֲבָה לְהוֹרֵימוֹ, לְאֵל יָחִיד וּלְאֶרֶץ –

מוֹלֶדֶת, אַךְ נְאָצָה לָעַבְדוּת וְהַכְנָעָה!...

נִכְנָעִים לָנֶצַח יִשָּׁאֲרוּ בָנֶיךָ

לֹא מִפְּנֵי הַיְּוָנִים, כִּי אִם מִפָּנֶיךָ...

כָּמוֹנִי בְּבָרְחִי עִם חֲמֵשֶׁת עוֹלָלַי

מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק – שָׁמַרְתִּי, שָׁמָרְתִּי

אֶת רְצוֹנְךָ הַקָּדוֹשׁ, רַעְיוֹנְךָ הַנַּעֲלֶה!...

 

                        (תקשיב רב קשב).

 

                מִי יֵלֵךְ זֶה הֵנָּה? מָה חֶפְצוֹ פֹּה עָתָּה?...

מַה תֶּהֱמִי, תַּהֲלֹמִי, לִבָּתִי!... הָאוֹיֵב,

הָאוֹיֵב שָׁם אַכִּיר מֵרָחוֹק... הוּא הוֹלֵךְ;

חוֹבָתוֹ הַנְּמִבְזָה הוּא חָפֵץ לְמַלֵּא...

חַזְקֵנִי, אַמְּצֵנִי-נָא, אֵל הַשָּׁמָיִם!...

 

           (תסתיר את הדגל בחיקה; בפתח יֵראה ליזיאש).

 

          מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי

 

          יָעֵל וְלִיזִיאַשׁ.

 

לִיזִיאַשׁ.      הֲשָׁלוֹם לָךְ?

יָעֵל.            קַבֵּל גַּם אתָּה בִּרְכָתִי.

לִיזִיאַשׁ (בשחוק קל).  הַגִּידִי דְבַר-אֱמֶת: חִכִּית הֵן אֶל בּוֹאִי...

יָעֵל (כמשתאָה). לֹא אָבִין מִלֶּיךָ...

לִיזִיאַשׁ.      וְהַחֹק לָךְ יָדוּעַ?

יָעֵל.      אֶל מָה אֵל מִלֶּיךָ, אֲדוֹנִי, יִרְמֹזוּן?...

לִיזִיאַשׁ.      הַמֶּלֶךְ אַנְטְיוֹכֶס, הַמּוֹשֵׁל הָאַדִּיר

            שֶׁתַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ הַנְּדִיבָה תֶּחְסָיוּ

            גַם אַתֶּם, הוּא צִוָּה עָלַי בַּמַּפְגִיעַ

            כִּי אֶסְפּוֹר הַיְּהוּדִים מִזָקֵן וְעַד נָעַר...

            וּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ אֲמַלֵּא בֶאֱמוּנָה...

יָעֵל (בתמימות).  שׁוֹמַעַת אָנכִי; אַךְ מַה לִּי וּלְחֻקּוֹ?

לִיזִיאַשׁ.        זֶה דְּבַר הַחֹק: עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי

            לִי כָּל דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו לְהוֹדִיעַ:

            מֵאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה וּבַיִת הִנֵּהוּ,

מַעֲשֵׂהוּ וּרְכוּשׁוֹ, גַּם נַחֲלַת אֲבוֹתָיו,

אִשְׁתֵּהוּ וִילָדָיו – כָּל אֶחָד לְבַדֵהוּ –

שֶׁיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וּלְתִתּוֹ עַל יָדִי...

הַיְּהוּדִי שֶׁיָּשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה,

לֹא יַעְלִים, לֹא יְשַׁקֵּר מִכֹּל אֲשֶׁר אִתּוֹ –

אֶת נַפְשׁוֹ הוּא הִצִּיל; גַּם כָּבוֹד וּגְדֻלָּה

הוּא יִנְחַל מֵעִם מַלְכִּי הַמָּלֵא נְדִיבוֹת...

אַךְ אוֹי לוֹ, לַנָּבָל, שֶׁכָּזָב מַחֲסֵהוּ!

וְאִם יַרְהִיב עֹז לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, –

לִכְלִמָּה וָקֶלֶס, לַחֶרְפָּה וּבוּשָׁה,

לָאָלָה וּקְלָלָה הָאִישׁ הַהוּא יֶהִי...

כָּל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ, כָּל שְׂדוֹתָיו וּכְרָמָיו

אָז יִקַּח לוֹ מַלְכִּי הָאַדִּיר מִמֶּנּוּ...

וּלְכַבְלֵי נְחֻשְׁתַּיִם עוֹד רַגְלָיו תֻּגַּשְׁנָה...

אִשְׁתֵּהוּ וִילָדָיו, עֲבָדָיו וְאַמְהוֹתָיו

בַּשִּׁבְיָה יוּבָלוּ אֶל אֶרֶץ-מֶרְחַקִּים

וּלְעַבְדֵי-עוֹלָמִים יִמָּכְרוּ כֻלָּהַם...

אֲדַמֶּה, כִּי דִבְרֵי הַחֹק לָךְ מוּבָנִים...

יָעֵל.      אָבִינָה... מַה-נּוֹרָא, מָה אָיוֹם חֻקֶּךָ.

לִיזִיאַשׁ.          הוּא נוֹרָא לָאֵלֶּה, שֶׁמִּצְוַת אֲדוֹנִי

            לֹא יֹאבוּ לְמַלֵּא...

יָעֵל (תשסעהו). אַךְ יְהִי אֵיךְ שֶׁיֶּהִי!

            לִי אַחַת, אֲדוֹנִי, כִּי אֵינִי יְהוּדִיָּה...

לִיזִיאַשׁ.     וְאֵי אֶרֶץ-מוֹלַדְתֵּךְ, בְנֵי בֵיתֵךְ, מִשְׁפַּחְתֵּךְ,

            גַּם נַחֲלַת הוֹרָיִךְ?...

יָעֵל.            הֵן תֵּרֶא, אֲדוֹנִי,

            כִּי בְמַחְסוֹר וָעֹנִי לִי נָפְלוּ חֲבָלִים!...

לִיזִיאַשׁ.      וּמִי יַטְרִיף לָךְ לֶחֶם חֻקֵּךְ, מִחְיָתֵךְ?

יָעֵל.        אַךְ יְגִיעַ שְׁתֵּי כַפַּי, אֲדוֹנִי!

לִיזִיאַשׁ.      וּבַעְלֵךְ

            אַיֵּהוּ? וּמִי הוּא? –

יָעֵל.            אַלְמָנָה הִנֵּנִי...

לִיזִיאַשׁ.      וְאֵי-אֵיפֹה יְלָדַיִךְ?

יָעֵל.          הָהּ! עָצַר אֱלֹהַּ

            בְּעַד רַחְמִי לִיגוֹנִי וּלְדַאֲבוֹן לִבָּתִי...

לִיזִיאַשׁ.  מַה שְּׁמֵךְ?

יָעֵל.      פְטָה.

לִיזִיאַשׁ.          הֲמֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה בָּאת הֵנָּה

                                                לָשָׁבֶת?

יָעֵל.      כֵּן, אָדוֹן! מֵאֶרֶץ מְאֹד רְחוֹקָה

            שׁוֹמֵמָה, נֶעֱזָבָה; בִּמְקוֹם בָּדָד, נִטָּשׁ

            מֵאָבִיו וְאִמֵּהוּ שָׁם הָיָה בֶּן-הָגָר...

לִיזִיאַשׁ (בתמהון).  הֵן הִנָּךְ, לְפִי אֵלֶּה דְבָרַיִךְ, יִשְׁמְעֵאלִית?!

יָעֵל.      כֵּן, אָדוֹן! וּכְיֶתֶר הָרוֹעִים הַנּוֹהֲגִים

            אֶת צֹאנָם בַּמִּדְבָּר, – לִמְאֹרוֹת שְׁמֵי-מָעַל

            אֶכְרָעָה, אֶשְׁתַּחֲוֶה מֵעוֹדִי גַּם אָנִי...

לִיזִיאַשׁ.      וּמִי הוּא אֲדוֹנֵךְ, הַגִּידִי?!

יָעֵל.          "אֲדוֹנִי"?...

            לִשְׂכִירַת-יוֹם שְׁכוּלָה, גַּלְמוּדָה כָּמוֹנִי,

            כָּל אֶחָד הַנּוֹתֵן לָהּ מְאוּמָה לְהִשְׂתַּכֵּר,

            שֶׁתִּמְצָא מִחְיָתָהּ לָהּ בְּזֵעַת אַפֶּיהָ, –

            לָהּ "אָדוֹן" הִנֵּהוּ...

לִיזִיאַשׁ.      אַךְ לְמִי הוּא הָאֹהֶל

שֶׁאַתְּ בּוֹ תָּגוּרִי פֹה, רָחוֹק מֵאָדָם;

שֶׁבְּעָמָל וּתְלָאָה מְצָאתִיהוּ? הֲלָךְ-הוּא?...

יָעֵל.        שֶׁלִּי הוּא, אֲדוֹנִי!

לִיזִיאַשׁ.      הַבְּנִיתִו אִם קְנִיתִו? –

יָעֵל.        אָנֹכִי? מֵאַיִן לִי כֶסֶף לָקַחְתִּי

            פֹּה לִבְנוֹת אוֹ לִקְנוֹת?...

לִיזִיאַשׁ.      אִם כֵּן בַּמַּתָּנָה

            הִנֵּהוּ לָךְ?

יָעֵל.          כֵּן; זִרְמַת מַיִם כַּבִּירִים

            וּסְעָרָה חֲשֵׁכָה לִי נָתְנוּ הָאֹהֶל...

לִיזִיאַשׁ.      בִּינָתִי קָצָרָה מֵהָבִין דְּבָרָיִךְ!

יָעֵל.        מֵי-מַבּוּל בִּסְעָרָה נוֹרָאָה שָׁטָפוּ

            הַבִּקְעָה הַזֹאת זֶה לֹא כְבָר; וַיִּגְוָעוּן

            יוֹשְׁבֶיהָ מִזָקֵן וְעַד נָעַר; וּבְנוּדִי

            הָאֹהֶל הַזֶה לִי לַמּוֹשָׁב אִוִּיתִי...

לִיזִיאַשׁ.      סַפְּרִי-נָא לִי עוֹד מַה מִּדִּבְרֵי-יָמָיִךְ!

יָעֵל.      לֹא-אֵדַע; סִפַּרְתִּי הַיּוֹם לָךְ, אֲדוֹנִי,

            מִכֹּל אֲשֶׁר אִתִּי... וּמֶה עוֹדְךָ דּוֹרֵשׁ?...

לִיזִיאַשׁ.      אַךְ לָמָּה פֹה, רָחוֹק מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ

            תָּגוּרִי עֲזוּבָה, שׁוֹמֵמָה, גַּלְמוּדָה,

            בָּעֹנִי וּמַחְסֹר, בַּת אֶרֶץ יִשְׁמָעֵאל?!

יָעֵל.      וּמַה לִּי לַעֲשׂוֹת?

לִיזִיאַשׁ.      אֲבָל נִיב הַיִּשְׁמְעֵאלִים,

            חֵי נַפְשִׁי, אֵין בָּךְ, כַּאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי אָנִי...

יָעֵל (הצדה).  אֲהָהּ שְׂעִיר הַתֹּפֶת! עַד מָתַי, עַד אָנָה

       עוֹד יוֹסִיף חֲקִירוֹתָיו? (אליו) גַּם דִּבֵּר הָאָדָם

            הֵן יְשֻׁנֶּה חֲלִיפוֹת עַל אֶרֶץ נָכְרִיָּה.

לִיזִיאַשׁ.      כֵּן! נָכוֹן הַדָּבָר; אֲבָל שָׁנִים רַבּוֹת

            תִּנְקֹפְנָה עַל אֱנוֹשׁ עַד אֲשֶׁר יִשָּׁכַח

מִפִּיהוּ כָּל מִבְטָא שְׂפָתֵהוּ וְדִבּוּרָהּ;

וּמִבַּלְעֲדֵי-זֹאת: הַהֵלֶךְ, הַמַּרְאֶה

שֶׁלְּבַת הָעֲרָבָה בָּךְ, גְּבִרְתִּי, אֵינָמוֹ!

יָעֵל.      הָאָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל אֶרֶץ נָכְרִיָּה,

הַלּוֹבֵשׁ גַּם בְּגָדָיו כְּכָל יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם

וְהָעוֹשֶׂה כְמַעֲשֵׂימוֹ וּכְכָל מִנְהָגֵימוֹ, –

הֵן גַּם לֹא בִרְצוֹנוֹ יִשְׁתַּנֶּה אָז טִבְעוֹ.

לִיזִיאַשׁ (הולך וקרב אליה).  הַאֱמֶת דִּבַּרְתְּ לִי? וּמַה יְּהִי, הַגִּידִי,

כִּי אִם אַף תַּרְקִיעִי לָךְ שְׁחָקִים וְתִשָּׁבְעִי,

כִּי אַךְ אֱמֶת יֶהְגֶּה לִי חִכֵּךְ – מַה יֶּהִי

אִם בְּאַחַת אָנֹכִי: כִּי שֶׁקֶר תְּדַבֵּרִי

וְלֹא אַאֲמִין לָנֶצַח לַכְּזָבִים הִפַּחַתְּ;

וְכִי אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ – אַךְ אֶרֶץ הַיְּהוּדִים,

וְכִי עַמֵּךְ – עַם יְהוּדָה הַבּוֹגֵד, הַקּשֵׁר,

הַמָּלֵא אַךְ כָּזָב וּמִרְמָה וָשָׁקֶר?!

מַה תֹּאמְרִי, הַגִּידִי, אָז, מֵצַח נְחוּשָׁה?!

הַגִּידִי לִי מְהֵרָה, בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת,

הַאֶת מַתִּתְיָהוּ לֹא תֵדְעִי, אֲרוּרָה?!

יָעֵל (בנחת).  לֹא אוֹתוֹ, לֹא הוֹרָיו, גַּם לֹא מִשְׁפַּחְתֵּהוּ.

לִיזִיאַשׁ (בקצף).  וּפְרִי בִטְנֵךְ לָמָּה הִסְתַּרְתְּ מֶנִּי, בְּזוּיָה?!

יָעֵל.      מֵאַיִן לִי בָּנִים? עֲקָרָה הִנֵּנִי...

לִיזִיאַשׁ (נרעש).  הוֹי! בְּצֵאוּס הָאַדִּיר אֶשָּׁבַע, כִּי כְזָבִים

            דּוֹבֶרֶת אֵלַי אַתְּ וּמִרְמָה!

יָעֵל.          אַךְ אֱמֶת

       יַבִּיעַ לְךָ חִכִּי.  (הצדה) הָהּ, אֵלִי! אַמְּצֵנִי...

            עוֹלָלַי הַנְּעִימִים! מִי יָחוּשׁ עֲתִידוֹת

            אִם לֹא כְבָר נִמְשַׁכְתֶּם פֹּה בְּרֶשֶׁת הָאוֹיֵב!

ליזיאש (בחרון-אף).  הַגִּידִי לִי מְהֵרָה: בָּנַיִךְ אַיֵּמוֹ?

יָעֵל (הצדה).  עוֹדֶנּוּ לֹא בָא; הוֹי, מַה מְּאֹד תִּשְׁתּוֹחָחִי,

            נִשְׁמָתִי הַנּוּגָה! וּמַה מְּאֹד תָּשׁוּחִי!

לִיזִיאַשׁ (יחרוק שניו).  אַף דָּבָר לֹא תְכַחֲדִי מִמֶּנִּי, אֲרוּרָה!

יָעֵל (הצדה).  עוֹלָלַי... הָהּ, אֵלִי!...

לִיזִיאַשׁ (ירקע ברגלו).  עֲנִינִי, סוֹרֵרָה!...

יָעֵל (הצדה).  אָבָדְנוּ! מֵרְאוּבֵן אֵין קוֹל עוֹד, אֵין קָשֶׁב...

 

           (בלי צדיה תפיל את הדגל ארצה).

 

לִיזִיאַשׁ (מרים את הדגל).  וּמַה-זֹאת, הַגִּידִי, מִיָּדֵךְ נָפָלָה?

            מֵאַיִן לָקַחַתְּ הַדֶּגֶל?

יָעֵל (נואשה).   לֹא אֵדָע...

לִיזִיאַשׁ (יתבונן אל הדגל).  הֲתֵדְעִי אֶת פֶּשֶׁר הַמִּלִּים הַשְּׁזוּרוֹת

            פֹּה עֲלֵי הַדָּגֶל?

יָעֵל (נואשה).   לֹא אֵדַע, לֹא אָבִין...

לִיזִיאַשׁ (בצחוק-שטן).  הוֹי, הִנֵּה כְתָב עִבְרִי, חֵי-נַפְשִׁי, וָעָתָּה

            קְרָאִיהוּ, יִשְׁמְעֵאלִית!

              (מרחוק ישמע קול שופר).

יָעֵל (בקול ששון).              נִצָּלְנוּ! נִצָּלְנוּ!...

 

              (תשיר ברוח-אֹמץ)

 

            שְׂמַח, הֵיטִיבָה נַגֵּן,

               סוֹבֵל עֹל מַעֲמָסָה!

            הֵאִיר לָךְ הַבֹּקֶר

               אַחֲרֵי לֵיל סוּפָתָה;

 

            וּכְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

               דָּאוּ צִבְאוֹתֶיךָ

            וַיְגַמְּאוּ אֲרָצוֹת

               לִלְחֹם מִלְחַמְתֶּךָ...

 

       (עוד הפעם ישמע קול שופר).

 

לִיזִיאַשׁ (בחמת-אף)  הוֹי, מַה תִּשְׁתּוֹלָלִי?! אַךְ לָמָּה זֶה אֶשְׁמַע

            כִּתְרוּעַת-קוֹל שׁוֹפָר הַקָּרֵב אֵלֵינוּ?

            הוֹי, מַה-זֹאת, הַגִּידִי?! מֵאַיִן קוֹל שׁוֹפָר

            יִשָּׁמַע?...

יָעֵל (תחטוף את הדגל מידו).  קְרָאֵהוּ-נָא, אַתָּה, לֹא אָנִי...

            הֵא לְךָ הַדֶּגֶל! קְרָאֵהוּ אִם תּוּכָל...

            אַךְ לָמָּה אֲכַסֶּה מִמֶּךָ? הַבִּיטָה

וּרְאֵה-נָא פֹה הֵנָּה הַשֵּׁם "מַתִּתְיָהוּ!"...

הַשֵּׁם "מַתִּתְיָהוּ" הַבִּיטָה וּרְאֵה-נָא...

לִיזִיאַשׁ (בחרי-אף).  פִּיךְ הֵן כְּבָר יַעֲנֶה בָּךְ עַתָּה כִּי אַךְ מִרְמָה

וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, הוֹי, אִשָּׁה כֹזָבֶת!

יָעֵל (באמץ-רוח).  וּנְכוֹנָה אֲנִי עַתָּה גַּם לָתֵת לְךָ תּוֹדָה...

אַף דָּבָר לֹא אַסְתִּיר מִמֶּךָּ... הַאֲזִינָה:

שְׁמִי-יָעֵל, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא אֵלִי,

מוֹלֶדֶת אֲבוֹתַי הִיא אֶרֶץ הַיְּהוּדִים,

וּבַעֲלִי אִישׁ גִּבּור מִלְחָמָה; פַּלָּצוּת

הֵן תֹּאחַז עַם-יָוָן לַשֵּׁם " מַתִּתְיָהוּ";

וּדְעָה לָךְ, כִּי גַם לא עֲקָרָה הִנֵּנִי,

וּבָנִים חֲמִשָּׁה יָלָדְתִּי...

לִיזִיאַשׁ (בחרון).      אַךְ אַיָּם?!

יָעֵל.      הֲשִׁפְחָה אָנֹכִי לָךְ? בַּקְּשֵׁם וְתִמְצָאֵם. –

 

              (תשיר ברוח-עז)

 

            מִתְּנוּמָתוֹ הֵקִיץ רוּחַ

               בָּעֲרָבָה, מִדְבַּר שְׁמָמָה,

            וַיִּתְחוֹלֵל בְּעַמּוּד-אָבָק

               וַיִּתְגּוֹלֵל שָׁם בָּרָמָה;

       אַךְ מִיָּם עָב קְטַנָּה עָלָתָה

               וַתַּדִּיחַ הַסּוּפָתָה...

לִיזִיאַשׁ (בחמה).  הֵאָלְמִי, מִפְלֶצֶת! הִתְרַגֵּז חֲדֹלִי!

            כִּי זֶה לָךְ לֹא יוֹעִיל: אֲדוֹנִים פֹּה אָנוּ;

בָּרֶגֶל רָמַסְנוּ כְבָר אֶת עַם הַיְּהוּדִים;

וּמִתַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ לֹא יָקוּם...

יָעֵל (בשחוק קל).  מַה-מְּאֹד בִּעֲתוּנִי דְּבָרֶיךָ הַפָּעַם! –

            הֲתֵדַע יָדֹעַ, כִּי לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

כִּזְבוּבִים אַךְ הִנְּכֶם לִפְרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים;

כַּסַּעַר, כַּבָּרָד...

לִיזִיאַשׁ (רוקע ברגליו). הֵאָלְמִי, אֲרוּרָה!

יָעֵל (תשיר).   עוֹד יַחְלְפוּ צִלְלֵי הַלָּיִל

                           לִפְנֵי יוֹם בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים;

                        יָקִיצוּ כָּל אַנְשֵׁי-הֶחָיִל

                           וּמְהֵרָה יָעוּפוּ כַּבְּרָקִים,

                   לַחְגֹּר חֶרֶב עַל מָתְנֵיהֶם

                        וּלְהִלָּחֵם עִם שׂנְאֵיהֶם

                                                בַּמִּלְחָמָה! –

                   וְאַחֲרֵיהֶם בְּכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ

                           הַנָּשִׁים, הַגְּבָרִים, הַנְּעָרִים,

                        יִתְעוֹרֲרוּ לַעֲמוֹד בַּפָּרֶץ

                           וְיִלָּחֲמוּ מִכָּל הָעֲבָרִים –

              גַּם הַחוֹלִים מִמִּטּוֹתָם,

                        גַּם הַמֵּתִים מִקִּבְרוֹתָם

                                                בָּאֲדָמָה!...

לִיזִיאַשׁ (שולף חרבו).   הֲקֵץ לְלַהֲטַיִךְ, מְכַשֵּׁפָה אֲרוּרָה?!

יָעֵל (תתלהב).  וּדְעָה: כַּגַּחֶלֶת בַּתֶּבֶן נִשְׁאָרָה

אַךְ רֶגַע תִּתְלַהֵט בְּלַהֶבֶת אֹכֶלֶת, –

כֵּן בָּנַי יָקוּמוּ בְּשַׁלְהֶבֶת אַהֲבָתָם

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם וְיִלָּחֲמוּ עִמָּכֶם...

הַפַּעַם בְּיָדֶיךָ הִנֵּנִי; וְאִם תַּחְפֹּץ

הָרְגֵנִי-נָא הָרֹג... אַךְ תֵּדַע יָדֹעַ

כִּי בָנַי דְּמֵי-נַפְשִׁי מִמְּךָ יִדְרשׁוּ...

גַּם נָקָם יִקָּחוּ...

לִיזִיאַשׁ.      הֵאָלְמִי, הוֹי, פְּתַיָּה!

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֲצַוֶּה לָּךְ: דּוֹמִי!

הוֹי, שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת! הֲתֵדְעִי יָדוֹעַ

כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדִי בְּעַד אֵל גְּדוּפוֹתַיִךְ,

פַּחֲזוּתֵךְ, שְׁקָרַיִךְ, יְהוּדִיָּה נִמְאָסָה,

בִּין רֶגַע לִמְחוֹתֵךְ מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ;

וְאִם חַסְתִּי עָלַיִךְ, אֲרוּרָה, עַד הֵנָה

הוּא רַק פְּרִי חֲסָדַי וְלִבָּתִי הַנְּדִיבָה...

וְגַם כֵּן הָיְתָה מִצְוַת אַנְטְיוֹכֶס אֲדוֹנִי:

כִּי אֶגְמוֹל אַךְ חֶסֶד וָטוֹב בְּעַד רָעַתְכֶם...

וּדְעִי לָךְ, כִּי גוֹרַל חֲמֵשֶׁת יְלָדַיִךְ

הַפַּעַם בְּיָדָיִךְ; וְאִם אָשְׁרָם תַּחְפֹּצִי

אָז לֹא אֶמְנָעֶנְהוּ מֵהֶם, אִם נֶאֱמָנִים

יִשָּׁאֲרוּ לָנוּ בְּכָל נַפְשָׁם וּמְאֹדָם;

הַמֶּלֶךְ אַנְטְיוֹכֶס מְאֹד יַרְבֶּה לִסְלֹחַ.

יָעֵל (תשסעהו).  שָׁגִיתָ, אֲדוֹנִי! רַק לוֹחֲמִים יִהְיוּ...

לִיזִיאַשׁ (מוסיף לדבר).  וּמוּכָן הוּא תָּמִיד גַּם לְקַבֵּל תְּשׁוּבַתְכֶם...

יָעֵל (תשסעהו).  שָׁגִיתָ, אֲדוֹנִי! גִּבּוֹרֵי-מִלְחָמָה

            וְגַם רֹצְחֵי נֶפֶשׁ...

לִיזִיאַשׁ (בחרי-אף).    הוֹי, קִלְלַת הָאֵלִים

       עָלַיִךְ, מִפְלֶצֶת אֲרוּרָה, נִמְאָסָה!...

            כִּלָּיוֹן וַאֲבַדּוֹן עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ,

            בָּנַיִךְ, אַחַיִךְ הֵן אַךְ אַתְּ תָּבִיאִי...

            הוֹי, גּוּרִי לָךְ מִפְּנֵי חֲמַת מֶלֶךְ יָוָן!...

        

                 (יוצא; מעבר השני בא ראובן).

 

          מַחֲזֶה רְבִיעִי.

 

          יָעֵל וּרְאוּבֵן.

 

יָעֵל (תמהר אל ראובן).  הוֹי, רְאוּבֵן יַקִּירִי! הַבִּיטָה וּרְאֵה-נָּא:

            הָאוֹיֵב, הַבִּיטָה, הָאוֹיֵב שָׁם הָלַךְ...

רְאוּבֵן.    הוּא הָלַךְ? אַךְ יָבוֹא עִם אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ

            הֵן עוֹד הַפַּעַם הֵנָּה וַאֲזַי – אָבָדְנוּ...

            טוֹב נָנוּס בִּמְהֵרָה בְּעוֹד יֵשׁ לְאֵל יָדֵנוּ,

            נִמָּלֵט, נָנוּסָה וְאַל-נָא נִתְמַהְמֵהַּ...

יָעֵל.      אַךְ אַיֵּה הַיְלָדִים? הַגִּידָה לִּי, חוּסָה!...

רְאוּבֵן.    נִצָּלוּ! נִצָּלוּ!

יָעֵל.          כֻּלָּמוֹ? הַגִּידָה!

            כֻּלָּמוֹ, הַגִּידָה-נָּא, רְאוּבֵן, נִצָּלוּ?

רְאוּבֵן.    הֵרָגְעִי-נָא, יָעֵל! כֻּלָּמוֹ נִצָּלוּ;

            בֵּין אַנְשֵׁי כְפָרֵינוּ הֶחְבֵּאתִי אוֹתָמוֹ.

יָעֵל       אֲהָהּ, נְשָׁרִים צְעִירִים! הוֹי, עוֹלְלֵי-טִפּוּחִים!

            יַגִּיעַ הַיּוֹם עוֹד, שֶׁתִּפְרְשׂוּ כַנְפֵיכֶם!...

רְאוּבֵן.    אַךְ מַהֲרִי-נָא, יָעֵל! הֵן עַתָּה עָלֵינוּ

            לְהִנָּצֵל מִמַּלְתְּעוֹת הַכְּפִירִים; וּכְפֶשַׂע

            בֵּינֵינוּ וְהַמָּוֶת פֹּה עָתָּה...

יָעֵל                 כֵּן, נָנוּס...

רְאוּבֵן.    אֵימָתָה וָפַחַד עַל כָּל מִדְרַךְ רֶגֶל

            הַפַּעַם יְרַחֵפוּ...

יָעֵל          וּבְכָל זֹאת כְּאֵב נוֹרָא

            יָעִיק לִבִּי בְּזָכְרִי, כִּי בְעוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר

            אֲאֻלַּץ לַעֲזוֹב, הָהּ, רְאוּבֵן יַקִּירִי,

            אָהָלְךָ הַשַּׁאֲנָן...

רְאוּבֵן.       וּמַה לָּךְ פֹּה עַתָּה

            אִם כָּל עוֹלָלַיִךְ אֵינָמוֹ?

יָעֵל                 צָדַקְתָּ!

       אַךְ פֹּה הֵן טִפַּחְתִּים, רִבִּיתִים, גִּדַּלְתִּים!

            יִשַּׁנְתִּים בְּעַרְשָׂמוֹ בִּזְמִירוֹת-יִשְׂרָאֵל;

            פֹּה רִקְּדוּ, כִּרְכֵּרוּ, פֹּה פִּזְזוּ, שָׂמָחוּ,

            פֹּה צָהַל קוֹלָמוֹ הַנֶּחְמָד, הַנָּעִים –

              (כורעת על ברכיה).

       הָהּ, אֵלִי! אֵל-אֱמֶת וָצֶדֶק, הַאֲזִינָה!

            הֵן רַבּוֹת בַּשָּׁנִים עַד עַתָּה חָסִיתִי

            בְצֵל כַּנְפֵי חַסְדֶּךָ; וְאַךְ אַחַת אֲבַקֵּשׁ

            גַּם עַתָּה מִמֶּךָּ: חַזְקֵנִי! אַמְּצֵנִי!

            כִּי אֶסְבֹּל, כִּי אֶשָּׂא גַם יֶתֶר הַמַּסּוֹת

            שֶׁאַתָּה חָרַצְתָּ עוֹד לְנַסּוֹת שִׁפְחָתָךְ...

            אַךְ הָסֵר מִדַּרְכִּי שֶׁאֵלֵךְ הַפַּעַם

            כָּל אַבְנֵי הַנֶּגֶף וּמִכְשׁוֹל וָשָׁיִת;

            גַּם בָּרֵךְ אֶת בָּנַי בְּרוּחַ מְאֹד אַמִּיץ

       לְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת עִירֶךָ, עַמֶּךָ;

            וּתְנָה-נָא בִידֵיהֶם אַךְ חֶרֶב נֹקֶמֶת,

            כִּי יִקְמוּ נִקְמָתְךָ מִגּוֹיִם עָרִיצִים!

             

              (המסך נופל).

 

          מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה.

 

                אחרי שנים רבות.  מקוֹם המעשה בסביבות ירושלים.  בהאיר הבקר.  על המצודה יחנו צבאות היונים.  לא רחוק מהם – שריהם, אנשי המשמר.  משמאל, על ראש ההר, יֵראו משאות ועיי-מפלה, מישור.  על יד המצודה – מגדל המחֻבר אל ארמון.  בהרם המסך יֵראה חרש, עם המון עוזריו,         הנוסך פסל צאוס.

 

          מַחֲזֶה רִאשׁוֹן.

 

                לִיזִיאַשׁ.  לפניו רץ וְיוֹחָנָן הַקַּדְּשִׁי, מימינו  אֵבְרִיתוּס ושרי הצבא.

 

אֵבְרִיתוּס (מעביר שנה מעניו).  עַד מָתַי לֹא יָבוֹא הַקֵּץ לַמִּלְחָמוֹת?!

            מֶה חָפֵץ אֲנִי לָתֵת תְּנוּמָה לְעַפְעַפָּי...

לִיזִיאַשׁ (אל אבריתוס).  הֲתֵדָע? הַמֶּלֶךְ הֵן יָבוֹא אֵלֵינוּ;

            וְאַחֲרֵיהוּ הַשָּׂרִים בַּכְּחִידֵס וְנִקָּנוֹר

            גַּם בְּצַעֲדֵי-עֲנָק עִם צִבְאוֹתָם יִצְעָדוּ;

וּשְׁלשֶׁת גְּדוּדֵינוּ כְּבָר קְרֵבִים אֶל יְהוּדָה...

 

              (אל הרץ).

 

       מָתַי רָאִיתָ הַמֶּלֶךְ?

הָרָץ (משתחוה).              בַּבֹּקֶר

            בְּיוֹם אֶתְמוֹל, לֹא רָחוֹק מִבֵּית-אֵל.

אֶחָד מִשָּׂרֵי הַצָּבָא (אל אבריתוס). הַלְּנָכוֹן

            בּוֹא יָבוֹא מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר אֵלֵינוּ?

אֵבְרִיתוּס. אֶל נָכוֹן.

שַׂר הַצָּבָא.  אִם כֵּן נָחוּץ לְהָרִים פְּעָמֵינוּ.

לִיזִיאַשׁ          צָדַקְתָּ: הַמֶּרֶד הֵן הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

       אַךְ הוּא (מורה על הרץ) יָכֹל לְהָעִיד בְּתַעֲלוּלֵי יְהוּדָה –

       הוֹי, רַב מְאֹד כֹּחֵהוּ מִכֹּחַ אָבִיהוּ!

הָרָץ (משתחוה).   וּבְכָל בֹּאוֹ יִרְבּוּ הֲמוֹנֵי צִבְאוֹתָיו –

לִיזִיאַשׁ (מכה בחרבו).  מִשְׁפָּחָה אֲרוּרָה! עַם בֹּגֵד וּמֹרֵד!

הָרָץ (משתחוה).   הָעִיר חֶבְרוֹן עָשׂוּ כְבָר לִמְעִי-מַפָּלָה

            וְכִי גַּם הָהָר גְּרִזִים לָכָדוּ, שָׁמָעְתִּי –

לִיזִיאַשׁ (בבהלה).  הוֹי, צֵאוּס! –

 

              (אל יוחנן:)

 

                 מַדּוּעַ כִּסִּיתָ מִמֶּנִּי

            הַדָּבָר? הַתְמַלֵּא כֵן חוֹב מִשְׁמַרְתֶּךָ?

            בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב הֵן אֵלֵינוּ נָפָלְתָּ

            וְעָלֶיךָ הֱיוֹת נֶאֱמָן אִתָּנוּ לָנֶצַח.

 

                   (יוחנן משתחוה ביראת הכבוד. ליזיאש מוסיף לדבר עם הרץ).

 

אֵבְרִיתוּס (אל שר הצבא).  מִלְּבַד כִּי לֹא יוֹעִיל – עוֹד יוּכַל הָרֵעַ

            מְאֹד לָנוּ הַיְּהוּדִי הַזֶה, כִּי אַךְ רַגֵּל

       בָּא הֵנָּה, לָדַעַת כָּל אֲשֶׁר אִתָּנוּ.

שַׂר הַצָּבָא.  שָׁמַעְתִּי כִּי קָרוֹב הִנּוֹ גַּם לַמַּלְכוּת.

אֵבְרִיתוּס     גַּם מִירָה הַנְּסִיכָה מְאֹד תַּטֶּה לוֹ חָסֶד.

לִיזִיאַשׁ (יסור מהרץ).  הוֹי, יְהוּדָה! יְהוּדָה!

אֵבְרִיתוּס (אל ליזיאש).       הֲתֵדַע יָדֹעַ

            הַדֶּרֶך הוּא עוֹלֶה הַפַּעַם עִם צִבְאוֹתָיו?

לִיזִיאַשׁ       לֹא; כְּאִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ תְּכַסֵּהוּ וְלֹא תִשְׁלַח

       קַוֶּיהָ הַבּוֹעֲרִים עַל רָאשֵׁי צִבְאוֹתָיו;

            יִסָּתְרוּ, יֵחָבְאוּ בִיעָרִים, בֶּהָרִים

            וּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, עַד כִּי נוּכַל דַּמּוֹת

            כִּי מְעַטִּים מְאֹד הֵמָּה, אוֹ הַרְחֵק מִמֶּנּוּ; –

            וּפִתְאֹם לְפֶתַע כַּעֲשָׂבִים בַּשָּׂדֶה,

            הַמְבַצְבְּצִים וְעוֹלִים, הֵם יוֹצְאִים מֵחוֹרִים

            הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים וּלְחֵילָם אֵין מִסְפָּר...

            לָכֵן נֶאֶרְבָה לָהֶם עַל הַדְּרָכִים

            נַקִּיפֵם וּנְסוֹבְבֵם מִכָּל הָעֲבָרִים;

            ואַחַר כֻּלָּנוּ נֵצֵא מִמַּאֲרָבֵנוּ,

            נַהַרְגֵם וּנְמִיתֵם וְלֹא נַשְׁאִיר בָּם שָׂרִיד;

            כְּפָרֵימוֹ, עָרֵימוֹ לִשְׁמָמָה נָשִׂימָה;

            רַק בֵּית מִקְדָּשָׁמוֹ הַיָּפֶה יִשָּׁאֵר,

            כִּי בוֹ יְהִי כַּר נִרְחָב גַּם לְצֵאוּס הָאַדִּיר...

 

           (משער העיר, בדרך המישור, ארחות הלכות וקרבות).

 

       מִי הֵמָּה הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלֵינוּ?

אֵבְרִיתוּס     הֵם סוֹחֲרִים, כִּנְעָנִים, עֲרָבִים, צִידוֹנִים,

            הַהוֹלְכִים אִתָּנוּ לְרֶגֶל מַעֲרָבָם.

 

                (הארחות מתקרבות עם פרדיהם וגמליהם.  בין הבאים יראו גם ארבעת אחי יוחנן הלבושים כסוחרי-ערב).

 

לִיזִיאַשׁ (אל החרש).  מִשַּׁעֲרֵי הָעִיר הֵן הֲמוֹנִים יִנְהָרוּ

            וּמָתַי תְּכַלֶּה מַעֲשֶׂיךָ, אֲדוֹנִי?

הֶחָרָשׁ (אל עוזריו).  הָסִירוּ-נָא מַהֵר הַצָּעִיף! הָסִירוּ!

 

                (העוזרים מסירים את הצעיף מהפסל המתאר את צאוס יושב על כסא רם, בידו השמאלית הוא אוחז שרביט הזהב וביד ימינו כתר-מלכות.  ההמון יגש אליו. –)

 

הֶחָרָשׁ (אל ליזיאש).  כִּסְאֵהוּ פֹה תָּסֶךְ תֶּמִית[1]) בִּכְנָפֶיהָ

            וְשָׁמָּה מִמָּטָּה: מִלְחֶמֶת טִטַּנִּים[2]).

לִיזִיאַשׁ (בשמחה).  רַב תּוֹדוֹת לָךְ, חֲכַם-חֲרָשִׁים! פָּעָלְךָ

       מְאֹד נִפְלָא וְנֶהְדָּר בְּמַרְאֵהוּ! גְּשׁוּ הֵנָּה,

            אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּחֲווּ-נָא לְצֵאוּס הָאַדִּיר!

            הַקְשִׁיבוּ! הַאֲזִינוּ! כְּבָר קְרוֹבָה מַפֶּלֶת

            הַיְּהוּדִים הַמּוֹרְדִים וַיָּבֹא יוֹם קִצָּם;

            מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר צִוָּנוּ הַחֲרִימָם,

            כְּפָרֵימוֹ, עָרֵיהֶם, שְׂדוֹתֵינוּ, כַּרְמֵימוֹ,

            לְגַדֵּעַ וּלְהַשְׁחִית וּלְהוֹלִיךְ אוֹתָמוֹ

            בַּשִּׁבְיָה, וּלְמָכְרָם לַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. –

 

          (השמש תגיה בקרניה פני צאוס ופני יהודה המכבי העומד אצלו).

 

       הַבִּיטוּ וּרְאוּ-נָא פְנֵי צֵאוּס הַבְּהִירִים!

            גְּשׁוּ הֵנָּה וּרְאוּ-נָא, אֲנָשִׁים גַּם נָשִׁים!

            אֶל יָפְיוֹ הַבִּיטוּ, אֶל עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת

            הַמְּפִיצוֹת גַּם גְּבוּרָה גַּם חֶמְלָה וַחֲנִינָה –

 

              (יתבונן אל יהודה).

 

       מִי אָתָּה?

יְהוּדָה (משתחוה).   הֵן לִקְנוֹת הַשְּׁבוּיִם בָּא הֵנָּה

            עַבְדֶּךָ; וְאֶתְכַּבֵּד לִשְׁאָלְךָ, אֲדוֹנִי,

            אִם תּוּכַל לִי הַגֵּד: מַה יְּהִי מְחִיר הַיְּהוּדִים,

            שֶׁיִּשְׁבֶּה אֲדוֹנִי הַיּוֹם בַּמִּלְחָמָה?

לִיזִיאַשׁ.         אֲנַחְנוּ לֹא נַרְבֶּה בִּמְחִירָם; אַךְ שֶׁקֶל

            בְּעַד שָׁלשׁ עֲשָׂרוֹת כְּבָר קִצֵּב מַלְכֵּנוּ...

יְהוּדָה (בשחוק מר).  מַה טּוֹב מְחִיר כָּזֶה! אַךְ עֲצָתִי אֱמוּנָה,

            כִּי תוֹזִיל, אֲדוֹנִי, עוֹד מְעַט מִמְּחִירָמוֹ:

            הֵן כָּל עַם הַיְּהוּדִים לָךְ יִפְּלוּ בַשֶּׁבִי,

            וּבָמוֹ לְשַׁלֵּם גַּם מַס לְזִקְנֵי-רוֹמָה

            תּוּכָלוּ...

 

       (ליזיאש לא ישמע את דבריו האחרונים, מרחוק תראה מירה בת המלך הולכת עם נערותיה).

 

לִיזִיאַשׁ. (קורא בקול רם).  הוֹי פַּנוּ-נָא דֶרֶךְ לַנְּסִיכָה!

 

          (ההמון ימוג, מעבר השני תגש מירה).

 

 

          מַחֲזֶה שֵׁנִי.

 

יוֹחָנָן (יושב על שן-סלע ומדבר אל לבו).

כֵּן... קְרוֹבָה הָעֵת לִי הַיְקָרָה, הַנְּעִימָה,

עוֹד מְעַט-קָט בּוֹא תָבוֹא לָשׂוּחַ... מֶה חָפֹץ

חָפַצְתִי לִרְאוֹתָהּ וּלְהַבִּיט אֶל תֹּאַר

פָּנֶיהָ! לְהַשְׁגִּיחַ אַךְ רֶגַע לְמַבָּטֵי

עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, אֶל אֹדֶם לְחָיֶיהָ,

אֶל חֶלְקַת צַוָּארָהּ הַלָּבָן מִשָּׁלֶג –

 

          (יקשיב רב קשב).

 

מֵאַיִן זֶה אֶשְׁמַע קוֹל צִלְצַל מַנְגִּינוֹת? –

הַאִם לֹא הַשְּׂחוֹק הוּא? אָנֹכִי, הַנִּבְרָא

לִשְׁמֹעַ קוֹל נֹגֵשׂ, קוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה,

גִּדּוּפִים, חֲרָפוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים;

אֲנִי, בֶּן עַם נִגָּשׂ וּמֻרְדָּף בְּלִי-חָשָׂךְ,

הֶאָסוּר בִּכְבָלִים, אֱזִיקֵי-נְחֻשְׁתָּיִם,

מִתַּחַת סֻבֳּלִי עוֹד לִחְיוֹת אֶחְפֹּצָה;

עוֹד לִחְיוֹת, הִתְעַנֵּג עַל צִלְצַל מַנְגִּינוֹת

שֶׁאָזְנִי מַקְשֶׁבֶת...

 

          (מרחוק תֵּראה מירה).

 

                        הֶאָח! הִיא הוֹלֶכֶת...

הִיא שָׁרָה וּמְרִיעָה לִקְרַאת הוֹד הַטֶּבַע,

הִיא שְׂבֵעָה רָב-עֹנֶג מִפִּרְחֵי הָאָבִיב,

הִיא רֹקְדָה כְּאַיָּלָה וּתְפַזֵז עַלִּיזָה,

צוֹהֶלֶת, רַעֲנַנָּה מֵעֵדֶן הַבְּרִיאָה,

שׁוֹאֶפֶת הָרוּחַ הַצֶּחָה... וָאָנִי?

כָּאַסִּיר בַּכֶּלֶא – הָהּ, אֵלִי! – פֹּה אֵשֵׁב,

כִּמְרַגֵּל, כַּבֹּגֵד בְּעַמֵּהוּ אֵחָשֵׁב...

וּבַת-עֵינִי תַּחַז: אֵיךְ הֵם יִתְעַנָּגוּ,

אֵיךְ אַדְמַת אֲבוֹתַי הַזָרִים יֹאכֵלוּ,

כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁמוֹ מִטּוּבָהּ יִשְׂבָּעוּ...

וָאָנִי? – הָהּ, אֵלִי! בַּמֶּה אֲנִי נֶחְשָׁב

עַל אַרְצְךָ הָרְחָבָה בָּרָאתָ לָשָׁבֶת?!

 

נַעֲרוֹת מִירָה (תזמרנה במקהלה).

 

הֵלֵנָה אֵשֶׁת מֶנְלוּס

אֶת פָּרִיס אָהָבָה,

וַתִּרְעַשׁ אַדְמַת-יָוָן

כִּי בְרִית עַמָּהּ עָזָבָה.

 

וּמֶנְלוּס מֶלֶךְ יָוָן

נִמְלָא חֵמָה, נְקָמָה,

וַיַּעֲרֹךְ עִם צִבְאוֹתָיו

עַל אֶרֶץ טְרוֹי מִלְחָמָה.

 

אוּלָם בַּמִּלְחָמָה

נִצְּחוּ עַם הַיְּוָנִים,

וַתָּשָׁב אָז הֵלֵנָה

אֶל אִישָׁהּ בְּבשֶׁת-פָּנִים...

 

הִכָּלְמִי, הוֹי, הֵלֵנָה!

כִּי נָכְרִי אַתְּ אֹהָבֶת

וּבִגְלַל תַּאֲוַת לִבֵּךְ

עַמֵּךְ אַתְּ עֹזָבֶת...

 

          מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי.

 

            מִירָה, אֵרִקְסָה וְהַנְּעָרוֹת;                                                                                         יוֹחָנָן יוֹשֵׁב מֵרָחוֹק.

 

אֵרִקְסָה.        מַה מְּלֵאָה הַמְּסִלָּה הַזֹאת צוּרֵי-מִכְשׁוֹל

            וּבְכָל זֹאת תֶּאֱהָבִי פֹה תָמִיד לָשׂוּחַ –

מִירָה (בקול נמוך).  כֵּן! יְקָרָה וּנְעִימָה לִי מְאֹד זֹאת הַמְּסִלָּה...

אֵרִקְסָה.        בֵּין עִיֵּי-מַפָּלָה, בֵּין שָׁמִיר וָשָׁיִת?

מִירָה     אֲבָל פֹּה פְרָחִים כָּאֵלֶּה יִפְרָחוּ –

            לֹא תְשׁוּרֵם לָנֶצַח עֵין-אָדָם בְּאַרְצֵנוּ...

אֵרִקְסָה.        מַדּוּעַ זֶה תָמִיד עוֹד אַתְּ מִתְאוֹנֶנֶת,

            כִּי מָרִים חַיַּיִךְ פֹּה?

מִירָה        אָמְנָם, אֲחוֹתִי,

            כִּי כְרָחֵל נֶאֱלָמָה לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ

            הֱבִיאַנִי הֲלוֹם אָבִי אִתּוֹ בַּמִּלְחָמָה,

            כִּי אֶרְאֶה בְהִשָּׁפֵךְ דַּם נָקִי כַּמָּיִם...

 

              (תשב על הסלע).

 

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים פֹּה שֶׁבֶת! הַבִּיטִי:

כַּעֲנָקִים יִתְנַשְּׂאוּ שָׁם אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,

סְבִיבוֹתָם עֲמָקִים, גַּבְנוּנִים וּבְקָעוֹת

בַּר-כֶּתֶם יַעֲטפוּ; וְרוּחַ צַח שְׁפָיִים

בַּשֶּׁלִי מִתְנַשֵּׂא עַל פְּנֵי הַתּוֹלָדָה

וּמֵסִיךְ עָלֶיהָ אֳהָלוֹת, קִנָּמוֹן,

וּבְשִׁירֵי-אֲהָבִים פֹּה תָּשִׁיר הַבְּרִיאָה,

וְאַךְ אַהֲבָה נֶאֱמָנָה הַלֵּב פֹּה יִמָּלֵא...

יוֹחָנָן (הצדה).  הֶאָח, בַּת-אֱלֹהַּ! מַה-נְּעִימִים דְּבָרָיִךְ!

מִירָה (אל נערותיה).  זַמֵּרְנָה, סַפֵּרְנָה לִי נָא עוֹד הַפָּעַם,

            אַחְיוֹתַי הַיְקָרוֹת מֵהֵלְנָה הַבֹּגֶדֶת!

הנערות (במקהלה).   הֵלֵנָה אֵשֶׁת מֵנְלוּס

      אֶת פָּרִיס אָהָבָה,

   וַתִּרְעַשׁ אַדְמַת-יָוָן,

                              כִּי בְרִית עַמָּהּ עָזָבָה...

מִירָה (תקום ממושבה).   נֵלֵכָה...

 

              (תראה את יוחנן מרחוק).

 

            הוֹי... הוּא... מָה אֲמֻלָּה לִבָּתִי!...

 

(הנערות המזמרות הולכות להן; אחריהן – מירה וארקסה שלובות זרוע. – מעבר השני יראה יהודה המכבי, ההולך וקרב בלבוש סוחר ערב, אל יוחנן).

 

          מַחֲזֶה רְבִיעִי.

 

            יוֹחָנָן וִיהוּדָה.

 

יְהוּדָה (ישים ידו על שכם יוחנן).  יוֹחָנָן יַקִּירִי!

יוֹחָנָן (יקפץ ממקומו).  הֶאָח, אָחִי יְהוּדָה!

יְהוּדָה    מַדּוּעַ זֶה נִסְתַּם כָּל חָזוֹן מִמֶּךָּ,

יוֹחָנָן אֲהוּבִי, הַאֵין כָּל חֲדָשׁוֹת?!

בַּכְּחִידֵס, נִקָּנוֹר הֵן נְכוֹנִים לְהִלָּחֵם:

הָאֶחָד הִשְׂתָּרַע עִם חֵיל צִבְאוֹתֵיהוּ

בָּעֵמֶק, וְהַשֵּׁנִי שָׁם פָּשַׁט בַּמִּישׁוֹר...

הוֹי! שֶׁטֶף-דָּם נוֹרָא כַּמַּיִם מֻגָּרִים

פֹּה יָבִיא בִּכְנָפָיו יוֹם מָחָר בַּבֹּקֶר...

עַד נֵטֶף דָּמֵנוּ הָאַחֲרוֹן נִלָּחֵם

עִם צִבְאוֹת אַנְטְיוֹכֶס, הַיְּוָנִי הַמְּשֻׁגָּע, –

הַאִם גַּם הַמֶּלֶךְ, יוֹחָנָן, יִלָּחֵם?

יוֹחָנָן (בכבדות).  לֹא אֵדַע...

יְהוּדָה       אַךְ כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי הַמֵּשְׁמָר

            הִצִּיגוּ בָעִיר?

יוֹחָנָן (בלחש).     כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.

יְהוּדָה (מביט בעינים בוחנות אל יוחנן).  שַׁלָּמָה זֶה נָפְלוּ פָנֶיךָ, יוֹחָנָן?

 

              (דומיה).

 

            מַדּוּעַ זֶה תְּכַסֶּה מִמֶּנִּי תּוּגָתְךָ,

            שֶׁתָּעִיק לִבָּתְךָ וּתְעַנֵּן פָּנֶיךָ?

 

              (דומיה).

 

            בְּשֵׁם אֵל הַשָּׁמַיִם אַשְׁבִּיעָךְ, יוֹחָנָן,

            כִּי הַגֵּד תַּגִּידָה לִּי קשְׁט אִמְרֵי אֱמֶת!

 

              (דומיה).

 

       יוֹחָנָן!!

יוֹחָנָן  הוֹי, אָחִי!

יְהוּדָה (משתומם).  מֶה הָיָה לָךְ, הַגֵּד!

יוֹחָנָן  הֵן אַתָּה, רַק אַתָּה בְּעוֹכְרַי הָיִיתָ!

יְהוּדָה אָנֹכִי? לֹא אָבִין.

יוֹחָנָן (יתלהב). הוֹי, גּוּר-הָאֲרָיוֹת!

מַדּוּעַ יִגָּרַע זֶה חֶלְקִי, הַגִּידָה?!

מַדּוּעַ נָתַתָּ לִּי מִשְׂרָה נִמְאָסָה,

כִּי אֶהְיֶה כִמְרַגֵּל?! רַק חֶרֶב לִי תֵּנָה!

רַק חֶרֶב נֹקֶמֶת, כָּמוֹךָ, כָּמוֹךָ!

כָּמוֹךָ עַל שְׂדֵה-קָטֶל אֵלֵךְ, אָרוּצָה...

אֶלָּחֵם עַד נֵטֶף דְּמֵי נַפְשִׁי הָאַחֲרוֹן!...

גַּם אָבִי כְּאָבִיךָ הָיָה מַתִּתְיָהוּ...

גַּם רוּחִי חֻבָּלָה עַל אָבְדַן אַרְצֵנוּ;

גַּם לִי הֵן לֵב רַגָּשׁ, לֵב מָלֵא אַהֲבָה

לְעַמֵּנוּ הָאֻמְלָל... גַּם אָנִי אֶחְפֹּצָה

לְהוֹצִיאוֹ מִכַּבְלֵי הַיְּוָנִים וּלְהָסִיר

סֻבֳּלָם הַקָּשֶׁה מֵעַל שִׁכְמוֹ... כָּמוֹךָ!

רַק חֶרֶב נוֹקֶמֶת, רַק חֶרֶב לִי תֵּנָה!...

לֹא אוּכַל, לֹא אֶחְפֹּץ הֱיוֹת פֹּה כִּמְרַגֵּל...

הַאֵין לִי כָל חֵלֶק – תְּדַמֶּה – בְּאֻמָּתִי?

אִם אֵין לִי כָּל נַחֲלָה עוֹד בְּבֵית מַתִּתְיָהוּ?!...

יְהוּדָה    הֵרָגַע, יוֹחָנָן! הֲטֶרֶם תֵּדָעָה,

כִּי לֹא חֵלֶק אֶחָד יַפִּיל אֱלהַּ

לִבְנֵי הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה;

אַךְ זֹאת לְהַבְטִיחֶךָ נֶאֱמָנָה אוּכָלָה,

כִּי כָל אִישׁ וָגֶבֶר הַמֵּבִיא תוֹעֶלֶת

לְעַמֵּהוּ, לְאַרְצֵהוּ, עֵת נָטוּ פְעָמֶיהָ

לִכְרֹעַ, עֵת תַּעֲמֹד עַל עֶבְרֵי פִי פָחַת, –

כַּמְּרַגֵּל, כַּשּׁוֹמֵר וּכְגִבּוֹר-מִלְחָמָה, –

כֻּלָּמוֹ נֶחְשָׁבִים לָהּ לְבָנִים נֶאֱמָנִים;

כֻּלָּמוֹ אֲהוּבִים, כֻּלָּמוֹ גִבּוֹרִים

וְכֵן אָמַר גַּם דָּוִד בֶּן-יִשׁי זְקֵנֵנוּ:

"כִּי חֵלֶק הַיּוֹשֵׁב עַל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה

יְהִי כְחֵלֶק הַיּוֹרֵד לְהִלָּחֵם בֶּחָרֶב"...

יוֹחָנָן (במרירות).  וּכְגִבּוֹר-מִלְחָמָה אֵחָשֵׁב גַּם אָנִי?

יְהוּדָה        בְּלִי שֶׂפֶק, יוֹחָנָן, כְּכָל יֶתֶר אַחֶיךָ!

לֹא נוֹפֵל, חֵי נַפְשִׁי, מִמֶּנִּי הִנֶּךָ;

וְאוּלַי עוֹד גָּדוֹל, עוֹד נַעֲלֶה מִמֶּנִּי:

קָרְבָּנְךָ, יוֹחָנָן, שֶׁתַּקְרִיב עַל מִזְבַּח

אַהֲבָתְךָ לְעַמְּךָ וּלְאֶרֶץ-מוֹלַדְתָּךְ, –

הוּא גָדוֹל גַּם נַעֲלֶה מִכָּל קָרְבְּנוֹתֵינוּ...

שַׁלָּמָה זֶה יֶחֱרֶה אַפֶּךָ? מַדּוּעַ

זֶה תִּשְׁכַּן עֲנָנָה הֲרַת תּוּגָה, יֵאוּשׁ,

עַל לִבְנַת מִצְחֶךָ הַנָּעִים, הַנֶּהְדָּר?...

הֵרָגַע, אָח נָעִים, הֵן כַבֵּד נְכַבְּדֶךָ!

יוֹחָנָן (יחבקהו).  הָהּ, סְלַח לי...

יְהוּדָה    דַּרְכֵּנוּ פֹה מְלֵאָה חַתְחַתִּים

            וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה כָּעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה,

            וּנְחַפֵּשׂ וּנְבַקֵּשׁ אוֹר בֹּקֶר – וְנִמְצָאָה!

            חֵי נַפְשִׁי, יוֹחָנָן, לֹא יִרְחַק עוֹד לָבוֹא...

יוֹחָנָן    מַה מְּאֹד לִבִּי חָרֵד, פֶּן עוֹד יַכִּירוּךָ...

יְהוּדָה   אוֹתִי? וּבְאֵלֶּה הַבְּגָדִים? לֹא אַאֲמִין –

אַךְ יְהִי אֵיךְ שֶׁיֶּהִי!... הֲתֵדַע, יוֹחָנָן,

כִּי חֻקָּה לְכָל שָׂרֵי צְבָאֵנוּ מִקֶּדֶם

הָיָתָה, כִּי בְעֶרֶב יוֹם רִדְתָּם הִלָּחֵם –

לְהִתְאַסֵּף אֲסֵפָה, לָצֶקֶת מְרִי-שִׂיחָם

לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ הַשּׁוֹכֵן בַּמָּרוֹם;

וְגַם כָּל קְהַל עַמֵּנוּ, כַּנָּשִׁים כַּגְּבָרִים,

כַּנְּעָרִים, כַּבְּתוּלוֹת, לִמְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ

הִתְאַסְּפוּ אָז יַחַד וּבְצָקוּן לַחֲשָׁמוֹ

שָׁם בִּקְּשׁוּ מֵאֵל-עוֹלָם, כִּי עֹז וְתַעֲצֻמוֹת

מִמַּעַל לָהֶם יִתֵּן וְלֹא יִהְיוּ לִכְלִמָּה,

בְּצֵאתָם נִסְמָכִים אַךְ עָלָיו – לְהִלָּחֵם...

גַּם עַתָּה, יוֹחָנָן, אַף כִּי אֻמָּתֵנוּ

נִדְכָּאָה וּמְעֻנָּה מִתִּגְרַת יַד רֶשַׁע

וּמְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ הַטְּמֵאִים טִמֵּאוּ –

לֹא נִטּשׁ, לֹא נִשְׁכַּח מִנְהֲגֵי הָאָבוֹת:

הֲתִרְאֶה, יוֹחָנָן, שָׁם אֵצֶל הַשַּׁעַר

שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים הַלְּבוּשִׁים כַּעֲרָבִים?

הֲתֵדַע: מִי הֵמָּה? הֵן הֵמָּה... אַחֵינוּ –

יוֹחָנָן (יתלהב).  אַחֵינוּ?!... הַאֻמְנָם?!...

יְהוּדָה        וְהָאִשָּׁה הַנִּצֶבֶת

            גַּם שָׁמָּה, לֹא רָחוֹק מֵהֵמָּה, הַלְּאוּטָה

            בִּצְעִיפָה כַּעֲרָבִית – הֲתַכִּיר, מִי הִנֶּהָ?

יוֹחָנָן  לֹא אַכִּיר...

יְהוּדָה        אִמֵּנוּ הַיְקָרָה הִנֶּהָ! –

יוֹחָנָן (בהתלהבות).  הוֹי, אִמִּי! הוֹי, אַחַי! מַה מְּאֻשָּׁר הִנֵּנִי

            אַחֲרֵי זְמָן כַּבִּיר לִרְאוֹתְכֶם עוֹד-פָּעַם!

אַךְ מַה מְּאֹד תִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ לִבָּתִי

לִרְאוֹתְכֶם מִתְחַפְּשִׂים פֹּה, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתְּכֶם!...

נַהֲגֵנִי, הָהּ, אָחִי, נַהֲגֵנִי, הֲבִיאֵנִי

אֵלֵימוֹ, אֵלֵימוֹ... הַיְקָרִים... הַנְּעִימִים...

הָהּ, תְּנָה לִי לָגֶשֶׁת אֵלֵימוֹ הַפָּעַם –

קָחֵנִי, קָחֵנִי מִמְּקוֹם זֶה הַתֹּפֶת...

נֵלֵכָה, נָרוּצָה אֵלֵימוֹ... אֵלֵימוֹ...

אֶשָּׁקֵם, אֲחַבְּקֵם, אַרְטִיבֵם בִּדְמָעָי...

יְהוּדָה  הֵרָגַע: הֵם הוֹלְכִים כֻּלָּמוֹ אֵלֵינוּ;

כִּי פֹה מְרִי שִׂיחֵנוּ הַפַּעַם נִשְׁפֹּכָה

לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלְּמַעֲנוֹ נִלָּחֵם

עַד נֵטֶף דָּמֵנוּ הָאַחֲרוֹן... הַבִּיטָה,

יוֹחָנָן, הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלֵינוּ.

 

          מַחֲזֶה חֲמִישִׁי.

 

                יָעֵל, יְהוּדָה, שִׁמְעוֹן,                                                                                       יוֹחָנָן, אֱלִיעֶזֶר וִיהוֹנָתָן.

 

יָעֵל (תפול על צואריהם).  הָהּ, תְּנוּ נָא לִי לְהַזִיל מַבּוּעַ דִּמְעוֹתַי

עַל חֶלְקַת צַוְּארֵיכֶם, מַחֲמַדַּי הַיְקָרִים!

דִּמְעוֹת גִּיל וְאשֶׁר אַזִילָה הַפַּעַם

אַחֲרֵי הָרְאֵיתִי לָדַעַת כִּי תִקְוָתִי

לֹא אָבְדָה עַד הֵנָּה עוֹד, גַּם לֹא נִכְזָבָה

לֹא שָׁוְא בִּקַּשְׁתִּיכֶם, מַחֲמַדֵּי בַת-עֵינִי,

פֹּה עַל כָּל הַדְּרָכִים, עֲקֻבוֹת דָּמֵינוּ;

לֹא שָׁוְא חִפַּשְׂתִּיכֶם פֹּה לְהָעִיר אָזְנֵיכֶם

כִּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ הַיְּוָנִים טִמֵּאוּ;

כִּי עַמְּכֶם יֵאָנַח מִתִּגְרַת יַד רֶשַׁע

כִּי עַמְּכֶם מִתְעַלֵּף, גַּם נוֹטֶה לִגְוֹעַ...

הֲתִרְאוּ, הָהּ בָּנַי, אֶת עַמְּכֶם הַגּוֹסֵס?!

הֲתֶחֱזוּ גְּוִיָּתוֹ הַמֵּתָה, הַקָּרָה?

הֲתִרְאוּ עַצְמוֹתָיו הַיְבֵשׁוֹת, הַשְּׁבוּרוֹת?

הֲתֶחֱזוּ הַקֶּבֶר לוֹ כָּרָה הָאוֹיֵב?!

וַעֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם רַק, בְּנֵי-מַתִּתְיָהוּ,

לִסְעָדוֹ עַל עַרְשׂוֹ וְלִגְהוֹת לוֹ מָזוֹר...

עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם רַק לְהַרְאוֹת לָאוֹיֵב

כִּי עַמְּכֶם לֹא מֵת עוֹד, לֹא גָוַע עֲדֶנָּה...

הוּא חוֹלֶה מִמַּכּוֹת הָאוֹיֵב הֶעָרִיץ, –

הַפְּצָעִים, הַכְּוִיּוֹת בּוֹ חִלּוּ יְדֵי-זָרִים;

רַק חוֹלֶה הִנֵּהוּ, אֲבָל עוֹד לֹא גָוַע! –

וַעֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם זֹאת לְהַרְאוֹת לָאוֹיֵב,

הָאוֹמֵר כְּבָר לִקְבֹּר אֶת גְּוִיַּת אֻמַּתְכֶם...

וּמַה מְּאֹד מְאֻשָּׁרָה הַפַּעַם הִנֵּנִי

לִרְאוֹתְכֶם נֶאֱמָנִים לִרְצוֹן מַתִּתְיָהוּ

אֲבִיכֶם... אַף רֶגַע אַל תִּשְׁכְּחוּ נָא, בָּנַי,

הַשֵּׁם " מַתִּתְיָהוּ" הַנַּעֲלֶה, הַנַּעֲרָץ!

 

           (תשא כפיה למרום).

 

הַבִּיטָה וּרְאֵה נָא, יָהּ שׁוֹכֵן גָּבֹהַּ

עַל חֲמֵשֶׁת בָּנַי הַבִּיטָה הַפָּעַם:

עוֹד מְעַט-קָט יַשְׁלִיכוּ נַפְשָׁמוֹ מִנֶּגֶד,

עוֹד מְעַט-קָט חַרְבוֹתָם עַל יְרֵכָם יַחְגֹּרוּ

בַּעַדְךָ, בַּעַדְךָ, אֵל נוֹרָא עֲלִילָה!

אַךְ תְּנָה לָהֶם, שַׁדַּי, תַּעֲצֻמוֹת וּגְבוּרָה,

כִּי יִקְמוּ נִקְמָתְךָ, נִקְמַת תּוֹרָתֶךָ,

שֶׁהָיְתָה לְקֶלֶס לְעַם טָמֵא וְנֶאֱלָח;

חֲשׂוֹף זְרֹעַ עֻזְךָ, יָהּ שׁוֹכֵן גָּבֹהַּ,

וְאַל תַּעֲזֹב אֶת בָּנַי בִּשְׂדֵה הַמִּלְחָמָה!

וּבְרוּחַ מְאֹד אַמִּיץ הֲרִיחֵם וֶהֱיֵה-נָא

לָהֶם לְשִׂרְיוֹן-בַּרְזֶל מֵחַרְבוֹת הַיְּוָנִים...

שִׁמְעוֹן (יפרש כפיו).  הַטֵּה-נָא אָזְנֶךָ, הַקְשִׁיבָה, אֱלֹהַּ,

לִתְפִלַּת אִמֵּנוּ, שִׁפְחָתְךָ הַנֶּאֱמָנָה! –

בְּכָל אַוַּת נַפְשֵׁנוּ עַד נֵטֶף דָּמֵנוּ

הָאַחֲרוֹן נִלָּחֵם הַפָּעַם; אַךְ אָנָּא

הַקְשִׁיבָה לִתְפִלַּת עַבְדֶּךָ: אַל תּוֹבִישׁ

אוֹתָנוּ מִנֹּגַהּ שִׂבְרֵנוּ, אֵל נָעִים!

הָהּ, תְּנֵנוּ לְבַצֵּעַ וּלְכַלּוֹת אֶת מַעֲשֵׂה

אָבִינוּ הַיָּקָר בְּכָל שְׁאֵרִית כֹּחֵנוּ!

הָהּ, תְּנֵנוּ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹת עַמֶּךָ

הַיְבֵשׁוֹת, הַשְּׁבוּרוֹת מִמַּטֵּה הַזָעַם

וּלְחַלֵּץ אֶת אֵבְרֵי גְּוִיָּתוֹ הַחוֹלָה,

גַּם לִפְחוֹת בָּם רוּחַ, רוּחֶךָ, אֱלֹהַּ!

כְּבָר אֵין בָּנוּ כֹחַ לָשֵׂאת עוֹד וְלִסְבֹּל

וּלְהַבִּיט בִּדְמָמָה אֵיךְ גָּבַר הָאוֹיֵב!

אֵיךְ גָּבַר וַיִּמְאַס וַיְטַמֵּא וַיְתָעֵב

אֶת בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ, יָהּ שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים!

 

           (יורה על הפסל צאוס).

 

הַבִּיטָה וּרְאֵה-נָא בַּשִּׁקּוּץ הַמְשׁוֹמֵם:

הָהּ! אוֹי לָנוּ לִשְׁאַל, אֱלֹהַּ, אוֹתָכָה:

הַבְּאֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ עוֹמֶדֶת רַגְלֵנוּ?!...

יְהוֹנָתָן (יפרש כפיו)  אַךְ אַתָּה, רַק אַתָּה, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ,

יוֹדֵעַ מַצְפּוּנֵי הֶעָתִיד, מִסְתָּרָיו;

לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה

תּוֹשִׁיעַ לְעַם עָנִי, כִּי יִגְבַּר חֲיָלִים...

גַּם אָנוּ הַפַּעַם בְּיָדֶיךָ הִנֵּנוּ;

רַק אַתָּה, אֵל גִּבּוֹר, יוֹדֵעַ קִצֵּנוּ!

רַק אַתָּה, אֵל אַדִּיר, יוֹדֵעַ אִם תִּתֵּן

אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת לִתְפִלַּת עַבְדֶּךָ...

אַךְ זֹאת גַּם אֲנַחְנוּ אֶל-נָכוֹן נֵדָעָה;

כִּי נְכוֹנִים הִנֵּנוּ כֻּלָּנוּ הִלָּחֵם

בְּעַד חֵרוּת עַמֵּנוּ הַבָּזוּי, הַשָּׁסוּי...

כִּי נְכוֹנִים אֲנַחְנוּ גַּם לִפּוֹל חֲלָלִים

כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה –

אִם אַתָּה גַּם, אֵלִי, חָרַצְתָּ לְהָסֵב

אֶת אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ לְעַם טָמֵא וּנְמִבְזֶה!

אֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל, לֹא נַחְפֹּץ, אֱלֹהַ,

אָז לִחְיוֹת וּלְהַבִּיט בְּעֵינַיִם עוֹד כָּלוֹת

עַל אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, יָהּ שׁוֹכֵן גָּבֹהַּ!...

יְהוּדָה (יפרש כפיו).  הַקְשִׁיבָה, אֵל גִּבּוֹר, תְּפִלָּתָם הַזַּכָּה

וּבְרַחֲמִים וּבְרָצוֹן קַבֶּל-נָא תְּחִנָּתָם,

שֶׁתִּשְׁטֹף מֵעִמְקֵי לֵב מָלֵא אַהֲבָה

לְאַרְצֶךָ, תּוֹרָתְךָ וְאֻמָּתְךָ הַמְּבוּסָה! –

בְּלֵב נָכוֹן, בָּטוּחַ אַאֲמִינָה, אֱלֹהַּ,

כִּי לא תוֹבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי הַפַּעַם,

כִּי לֹא תַפִּילֵנִי בִּידֵי הָעֲרֵלִים

וּנְחֻשְׁתֵּי אֻמָּתִי עוֹד טֶרֶם פִּתָּחְתִּי...

לֹא אַאֲמִין, אֵל נַעֲלֶה, כִּי לְעוֹלְמֵי-עוֹלָמִים

לִכְרֹעַ אוֹתָנוּ – מִשְׁפָּטְךָ חָרָצְתָּ –

מִתַּחַת יַד-רֶשַׁע, יַד אוֹיֵב וְרוֹצֵחַ...

לֹא אַאֲמִין, לֹא אַאֲמִין! – לַמִּשְׁפָּט וָצֶדֶק

הֵן תִּמְלֹךְ, אֱלֹהַּ, וְעַד אָנָה, הַגִּידָה,

עוֹד נִהְיֶה לָקֶלֶס וּלְמִרְמָס בַּגּוֹיִם?!

אִם אָמְנָם פָּשַׁעְנוּ, הֶעֱוִינוּ הַיְשָׁרָה,

הַטּוֹב לֹא עָשִׂינוּ וַנִּטּוֹשׁ תּוֹרָתְךָ, –

אִם אָמְנָם פָּשַׁעְנוּ – – אַךְ הֵמָּה מֶה עָשׂוּ?...

הֵן אִם גַּם חָטָאנוּ לָךְ, אֵל הַשָּׁמָיִם,

עָבַרְנוּ עַל מִצְוֹת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, –

הֶעְלַמְנוּ עֵינֵינוּ מִיּשֶׁר וָצֶדֶק,

חָטָאנוּ! חָטָאנוּ! אַךְ הֵמָּה, אֵל גִּבּוֹר,

הֶעָשׂוּ הַטּוֹבָה, כִּי שַׂמְתָּם לַשָּׂרִים

וּנְגִידִים עָלֵינוּ זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים?!

אֲנַחְנוּ – הָרְשָׁעִים וָהֵם – הַצַּדִּיקִים?...

אִם אָמְנָם חָטָאנוּ לָךְ – שְׁלַח נָא אֶת יָדְךָ

וַעֲשֵׂה בָנוּ כָלָה לָנֶצַח הַפָּעַם!

חֲשׂף זְרוֹעַ עֻזְךָ וּמְחֵה-נָא אֶת שְׁמֵנוּ

מִתַּחַת שָׁמֶיךָ – – וּבְרָקִים וּרְעָמִים

יָשִׂימוּ קֵץ נוֹרָא לְאֻמָּתְךָ הַשְּׁדוּדָה...

עֲשֵׂה בָנוּ כָּלָה! אַךְ אַל-נָא תִתְּנֵנוּ

לִשְׂחוֹק וּמַהֲתַלּוֹת בִּידֵי הֶעָרִיצִים...

 

          (יפנה אל אחיו).

 

הַקְשִׁיבוּ-נָא, אַחַי! אִם אָזְנְכֶם תִּשְׁמַע,

כִּי חָלָל נָפַלְתִּי עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה –

אֵין אוֹנִים, אֵין-חָיִל – אָז אַל נָא תַאֲמִינוּ!...

וּדְעוּ-נָא: בִּהְיוֹתִי אַף עָפָר וָאֵפֶר

לֹא אֶשְׂקֹט, לֹא אָנַח, לֹא אֶמְצָא מַרְגֹּעַ

גַּם שָׁם בַּאֲפֵל קִבְרִי עַד נָקְמִי נִקְמָתִי

מֵאֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ...

 

                     (יתלהב).

 

                        הָהּ! אוֹי לָךְ, אַנְטְיוֹכֶס!

אָנֹכִי אַרְאֶךָ אֶת יָדִי הַנְּטוּיָה...

            אָנֹכִי אָסִירְךָ מִמּוֹשֵׁל... אָנֹכִי

            אַכְנִיעָךְ, אַכְרִיעָךְ, הוֹי, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם!...

 

          (יגש על הפסל צאוס).

 

הַבִּיטוּ-נָא, אַחַי, פֹּה עוֹמֵד הַפֶּסֶל

דְּמוּת צֵאוּס הַמְּתֹעָב, אֱלִיל הָאֱלִילִים,

בִּזְרֹעַ משֶׁלֶת נְסָכָהוּ הֶחָרָשׁ...

אַךְ בְּכָל מֶמְשַׁלְתֵּהוּ אֵין אוֹנִים וָכֹחַ –

וּמָחָר אֶקַּח אֶת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטְיוֹכֶס

מִיָּדוֹ, כְּהַפַּעַם מִידֵי אֱלֹהֵיהוּ...

 

   (ישבור את אות הממשלה שביד צאוס).

 

הַאֲזִינוּ נָא, אַחַי! מִכָּל הָעֲבָרִים

אֵדַע אֶל נָכוֹן יְסֻבֵּנוּ הָאוֹיֵב –

וְהָיָה בִרְאוֹתְכֶם חֵיל צִבְאוֹת הַיְּוָנִים

כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לֹא יִסָּפֵרוּ, –
            חָלִילָה, חָלִילָה, הוֹי, בְּנֵי-מַתִּתְיָהוּ,

לְהָבִיא אָז מֹרֶךְ וָפַחַד לִלְבַבְכֶם...

אַל תִּירְאוּ, אַל תִּרְהוּ אָז! אַל נָא תַשְׁכִּיחוּ

מִלִּבְּכֶם אַף רֶגַע, כִּי הִנְכֶם חַשְׁמוֹנִים!...

הִשָּׁבְעוּ לִי, אַחַי, כִּי כְבָנִים נֶאֱמָנִים

תִּלָּחֲמוּ עַד נֵטֶף דְּמֵי נַפְשְׁכֶם הָאַחֲרוֹן;

בָּאָרֶץ.  בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָרָמִים

הִשָּׁבְעוּ לִי, אַחַי! –

כֻּלָּם (כורעים על ברכיהם).  נִשְׁבָּעְנוּ! נִשְׁבָּעְנוּ! –

יְהוּדָה (אל יוחנן).  אֲנִי עִם צִבְאוֹתַי נַעֲרךְ מִלְחָמָה

מֹל שָׂרֵי הַצָּבָא: בַּכְּחִידֵס וְנִקָּנוֹר,

וְיֶתֶר אַחֵינוּ בְּאַנְטְיוֹכֶס יִלָּחֵמוּ,

כִּי רַבִּים – בְּלִי שֶׂפֶק – חֵיל מִסְפַּר צִבְאוֹתָיו;

אַךְ אַתָּה פֹּה תַעֲמֹד הָכֵן עַל מִשְׁמַרְתָּךְ

לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי חֵיל צִבְאוֹת הָאוֹיֵב

וְאוֹת נֶאֱמָן לִי לָתֵת מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ –

יוֹחָנָן (בתוגה).  הַאַתֶּם תִּלָּחֲמוּ וְאָנֹכִי – אֲרַגֵּל?...

יָעֵל (תתר ממקומה).  הוֹי, מַה זֶה אַקְשִׁיבָה הַפָּעַם? – יוֹחָנָן!

            הַאַתָּה, הַאַתָּה כָּאֵלֶּה דִּבָּרְתָּ? –

 

              (בחרי-אף).

 

            אַל תָּעֹז לַעֲבֹר פִּי יְהוּדָה אָחִיךָ!

הֲתִשְׁכַּח, בֵּן מֵבִישׁ, אֶת דִּבְרֵי אָבִיךָ

שֶׁצִּוְּכֶם בְּמוֹתוֹ? – הֲלֹא אֶת יְהוּדָה

אָז מִנָּה לְנָגִיד וּמְצַוֶּה עֲלֵיכֶם –

אוֹי לָךְ, בֶּן סוֹרֵר, אִם תַּמְרֶה אֶת פִּיהוּ!...

יְהוּדָה    חָלִילָה לִי לְצַוּוֹת עָלֵיהוּ בְּמַפְגִיעַ;

            אִם יָרֵא הִנֵּהוּ – שׁוֹב יָשׁוּב לְבֵיתוֹ!

יָעֵל (בהתלהבות).  לֹא! הָיֹה לֹא תִהְיֶה! אָנֹכִי, אָנֹכִי

לֹא אֶתְּנוֹ לָשֶׁבֶת שָׁם בְּחִבּוּק יָדָיִם,

כִּי יִשְׁקֹט עַל שְׁמָרָיו וּלְהַבִּיט בִּמְכוֹנוֹ.

עֵת יֶתֶר בְּנֵי-עַמּוֹ יַשְׁלִיכוּ נַפְשׁוֹתָם

מִנֶּגֶד וְיִלָּחֲמוּ עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה –

 

              (אל יוחנן).

 

הַקְשִׁיבָה, בֶּן סוֹרֵר! חָלִילָה לָּךְ לָנוּס

כַּיָּרֵא וּכְרַךְ הַלֵּב מִשְּׂדֵה-הַקָּטֶל...

חָלִילָה לָּךְ לְהַעֲטוֹת עָלַי זֹאת הַחֶרְפָּה...

אַפַּיִם לָאָרֶץ תִּשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדָה –

וָלֹא? מֵחַיֶּיךָ טוֹב מוֹתְךָ, בֵּן מֵבִישׁ!...

 

                       (תשלף חרבה מתחת למדיה).

 

       מוֹת-נָבָל תָמוּתָה כָּרֶגַע אִם לֹא תִכְרַע

            פֹּה לְרַגְלֵי אָחִיךָ וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ...

 

יוֹחָנָן (יכרע על ברכיו ובוכה).

       הָהּ, סְלַח-נָא לִי, יְהוּדָה! נוֹאַלְתִּי, חָטָאתִי..

.

              (הצדה).

 

       הָהּ, לוּ אַךְ קָרַעְתִּי לִפְנֵיהֶם סְגוֹר לִבִּי...

 

                (מרחוק יראה המון-עם, צבאות האויב, שריהם,  וביניהם גם אנטיוכס ומירה בתו ההולכים שלובי זרוע. – יעל וארבעת בניה  מתרחקים. – יוֹחנָן יִשָּׁאר).

 

          מַחֲזֶה שִׁשִּׁי.

 

                אַנְטְיוֹכֶס, מִירָה, לִיזִיאַשׁ,                                                                              יוֹחָנָן, אֵבְרִיתוּת, הֲמוֹן-עַם.

 

מִירָה (מטילת עם אביה).  הַעוֹד הַפַּעַם תֵּצֵא, אָבִי, לְהִלָּחֵם?

מַה מְּאֹד חָרֵד לִבִּי עָלֶיךָ הַפָּעַם!

וְעַד מָתַי לֹא יָבוֹא הַקֵּץ לַמִּלְחָמוֹת?

לִשְׁפִיכַת דָּם נָקִי, דַּם נַפְשׁוֹת יְשָׁרִים?

עַד מָתַי לֹא תָשִׁיב אֶל תַּעְרָהּ חַרְבֶּךָ?

עַד אָנָה לֹא תֶחְדַּל מִלָּצוּר לָעִבְרִים?

מַה מְּאֹד תַּעֲרֹג נַפְשִׁי, אָב יָקָר, כִּי תִכְרֹת

בְּרִית-שָׁלוֹם עִמָּהֶם הַפָּעַם!

אַנְטְיוֹכֶס (בצחוק)    " בְּרִית-שָׁלוֹם"?

לֹא אָבִין הַפַּעַם לָךְ, בִּתִּי הַנְּעִימָה!

הֲטֶרֶם יָדַעְתָּ כִּי זָרוֹת, מוּזָרוֹת

הַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה לְכָל אַנְשֵׁי הַיְּוָנִים?

לֹא שָׁלוֹם, יְחִידָתִי, לִי הוֹרִישׁ אַלַכְּסַנְדֶּר

הַגָּדוֹל בְּהִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ לָנֶצַח...

בִּקְרָב וּמִלְחָמָה, דְּעִי, תִּכּוֹן כָּל אֻמָּה...

תִּתְמָהִי, תִּתְפַּלְּאִי – "מַדּוּעַי, תִּשְׁאָלִי,

אֶתְגּוֹדֵד עַל עַמִּים וּלְאֻמִּים אֲחֵרִים?"

כִּי צְעִירָה לַיָּמִים עוֹד הִנָּךְ וּמְאוּמָה

לֹא תֵדְעִי עֲדֶנָּה מֵהֲלִיכוֹת הַתֵּבֵל...

קוֹל הָעָם (ברעו).  אֲהָהּ... צֵאוּס!... אוֹי לָנוּ... הוֹי, שֹׁד וָשָׁבֶר!...

לִיזִיאַשׁ (יגש נבהל אל אנטיוכס).  אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! מִצְוָתְךָ שָׁמַרְתִּי

            וָאֶשְׁכֹּר לִי חָרָשׁ פֹּה לִנְסֹךְ מַסֵּכָה,

            דְּמוּת צֵאוּס הָאַדִּיר –

קוֹל-הָעָם (ברעו).     אֲהָהּ, שׁוֹד וָשָׁבֶר!

לִיזִיאַשׁ (מוסיף לדבר בהתרגשות).

       וַיַּעַשׂ אִישׁ נָבָל שַׁעֲרוּרָה נוֹרָאָה –

אַנְטְיוֹכֶס (נבהל).  אַיֵּהוּ? וּמִי הוּא? מֶה עָשָׂה, הַגִּידָה?!

לִיזִיאַשׁ         מִיַּד יְמִין צֵאוּס נִשְׁבְּרָה הַ"מֶּמְשָׁלָה" –

            הָהּ, אוֹת לֹא לְטוֹבָה הוּא לָנוּ הַפָּעַם!

קוֹל-הָעָם (ברעו).  הִנֵּהוּ!... הַיְּהוּדִי!... הַבֹּגֵד!... הַמְרַגֵּל!...

            הִנֵּהוּ!... הַכּוּהוּ!... מוֹת יוּמַת כָּרָגַע!...

אַנְטְיוֹכֶס (יקרב אל ההמון).  מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אִישׁ הַבְּלִיָּעַל?

הָעָם (יורה על יוחנן).  הִנֵּהוּ!... הַיְּהוּדִי... מוֹת יוּמַת כָּרָגַע...

            הַכּוּהוּ... קִרְעוּהוּ לִגְזָרִים...

מִירָה (צועקת בקול נואש).     חֲדֹלוּ!

            הוּא נָקִי... חֵי נַפְשִׁי....

הָעָם (במשובה).                       הַכּוּהוּ!... הִרְגוּהוּ!...

 

(חץ מקשת אַבריתות יעוף על ראש יוחנן; הוא נפל ארצה).

      

             (המסך נופל).       

 

        מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה.

 

סביבות ירושלים.  ארמון אנטיוכס.  חדר מטת מִירה.  על ערש דוי ישכב יוחנן.  אצלו יושבת ארקסה ותסעדהו בחליו.

 

          מַחֲזֶה רִאשׁוֹן.

 

          יוֹחָנָן, אֵרִקְסָה וּמִירָה.

 

מִירָה (בבואה, בלחש).  מַה שְּׁלֹמוֹ? הַגִּידִי, אֵרִקְסָה נֶחְמָדָה:

אֵרִקְסָה (בלט).  רַב תּוֹדוֹת לָאֵלִים, כִּי יְגִיעַ כַּפֵּינוּ

            לֹא יַעֲלֶה בַּתֹּהוּ; הָאָסוֹן כְּבָר חָלָף;

            מַכָּתוֹ אֵינֶנָּה אֲנוּשָׁה וְאִם יַחְגּר

            אֶת שְׁאֵרִית כּחוֹתָיו וָקָם מִמִּטָּתוֹ.

מִירָה (בעליצות נפש).  הַאֻמְנָם יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים? – אַל תְּכַחֲדִי

            מִמֶּנִי, אֵרִקְסָה נֶחְמָדָה, הַגִּידִי

            דְּבַר אֱמֶת: הַלְנָכוֹן הִצַּלְנוּ

            אֶת נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת?... הֶאָח, מַה מְּאֻשָּׁרָה

            אָנֹכִי, אֵרִקְסָה, אֲחוֹתִי הַיְקָרָה! –

 

              (נושקת אותה).

 

אֵרִקְסָה (תהסנה).  הוּא יָשֵׁן... הֵרָגְעִי נָא... הִנּוֹ מִתְעוֹרֵר...

מִירָה (בלחישה).  וּמַה יְּהִי, הַגִּידִי, אֵרִקְסָה נֶחְמָדָה,

            אִם אִישׁ יַכִּירֵהוּ מֵחֵיל צִבְאוֹתֵינוּ?

       הֵן הֵם לֹא יָחוּסוּ אָז עָלָיו, בְּהִוָּדַע

            לָהֶם, כִּי הוּא חִלֵּל אֶת קָדְשֵׁי עַמֵּנוּ...

אֵרִקְסָה         הֵרָגְעִי, אֲחוֹתִי! שָׁוְא פַּחַד תִּפְחָדִי:

            כֻּלָּהַם יַחְשֹׁבוּ פֹּה אֹתוֹ לְפָצוּעַ

            מֵחֵיל צִבְאוֹתֵינוּ, שָׁאַתְּ תִּגְהִי מְזוֹרוֹ

            מֵרוּחֵךְ הַנְּדִיבָה –

מִירָה (בצחוק קל).                  וְגַם מֵאַהֲבָתִי...

אֵרִקְסָה         הֲתֵדְעִי, אֲחוֹתִי, שֶׁאָזְנִי הִקְשִׁיבָה

            כִּי עוֹד פַּעַם –

מִירָה (תשסענה).             הַסִּי-נָא! אַל-נָא תָרִימִי

            אֶת קוֹלֵךְ: הוּא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיִךְ –

אֵרִקְסָה (בלחישהוּ).  שָׁמַעְתִּי, כִּי עוֹד-פַּעַם נָשְׁתָה גְּבוּרָתָם –
מִירָה (תהסנה).  חֲדֹלִי!... הַבִּיטִי-נָא: הִנּוֹ מִתְעוֹרֵר...

אֵרִקְסָה (בלחישה דקה).  הָרָצִים הֵבִיאוּ זֶה עַתָּה הַבְּשׂוֹרָה –

 

מִירָה (בלאט).  אָנֹכִי אַף שֶׁמֶץ מִזֶה לֹא שָׁמָעְתִּי.

            וּמַה מִּנִּי יַהֲלוֹךְ אִם אָנוּ נְנַצֵּחַ

            אוֹ הֵמָּה? לִי אַחַת, אֵרִקְסָה! אָנֹכִי

            לֹא אֶתְגָּר מִלְחָמָה בַּיְּהוּדִים... הַאֲמִינִי:

            אֲנִי לֹא מָצָאתִי בָם כָּל עֶרְוַת-דָּבָר;

            וְלוּ הָיָה בִּיכָלְתִּי, כִּי עַתָּה כָרַתִּי

            בְּרִית-שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ וּבֵינָם – אַךְ הַסִּי...

            יִתְעוֹרֵר... הַבִּיטִי... הִשָּׁמְרִי, אֲחוֹתִי,

            לְבַל תַּעֲלִי אַף הֶגֶה עַל דַּל שִׂפְתוֹתָיִךְ

            עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה... אַתְּ תּוּכְלִי לָלֶכֶת...

            וַאֲנִי פֹּה אֶשָּׁאֵר... אַךְ לְאַט לָךְ... יִתְעוֹרֵר...

 

              (ארקסה תצא).

 

          מַחֲזֶה שֵׁנִי.

 

          יוֹחָנָן וּמִירָה.

 

יוֹחָנָן (בחמו).  הוֹי, אִמִּי! הוֹי, אַחַי! אַיֵּכֶם, יַקִּירָי?!

מִירָה (תסלסלהו).  הֵרָגַע, מַחֲמַדִּי! אָנֹכִי פֹּה עִמָּךְ –

יוֹחָנָן (בחמו).  מַה גָּדוֹל אֲסוֹנֵך, הוֹי, אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי!

            הַיְּוָנִים הַנְּמִבְזִים!... אֲרוּרִים! גְּשׁוּ הָלְאָה

            מִמֶּנּוּ... אַךְ עִמְדוּ-נָא רֶגַע עַד אֶקֹּם

            אֶת נִקְמַת אֻמָּתִי –

מִירָה (תסלסלהו).            הֵרָגַע-נָא, יָקָר!

יוֹחָנָן (בחמו).  קוֹל מַשַּׁק חֲרָבוֹת?... מִלְחָמָה?... הוֹי נָקָם!..

מִירָה (תסלסלהו).  הֵרָגַע, יוֹחָנָן! אֵין פֹּה כָּל מִלְחָמָה;

            אָנֹכִי הֵן אֶקְרָא לָךְ שָׁלוֹם, אֲהוּבִי!

יוֹחָנָן (לא ישמע לה).  הָהּ, תְּנוּ לִי, הַגִּישׁוּ לִי חֶרֶב נוֹקֶמֶת!...

            אֶמְחָצֵם, אֲמִיתֵם, אֲכַלֵּם כָּרָגַע...

 

              (יקפץ ממשכבו).

 

מִירָה (תשכיבהו).  הֵרָגַע, יַקִּירִי! אָנֹכִי פֹה אִתָּךְ –

            אַל תִּרְגָּז! הֵרָגַע!

יוֹחָנָן (ידחפנה).       הַנִּיחִי לִי לָרוּץ! –

מִירָה (תחבקהו בזרועותיה).  חָלִילָה לָּךְ לָרוּץ... פֹּה תִשְׁכַּב, תָּנוּחַ:

            לֹא אֶתְנָךְ לְהִלָּכֵד בְּיַד אוֹיְבֵי נַפְשֶׁךָ –

יוֹחָנָן (יחלץ מזרועותיה).  גְּשִׁי הָלְאָה! לַעֲזָאזֵל! מִפְלֶצֶת-הַשָּׁחַת!...

             

                     (ישים עינו בה).

 

       מִי אַתְּ, הַיְּפֵה-פִיָּה? אַתְּ, בַּת הַשָּׁמָיִם?...

            אַךְ מַה לָּךְ פֹּה עָתָּה בֵּין שְׂעִירֵי-בַלָּהוֹת?...

            לִמְרוֹם הַשָּׁמַיִם לָךְ עוּפִי... לַמָּרוֹם!...

            וְאַיֵּה כְּנָפָיִךְ?...

מִירָה (תסלסלהו).     הֵרָגַע, יַקִּירִי!

            לֹא מַלְאַךְ אֱלֹהַּ אֲנִי, כִּי אִם אָדָם

            כָּמוֹךָ... הֲלֹא תַכִּירֵנִי, יוֹחָנָן!

יוֹחָנָן (יכירנה).  הַאַתְּ זֹאת, הָהּ, מִירָה? אֲהוּבָה! נֶחְמָדָה

מִירָה (תחבקהו).  כֵּן! אוֹתִי, אֹהַבְתָּךְ, תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ,

            הַנְּכוֹנָה בְכָל עֵת, בְּכָל שָׁעָה וָרָגַע

            לְהַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשָׁהּ בַּעַדְךָ אַחֲרֵי גֵוָהּ...

יוֹחָנָן (ישוב למנוחתו).  לו יָכֹל יָכֹלְתִּי לִקְרוֹעַ לְפָנֶיךָ

            סְגוֹר לִבִּי, יַקִּירָה, לְהַרְאוֹתָךְ הֲמוֹנֵי

            הַפְּצָעִים, הַמַּכּוֹת, הַכְּוִיּוֹת הַמְמַלְּאִים

            כָּל חַדְרֵי לִבָּתִי הַשְּׁבוּרָה –

מִירָה (בחבה).               יַקִּירִי!

            אָנֹכִי – הַאֲמִינָה לִי – אֶגְהֶה מְזוֹרֶךָ;

            אַהֲבָתִי הָעַזָה אֵלֶיךָ מִמָּוֶת –

            תְּחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתֶיךָ... הַגִּידָה, מַחֲמַדִּי,

            הֲקַלּוּ כְאֵבֶיךָ? – הַגִּידָה דְּבַר-אֱמֶת:

            פְּצָעֶיךָ הֵחֵלּוּ הֵן עַתָּה לְהִתְרַפְּאוֹת –

 

יוֹחָנָן (בתוגה).  תִּשְׁגִּי, אֲהוּבָה! לִפְצָעַי הָאֲנוּשִׁים

            אֵין כָּל רִפְאוּת-תְּעָלָה; הֵם לֹא יֵרָפֵאוּ...

מִירָה     אַל תֹּאמַר עוֹד נוֹאָשׁ, יוֹחָנָן אֲהוּבִי!

       הַאֵין לְאֵל יָדִי לְהָקֵל מַכְאוֹבֶיךָ?

            הֲתִקְצַר לִי יַד אַהֲבָתִי הָעַזָה

            מֵהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָךְ? הַאֲמֵן לִי, נָעִים,

            אָנֹכִי לֹא אֶתְּנָךְ לְהִקָּטֵף בְּאִבֶּךָ! –

יוֹחָנָן (נואש).  בִּלְבָבִי לֹא תוּכְלִי עוֹד לְהָשִׁיב זִיק חַיִּים:

            כְּבָר מֵת הוּא... כְּבָר גָּוַע... הוֹי, לִבִּי הַשָּׁבוּר!

 

              (ישמע קול שופר).

 

       מֵאַיִן זֶה אֶשְׁמַע קוֹל תְּרוּעַת מִלְחָמָה!...

 

              (יקפץ ממשכבו)

 

       חַכּוּ-נָא לִי, אַחַי! הִנֵּנִי! הִנֵּנִי! –

מִירָה  (תעצרהו).  לְאָן תָּרוּץ, מַחֲמַדִּי? –

יוֹחָנָן (בחמו).         אֶל שְׂדֵה-הַמִּלְחָמָה! –

            לְהִנָּקֵם... לְהִלָּחֵם... הַנִּיחִי לִי מַהֵר –

            לַמְּצוּדָה... הַנִּיחִי... קוֹל אַחַי, קוֹל עַמִּי

            לִי קוֹרֵא הַפָּעַם –

 

              (ירוץ אל הדלת).

 

מִירָה (תעצרהו).      הֵרָגַע נָא, יָקָר!

יוֹחָנָן (ברוח כביר).  לֹא אֶחְפֹּץ, לֹא אוּכַל לִשְׁמֹעַ לָךְ... הָלְאָה! –

            בַּמֶּה אַתְּ נֶחְשָׁבָה מֹל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? –

            הַנִּיחִי לִי לָרוּץ אֶל אַחַי,  אֶל עַמִּי –

מִירָה (תעצרהו).  הָרְגֵנִי נָא הָרֹג... דָּקְרֵנִי... מוֹתְתֵנִי –

            וְאָנֹכִי לֹא אֶתְּנָךְ לָלֶכֶת הַפָּעַם:

            הֲטֶרֶם תֵּדָעָה, כִּי תְּלוּיִם חַיֶּיךָ

            מִנֶּגֶד בַּעֲזָבְךָ אֶת מְעוֹנִי הַשַּׁאֲנָן? –

יוֹחָנָן (יפול אין-איל על משכבו).  מַדּוּעַ לֹא מַתִּי, אֵל שׁוֹכֵן גָּבֹהַּ?!

מִירָה (תסלסלהו).  אֲנִי לֹא חָפַצְתִּי כִּי תָמוּת, מַחֲמַדִּי!

אַל תָּמוּת, יוֹחָנָן, עֵת שְׁנֵינוּ נוּכָלָה

עוֹד לִחְיוֹת, לְהִתְעַנֵּג שַׁאֲנַנִּים וּשְׁלֵוִים –

הַאִם לֹא מָצָאתָ בִלְבָבִי, אֲהוּבִי,

לַהֶבֶת אַהֲבָה נֶאֱמָנָה לָנֶצַח?

הַעוֹד לֹא נוֹכַחְתָּ לָדַעַת, כִּי נְכוֹנָה

אָנֹכִי לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, אֲהוּבִי,

אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָלָכֶת?!

נִשְׁבָּעָה אָנֹכִי לָּךְ בְּשֵׁם אַהֲבָתֵנוּ,

כִּי נְכוֹנָה אֲנִי גַּם לַעֲזֹב אֶת עַמִּי,

אֶת אָבִי, אֶת אִמִּי, גְּדֻלָּתִי, תַּעֲנוּגַי –

וְלִהְיוֹת גַּם שִׁפְחָה נִמְאָסָה בְּעַמֶּךָ –

אַךְ לִחְיוֹת כָּל יָמַי אִתְּךָ בְּאַרְצֶךָ –

יוֹחָנָן (יחבקנה).  אַתְּ, בַּת הַשָּׁמָיִם! אַתְּ, נֶפֶשׁ עֲדִינָה!

            הַמָּוֶת, הַמָּוֶת רַק יַפְרִיד בֵּינֵינוּ...

 

           (ישמע קול העם ברעו).

 

            מֵאַיִן זֶה אַקְשִׁיב קוֹל תְּרוּעַת שׁוֹפְרוֹת? –

            גַּם קוֹל נְהִי תַמְרוּרִים... קוֹל זַעֲקַת שָׁבֶר –

            אֲבוֹי לִי! קוֹל עַמִּי, בְּכִי אַחַי אַכִּירָה –

            אָנֹכִי הִדַּחְתִּי עָלֵימוֹ הָרָעָה...

       אֲנִי הִתְעַלַּסְתִּי בָּאֳהָבִים, עֵת הֵמָּה

            שָׁם קִוּוּ לְעֶזְרָתִי –

 

              (ידחפנה).

 

                     הוֹי, יְוָנִית אֲרוּרָה!

            הַלְצוֹדֵד אֶת נַפְשִׁי בְּעָצְמַת כְּשָׁפָיִךְ

            תֹּאמֵרִי?... הַתְדַמִּי: מִקּוֹל אַהֲבָתֵךְ

            לֹא אֶשְׁמַע קוֹל צַעֲקַת אֻמָּתִי הַשְּׁדוּדָה?!

 

              (ירוץ).

 

מִירָה (תעצרהו).  חַכֵּה-נָא... גַּם אָנִי אַחֲרֶיךָ אָרוּצָה –

            אֶל עַמֶּךָ, אֶל אַרְצְךָ קָחֵנִי –  חֲמָל-נָא! –

יוֹחָנָן (בכעס).  גְּשִׁי הָלְאָה! לַעֲזָאזֵל! מִפְלֶצֶת-הַשָּׁחַת! –

            עוֹבֶדֶת גִּלּוּלִים אַתְּ כְּיֶתֶר אַחַיִךְ –

מִירָה (מתחננת).  רַחֲמֵנִי הַפַּעַם: אַל תִּזְרֶה נָא מֶלַח

            עַל פִּצְעֵי לִבָּתִי –

יוֹחָנָן (ידחפנה).       הַבִּיטִי: בְּנֵי-עַמֵּךְ

            יְחַלְּקוּ לָהֶם שָׁלָל, שְׁלַל עַמִּי הָאֹבֵד!...

 

                (נראים צבאות היונים ההולכים בהמון חוגג; ביניהם המון יהודים שבויים, אסורים בכבלים, הולכים הלוך ובכה).

 

          מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי.

 

            יוֹחָנָן, מִירָה, לִיזִיאַשׁ, רָץ, צִבְאוֹת יָוָן.

 

לִיזִיאַשׁ (אל מירה).  גְּבִרְתֵּנוּ הַנְּדִיבָה! אֶתְכַּבֵּד לְהוֹדִיעֶךְ

            כִּי עוֹד-פַּעַם גָּבַר אָבִיךְ עַל הַיְּהוּדִים;

            כֻּלָּמוֹ לְפָנָיו כָּרָעוּ, נָפָלוּ

            כְּשִׁבֳּלִים מִתַּחַת מַגָּלֵי הַקֹּצְרִים;

       הָרָץ הַזֶּה (יורה על הרץ) יוּכַל לְהָעִיד, כִּי כֵנִים

       כָּל דְּבָרַי הַפָּעַם: הוּא בָא מֵהַמַּעֲרָכָה.

יוֹחָנָן (הצדה).  אָנֹכִי הִדַּחְתִּי עָלֵימוֹ הָרָעָה! –

לִיזִיאַשׁ (יוסיף לספר).  חֵיל צִבְאוֹת הַיְּהוּדִים – לֹא אוּכַל לְכַחֵד

            זֹאת תַּחַת לְשׁוֹנִי – בֶּחָיִל נִלְחָמוּ

            עִם חֵיל צִבְאוֹתֵינוּ; אֲבָל בָּאַחֲרוֹנָה

            לֹא עָצְרוּ עוֹד כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ

            וַיִּפְּלוּ כֻלָּמוֹ חֲלָלִים לְפָנֵינוּ;

            יְהוּדָה הַמַּכְבִּי וְכָל אֶחָיו גַּם עִמּוֹ...

יוֹחָנָן (הצדה, יספק את כפיו).  אֵל נוֹרָא! אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרֵי-יִשְׂרָאֵל?!

 

       (אך פתאם יתאושש ויקרא בקול אדיר).

       לֹא אֱמֶת דִּבַּרְתָּ הַפַּעַם עַל יְהוּדָה:

            לֹא מֵת עוֹד, לֹא גָוַע... חַי חַי עוֹדֶנּוּ! –

לִיזִיאַשׁ (בלעג ותמהון).  לֵךְ אֶל שְׂדֵה הַקָּטֶל וְתִוָּכַח לָדָעַת,

            אִם לֹא תִתֵּן אֵמוֹן לִדְּבָרַי, אֲדוֹנִי!

יוֹחָנָן (הצדה, יקרע שמלותיו).  אֲבוֹי לִי! אָח נָעִים! הַגּוּר בֵּין אֲרָיוֹת!

            מִי יִתֵּן וָמַתִּי כָּמוֹךָ מוֹת גִּבּוֹר –

לִיזִיאַשׁ (בלעג).  כֵּן עֻמְּמָה לָנֶצַח אֵשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים –

יוֹחָנָן (יקפץ ממקמו).  לֹא אֱמֶת דִּבַּרְתָּ! – הִיא קִרְבִּי עוֹד תִּבְעַר,

            עוֹד תְלַהֵט, עוֹד תִּשְׂרֹף בְּלַהֶבֶת נוֹרָאָה! –

מִירָה (בלט אל יוחנן).  חֲדַל לָךְ, יוֹחָנָן! חֲמָל-נָא עָלֶיךָ:

            גַּם אַתָּה הֵן תִּפּוֹל עוֹד שָׁדוּד לִפְנֵיהֶם –

יוֹחָנָן (בקול נורא).  מִפְלֶצֶת! הַתְדַמִּי כִּי אִירָא מִמּוֹתִי,

            עֵת כָּל אַחַי וְעַמִּי חֲלָלִים נָפָלוּ –

            וְכִסִּיתִי בְמַשָּׁאוֹן עוֹד כְּבוֹדִי, גְּדֻלָּתִי

       כִּי אַחַי הִנָּמוֹ?...

לִיזִיאַשׁ (בחרי אף אל יוחנן).  אֵיךְ תָּעֹז, יְהוּדִי,

            כֵּן לְדַבֵּר אֶל בַּת מֶלֶךְ יָוָן?...

יוֹחָנָן (בקול רם).      גַּם אָנִי

            בֶן-מֶלֶךְ, בֶּן-גִּבּוֹר, שֶׁהִפִּיל אֵימָתָה

            עֲלֵיכֶם, הַיְּוָנִים, וַיֶּרֶב חַלְלֵיכֶם:

            אָנֹכִי – יוֹחָנָן, מִבְּנֵי מַתִּתְיָהוּ...

מִירָה (בלט אל יוחנן).  חֲדָל-נָא, יַקִּירִי!

 

              (אל היונים)

 

              אַל תִּתְּנוּ לוֹ אֵמוּן;

            הוּא חוֹלֶה וּבְחֻמּוֹ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת...

יוֹחָנָן (בחמת-זעם).  הֵאָלְמִי, אֲרוּרָה! אַךְ אֱמֶת דִּבַּרְתִּי:

            אָנֹכִי – יוֹחָנָן, אֲחִיהֶם הַחֲמִשִּׁי...

מִירָה     אַל תִּתְּנוּ לוֹ אֵמוּן: הֵן תִּרְאוּ כִּי חוֹלֶה

            הִנֵּהוּ... הָאֻמְלָל!

יוֹחָנָן (נואש).         הַאֵין אִישׁ בֵּינֵיכֶם

            פֹּה שֶׁיַּכִּירֵנִי...

מִירָה (בלט אל יוחנן).  חֲמָל נָא עַל שְׁנֵינוּ!...

 

       (מרחוק תגש יעל מוסבה מצבאות היונים).

 

          מַחֲזֶה רְבִיעִי.

 

            הַקּוֹדְמִים וְיָעֵל.

 

יוֹחָנָן (יפול על צואריה).  הֶאָח, אֵם חֲבִיבָה! אֱלֹהַּ הֵן שְׁלָחֵךְ

            לִי הֵנָּה, לְהַצִּיל אֶת כְּבוֹדִי, תִּפְאַרְתִּי,

            מִידֵי הָאֲרוּרִים: הֲתִשְׁמְעִי, הוֹרָתִי,

            הֵם אֹמְרִים – הָרְשָׁעִים – כִּי לֹא בְנֵךְ הִנֵּנִי...

       רַחֲמִינִי! הָעִידִי-נָא מַהֵר, הַצִּילִי

            אֶת כְּבוֹדִי... הָעִידִי! –

יָעֵל (כמתנכרה). בֶּן-מִי אַתָּה, עֶלֶם? –

מִירָה (אל היונים).  הֵן תִּרְאוּ, כִּי אִתִּי הַצֶּדֶק... הוּא חוֹלֶה...

              (אל יוחנן)

       הֵרָגַע, יַקִּירִי, לְהַצִּילְךָ אוֹמֶרֶת

            הִיא...

יוֹחָנָן (ירקע ברגלו).  הַסִּי, מִפְלֶצֶת! אָנֹכִי לֹא אֶחְפֹּץ

            לְהִנָּצֵל מֵרֶדֶת הַשָּׁחַת; אָנֹכִי

            לֹא אִירָא מִמּוֹקְשֵׁי הַמָּוֶת... הַאֲמִינִי

            לִי, אִמִּי הַנְּעִימָה, כִּי לֹא מִיִּרְאָתִי

            מֵחֶרֶב וָרֹמַח לֹא בָאתִי לְהִלָּחֵם

            כְּכָל אַחַי הַיְקָרִים בְּעַד אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי!...

            הַאֲמִינִי לִי, אִמִּי! אָנֹכִי חָפַצְתִּי

            לְהִלָּחֵם, לְהִנָּקֵם – אַךְ הִיא, הַמִּפְלֶצֶת

 

              (יורה על מירה)

 

       צָדַתְנִי לְמַדְחֵפוֹת בְּעָצְמַת כְּשָׁפֶיהָ...

            הָהּ, סִלְחִי לִי, אִמִּי! הָרְגִינִי נָא הָרֹג

            אַךְ אַל-נָא תִּתְנַכְּרִי אֵלָי...

 

              (לא ימצא מענה).

 

                     אַל-נָא תֶחֱשִׁי! –

            שִׁלְפִי נָא חַרְבֵּךְ וּבְלִבִּי דִקְרִיהוּ –

            אַךְ אַל נָא תִּתְנַכְּרִי אֵלַי, אֵם אֲהוּבָה! –
יָעֵל (תתבונן אליו).  כֵּן... בְּנִי הוּא, הַחֲמִישִׁי, יוֹחָנָן יַקִּירִי!

 

              (תפול על צואריו).

 

יוֹחָנָן (בוכה מרב שמחה).  מַה מְּאֻשָּׁר הִנֵּנִי, אֵם נְעִימָה וִיקָרָה! –

לִיזִיאַשׁ (אל אנשי הצבא).  הוֹלִיכוּ-נָא שְׁנֵיהֶם וְהַשְׁלִיכוּם הַבּוֹרָה!

 

                     (המסך נופל).

 

          מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית.

 

                ארמון אנטיוכס.  מירה, ארקסה ואנטיוכס.

 

          מַחֲזֶה רִאשׁוֹן.

 

            אַנְטְיוֹכֶס, מִירָה וְאֵרִקְסָה.

 

אַנְטְיוֹכֶס (אל ארקסה).  אַיֵּה אֵבְרִיתוּת? קִרְאִיהוּ נָא הֵנָּה! –

 

              (ארקסה תצא).

 

            הִשָׁעֲנִי נָא, בִּתִּי, עַל יָדִי; עוֹד לַיְלָה

            וְהָלַכְנוּ מִפֹּה אֶל אַרְצֵנוּ הַנְּעִימָה;

            וּלְבָבִי בָטוּחַ כִּי שָׁם לָךְ יָנוּחַ

            מֵעָצְבֵךְ, מֵרָגְזֵךְ, חֶמְדָּתִי הַיְחִידָה!

       כִּי שָׁמָּה, בְּאַרְצֵנוּ, בֵּין תַּלְמֵי פְרָחָיִךְ

            תַּרְגִּיעִי אֶת נַפְשֵׁךְ מֵרַעַשׁ הַמִּלְחָמָה...

       הַיְּהוּדִים הַנְּמִבְזִים שָׁם עוֹד לֹא תִפְגָּשִׁי...

מִירָה (הצדה).  לוּ יָדַע, לוּ הִרְגִּישׁ מַה-מְאֹד כָּלְתָה נַפְשִׁי

       לְהִשָּׁאֵר פֹּה תָּמִיד!...

אַנְטְיוֹכֶס (יסלסלנה).  כָּל תַּאֲוַת לִבָּתֵךְ,

            כָּל חֶפְצֵךְ, שְׁאֵלָתֵךְ אֲמַלֵּא לָךְ שָׁמָּה;

            וּשְׂשׂוֹנֵךְ, שִׂמְחָתֵךְ לָעֹנֶג לִי יִהְיוּ;

            הָאָרֶץ תָּתוּרִי לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּה,

            הָרֶיהָ, שְׂדוֹתֶיהָ, עֲטוּפֵי-שׁוֹשַׁנִּים

       וּפְרָחִים הַנּוֹתְנִים אֶת רֵיחַ נִיחוֹחָם.

 

              (ינשקנה).

 

חֶמְדָּתִי הַיְחִידָה! אַתְּ, חַיֵּי נִשְׁמָתִי!

לֹא אֵדַע אִם יֶשְׁנָהּ בַּתֵּבֵל הָרְחָבָה

מַמְלָכָה עוֹד אֶחָת, מֶמְשָׁלָה אוֹ מְדִינָה

שֶׁלֹּא אֶלְכְּדֶנָּה בַּעֲבוּרֵךְ, יָפָתִי!

הַאֲמִינִי לִי, בִּתִּי, כִּי רַק בַּעֲבוּרֵךְ

אֶלָּחֵם בַגּוֹיִם עֲצוּמִים וּגְדוֹלִים;

וְלֹא אֶשְׁקֹט לֹא אֶמְצָא מַרְגֹּעַ כָּל יָמַי

עַד אֲשֶׁר אַכְרִיעַ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ

לַעֲבָדִים נִרְצָעִים מִתַּחַת רַגְלֶיךָ;

עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה נֶהְדָּרָה תֵּשֵׁבִי

אָז בְּעֶדְיֵךְ, חֶלְיָתֵךְ – וּבְשַׁרְבִיט הַזָהָב,

בִּימִינֵךְ יִתְנוֹצֵץ, אַךְ אוֹת אִם תִּתֵּנִי –

וְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ עַל פְּנֵיהֶם יִפֹּלוּ

וּבְיִרְאַת-הַכָּבוֹד יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ אָרְצָה

כָּעַתָּה – לְוֵנּוּס, אֱלִילַת הַיֹּפִי –

מִירָה (נרעשה).  וּבָאַחֲרוֹנָה – אֶת גֵּוִי יַחְנֹטוּ

            וּמָקוֹם לוֹ יִתְּנוּ בִּמְעָרָה אֲפֵלָה;

            וַהֲמוֹנֵי הַפְּרָחִים עַל קִבְרִי יַנִּיחוּ

            יִבֹּלוּ, יִקְמֹלוּ לָנֶצַח – כָּמוֹנִי...

אַנְטְיוֹכֶס (נבהל משמוע).  חֶמְדָתִי הַיָּפָה! שַׁלָּמָה דוֹבֶרֶת

            אַתְּ כְּאַחַת הַפְּתַיּוֹת לִי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה? –

 

              (יתבונן אליה).

 

אֲבוֹי לִי! מַדּוּעַ כֵּן נָפְלוּ פָנָיִךְ?

הַגִּידִי לִי, בִּתִּי, מִי הֵעִיב הֲדָרֵךְ?

מַה תָּצִיק לִבָּתֵךְ הַנְּקִיָּה, הַבָּרָה?

אַל תְּכַסִּי מִמֶּנִּי כָּל דָּבָר; הַגִּידִי

לִי קשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת: מַדּוּעַ זֶה תִּשְׁכֹּן

עֲנָנָה הֲרַת תּוּגָה עַל הַדְרַת פָּנָיִךְ?

שַׁלָּמָה תַעֲצִיבִי אֶת רוּחִי הַפָּעַם?

הֵן אָהֹב אֲהַבְתִּיךְ בְּכָל רִשְׁפֵּי הָאַהֲבָה –

מִירָה (בהתלהבות).  " הָאַהֲבָה" הִגַּדְתָּ? כֵּן... אֵשׁ הָאַהֲבָה!

            הֵן הִיא רַק בְּעוֹכְרַי הָיָתָה; הִיא תִבְעַר

            בְּלַהֶבֶת נוֹרָאָה שָׁם פְּנִימָה, בִּלְבָבִי –

            הִיא גָזְלָה מִמֶּנִי שַׁלְוָתִי, מְנוּחָתִי;

            כָּל הוֹדִי, הֲדָרִי הִיא שָׁדְדָה, גָּזָלָה...

            הוֹי, אָבִי מַחֲמַדִּי! לוּ רְאִיתוֹ: מַה יָּפֶה

       מַה נֶּהְדָּר הִנֵּהוּ בְכָל מִבְנֵה גְוִיָּתוֹ! –

            עַפְעַפָּיו הַשְּׁחוֹרוֹת יָפִיקוּ רַק חֶמְלָה;

            וְתַלְתַּלָּיו, תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים – מַה יָּפִים!

            מַה נְּעִימִים וִיקָרִים הֵם!... הָהּ, בֵּין הַיְּהוּדִים

       רַק פְּנִינִים נֶהְדָּרוֹת כָּאֵל תִּמָּצֶאנָה...

אַנְטְיוֹכֶס (יתר ממקומו).  הֶהָרִים כִּסּוּנִי! – מָה אֶשְׁמַע הַפַּעַם

מִבִּתִּי?... הוֹי, צֵאוּס הָאַדִּיר וְהַנּוֹרָא!...

בִּינָתֵךְ הִסְתַּתְּרָה, חֶמְדָּתִי הַיְחִידָה...

בִּגְלָלֵךְ הֵן כֹּחִי אֲכַלֶּה, אַשְׁלִיכָה

אֶת נַפְשִׁי מִנֶּגֶד וְאֶלָּחֵם עִם מַחֲנֵה

גִּבּוֹרֵי הַיְּהוּדִים, עַד אֲשֶׁר אֲכַלֵּם,

אַשְׁמִידֵם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ – וַיִּקַּח

עוֹד אֶחָד מֵהֵמָּה אֶת לִבֵּךְ הַצָּעִיר –

הוֹי, קִלְלַת הָאֵלִים עָלֵיהוּ תָנוּחַ!..

.

              (יחרוק שניו).

 

מִירָה (תתחנן).  אַל תְּקַלֵּל נָא אוֹתוֹ, אָב יָקָר! רַחֲמֵנִי! –

            מַה יָּקָר הִנֵּהוּ לִי, לוּ אַךְ יָדָעְתָּ! –

אַנְטְיוֹכֶס.  אֻמְלָלָה!...

 

              (הצדה).

 

                        אֲרוּרָה אַתְּ, אֶרֶץ הַיְּהוּדִים,

            כִּי קָרְבָּן מְאֹד יָקָר לָקַחַתְּ מִמֶּנִּי!...

אִישׁ-צָבָא (בפתח).  אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֵבְרִיתוּת עַבְדֶּךָ

            זְמָן כַּבִּיר בַּבִּאָה שָׁם מְחַכֵּה –

אַנְטְיוֹכֶס.   (בקצף).         יָבוֹאָה!

 

       (איש הצבא יצא נבהל).

 

          מַחֲזֶה שֵׁנִי.

 

            אַנְטְיוֹכֶס, מִירָה, וְאֵבְרִיתוּת.

 

אֵבְרִיתוּת (ישתחוה בבואו).  הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר!

אַנְטְיוֹכֶס.   (לא יתבונן אליו; הולך ומדבר אל לבו).

אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת כִּי אִם לַעֲקֹר מִלִּבָּהּ

הָאַהֲבָה הַנְּמִבְזָה עִם כָּל שָׁרָשֶׁיהָ...

 

              (יראה את אבריתות).

 

אֵבְרִיתוּת! הֵן אוֹתְךָ הִפְקַדְתִּי לַנָּגִיד

עַל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, – מַדּוּעַ לֹא תְמַלֵּא

מִצְוָתִי כַּהֲלָכָה? הִשָּׁמֵר לָךְ, בֹּגֵד!

הֵן אָזְנִי הִקְשִׁיבָה הַיּוֹם כִּי אַךְ מֹרֶךְ

וָפַחַד פֹּה מְלֵאִים כָּל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר

וְיָעִיזוּ עוֹד לִמְצֹא בִדְרָכַי מִגְרָעַת:

כִּי חָפֵץ אָנֹכִי לַעֲזֹב כָּעֵת מָחָר

אֶת מְקוֹם זֶה הַתֹּפֶת וּבְכָל חֵיל צִבְאוֹתָי

לָלֶכֶת אֶל יָוָן אַרְצֵנוּ בִּמְהֵרָה;

עַל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים הֵן גָּבְרָה יָדֵנוּ,

אַךְ עַתָּה הוֹפִיעַ צַר חָדָשׁ נֶגְדֵנוּ:

הָרוֹמִים – שָׁמַעְתִּי – יַגִּיחוּ מִמְּקוֹמָם –

אֵבְרִיתוּת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ...

אַנְטְיוֹכֶס.   (לא ישמע לו).          בַּכְּחִידֵס וְנִקָּנוֹר

יִלָּחֲמוּ עוֹד עַתָּה עִם שְׁאֵרִית הַיְּהוּדִים, –

לִפְלֵיטָה נִשְׁאָרוּ מֵאִבְחַת בְּרַק חַרְבִּי, –

וְנָפֹל הֵן יִפְּלוּ בִידֵי צִבְאוֹתֵינוּ;

וּפֹה יִשָּׁאֵרוּ כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים

מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר – הַמְעַט לָכֶם אֵלֶּה?!

וְלָכֵן גָּמַרְתִּי לָלֶכֶת וְלָשׁוּב

אֶל אַרְצִי וּלְקַדֵּם הָרָעָה הַנִּשְׁקֶפֶת

שָׁם עַתָּה מִצִּבְאוֹת הָרוֹמִים הָעַזִים.

כִּי עַתָּה מָצְאוּ לָהֶם שָׁם שְׁעַת הַכּשֶׁר

לְהֵאָחֵז בְּאַרְצֵנוּ כְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹתָם –

וּפִתְאֹם בֵּין אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר רָאִיתִי

פֹּה מֹרֶךְ וָפָחַד... הוֹי, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה! –

אֵבְרִיתוּת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

אַנְטְיוֹכֶס.           הֵן כָּלָה וְנֶחֱרָצָה

פֹּה עַתָּה הַמִּלְחָמָה: כָּל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים

כְּבָר נָפְלָה בְיָדֵינוּ וּלְשָׁלָל נִהְיָתָה –

וְאֶת מִי עוֹד תָּגוּרוּ?

אֵבְרִיתוּת (יגמגם).    אַךְ יְהוּדָה הַמַּכְבִּי...

אַנְטְיוֹכֶס.   (נחפז).  מִמִּי? מֵהַמַּכְבִּי? מִצִּלּוֹ תִפְחָדָה,

            בְּלִיַעַל וּבֹגֵד! לֵב אִשָּׁה בָךְ יִפְעַם,

            לֹא לֵב גִּבּוֹר אַמִּיץ כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי –

אֵבְרִיתוּת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! מִמֶּנּוּ, מִמֶּנּוּ...

הַרְשֵׁנִי נָא, מַלְכִּי, לְדַבֵּר בְּאָזְנֶיךָ

אַךְ דְּבָרִים אֲחָדִים: עַל יְהוּדָה הַגִּבּוֹר

וְצִבְאוֹתָיו הֵן אַתָּה לְבַדְּךָ גָבָרְתָּ, –

וְלֵב אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר יְסִיתֵם בְּשֶׂפֶק

לְהַאֲמִין, כִּי יָדְךָ לְהַכְרִיעַ מָצָאָה

תַּחְתֶּיךָ הַכְּפִירִים הָעַזִים הָאֵלֶּה...

אָנֹכִי כָּמוֹךָ בָּטוּחַ הִנֵּנִי

כִּי נָכוֹן הַדָּבָר, אַךְ אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר

לֹא יֹאבוּ עוֹד לָתֵת אֱמוּנָה לַדָּבָר;

כִּי הֵמָּה הֵן יוֹדְעִים מָה רַבָּה גְּבוּרָתוֹ !

לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם הֵן נָשְׂאוּ, סָבָלוּ

מִתִּגְרַת אֶזְרֹעַ הַמַּכְבִּי הַגִּבּוֹר –

וְאַף גַּם אַחֲרֵי מוֹתוֹ הֵן לָקוּם עוֹד יוּכַל

מִתַּחְתִּית קִבְרֵהוּ וּלְחַדֵּשׁ הַמִּלְחָמָה...

אַנְטְיוֹכֶס.   (בשחוק).  מַה גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד כֹּחַ הַשֶּׂפֶק!

עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה תִּתְגּוֹלֵל הֵן עָתָּה

שָׁם גְּוִיַּת הַמַּכְבִּי הַגִּבּוֹר וְעַצְמוֹתָיו,

אֵבָרָיו לֶעָפָר וָאֵפֶר נָדַמּוּ,

וְאוֹתָמוֹ כְבָר נָשָׂא הָרוּחַ בִּכְנָפָיו –

וּבְכָל זֹאת עוֹד יַפִּיל אֵימָתָה וָפָחַד!

גַּם יָוָן אַרְצֵנוּ כֵּן לְהַאֲמִין מֵאֵנָה

בְּמוֹת אַלֶכְּסַנְדֵּר מַקֵּדוֹן הַגָּדוֹל...

אֵבְרִיתוּת! לֵךְ הַגֵּד לְכָל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר

כִּי לִבָּם יֵרָגַע וְיַעַמְדוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם

בְּלֵב נָכוֹן, בָּטוּחַ עַל מַלְכָּם אַנְטְיוֹכֶס! –

אֵבְרִיתוּת (משתחוה).  שׁוֹמֵעַ עַבְדֶךָ; אַךְ אַחַת אֲבַקֵּשׁ

הַפַּעַם מִמֶּךָּ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ:

תֶּן צָו וְעַל בָּמַת מַטְבֵּחַ יֵעָלֶה

הָאַחֲרוֹן מִבְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַמּוֹרֵד;

הוּא נָפַל בְּיוֹם אֶתְמוֹל בְּיָדֵנוּ בִּרְצוֹנוֹ –

מִירָה (הצדה).  אֲבוֹי לִי! הוּא יָמוּת...

אַנְטְיוֹכֶס.   (אל אבריתות).   שְׁאֵלָתְךָ תְמֻלָּא.

 

       (אבריתות משתחוה ויצא).

 

          מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי.

 

            מִירָה, וְאַנְטְיוֹכֶס.

 

מִירָה (כורעת על ברכיה).  הוֹי, אָבִי!...

אַנְטְיוֹכֶס.           וּמַה לָּךְ?

מִירָה (בוכה).                רַחֲמֵנִי נָא, אָבִי!

            אַל תִּגַּע בּוֹ... חוּסָה! מֶה עָשָׂה לָךְ רָעָה?

            הִשָּׁבַע לִי, אָבִי יַקִּירִי, כִּי יֶחִי –

אַנְטְיוֹכֶס. (משתומם).  אַךְ מִי?!

מִירָה (בוכה).  הַיְּהוּדִי... הַיָּפֶה... הַנָּעִים...

            יוֹחָנָן... הַדָּגוּל מֵרְבָבָה... הָהּ, אָבִי!...

 

              (תרד בבכי.)

 

אַנְטְיוֹכֶס. (נכמרו נחמיו).  הֵרָגַע-נָא, בִּתִּי הַנְּעִימָה, חֲדֹלִי!

שַׁלָּמָה תַשְׁחִיתִי דְבָרַיִךְ וָהֵמָּה –

לְלֹא הוֹעִיל! חָלִילָה לִּי לָחוּס עַל אוֹיְבַי

בַּנֶּפֶש הַמְבַקְּשִׁים רָעָתִי; הַגִּידִי

נָא אַתְּ לִי, חֶמְדָּתִי, הַאוּכַל לָךְ לָתֵת

אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת הַפָּעַם? הַיְּהוּדִים –

עַם בֹּגֵד וּמֹרֵד מִקֶּדֶם קַדְמָתָהּ,

צִבְאוֹתַי – עֲמֵלִים מֵעֲמַל הַמִּלְחָמָה;

כָּל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר נִפְחָדִים וִירֵאִים –

וְאַף כִּי אִם אֶל נָכוֹן אֵדַע, כִּי אַךְ הֶבֶל

יִפְחָדוּ – אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא אָחוּס עַל אוֹיְבָי:

כִּי זִיק-אֵשׁ הַנִּשְׁאָר בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן

אַךְ רֶגַע יִתְלַהֵב וִיהִי גַּם לְאֵשׁ-פְּלָדוֹת...

 

              (בכעס)

 

       גַּם פַּרְסָה לֹא אַשְׁאִיר מִבְּנֵי מַתִּתְיָהוּ! –

מִירָה (בהתלהבות).  הוּא יָמוּת? – לֹא אָעִיר רַחֲמֶיךָ הַפָּעַם?

אַךְ דַּע לָךְ, כִּי בְמוֹתוֹ לֹא אֶחְיֶה גַם אָנִי –

אַחֲרֵיהוּ בִדְמִי-יָמַי אֵרֵד הַקָּבֶר –

הוּא יָקָר, הוּא נָעִים לִי... אָנֹכִי לֹא אֶחְפֹּץ,

לֹא אוּכַל לְהִשָּׁאֵר פֹּה עַל הָאֲדָמָה

הָרָעָה, הַנְּמִבְזָה, הַמְּלֵאָה רַק אָוֶן –

וְלַשָּׁוְא תַּשְׁחִית אַתָּה גַם אָז אִמְרוֹתֶיךָ

וּמַבּוּל דְּמָעֶיךָ עַל קִבְרִי יִזֹלוּ...

 

              (יבוא ליזיאש)

 

          מַחֲזֶה רְבִיעִי.

 

            אַנְטְיוֹכֶס, לִיזִיאַשׁ, וּמִירָה.

 

לִיזִיאַשׁ (משתחוה).  אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ...

אַנְטְיוֹכֶס. (בקצף).           וּמַה לָּךְ פֹּה, נָבָל?!

לִיזִיאַשׁ          אַךְ מֹרֶךְ וּמְהוּמָה וּמְבוּסָה בְּכָל מָקוֹם

            הַסּוֹחֲרִים יָנוּסוּ כְּמִתּוֹךְ הַמַּהְפֵכָה,

            וּבְחֶבְרוֹן מֵחָדָשׁ מִלְחָמָה פָּרָצָה –

אַנְטְיוֹכֶס. (בחירוק שנים).  הוֹי, פְּלִיטֵי הַיְּהוּדִים הַנִּבְזִים, הַשְּׁפָלִים!

לִיזִיאַשׁ          שֵׁם יְהוּדָה הַמַּכְבִּי יִשָּׁמַע עֲדֶנָּה

            וּבְכָל מָקוֹם יַפִּיל אֵימָתָה וָפָחַד –

אַנְטְיוֹכֶס. (מביט אל מירה).  וּמַה לִּי וָלוֹ? –

לִיזִיאַשׁ             גַּם אַחֵיהוּ נִלְחָמִים;

            לֹא מֵתוּ...

אַנְטְיוֹכֶס. (מביט אל מירה).  וּמַה לִּי וְלָמוֹ?...

לִיזִיאַשׁ                    כָּל מַחֲנֵה

            נִקָּנוֹר עָלָה עַל הַמּוֹקֵד –

אַנְטְיוֹכֶס. (בחמת זעם). יִשָּׂרֵף! –

לִיזִיאַשׁ          וִיהוּדָה הַמַּכְבִּי –

אַנְטְיוֹכֶס. (ירוק).         הֲבָלִים, רְעוּת-רוּחַ!...

 

                (מירה תקום ממושבה, תתנודד בלי-כח ותצא)

 

          מַחֲזֶה חֲמִישִׁי.

 

            אַנְטְיוֹכֶס, לִיזִיאַשׁ.

 

אַנְטְיוֹכֶס. (מביט אחרי מירה).

הוֹי, לָמָּה זֶה קְשַׁרְתֶּם עָלַי כֻּלְּכֶם קֶשֶׁר?

שַׁלָּמָה תְּיַגְּעוּנִי בַהֲבָלִים וָתֹהוּ,

עֵת בִּתִּי יְחִידָתִי – הֲתִשְׁמַע, לִיזִיאַשׁ? –

אֶת בִּתִּי רָאִיתָ? – הִיא חוֹלָה אֲנוּשָׁה...

הִיא נוֹטָה לִגְוֹעַ... חֶמְדָּתִי הַיָּפָה! –

עוֹד מְעַט קָט וּפָרַשׂ עַל הַדְרַת פָּנַיִךְ

הַמָּוֶת הַנּוֹרָא אֶת כְּנָפָיו הַשְּׁחוֹרוֹת...

הָהּ! לָמָּה לִּי אָז כָּל אֹצְרוֹתָי, סְגֻלּוֹתָי?

גְּדֻלָּתִי, מַלְכוּתִי אָז לָמָּה לִּי? – הָבֶל! –

בַּמָּה אַתֶּם נִבְזִים וּשְׁפָלִים, נֶחְשָׁבִים

מֹל בִּתִּי הַיָּפָה, חֶמְדַּת כָּל עָיִן?! –

אַל תָּעִיז עוֹד, נָבָל – הֲתִשְׁמַע, לִיזִיאַשׁ? –

אַל תַּרְהִיב עוֹד לְדַבֵּר עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה!

אַף הֶגֶה, אַף מִלָּה אַל תּוֹצִיא מִפִּיךָ!

הָהּ, בִּתִּי הַיְקָרָה! חֶמְדָּתִי! –

לִיזִיאַשׁ                    אֲדוֹנִי...

אַנְטְיוֹכֶס. (נרעש).  אֲבוֹי לִי! מָה הַסְכֵּל הִסְכַּלְתִּי! הַתְדַמֶּה,

            לִיזִיאַשׁ, הֲתִשְׁמַע? – הַתְדַמֶּה בְנַפְשֶׁךָ,

כִּי לִלְכֹּד לִי אֶרֶץ הַיְּהוּדִים מִהַרְתִּי,

דָּאִיתִי עִם רִבֲבוֹת צִבְאוֹתַי הָעַזִים?

הַתְדַמֶּה, כִּי לְיַסֵּד מַמְלָכָה עוֹד אֶחָת

כַּתּוֹתִי אֶת רַגְלַי הֲלוֹם עִם צִבְאוֹתָי? –

לֹא לְדִבְרֵי הֲבָלִים כָּאֵלֶּה מִהַרְתִּי

אֶל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים הַנְּבָלִים – כַּנֶּשֶׁר,

כִּי אִם לִכְרוֹת קֶבֶר בָּהּ לְבִתִּי הַנְּעִימָה...

הֲתִשְׁמַע, לִיזִיאַשׁ?... כִּי אֶרְאֶה בְּמוֹת בִּתִּי –

לָזֹאת גָּבְרָה יָדִי עַל אֶרֶץ יְהוּדָה:

לָקַחַת בָּהּ קֶבֶר בְּעַד בִּתִּי... הֲתִשְׁמַע,

לִיזִיאַשׁ? בְּלֵב נָכוֹן, בָּטוּחַ מִהַרְתִּי

הֲלוֹם לְהָנִיחַ אֶת בִּתִּי עַל מַצַּע

תּוֹלֵעָה... הָהּ, בִּתִּי הַנְּעִימָה! נִשְׁמָתִי!

בִּדְמִי יְמֵי חַיַּיִךְ נִקְטַפְתְּ מֵעֵץ הַחַיִּים,

חֶמְדָּתִי, נִשְׁמָתִי!... וּמִי אָשֵׁם בַּדָּבָר? –

 

              (יחרק שן)

 

אִם לֹא אַתְּ, אֲרוּרָה! בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדוּת!

 

          (יחפש את מירה, ובראותו כי איננה, ישים פניו אל ליזיאש)

 

הַלְבַקֵּשׁ אַהֲבָה פֹּה, בְּזוּיָה, תֹּאמֵרִי?!

הוּא לָקַח לִבָּתֵךְ, הַיְּהוּדִי הָאָרוּר!

וּבְאָבְדַּן אֲהוּבֵךְ לִרְאוֹת לֹא תוּכָלִי –

הֲטוֹב לָךְ לְהָדִיחַ גַּם שׁוֹאָה עַל עַמֵּךְ

מִלִּרְאוֹת בְּמוֹת יְהוּדִי נִבְזֶה? אֲרוּרָה.

גַּם עָלָיו גַּם עָלַיִךְ עֵינִי לֹא תָחוּס...

חֵי נַפְשִׁי, לֹא אָחוּס, לֹא אֶחְמֹל עַל שְׁנֵיכֶם –

הוּא יָמוּת מוֹת נָבָל וָאַתְּ, בַּת שׁוֹבֵבָה,

רְדִי לָךְ הַקָּבֶר אִם צַר לָךְ הַמָּקוֹם

פֹּה, אֵצֶל אָבִיךְ, אַתְּ בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדוּת! –

 

              (יחרק שן)

 

לִיזִיאַשׁ   אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! הַרְשֵׁנִי נָא לְדַבֵּר

            אַךְ דְּבָרִים אֲחָדִים בְּאָזְנֶיךָ –

אַנְטְיוֹכֶס. (ברעש).           יָדָעְתִּי!

הֵן אַתָּה תִיעָצֵנִי מִגֹּדֶל חָכְמָתְךָ,

כִּי אָחוּס הַפַּעַם עַל הַיְּהוּדִי הָאָרוּר

וּלְהַצִּיל בָּזֶה נֶפֶשׁ בִּתִּי מִמָּוֶת –

אַךְ הָיֹה לֹא תִהְיֶה! וּכְעַל צְחִיחַ סֶלַע

דְּבָרֶיךָ כְּסִיל אָדָם, הַפַּעַם תִּזְרָעָה! –

 

              (ירקע ברגליו)

 

כֵּן! כָּלָה וְנֶחֱרָצָה! מוֹת יוּמַת הַיְּהוּדִי!

אַף שָׂרִיד, אַף פָּלִיט מִבְּנֵי מַתִּתְיָהוּ

לֹא אַשְׁאִיר... הֲתִשְׁמַע?... גַּם פַּרְסָה לֹא אַשְׁאִיר –

מוֹת יוּמַת הַיְּהוּדִי וְאַחֲרֵיהוּ לָהּ תֵּרֵד

גַּם בִּתִּי שְׁאוֹלָה – – – אַךְ תֵּדַע יָדֹעַ.

הֲתִשְׁמַע, לִיזִיאַשׁ? – כִּי נָקָם אָז אֶקַּח

מִשֹּׁפְכֵי דַּם בִּתִּי הַיְחִידָה, הַיָּפָה –

וְעוֹד-פַּעַם אָשׁוּב עִם רִבֲבוֹת צִבְאוֹתַי

אָז הֵנָּה, אֶל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים הַנְּבָלִים...

מַה נּוֹרָא וְאָיוֹם, הוֹי, שׁוּבִי אָז יֶהִי!

כִּזְאֵב הָעֲרָבוֹת, דֹּב שַׁכּוּל, אֲרִי טוֹרֵף

אֲמִיתֵם, אֲכַלֵּם, לֹא אַשְׁאִיר בָּם שָׂרִיד –

כָּל בְּנֵיהֶם, בְּנוֹתֵיהֶם אַכְרִיעַ לָטֶבַח;

לֹא אָחוּס, לֹא אֶחְמֹל עַל זָקֵן, עַל נָעַר –

כֻּלָּמוֹ, כֻּלָּמוֹ כְּשִׁבֳּלִים יִפֹּלוּ

מִתַּחַת מַגָּלֵי הַקֹּצְרִים בַּשְּׁדֵמוֹת –

 

              (הפסקה)

 

הַזְקֵנִים? – לֹא! יִחְיוּ! לְמַעַן יִהְיוּ גַלְמוּדִים

וּשְׁכוּלִים כָּמוֹנִי... יִבֹּלוּ... יִקְמֹלוּ!

וּבְעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן יִשַּׁמּוּ כָמוֹנִי –

לִיזִיאַשׁ          אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! יְדַבֶּר נָא עַבְדֶּךָ –

אַנְטְיוֹכֶס. (ירוץ בחדר כארי שואף לטרף)

       אֶנָּחֵם, אִנָּקְמָה מֵאוֹיְבַי אָז... בְּדָמָם

            מַלְבּוּשִׁי אָז אַרְחִיץ...

 

              (אל ליזיאש)

 

                     וּמַה לָּךְ פֹּה, נָבָל?!

לִיזִיאַשׁ          אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! עוֹד רֶוַח וְהַצָּלָה

            הֵן עוֹמֵד לְבִתֶּךָ –

אַנְטְיוֹכֶס.           מֵאַיִן זֹאת תֵּדָע?

לִיזִיאַשׁ אֲדוֹנִי הָאַדִּיר! הֵן תֵּדַע יָדֹעַ

            וְלֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ גַּם גֶּזַע הַיְּהוּדִי;

            וּלְדַעְתִּי לֹא תֵבוֹשׁ אִם תִּתֶּן לוֹ לְאִשָּׁה

            אֶת מִירָה בִתֶּךָ...

אַנְטְיוֹכֶס. (בתמהון).  לֹא אָבִין מִלֶּיךָ –

לִיזִיאַשׁ          כָּל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים הֵן נָפְלָה חֲבָלִים

לָךְ, מַלְכִּי, וְעַתָּה אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת

כִּי תִבְנֶה וּתְקוֹמֵם הֲרִיסוּת יְהוּדָה –

בִּכְרוֹתְךָ בְרִית-שָׁלוֹם עִם פְּלֵטַת הַיְּהוּדִים;

גַּם לָמוֹ – הַאֲמִינָה – כְּבָר הָיוּ לָטֹרַח

הָרִיבוֹת, הַמְּדָנִים וַעֲמַל הַמִּלְחָמוֹת;

עֲיֵפִים וִיגֵעִים גַּם הֵמָּה וּמְבַקְשִׁים

מָנוֹחַ, מַרְגֹּעַ לְעַצְמוֹתָם הַשְּׁבוּרוֹת, –

וְאִם תִּכְרוֹת בְּרִית-שָׁלוֹם עִמָּהֶם הַפָּעַם,

אָז יִתְּנוּ לָךְ יָדָם וְיִכָּנְעוּ לָךְ נֶצַח;

וְאִם תַּמְלִיךְ עֲלֵיהֶם חֲתָנְךָ יוֹחָנָן –

הֵן שֶׁבַע בַּיּוֹם יְבָרְכוּךָ אָז, מַלְכִּי!

אַנְטְיוֹכֶס. (תפוש בשרעפיו).  צָדַקְתָּ, יַקִּירִי! הֵן עוֹד לֹא אֵחַרְתִּי

            הַמּוֹעֵד מִלְּהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ יְחִידָתִי...

 

              (יחבקנו)

 

            בַּמֶּה לָךְ אֲשַׁלֵּם, לִיזִיאַשׁ אֲהוּבִי?!

            הִצַּלְתָּ אֶת בִּתִּי מֵרֶדֶת הַשָּׁחַת –

נִחַמְתְּ, חִיִּית אֶת נַפְשִׁי הַנּוּגָה...

בָּךְ עֵצָה וּתְבוּנָה נִפְגָּשׁוּ, נָשָׁקוּ;

אִישׁ חָכָם, אִישׁ נָבוֹן, חֵי נַפְשִׁי, הִנֶּךָ.

עֲצָתְךָ, כִּי נִקְרָא לוֹ הֵנָּה? –

לִיזִיאַשׁ                    זֹאת-לֹא-זֹאת!

            לֹא אוֹתוֹ, אֶת אִמּוֹ תִקְרָאָה... הוֹי מַלְכִּי!

            לוּ אַךְ הִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיוֹם אֶתְמוֹל אֵלֶיהָ:

לֹא אִשָּׁה, – חֵי נַפְשִׁי – לֹא אִשָּׁה הִנֶּהָ;

כִּלְבִיאָה, הַאֲמִינָה לִי, מַלְכִּי – כִּלְבִיאָה

בִּתְמוּנַת פָּנֶיהָ – פְּנֵי לַהַב – הָיָתָה...

עֵינֶיהָ הֵפִיקוּ לַהֶבֶת הַנְּקָמָה,

שִׁנֶּיהָ חָרָקָה כִּכְפִירָה שַׁכּוּלָה –

לֹא לְחִנָּם יָצָאוּ מִמֶּנָּה גִּבּוֹרֵי

מִלְחָמָה כִּיהוּדָה וְאֶחָיו –

אַנְטְיוֹכֶס (נואש).            שַׁלָּמָה

            זֶה נַשְׁחִית דְּבָרֵינוּ עוֹד עִמָּהּ? –

לִיזִיאַשׁ                    וּבְכָל זֹאת,

            אֲדַמֶּה, לֹא תוּכַל הֵן לִרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ

            בְּאָבְדַן פְּרִי בִטְנָהּ הַחֲמִישִׁי, הָאַחֲרוֹן!

אַנְטְיוֹכֶס.לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ: קְרָאֶנָּה נָא הֵנָּה!

 

לִיזִיאַשׁ (עומד בפתח וקורא אל אנשי הצבא).

            אֶת אֵם הַחַשְׁמוֹנִים הָבִיאוּ נָא הֵנָּה!

 

              (יוצא).         

 

          מַחֲזֶה שִׁשִּׁי.

 

            אַנְטְיוֹכֶס, יָעֵל וְאַנְשֵׁי-צָבָא.

 

אַנְטְיוֹכֶס. (אל יעל).  גְּשִׁי-נָא אֵלַי, הֵנָּה, אַל תִּירְאִי מִפָּנַי,

            כִּי אָדָם כָּמוֹךְ אֲנִי, לֹא אֲרִי טוֹרֵף.

יָעֵל (בנחת).  וּמֵאַיִן אֵדַע, כִּי כֵנִים דְּבָרָיִךְ?

אַנְטְיוֹכֶס. (יביט אליה נדהם).

       הוֹי! לֹא מֵרֹב חָכְמָה – חֵי נַפְשִׁי – שָׁאַלְתְּ זֹאת:

            הֵן תִּירְאִי – לֹא הלֵךְ עַל שְׁתַּיִם הִנֵּנִי...

יָעֵל       וּבְחֶלְדִּי רָאִיתִי גַּם זְאֵבֵי-עֲרָבוֹת,         

            גַם דֻּבִּים, אֲרָיוֹת הַהוֹלְכִים עַל שְׁתָּיִם...

אַנְטְיוֹכֶס. (בתמהון).  בֵּין הֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם רָאִית זְאֵבֵי-עָרֶב?

לֹא אָבִין לָךְ, אִשָּׁה, וּמָתַי רָאִית זֹאת?

אָנֹכִי עָבַרְתִּי אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת,

כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה רָאִיתִי – וּמֵעוֹדִי

לֹא פָגַעְתִּי בְּאַרְיֵה הַהֹלֵךְ עַל שְׁתָּיִם –

יָעֵל       גַּם אָנִי רַק שִׁמְעוֹ שָׁמַעְתִּי עַד הֵנָּה;

            וְהַיּוֹם אַךְ זָכִיתִי גַּם לִרְאוֹת פָּנֵיהוּ –

אַנְטְיוֹכֶס. (בתמהון).  הַיּוֹם אַתְּ רְאִיתִיהוּ? פֶּלֶא הוּא! אֵיפֹה?

יָעֵל (נגרשה מעט).  פֹּה... עַתָּה, גַּם עוֹמֵד מִמֻּלִּי הִנֵּהוּ

            וּמְדַבֵּר כְּאָדָם עִמָּדִי...

אַנְטְיוֹכֶס. (יקפץ ממקומו).    אֲרוּרָה!

            הֲתֵדְעִי, לִפְנֵי מִי עוֹמֶדֶת אַתְּ, בְּזוּיָה?!

יָעֵל (עשויה לבלי חת).  יָדַעְתִּי זאת הֵיטֵב: לִפְנֵי זְאֵב-עֲרָבוֹת,

            דֹּב שׁוֹקֵק, זְאֵב טוֹרֵף, הַשּׁוֹאֵף...

אַנְטְיוֹכֶס. (ישלף חרבו).              הוֹי, דֹּמִי!

            פֶּן אֶתֵּן בְּשַׂר גֵּוֵךְ לְמַאֲכָל לַכְּלָבִים –

יָעֵל       גַּם עַתָּה הֵן כְּלָבִים בְּשָׂרֵנוּ יֹאכֵלוּ;

            יָלֹקּוּ וִילַחֲכוּ דָמֵינוּ כַּמָּיִם...

אַנְטְיוֹכֶס. (ישיב חרבו אל תערה).  מִי אָשֵׁם בָּזֶה אִם לֹא עַמֵּךְ הַמֹּרֵד,

       חֲמֵשֶׁת בָּנַיִךְ וָאַתְּ, אַתְּ, אֲרוּרָה?!

            אָנֹכִי לֹא אֶשְׁפֹּךְ דַּם עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן! –

יָעֵל (בהתרגשות עצומה).

אַךְ מִי שָׂמְךָ, הַגֶּד-נָא, לְנָגִיד עָלֵינוּ?

מִי הִרְשָׁה לָךְ לִמְשֹׁל עַל גּוֹיִם, כִּי תֶאֱסֹף

חֵיל זָרִים לָךְ כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ, כִּי תַעֲשֶׂה

כָל עַמֵּי הָאָרֶץ לַעֲבָדִים – וּלְהַחֲרִיב

וּלְהַשְׁחִית אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת, כִּי תִרְדֹּף

בַּחֲמָתְךָ רְחֵלִים שַׁאֲנַנּוֹת וּלְשַׂדֵּד

אֶת רִבְצָן?! וָהֵנָּה הֵן רַע לָךְ לֹא עָשׂוּ!

רַק מִרְעֶה תְּבַקֵּשְׁנָה, רַק לִחְיוֹת חֲפֵצוֹת

הֵן וְלִשְׁאֹף הָרוּחַ כִּרְצוֹנָן: חָפְשִׁיּוֹת! –

וְאֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ, כִּי תָרוֹט הַדֶּרֶךְ –

אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים – לָרְחֵלִים הָאֵלֶּה?!

בְּתוֹךְ רִבְצָן הֵן בָּאתָ, וַתְּאַסְּרֵן בַּכְּבָלִים

וַתָּגָז אֶת צַמְרָן לָךְ כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ,

וַתִּמְלָא עוֹד חֵמָה וּנְקָמָה כְמַדֶּךָ

אִם לְהָסִיר, תַּחְפֹּצְנָה הָרְחֵלִים הַמְעֻנּוֹת,

מֵעֲלֵיהֶן הַחֲבָלִים! וָהֵן לֹא תַּחְפֹּצְנָה

כָּל דִּשְׁאֵי הָאָרֶץ, כָּל קֶרֶן בֶּן-שָׁמֵן

לִלְכֹּד לְנַפְשׁוֹתָן, כָּמוֹךָ, כָּמוֹךָ! –

רַק לִחְיוֹת תַּחְפֹּצְנָה! – וְאֵיךְ תָּעִיז, הַגִּידָה,

לְטָרְפָן וּלְדָרְסָן וּלְכַלּוֹתָן בְּאַפֶּךָ?!

הֲלֵב אָדָם יִפְעַם בָּךְ? הַגֵּד! לֵב-אָדָם?

לֵב מָלֵא אַהֲבָה וַחֲנִינָה? הֲיַרְגִּישׁ

לְבָבְךָ הֶעָרֵל אוֹתָנָה?

אַנְטְיוֹכֶס. (נפעם).                  תִּצְדָּקִי!

אַךְ לְמַעַן הַרְאוֹתָךְ, כִּי מִשְׁפָּט מְעֻקָּל

הוֹצֵאת אַתְּ בְּאָמְרֵךְ, כִּי לִבִּי – לֵב-אָבֶן, –

נָכוֹן גַּם לַעֲשׂוֹת לָךְ שָׁלוֹם הִנֵּנִי;

וְעַתָּה הַקְשִׁיבִי: הֵן תֵּדְעִי יָדֹעַ,

כִּי נָפְלוּ חֲלָלִים אַרְבַּעַת בָּנָיִךְ

עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה בְּהִלָּחֲמָם עִמָּדִי,

וְרַק אֶחָד עוֹד נִשְׁאַר לִפְלֵיטָה לָךְ עָּתָה.

הַגִּידִי: הַהִנָּךְ חֲפֵצָה, כִּי יֶחִי

וּכְיֶתֶר בָּנַיִךְ לֹא יִבּוֹל בְּאִבֵּהוּ? –

יָעֵל       מִי יִתֵּן וָמֵת מוֹת גִּבּוֹרִים כְּמוֹהֶם!

אַנְטְיוֹכֶס.        שַׁלָּמָה, נִבְעָרָה? מַדּוּעַ יִקָּטֵף

            בַּאֲבִיב יְמֵי חַיֵּיהוּ עֵת לִחְיוֹת עוֹד יוּכַל

            בִּרְוָחָה וְתַעֲנֻגִּים? –

יָעֵל          וְלִהְיוֹת לְךָ עָבֶד?!

אַנְטְיוֹכֶס.        זֹאת-לֹא זֹאת! לֹא עֶבֶד, כִּי אִם מֶלֶךְ יֶהִי

                בְּאַרְצֵהוּ וּמָשַׁל עַל אֶחָיו; גַּם נָכוֹן

                אָנֹכִי לוֹ לָתֵת אֶת בִּתִּי הַיָּפָה

לָאִשָּׁה, גַּם מֹהַר, גַּם מַתָּן לֹא אֶמְנַע

מִמֶּנּוּ – וְיִוָּכַח כָּל עַמֵּךְ לָדַעַת,

כִּי לֹא אֲרִי טוֹרֵף – כַּאֲשֶׁר יְדַמּוּ –

כִּי אִם אִישׁ לֵב, מָלֵא נְדִיבוֹת הִנֵּנִי –

יָעֵל (בשחוק מכאיב לב).  "לֵב, מָלֵא נְדִיבוֹת?" – הֲכֵנִים דְּבָרֶיךָ?

הַתְדַמֶּה, כִּי אֶתֶּן לָךְ אֵמוּן הַפָּעַם?

"לֵב מָלֵא נְדִיבוֹת" יִפְעַם קִרְבֶּךָ!

זֶה שְׁלשִׁים שְׁנוֹת עָמָל שָׁדַדְתָּ רִבְצֵנוּ

וַתִּטְרֹף וַתִּדְרֹס וַתִּשְׁפֹּךְ דָּמֵינוּ,

שָׂרַפְתָּ, הֶחֱרַבְתָּ, הָרַגְתָּ, דָּקַרְתָּ,

כִּזְאֵב הָעֲרָבוֹת רַחֵם לֹא יָדָעְתָּ –

וּפִתְאֹם הֵחֵלָּה לִבָּתְךָ לְרַחֲמֵנוּ!

הֲתִזְכֹּר, הַגִּידָה, אֶת מִסְפַּר הַפְּגָרִים,

אֶת פִּגְרֵי אֻמָּתִי, הִפִּילָה חַרְבֶּךָ?

לֵךְ מַהֵר אֶל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְרָאִיתָ

שָׁם פְּגָרִים חֳמָרִים, חֳמָרִים, שֶׁהָיוּ

כְבָר לְבָרוֹת לְצִפּוֹר הָעַיִט, וּתְסַפֵּר

בְּאָזְנֵיהֶם כִּי תַחְפֹּץ לְהָשִׁיב חֵרוּתָם

אֵלֵימוֹ, מִגֹּדֶל חַסְדֶּךָ וְרוּחֲךָ הַנְּדִיבָה! –

אַנְטְיוֹכֶס. (ברגשי חרטה).  לֹא תִתְּנִי בִי אֵמוּן הַפָּעַם? תִּצְדָּקִי!

לֹא מֵרִגְשֵׁי רַחֲמָנוּת דִּבַּרְתִּי לָךְ דְּבָרָי,

כִּי אִם מִלֵּב רַגָּשׁ, לֵב נִשְׁבָּר, פָּצוּעַ,

חֵי נַפְשִׁי, הַאֲמִינִי, פָּצוּעַ כִּלְבָבֵךְ! –

יָדַעְתִּי, יָדָעְתִּי... אַרְגִּישָׁה הַפַּעַם

חַבּוּרוֹת לִבָּתֵךְ – הַאֲמִינִי לִי, אַרְגִּישׁ...

הָהּ! חוּסִי-נָא, רַחֲמִי עַל בִּתִּי יְחִידָתִי

וּתְנִי לָהּ אֶת בְּנֵךְ, אֶת יוֹחָנָן... רַחֵמִי!

הִיא תָמוּת – כִּי עַזָה כַמָּוֶת אַהֲבָתָהּ

לִבְנֶךְ, לְיוֹחָנָן... שַׁלָּמָה זֶה נִשְׁכֹּל

בָּנֵינוּ הַיְחִידִים בְּיוֹם אֶחָד? – רַחֵמִי!

יָעֵל (תפושה בשרעפיה).  הֲתִתֶּן לִי פָּנִים אֶל פָּנִים לְהֵרָאוֹת

            עִם בְּנִי? –

אַנְטְיוֹכֶס. (אל אנשי הצבא).  הוֹרִידוּהָ נָא אֵלָיו הַבּוֹרָה!

 

              (המסך נופל).

 

        מַעֲרָכָה רְבִיעִית.

 

בור האסורים.  משמאל דלת עשויה מברזל-עשת.  מימין – דלת קטנה וצרה, חלון קטן מעשה שבכה.

 

          מַחֲזֶה רִאשׁוֹן.

 

יוֹחָנָן (אסור; מדבר אל לבו).  מִפַּאֲתֵי שְׁמֵי מַעֲרָב מַשְׁלֶכֶת הַחַרְסָה

קַוֶּיהָ הָאַחֲרוֹנִים עַל פְּנֵי הַתּוֹלָדָה,

הַחוֹדְרִים גַּם הֵנָּה כְּחוּטֵי-זָהָב מוּפָז;

וּכְמוֹ לְהַכְעִיסֵנִי, בַּעֲבוּר הַרְעִימֵנִי

יַחְפֹּצוּ, בְּהזְכִּירָם לִי פֹה, בָּאֲפֵלָה,

כִּי שֶׁמֶשׁ בַּתֵּבֵל שָׁם יֵשׁ הַמַּזְהִירָה

וּמְאִירָה בְּאוֹר בָּהִיר לְכָל יְצוּרֵי הַבְּרִיאָה,

לְכָל עֵשֶׂב וָדֶשֶׁא, לְכָל צֶמַח וָשִׂיחַ,

לְכָל שׁוֹשָׁן וָפֶרַח מַצְהֶלֶת פָּנֶיהָ

וְרַק עִמִּי, לְבַדִּי, הוֹלֶכֶת בַּקֶּרִי.

רַק מֶנִּי, הָאֶחָד, מוֹנַעַת קַוֶּיהָ –

 

              (הפסקה)

 

מַה נֶּחְמָד, מַה נֶּהְדָּר שָׁם עוֹמֵד הַלְּבָנוֹן!

כְּמוֹ נֶעְטָר עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל רֹאשׁוֹ...

מַה נָּעִים בָּרָמָה שָׁם נַחַל הַתְּכֵלֶת!

כְּמוֹ יִישָׁן – יֵרָדַם בִּדְמָמָה שַׁאֲנַנָּה,

כְּמוֹ שֶׁקֶט וּבִטְחָה פֹּה עַל הָאֲדָמָה,

אֵין פֶּרֶץ וּצְוָחָה בֵּין בְּנֵי הַתּוֹלָדָה,

אֵין שׁוֹפֵךְ דַּם נָקִי כַּמַּיִם מֻגָּרִים,

אֵין לוֹחֵם, אֵין שׁוֹדֵד, אֵין רוֹצְחֵי-אֲנָשִׁים,

כִּי אִם בְּשַׁלְוַת-הַשְׁקֵט כִּידִידִים אֲהוּבִים

כֻּלָּמוֹ פֹה יִחְיוּ כְּאֶרְאֶלֵּי-שָׁמָיִם;

מִנְּשִׁיקוֹת פִיו יְרַוֶּה אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ

וּמְזַמְּרִים בְּמַקְהֵלָה אַךְ שִׁירֵי-אֲהָבִים. –

 

              (הפסקה)

 

וְלָמָּה לֹא יִהְיוּ כֵן כָּל הָאֲנָשִׁים?

שַׁלָּמָה זֶה יַעֲשׂוּ הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

הַטּוֹבָה, הַנְּעִימָה – לְבָמַת מַטְבֵּחַ?

מַדּוּעַ הֵם מְבַלִּים בִּקְרָב וּמִלְחָמָה

רִגְעֵיהֶם הַמְעַטִּים הַקְּצוּבִים לָהֶם לִחְיוֹת? –

מַדּוּעַ יָעִיקוּ, יִלְחָצוּ אִישׁ רֵעוֹ?

שַׁלָּמָה הֵם נִצִּים, נִלְחָמִים בֵּינֵימוֹ? –

הַאִם רַק לָזֹאת, רַק לָזֹאת הֵם נִבְרָאוּ?

הֲזֹאת הִיא תְעוּדָתָם עֲלֵי תֵבֵל-אָרְצָה?

הַבְּזֹאת יִבָּדֵלוּ מֵחַיְתוֹ הַיָּעַר?

הַלְזֹאת, הָהּ, אֱלֹהַּ, בָּרָאתָ הַתֵּבֵל?!

הַתֵּבֵל-מִפְלֶצֶת – הִיא מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ? –

הַלְמוֹטוֹת וּמַטּוֹת הַנּוֹגְשִׂים וּמְעִיקִים

בָּרָאתָ הָעֵצִים הָרַבִּים, הַיָּפִים?

הַלְחִצִּים וּרְמָחִים יָצַרְתָּ, אֵל נוֹרָא,

הַבַּרְזֶל, הַנְּחשֶׁת, הַבְּדִיל, הָעֹפָרֶת?!

 

       (הפסקה)

 

וְאָנֹכִי – הַאֶצְדָּק? אֲנִי הֵן יוֹדֵעַ

כְּבָר אֵשׁ הָאַהֲבָה הַטְּהוֹרָה, הַזַכָּה –

הַאִם לֹא הָאַהֲבָה לִבָּתִי הֵמִיתָה? –

כָּל אַחַי נִלְחָמוּ עֵת אָנִי אָהַבְתִּי!

וּמִי נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב: אָנֹכִי אִם הֵמָּה? –

הֵם לָחֲמוּ בְּעַד עַמָּם, בְּעַד אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם,

בֶּחָיִל נִלְחָמוּ – וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים;

גַּם אָנִי הֵן עוֹד מְעַט הַקֶּבֶר אֵרֵדָה –

הֲתוּכַל, הָעִיז עוֹד לִדְמוֹת אֵלֵימוֹ

שָׁם בִּשְׁמֵי-שָׁמַיִם נִשְׁמָתִי הַנּוּגָה?

הֲתַרְהִיב הִיא עֹז שָׁם לְהַבִּיעַ אֵלֵימוֹ:

"בִּגְוִיַּת אֲחִיכֶם, הָיִיתִי, הָיִיתִי"?!

הֲבוֹשׁ עוֹד לֹא תֵבוֹשׁ אִם הַכְלֵם לֹא תֵדָע

לְהִתְוַדַּע אֵלֵימוֹ? – וַאֲנִי הֵן אָהָבְתִּי! –

וּלְבָבִי עוֹד מָלֵא אַהֲבָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו –

 

       (הפסקה)

 

גַּם הֵמָּה אָהָבוּ – הַאוּכַל זֹאת לְכַחֵד?

אֶת עַמָּם אָהָבוּ וּבַעֲדוֹ גָּוָעוּ –

מִלְחָמָה וְאַהֲבָה? – בִּינָתִי תִסְתַּתָּר –

אָהָבוּ – נִלְחָמוּ... וּמִי מְאֻשָּׁר בֵּינֵינוּ? –

הָהּ, אַחַי, מִי יִתֵּן וּמַתִּי גַּם כְּמוֹכֶם! –

כִּי אַתֶּם גִּבּוֹרִים הוּמַתֶּם – וָאָנִי?

כְּאַחַד הַנְּבָלִים פֹּה אָמוּת – הָהּ, לָמָּה

יִגָּרַע זֶה חֶלְקִי, אֵל נוֹרָא? שַׁלָּמָה

שָׁפַכְתָּ עָלַי רַק אֶת כָּל חֲמָתֶךָ

וַתִּשְׁלַח בִי אִשַּׁה אֲרוּרָה וַתִּקַּח

כָּל לִבִּי, כָּל כֹּחִי מִמֶּנִּי?! – " אֲרוּרָה"

אָמַרְתִּי – הֲכֵן אֲדַבֵּרָה? מֶה עָשְׂתָה

לִי רָעָה אִם גַּם תֶּאֱהָבֵנִי? – אֵל נוֹרָא! –

הֲגַם הָאַהֲבָה תָּרֵעַ לַאֲנָשִׁים? –

הֲגַם בָּהּ לֹא נוּכַל לִחְיוֹת עַל הָאָרֶץ?

אֵיךְ נִחְיֶה, הַגִּידָה, אֱלֹהַּ, אֵיךְ נֶחִי?

הֲנֶאֱהַב אִם נִשְׂנָא? אֵיךְ נֶאֱהַב, אֱלֹהַּ,

אִם גַּם הָאַהֲבָה, כְּאוֹיַבְתָּהּ הַשִּׂנְאָה,

מַפֶּלֶת חֲלָלִים, חֲלָלִים בֵּינֵינוּ? –

אֵיךְ נִחְיֶה, הַגִּידָה, אֵל נוֹרָא, אֵיךְ נֶחִי?! –

 

       (יעל באה).

 

          מַחֲזֶה שֵׁנִי.

 

            יוֹחָנָן וְיָעֵל.

 

יוֹחָנָן (בחפזון).  הוֹי, אִמִּי חֶמְדָּתִי! –

יָעֵל.                 הַעוֹד אִמְּךָ הִנֵּנִי?

            הֲיִּזַל עוֹד דָּמִי בְּעוֹרקֶיךָ, יוֹחָנָן?

יוֹחָנָן (נלהב).  עוֹד יִשְׁטֹף, הָהּ, אִמִּי חֶמְדָּתִי! וְלֹא יֶחְדַּל

            מִלִּשְׁטֹף שָׁם נֶצַח עַד רִגְעִי הָאַחֲרוֹן –

יָעֵל.   הֲתַרְגִּישׁ, יוֹחָנָן, דֵּי כֹּחַ הַסֵּבֶל

            בְּנַפְשֶׁךָ?

יוֹחָנָן  אַרְגִּישָׁה, חֵי נַפְשִׁי!

יָעֵל.                       וּלְבָבְךָ

            לֹא יִפְחַד, לֹא יֵחַת מִפְּנֵי מַר הַמָּוֶת?

יוֹחָנָן (בהתלהבות)  חָלִילָה לִּי, אִמִּי!

יָעֵל.                       וּמוּכָן הִנֶּךָ

            לַעֲמֹד כְּסֶלַע-אֵיתָן בֵּין גַּלֵּי יָם זוֹעֵף

            וְגַם לִבְחֹר בַּמָּוֶת, אַךְ לֹא לְהִסָּגֵר

            בַּחַיִּים לָאוֹיֵב?...

יוֹחָנָן (בקול חוצב להבות).  שַׁלָּמָה תִשְׁאָלִי

            כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הַלְנַסּוֹת בַּמַּסָּה

            אַתְּ אוֹתִי אוֹמֶרֶת? – הִרְגִינִי נָא הָרֹג...

            הֵא לָךְ אֶת לִבִּי! –

 

              (יגלה חזהו)

 

                        הָהּ, שִׁלְחִי נָא חַרְבֵּךְ

            וּבְחָזִי דִקְרִיהוּ וְנוֹכַחַתְּ לָדָעַת

            כִּי לִבִּי לֹא יִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, לֹא יוֹצִיא

            אַף אֶנְקַת הַגְּסִיסָה –

יָעֵל.             וְאָנֹכִי דִמִּיתִי,

            כִּי תֵאוֹת, יוֹחָנָן!

יוֹחָנָן.        אֶל מָה? –

יָעֵל.                       אַנְטְיוֹכֶס

הֵן חָפֵץ לְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּנוּ – הֲתִשְׁמָע?

הוּא אוֹמֵר לְהוֹשִׁיבְךָ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה

בְּאַרְצֵנוּ הַנְּעִימָה, וְגַם בִּתּוֹ הַיָּפָה

הוּא חָפֵץ לָךְ לָתֵת – מַה נָּעִים אָז יֶהִי

לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיךָ, יוֹחָנָן, עֵת תִּצַּב

הַשֵּׁגָל הַנְּעִימָה הַזֹאת לִימִינְךָ...

מַה תֹּאמַר, יוֹחָנָן, לַדֶּבֶק הַנָּעִים?

יוֹחָנָן (נבוך).  אָנֹכִי?... לֹא אֵדָע –

יָעֵל.                       שַׁלָּמָה לֹא תֵאוֹת?

הֲטוֹב לָךְ לְהִקָּטֵף, לְהִכָּרֵת בְּאִבֶּךָ

עֵת תּוּכַל עוֹד לִחְיוֹת בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים?!

גַּם לִשְׁכַּב בְּחֵיק אִשָּׁה נֶחְמָדָה וּנְעִימָה – –

מַה תֹּאמַר, יוֹחָנָן, לַדֶּבֶק?

יוֹחָנָן (נבוך).          הָּהּ, אֵלִי! –

יָעֵל.          מַדּוּעַ לֹא תֵאוֹת?

יוֹחָנָן (יקפץ ממקומו).  רַחֲמִינִי נָא, אִמִּי.

            הִרְגִינִי הַפַּעַם, אַךְ אַל-נָא תְנַסִּינִי! –

 

    (דרך הדלת הצרה תתגנב מירה.  הדלת תסגר אחריה.  יעל,

    בראותה אותה, תתיצב מנגד.  מירה לא תתבונן אליה).

 

          מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי.

      

            יוֹחָנָן וּמִירָה.

 

יוֹחָנָן (עלז).  הֶאָח, מִירָה נְעִימָה!

מִירָה (תחבקנו).                    יוֹחָנָן יַקִּירִי!

       אַל תָּמוּת, אַל תָּמוּת! – חֲיֵה נָא בִגְלָלִי!...

יוֹחָנָן (יחלץ מזרועותיה).  שְׂנָאִינִי, חֶמְדָּתִי, אָנֹכִי לֹא אוּכַל,

            חָלִילָה לִּי לָשִׁיב אַהֲבָה אֶל חֵיקֵךְ –

מִירָה (בוכה).  מַדּוּעַ, יוֹחָנָן? הַאִם לֹא מָצָאתָ

            בִלְבָבִי לַהֶבֶת אַהֲבָה נִצָּחַת?

יוֹחָנָן (נדהם).  יָדַעְתִּי... אַךְ אָנִי... לֹא אוּכַל, הַאֲמִינִי –

            חָלִילָה לִּי לָשִׁיב אַהֲבָה אֶל חֵיקֵךְ...
מִירָה (בוכה).  לֹא תֹאבֶה, יוֹחָנָן?

יוֹחָנָן (נבוך מאד).      לֹא אוּכַל...

מִירָה (מתיפחת).                          מַדּוּעַ? –

יוֹחָנָן (נפעם ונרעש עד מאד).  כִּי לִבִּי נָתַתִּי, הִקְרַבְתִּי לְאַחֶרֶת –

מִירָה (מתיפחת).  לֹא אַאֲמִין... לְמִי זֶה? –

יוֹחָנָן (באש).                לְאֻמָּתִי הַשְּׁדוּדָה!

מִירָה (מתרפקת עליו).  אֱהָב-נָא גַּם אוֹתִי גַּם אוֹתָהּ, יוֹחָנָן!

יוֹחָנָן (נדהם).  לֹא אֶעֱצָר בִּי כֹּחַ, כִּי אֹהַב אֵת שְׁתֵּיכֶן...

מִירָה (יורדת בבכי).  שַׁלָּמָּה, יוֹחָנָן?... רַחֲמֵנִי      

יוֹחָנָן (נפעם).         לֹא אוּכַל...

              (הצדה)

       הָהּ, אֵלִי! חַזְקֵנִי, אַמְּצֵנִי הַפָּעַם...

מִירָה. יוֹחָנָן!...

יוֹחָנָן.        לֹא אוּכַל...

מִירָה.           חֲמָל נָא...

יוֹחָנָן.               לֹא אוּכַל...

מִירָה. (ברוח נכון).  חֲיֵה-נָא בַטּוֹב וּבַנְּעִימִים, יוֹחָנָן!

 

       (בידים מהירות תוציא מצלחתה ספל רעל ותגיחהו אל פיה ותפול ארצה).

 

יוֹחָנָן (יפול על צוארה).  חֲיִי-נָא, חֶמְדָּתִי... נִשְׁמָתִי... אֵהָבֵךְ!...

 

 

 

          מַחֲזֶה רְבִיעִי.

 

          יוֹחָנָן, יָעֵל וּגְוִיַת מִירָה.

 

יָעֵל (תקימהו ותחבקהו).  גִּבּוֹר, חֵי נַפְשִׁי, בְּנִי, גִּבּוֹר הִנֶּךָ!

            גִּבּוֹר מִלְחָמָה רַב יֶתֶר מֵאַחֶיךָ –

 

יוֹחָנָן (לא ישמע לה, מביט כמשגע על גוית מירה).

 

            גַּם אַתְּ, הוֹי, נָפַלְתְּ מֵהָאַהֲבָה חֲלָלַה!

אֵיךְ נִחְיֶה, הַגִּידָה, אֱלֹהַּ, אֵיךְ נֶחִי?!

            עַד מָתַי עוֹד תַּפִּיל הָאַהֲבָה חֲלָלִים? –

 

              (בוכה)

 

יָעֵל (תנשקהו).  בְּנִי! עַד שֶׁהַשִּׂנְאָה לֹא תֶחְדַּל בָּאָרֶץ –

יוֹחָנָן (יתאושש מעט).  הוֹי, אִמִּי! אֲנִי הֵמַתִּיָה –

יָעֵל (תחבקהו).               לֹא אָתָּה!

            אָבִיהָ הָאַכְזָר! –

 

    (מרחוק ישמע קול שופר ותרועת מלחמה; יוחנן יקפץ ממקומו).

 

יוֹחָנָן (קורא בקול גדול).    קוֹל שׁוֹפָר אַקְשִׁיבָה –

            הֵן זֶהוּ קוֹל יְהוּדָה אָחִינוּ – נָרוּצָה

            נָא, אִמִּי, נִלָּחֵם גַּם אָנוּ –

 

          (ינתק את הכבלים מעל ידיו)

 

                                           יְהוּדָה!

            חַכֵּה נָא לִי – נְמַהֵר נָא, אִמִּי נָרוּצָה! –
            נִלָּחֵם גַּם אָנוּ... נִלָּחֵם... נִנָּקֵם –

 

              (רצים שניהם).         

 

          מַחֲזֶה חֲמִישִׁי.

 

          אֵבְרִיתוּת, צִבְאוֹת הַיְוָנִים וִיהוּדָה עִם צִבְאוֹתָיו

 

יְהוּדָה (רוכב על סוס הדור הצועה ברב כח.  על הדגל, אשר ביד נושא-כלי יהודה, חרות באותיות-זהב: מי כמכה באלים יהוה).

 

       הֲרֹגוּ, אַל תַּחֲמֹלוּ! –

 

              (יראה את אבריתות)

 

                 הֲגַם אַתָּה פֹּה, כֶּלֶב?!

אֵבְרִיתוּת (קורא אל צבאותיו).

       הִמָּלְטוּ-נָא... מַהֵר... הַמֶּלֶך כְּבָר נִמְלָט...

יְהוּדָה (רודף אחריו וישיגהו).  עֲמָד-נָא פֹה, נָבָל! מִיָּדִי לֹא תָנוּס!

 

              (יעוף חרבו על צוארו).

 

          מַחֲזֶה שִׁשִּׁי.

 

יָעֵל, חֲמֵשֶׁת בָּנֶיהָ וְצִבְאוֹת הַיְּהוּדִים.

 

יְהוּדָה (רואה את אמו ויצנח מעל סוסו).

       הֶאָח, אֵם עֲדִינָה! אַרְצֵנוּ – חָפְשִׁיָּה!...

 

              (יראה את יוחנן)

 

       אֵי אֵיפֹה הָיִיתָ, יוֹחָנָן מַחֲמַדִּי? –

יָעֵל.   הוּא נִלְחַם, יְהוּדָה, לֹא פָּחוֹת מִמֶּךָּ –

 

   (נגשים: אליעזר, שמעון ויהונתן; נופלים איש על צוארי אחיו ונשיקות רבות תּצלינה ברוח).

 

              (המסך נופל).

 


                   אֶפִּילוֹג


 

בשער העיר ירושלים.  לקראת השבים מהמלחמה  יוצאים המונים המונים,אנשים, נשים וטף המפזזים ומכרכרים ומתופפים בתפים ומצלתים.

 

יָעֵל (רוכבת על סוסה ושׁרה).

       מְהֻלָּל תִּקְרָא שֵׁם אֱלֹהַּ

               בַּת צִיּוֹן הַשְּׁבוּיָה,

            זַמְּרוּ, שִׁירוּ, קִרְאוּ, אֶחָי,

               קִרְאוּ הַלֲלוּיָה!

הַמַּקְהֵלָה.  זַמְּרוּ, שִׁירוּ, קִרְאוּ, אַחִים,

               קִרְאוּ הַלֲלוּיָה! –

יָעֵל    שִׁמְעָה, עַמִּי, לִי הַפָּעַם,

               הַטֵּה נָא אָזְנֶךָ:

            הַיּוֹם הַזֶּה לְאוֹת לָךְ יֶהִי,

               כִּי עִמְּךָ אֱלֹהֶיךָ!

הַמַּקְהֵלָה.  הַיּוֹם הַזֶּה לְאוֹת לָךְ יֶהִי,

      כִּי עִמְּךָ אֱלֹהֶיךָ! –

יָעֵל    הֵן רָאִית, עַמִּי, עַמִּי,

               הֵן רָאִית עָתָּה?

            עֲנָוִים מְעוֹדֵד אֱלֹהֵינוּ

               גֵּאִים יַשְׁפִּיל מָטָּה.

הַמַּקְהֵלָה.  עֲנָוִים מְעוֹדֵד אֱלֹהֵינוּ

                  גֵּאִים יַשְׁפִּיל מָטָּה!

יָעֵל.  רַבִּים קָמִים לְהַכְחִידֵנוּ

               רַבּוֹת זֶה בַּשָּׁנִים;

            אַךְ מִכֻּלָּם יַצִּילֵנוּ

          אֵל בְּכָל הָעִדָּנִים?

הַמַּקְהֵלָה.  אַךְ מִכֻּלָּם יַצִּילֵנוּ

                   אֵל בְּכָל הָעִדָּנִים!

יָעֵל.  לָכֵן, עַמִּי, בִּימֵי אֵידְךָ,

               חָרוּת עַל לִבֶּךָ

            יְהִי לָךְ תָּמִיד הַבִּטָּחוֹן

               עֲלֵי אֱלֹהֶיךָ!

הַמַּקְהֵלָה.  יְהִי לָךְ תָּמִיד הַבִּטָּחוֹן

                  עֲלֵי אֱלֹהֶיךָ!

יָעֵל וְהַמַּקְהֵלָה.      מְהֻלָּל תִּקְרָא שֵׁם אֱלֹהַּ

                           בַּת צִיּוֹן הַשְּׁבוּיָה;

                        שִׁירוּ, זַמְּרוּ, קִרְאוּ, אַחִים,

                           קִרְאוּ הַלֲלוּיָה!...

 

          (המסך נופל).

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] אלילת הצדק אצל עמי הקדם.

[2] בני-אדם, מן "טטן", אח סטֻרוֹן אליל העת, שנתן לו את ממשלתו על הארץ בתנאי כי יחזירנה לבניו.  הטטנים נלחמו עם יפיתר (צאוּס) וימיתם הברק, וישלכו בתוך כף הקלע אל התפת (Tartarus).