מחבר: נגה רובין

  • מה לדוד בן-גוריון ולצירוף מקרים בין-דורי?

    בחודש אוקטובר 2012 הוטלה עלי משימת הקלדה לפרויקט בן-יהודה. היה זה קטע מתוך ספרו של דוד בן-גוריון* 'בעיות המדינה: מדיניות חוץ של ישראל 3/6 / דוד בן-גוריון'. הספר (מן הסתם ספרון) לקוח מתוך נאום בכנסת שנשא דוד בן גוריון בשנת 1951.

    הקלדתי את דבריו ולפתע חשבתי לעצמי שאימי, אסתר אדלר (בשעתו אסתר בן גרשון) קשורה באופן מסוים אף היא לטקסט זה…

    אימי, ילידת 1932, סיימה את לימודיה בבית הספר אוולינה דה-רוטשילד (אז מיס לנדאו) בירושלים, ממש ערב מלחמת השחרור. בגלל המלחמה לא יכולות היו בנות השכבה השמינית לגשת לבגרות האנגלית, שכן הן למדו בבית הספר בשפה האנגלית ועל פי תוכנית הלימודים האנגלית. אך כדי שלא יסתובבו בטלות שנה, דאג להן בית הספר ללימודי קצרנות. את השיעורים העבירה תלמידתו של מר יעקב מימון, שהיה האיש שייבא את שיטת הקצרנות לארץ והתאים אותה לשפה העברית.

    לאחר שסיימו הבנות את לימודי הקצרנות, בחר מיימון כמה תלמידות נבחרות והעביר להן קורס המשך בקצרנות. אימי זכתה להיות בין אלו.

    מייד אחרי הקורס עבדה אימי תקופה קצרה בקצרנות באפוטרופוס הכללי ובמרץ 1950 היא החלה לעבוד בכנסת. במשך שנה ורבע (עד קיץ 1951) היא עבדה שם לפי שעות ואז נתבקשה להתפטר מן האפוטרופוס הכללי וקיבלה משרה מלאה בכנסת. בין השנים 1952­-1954 שירתה אימי בצבא (כפקידה של ראש אכ"א) ואחרי כן חזרה לכנסת ושימשה שם כקצרנית עד שנת 1977.

    אמי שימשה כקצרנית בכנסת ובמשרד ראש הממשלה במשך שנים רבות, ורשמה סטנוגרמות רבות לעיתים בישיבות, ועדות ועניינים מרתקים ביותר. באחת המשימות האחרונות שלה כקצרנית רשמה אימי חלק מהסטנוגרמה בביקורו ההיסטורי של הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת בכנסת. מאז שנת 1977 ועד שהיא יצאה לפנסיה (בשנת 1985) היא שימשה מנהלת ועדת העבודה והרווחה בכנסת.

    כשהקלדתי את דבריו של בן גוריון חשבתי לעצמי: "ייתכן שאני מקלידה כרגע, מתוך פרספקטיבה היסטורית ובמטרה לשמר את הלשון העברית לרבדיה, בדיוק את אותו הטקסט שרשמה אימי (ומיד אחרי כן הדפיסה במכונת כתיבה) כטקסט אקטואלי שנשמע מפיו של דוד בן גוריון עצמו". האפשרות הזו, שכפי שאתם רואים היא סבירה לחלוטין, ריגשה אותי מאוד, והחלטתי לשתף את כולכם ולהציב, בהזדמנות זו, יד לפועלה הברוך ורב השנים של אימי אסתר שתבדל"א.

    * כתביו של דוד בן גוריון עודם מוגנים בזכויות יוצרים ומוקלדים במסגרת פרויקט בן-יהודה ברשות המכון למורשת בן-גוריון.

  • על פירגון ועל מומחיות

    במסגרת ההקלדות לפרויקט בן-יהודה קיבלתי משימת הקלדה מתוך כתביו של אליעזר יפה*. האמת שלא הכרתי את האיש (זכרתי שהוא היה פעיל ציוני כלשהו) והתחלתי להקליד. תוך כדי הקלדה פגשתי באדם מיוחד מאוד, שכתיבתו רגישה, מחד, ועוקצנית, אם כי, לפחות לאחר כמה וכמה עשרות שנים, נעימה מאוד לקריאה. חשבתי לשתף אתכם, מקלידי פרוייקט בן יהודה, בכמה קטעים קצרים מתוך הקבצים.  אני מצרפת כאן כמה פרטים על האיש, שסיכמתי מתוך ויקיפדיה:

    יפה, שהיה כאמור פעיל ציוני, נולד באימפריה הרוסית בשנת 1882. בצעירותו הוא חונך בתלמוד תורה ובבגרותו נמשך אחרי התנועה הציונית, ואף השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. יפה פרסם את דעותיו ותמיכתו בציונות בכתב ובעל פה. בשנת 1904 הוא היגר לארה"ב ולמד שם חקלאות. גם שם הוא עסק בפעילות ציונית. ב-1910 הוא עלה לארץ ישראל בתחילה גר סמוך לפתח תקווה ואחר כך עבר לכנרת.

    יפה יחד עם קבוצה של איכרים השתמשו באמצעי מיכון חדשניים בעבודות שדה והקימו 'משק מעורב', כלומר משק שבו עסקו בתחומים שונים (מלבד גידול ירקות הקימו שם לולים, רפתות וכו' וכן עבודה בנפחות ומסגרות. כל זאת כדי למלא את כל צרכי התושבים). יפה שאף כי לכל חבר במשק תהיה חלקה משלו (תשוקה זו שלו התפתחה על ידיו ועל ידי חבריו מאוחר יותר לרעיון של 'מושב עובדים'). ארתור רופין, מנהל 'המשרד הארץ ישראלי' סרב לכך ומשום כך עזב יפה את החווה בכנרת. הוא נדד בין מקומות שונים בארץ עד שבסופו של דבר, הפך לאחד ממייסדי נהלל. את רוב מרצו להקמת נהלל והפיכתה למושב עובדים הקדיש יפה בין הנשים 1921-1925.

    במשך השנים הבאות הוא הפך לעסקן ציבורי. בין היתר הוא היה מייסדה של "תנובה", אותה הוא ניהל מעל לעשור. בשנותיו האחרונות חלה יפה. הוא פירסם כתב עת בשם 'נתיב' שהיה מרכז פעולתו בשנותיו האחרונות. יפה נפטר בשנת 1942.

    אביא כאן שני ציטוטים יפים מתוך כרך א' של כתביו, שנדפס בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז (1947):

    בראשית דברי בשאלת ההתישבות בארץ־ישראל אני נאלץ להביע את השתוממותי על זה, שההנהלה שלנו מסרה את ההרצאה בשאלה זו לאיש, אשר זה חמש־עשרה שנה לא היה בארץ־ישראל ואינו יודע על כן כלום מכל הנסיון אשר רכשנו שם בעבודתנו. ומה שמפליא ביותר במעשה זה של ההנהלה, הוא קלוּת ראשה עד כדי כך שלא מצאה אף לנחוּץ לשלוח את ד"ר סוסקין, אשר יעדה להרצות בשאלה זו, לבקר את ארץ־ישראל, למרות זה ששלחה אותו לבקר קצוי ארץ ואיים רחוקים, באירופה ואמריקה ואף סין ויאפן. והן ישנם אגרונומים מומחים בארץ־ישראל עצמה, והן מנהל המחלקה להתישבות וחקלאות בארץ־ישראל, האגר' י. אטינגר, עוסק זה עשרות שנים בעבודת התישבות, ברוסיה, ארגנטינה וארץ־ישראל, ומדוע לא מסרה לו ההנהלה להרצות כאן בשאלה זו?

    ואכן כפרי מעלליה הושב לה להנהלה שלנו! והמרצה שלה ד"ר סוסקין הקריא לפני הקונגרס הזה לא הרצאה על התישבות, כי אם פליטון. כי הן לא שמענו כאן בדבריו כל תענית מסוּימת לעבודתנו הישובית בארץ־ישראל. הן לא סיפר לנו כאן שום דבר מלבד זה שבארץ־ישראל ישנה שמש, וכי באספּמיה מגדלים אבטיחים על חולות ים. ואף המספר היחידי אשר הזכיר לנו, והוא שב־300 לירות אנגליות אפשר ליישב משפחה עובדת, אף על מספר זה העיד בעצמו, כי שמע ע"ד זה מפי ארץ־ישראליים כאן, והוא "מאמין" להם שכך הוא. אך מספרים מדוּיקים מארץ־ישראל אין לו. ואכן אחרי הרצאתו זו של ד"ר סוסקין אין גם מה להתוכח, כי מה נענה אחרי פליטון מרפרף על פני כל כדוּר הארץ, ובנוגע לארץ־ישראל אין הוא נוגע אלא בקרני השמש שלה?

    וקטע נוסף:

    מר שוקן הדגיש וחזר והדגיש כמה פעמים, כי במשך תשעת החדשים שמחלקת ההתישבות נמצאת בהנהלתו של אינג' קפלנסקי, תוקן במעט המעוות שנעשה ע"י אגר' אטינגר, אשר כאילו הרבה לשגות. יכול אני להבטיח למר שוקן, הוא גם יודה לי בזה, כי אף אם יכנסו הרבה תיקונים בעבודת ההתישבות במשך התקופה אשר מר שוקן יעמוד בראש המחלקה, בכל זאת ימצא האיש אשר יביא אחריו עוד דברים נוספים לתקן, והתיקונים אשר יכניס אולי מר שוקן אפשריים הם אחרי הסידורים של קפלנסקי, וקפלנסקי הצליח בזה שבא אחרי אגר' אטינגר, ולאטינגר גם כן קדם מי שהוא; וכל אחד מתיצב בבואו על השלבים אשר עליהם טיפסו הקודמים, ועלינו לדעת להעריך פעולת אלה אשר סללו את הדרך לפנינו, ולא לעפר אחריהם בעפר. […] העלים הנושרים מן העצים העתיקים, יוצרים קרקע מצויין לצמיחת העצים החדשים וגידולם המהיר.

     


    * כתבי אליעזר יפה יהפכו לקנין הציבור בינואר 2013.  אנו בפרויקט בן-יהודה כבר עמלים על הקלדתם, כדי להגישם לציבור ברגע שיהפכו נחלת הכלל.