במסגרת ההקלדות לפרויקט בן-יהודה קיבלתי משימת הקלדה מתוך כתביו של אליעזר יפה*. האמת שלא הכרתי את האיש (זכרתי שהוא היה פעיל ציוני כלשהו) והתחלתי להקליד. תוך כדי הקלדה פגשתי באדם מיוחד מאוד, שכתיבתו רגישה, מחד, ועוקצנית, אם כי, לפחות לאחר כמה וכמה עשרות שנים, נעימה מאוד לקריאה. חשבתי לשתף אתכם, מקלידי פרוייקט בן יהודה, בכמה קטעים קצרים מתוך הקבצים.  אני מצרפת כאן כמה פרטים על האיש, שסיכמתי מתוך ויקיפדיה:

יפה, שהיה כאמור פעיל ציוני, נולד באימפריה הרוסית בשנת 1882. בצעירותו הוא חונך בתלמוד תורה ובבגרותו נמשך אחרי התנועה הציונית, ואף השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. יפה פרסם את דעותיו ותמיכתו בציונות בכתב ובעל פה. בשנת 1904 הוא היגר לארה"ב ולמד שם חקלאות. גם שם הוא עסק בפעילות ציונית. ב-1910 הוא עלה לארץ ישראל בתחילה גר סמוך לפתח תקווה ואחר כך עבר לכנרת.

יפה יחד עם קבוצה של איכרים השתמשו באמצעי מיכון חדשניים בעבודות שדה והקימו 'משק מעורב', כלומר משק שבו עסקו בתחומים שונים (מלבד גידול ירקות הקימו שם לולים, רפתות וכו' וכן עבודה בנפחות ומסגרות. כל זאת כדי למלא את כל צרכי התושבים). יפה שאף כי לכל חבר במשק תהיה חלקה משלו (תשוקה זו שלו התפתחה על ידיו ועל ידי חבריו מאוחר יותר לרעיון של 'מושב עובדים'). ארתור רופין, מנהל 'המשרד הארץ ישראלי' סרב לכך ומשום כך עזב יפה את החווה בכנרת. הוא נדד בין מקומות שונים בארץ עד שבסופו של דבר, הפך לאחד ממייסדי נהלל. את רוב מרצו להקמת נהלל והפיכתה למושב עובדים הקדיש יפה בין הנשים 1921-1925.

במשך השנים הבאות הוא הפך לעסקן ציבורי. בין היתר הוא היה מייסדה של "תנובה", אותה הוא ניהל מעל לעשור. בשנותיו האחרונות חלה יפה. הוא פירסם כתב עת בשם 'נתיב' שהיה מרכז פעולתו בשנותיו האחרונות. יפה נפטר בשנת 1942.

אביא כאן שני ציטוטים יפים מתוך כרך א' של כתביו, שנדפס בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז (1947):

בראשית דברי בשאלת ההתישבות בארץ־ישראל אני נאלץ להביע את השתוממותי על זה, שההנהלה שלנו מסרה את ההרצאה בשאלה זו לאיש, אשר זה חמש־עשרה שנה לא היה בארץ־ישראל ואינו יודע על כן כלום מכל הנסיון אשר רכשנו שם בעבודתנו. ומה שמפליא ביותר במעשה זה של ההנהלה, הוא קלוּת ראשה עד כדי כך שלא מצאה אף לנחוּץ לשלוח את ד"ר סוסקין, אשר יעדה להרצות בשאלה זו, לבקר את ארץ־ישראל, למרות זה ששלחה אותו לבקר קצוי ארץ ואיים רחוקים, באירופה ואמריקה ואף סין ויאפן. והן ישנם אגרונומים מומחים בארץ־ישראל עצמה, והן מנהל המחלקה להתישבות וחקלאות בארץ־ישראל, האגר' י. אטינגר, עוסק זה עשרות שנים בעבודת התישבות, ברוסיה, ארגנטינה וארץ־ישראל, ומדוע לא מסרה לו ההנהלה להרצות כאן בשאלה זו?

ואכן כפרי מעלליה הושב לה להנהלה שלנו! והמרצה שלה ד"ר סוסקין הקריא לפני הקונגרס הזה לא הרצאה על התישבות, כי אם פליטון. כי הן לא שמענו כאן בדבריו כל תענית מסוּימת לעבודתנו הישובית בארץ־ישראל. הן לא סיפר לנו כאן שום דבר מלבד זה שבארץ־ישראל ישנה שמש, וכי באספּמיה מגדלים אבטיחים על חולות ים. ואף המספר היחידי אשר הזכיר לנו, והוא שב־300 לירות אנגליות אפשר ליישב משפחה עובדת, אף על מספר זה העיד בעצמו, כי שמע ע"ד זה מפי ארץ־ישראליים כאן, והוא "מאמין" להם שכך הוא. אך מספרים מדוּיקים מארץ־ישראל אין לו. ואכן אחרי הרצאתו זו של ד"ר סוסקין אין גם מה להתוכח, כי מה נענה אחרי פליטון מרפרף על פני כל כדוּר הארץ, ובנוגע לארץ־ישראל אין הוא נוגע אלא בקרני השמש שלה?

וקטע נוסף:

מר שוקן הדגיש וחזר והדגיש כמה פעמים, כי במשך תשעת החדשים שמחלקת ההתישבות נמצאת בהנהלתו של אינג' קפלנסקי, תוקן במעט המעוות שנעשה ע"י אגר' אטינגר, אשר כאילו הרבה לשגות. יכול אני להבטיח למר שוקן, הוא גם יודה לי בזה, כי אף אם יכנסו הרבה תיקונים בעבודת ההתישבות במשך התקופה אשר מר שוקן יעמוד בראש המחלקה, בכל זאת ימצא האיש אשר יביא אחריו עוד דברים נוספים לתקן, והתיקונים אשר יכניס אולי מר שוקן אפשריים הם אחרי הסידורים של קפלנסקי, וקפלנסקי הצליח בזה שבא אחרי אגר' אטינגר, ולאטינגר גם כן קדם מי שהוא; וכל אחד מתיצב בבואו על השלבים אשר עליהם טיפסו הקודמים, ועלינו לדעת להעריך פעולת אלה אשר סללו את הדרך לפנינו, ולא לעפר אחריהם בעפר. […] העלים הנושרים מן העצים העתיקים, יוצרים קרקע מצויין לצמיחת העצים החדשים וגידולם המהיר.

* כתבי אליעזר יפה יהפכו לקנין הציבור בינואר 2013.  אנו בפרויקט בן-יהודה כבר עמלים על הקלדתם, כדי להגישם לציבור ברגע שיהפכו נחלת הכלל.