Archive for the ‘מתנדבים מספרים’ Category

מיומנה של מקלידה (בת שבע ושבעים)

יום שישי, נובמבר 29th, 2013

1. הבן-גוריון הזה – לא רק שאסר עלינו את ה'אֶת', גם [את] הפסיקים – הסיר – ליתר דיוק: נתח ניכר.  ואני לתומי הוספתי – כי בלי הַפּסיק לא הבנתי!  רק אחרי שני עמודים הבינותי שאולי זו בכלל הסרה מכוונת [של הקשישא] – ואני רק מקלקלת/מבלגנתְ – שָׁנִי כרגיל צודקת…

אז: הסרתי-צבעתי-סימנתי-הערה הוספתי ו–סיימתי… אפילו התפייסתי, כן, ממש כך – שכן היה לי 'חשבון לא סגור' (אַנפינישט געשעפט — התקופה היא של 'יהודי דבר עברית' – אבל אני הייתי בתקופת ה"דווקא" ואנגלית – רק נפקנית…)  עם בן-גוריון – על זאת אולי בפעם אחרת.

2. – איך שָׁנִי מצליחה – לשגר לי משימות כקוראת מחשבות…  ב.ג. הופיע אצלי על המסך ביום הבחירות יחד עם משימה נוספת ממש לא מצודדת [בינתיים].  עשיתי חושבים, מה לוקחים?  זו משימה קצרה, רק 16 עמודים, סריקה ברורה, גם עברית צחה, אין הערות מיותרות ומעצבנות – 'קטן עלי' – קדימה לעבודה …

כוס קפה מהביל, האדאג'יו בסול מינור של אלבינוני שלי ברקע, מתחילה בריטואל הפתיחה:  אבל, איך פותחים את הדבר הזה?  עם איזו תוכנה…?  [להזכירכם – מקלידה טריה]

הילדים קנו לי מקלדת חדשה, גם עכבר פעוט שאוכל/זולל סוללות, אבל עושה עבודה טובה; אפילו סדרו לי שני מסכים/צגים: אחד לקלט השני לפלט.  העיקר שיהיה [להם] שקט [ממני]…

…מתחילה בהקלדה בלי שום ציפיות, תחילה מרפרפת – במה מדובר…  בפסקה השניה כבר מאיטה, עוברת לקריאה וממש לא מאמינה – מעבירה לגלי צה"ל לשמוע חדשות; הרי היום יום בחירות…  מקלידה, מאזינה ולא מאמינה – שכה אחיה: דבר לא נשתנה!!! [ואולי אני לא מבינה]

רק השפה , איזו שפה! – גם תרבות השיח הפוליטי/מדיני…

בעוד הוא לועג תחילה ל"ריתוריקה כוזבת ותיאטרלית" של ה'מארטירר' (הכוונה לבגין), הוא מבחין בין הדוברים לדברים: "…נאומים רוויים כביכול צער ומלווים כאילו דמעות — אינני יודע אם הייתי מסכים לדברים, אבל בלי ספק הייתי מתרגש־ומשתתף בצער הדוברים." – שיעור קטן בסוֹבלנות.. [ובמשימה הבאה אגלה להפתעתי שיעור בפלורליזם]

הראייה ההיסטורית שלו לגבי המענק האמריקאי; השילומים; הקשרים עם גרמניה ומה משמעות לה לידידות פוליטית; הצורך בנשק והדרך לרכישתו:

ועלי להדגיש [……]: אין קונים נשק בחנות, גם כשיש כסף במידה מספיקה.  לאלוף יגאל אלון אולי ידוע כיצד אפשר להשיג נשק מהשטן! אני יודע שכלים אלה אפשר להשיג אך ורק מידידים, ולא מכל הידידים. ולא כל ידיד שמוכן היום למכור לנו כלים, מונח בכיס שלנו. ומי שטען. כאשר טען פה מישהו, שאסור להתקשר עם גרמניה באשר היא נמצאת בגוש מסויים, פוסל בעצם קשרינו עם כל המדינות הנמצאות באותו הגוש. ועדיין לא יגאל אלון ואפילו לא חזן. לא פסלו קשרינו עם צרפת, אם כי העולם — לצערנו — מחולק וצרפת נמצאת בצד מסויים אחד.

ועל משמעותה של ידידות פוליטית:

צרפת וגרמניה מהדקות הקשרים ביניהן. אינני יודע אם הצרפתים אוהביט את הגרמנים. אם הגרמנים אוהבים את הצרפתים. אינני יכול להניח, כי צרפת שכחה מה שגרמניה הקיסרית והנאצית עוללה לה במלחמת 1870 ובמלחמת־העולם הראשונה ובמלחמת העולם השניה.

אבל שתי המדינות האלה מתקשרות ת זו לזו יותר ויותר. ולאו דוקא מתוך שאוהבת זו לזו, אלא מפני שהן זקוקות זו לזו. זהו היסוד לידידות פוליטית. אין שתי מדינות, גם הידידות ביותר. מזדהות אחת עם השניה.

עד כאן להפעם.

ספקן ותיק מאוד

יום שני, נובמבר 11th, 2013

אני חייבת להודות שכשקיבלתי קטעים להקלדה מתוך הספר "חכמי יון — תולדות הפילוסופיה העתיקה", נבהלתי קצת, ושם הסופר – תיאודור גומפרץ – רק הגדיל את הפניקה. מצד שני, שם המתרגם – בר-טוביה – היה מנחם משהו, ובסופו של דבר שינסתי את מותניי ויצאתי לדרך.

מתוך סגנונם של משפטים כמו המשפט הבא, הלכו והצטיירו בדמיוני דמויותיהם של הסופר כמשכיל אירופאי בן המאה ה-19, ושל המתרגם כמשכיל יהודי בן אותה תקופה בערך:

והנה ראינו, כי חוד הראיות של גורגיאס היה מכוון בעיקר, אם לא כולו, כנגד האיליאתים. … על-כל-פנים ודאי היתה לו לגורגיאס הנאה מרובה לסתור את דברי האחד מתלמידי בית איליאה על-ידי דברי חבירו, ויש להזכיר לכל הפחות את האפשרות, שהנאה זו לא היתה חסרה גם יסוד שברגש אישי.

הקטע הכי מעניין היה הקטע שבו הפילוסוף גורגיאס "נכנס" בנביאים למיניהם. לכאורה, התגשמה אחת מנבואותיו של האוראקל על מלחמה שתבוא, ובעקבותיה – דֶבֶר. למעשה, הפילוסוף הספקן מצביע על "המומים ההם של השכל, המסייעים למיני הזיות כאלה":

כשגברה פעם מצוקת המלחמה עם פרוץ הדֶבֶר, נזכרו באתונה בדבור מדומה של האוראקל, כי הנה 'יש יום ובאה המלחמה הדוֹרית ועמה הדבר'. אבל דבר זה … הביא לידי מחלוקת, לפי שנמצאו שהעירו, כי אותו פסוק של האוראקל מדבר לא על הדבר (λοιμός, loimós) – אלא על מצוקת הרעב (λιμός, limós). אבל אותה שעה נצחה, לפי טבע הדברים, דעת האומרים, שהמדובר היה 'דבר'; כי בני אדם סגלו את זכרונם למאורעות-חייהם. אבל סבורני, שאם יבוא יום ושוב תפרוץ מלחמה דוֹרית ובעקבותיה יבוא רעב, יזכירו הבריות, כמובן מאליו, את הפסוק בנוסח זה.


הספר "חכמי יון" יצטרף בחודשים הקרובים למאגר היצירה של פרויקט בן-יהודה.  אם אתם מתקשים להתאפק, תוכלו לקרוא מבוא אחר לפילוסופיה (לא רק יוונית), מאת וילהלם ירוזלם, בתרגום אליעזר יצחק אילנאה, שכבר מצוי במאגר.

מה לדוד בן-גוריון ולצירוף מקרים בין-דורי?

יום רביעי, אוקטובר 31st, 2012

בחודש אוקטובר 2012 הוטלה עלי משימת הקלדה לפרויקט בן-יהודה. היה זה קטע מתוך ספרו של דוד בן-גוריון* 'בעיות המדינה: מדיניות חוץ של ישראל 3/6 / דוד בן-גוריון'. הספר (מן הסתם ספרון) לקוח מתוך נאום בכנסת שנשא דוד בן גוריון בשנת 1951.

הקלדתי את דבריו ולפתע חשבתי לעצמי שאימי, אסתר אדלר (בשעתו אסתר בן גרשון) קשורה באופן מסוים אף היא לטקסט זה…

אימי, ילידת 1932, סיימה את לימודיה בבית הספר אוולינה דה-רוטשילד (אז מיס לנדאו) בירושלים, ממש ערב מלחמת השחרור. בגלל המלחמה לא יכולות היו בנות השכבה השמינית לגשת לבגרות האנגלית, שכן הן למדו בבית הספר בשפה האנגלית ועל פי תוכנית הלימודים האנגלית. אך כדי שלא יסתובבו בטלות שנה, דאג להן בית הספר ללימודי קצרנות. את השיעורים העבירה תלמידתו של מר יעקב מימון, שהיה האיש שייבא את שיטת הקצרנות לארץ והתאים אותה לשפה העברית.

לאחר שסיימו הבנות את לימודי הקצרנות, בחר מיימון כמה תלמידות נבחרות והעביר להן קורס המשך בקצרנות. אימי זכתה להיות בין אלו.

מייד אחרי הקורס עבדה אימי תקופה קצרה בקצרנות באפוטרופוס הכללי ובמרץ 1950 היא החלה לעבוד בכנסת. במשך שנה ורבע (עד קיץ 1951) היא עבדה שם לפי שעות ואז נתבקשה להתפטר מן האפוטרופוס הכללי וקיבלה משרה מלאה בכנסת. בין השנים 1952­-1954 שירתה אימי בצבא (כפקידה של ראש אכ"א) ואחרי כן חזרה לכנסת ושימשה שם כקצרנית עד שנת 1977.

אמי שימשה כקצרנית בכנסת ובמשרד ראש הממשלה במשך שנים רבות, ורשמה סטנוגרמות רבות לעיתים בישיבות, ועדות ועניינים מרתקים ביותר. באחת המשימות האחרונות שלה כקצרנית רשמה אימי חלק מהסטנוגרמה בביקורו ההיסטורי של הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת בכנסת. מאז שנת 1977 ועד שהיא יצאה לפנסיה (בשנת 1985) היא שימשה מנהלת ועדת העבודה והרווחה בכנסת.

כשהקלדתי את דבריו של בן גוריון חשבתי לעצמי: "ייתכן שאני מקלידה כרגע, מתוך פרספקטיבה היסטורית ובמטרה לשמר את הלשון העברית לרבדיה, בדיוק את אותו הטקסט שרשמה אימי (ומיד אחרי כן הדפיסה במכונת כתיבה) כטקסט אקטואלי שנשמע מפיו של דוד בן גוריון עצמו". האפשרות הזו, שכפי שאתם רואים היא סבירה לחלוטין, ריגשה אותי מאוד, והחלטתי לשתף את כולכם ולהציב, בהזדמנות זו, יד לפועלה הברוך ורב השנים של אימי אסתר שתבדל"א.

* כתביו של דוד בן גוריון עודם מוגנים בזכויות יוצרים ומוקלדים במסגרת פרויקט בן-יהודה ברשות המכון למורשת בן-גוריון.

כבר / מרדכי בן-הלל הכהן*

יום רביעי, אוקטובר 31st, 2012

לפנינו סיפור משפחתי המבוסס על זיכרונות המחבר מימי ילדותו במשפחה יהודית ממוהילב, בסוף המאה ה-19. המחבר, יליד 1856, גדל בעיר שבתחום-המושב ברוסיה הלבנה.  בשנת 1907 עלה ארצה, ובנוסף להיותו סופר ועיתונאי, פעל גם בתחום התעשייה והמסחר. היה ממייסדי תל-אביב. נפטר בחיפה ב-1936.

בלשון קלילה, מלטפת ומלאת הומור, מתאר הסופר את חיי היום-יום בעיני הילד הגדל בחיק המשפחה האוהבת. אך עינו פקוחה גם לטבע שסביבו, אותו הוא מיטיב לתאר:

" 'חן המקום על יושביו', ובפרט על איש שנולד וגדל וכל שנות ילדותו עברו עליו במקום ההוא. ואף אמנם יפֶה הוא המקום, אשר עיר-מולדתי שוכנת עליו. מרום-העיר וטבורה הם על השפה הימנית, ההררית, של הדניֶפּר. הנהר מתפתל כנחש עקלתון מבין החולות של הפַּרוָר, ואך בצאתו אל מול חצרות בתי-התפלה הוא נגש ישר אל הגבעה, וגולל לו את גליו הקלים והנוחים מתחת לגשר על-פני גבעת-הגֻבֶּרנַטור הלאה הלאה, ויקח על דרכו עמו את מֵי נחל-האלונים. גם הנחל הזה גובל את העיר, את החלק ההררי, מצד מערב, והוא המפריד בין"דגל-הזהב", בין בתי-החומה אשר ברחובות הישרים והרחבים, רצופי-האבנים ויודעי-המטאטא אשר במרכז העיר, ובין הסמטאות העקֻמות ומשכנות-העניים בתחתית ההר ובכל המורד והמישור משני עברי הנחל.

עתה נחל-האלונים כמעט חרב ויבש, ואך בימי האביב, לעת הפשרת השלגים, יִרבּו מימיו ויגרפו אל הדניפר את כל אשר נאצר בין שארית האלונים – כן:  שארית, כי גם האלונים עתה כמעט אפסו – בכל חדשי החֹרף. ואולם אני זכֹר אזכֹּר עוד את הנחל הזה כנהר שוטף, וברחובות אחדים היו נטוים עליו גשרים, ואהלי-רחצה היו בנוּים על שפתו בקיץ, ועל-פני אשדותיו היתה טחנה גדולה ורבּת כֹּח.  ופעם אחת גברו המים בנחל הזה מאד, ויתקצף הנחל ויתרגש ויהרוס את כל אשר שָׂכרו על דרכו, ויקרע את גשריו מעליו, וישטוף במרוצתו את כל המישור והשפלה על שפתו, ויקעקע בתים רבים ועצים רבים עקר בחמתו…"

 ילדי ישראל לא נהגו לשוטט בטבע; מגיל צעיר נשלחו ללמוד תורה ודרך-ארץ ב"חדר" אצל ה"מלמד"…

"אבל  בֹּאו ונחזיק טובה למשה בן עמרם, שהשׂכיל להוציא את עמו ממצרים למועד חֹדש-האביב וקבע לנו מועד חג-הפסח והמלמדים נותנים לנו חֻפשה מן החדרים ומן הלמודים, וכמעט חֹדש-ימים חפשים אנו לנפשנו. אז נופלים הכבלים מעל ידינו הרכות, אז שואפים אנו במלוא רֵאָתנו את רוחות-האביב, אז מרגישים אנו, גם בלי הוראת הורים ומורים, את נשמת הטבע המתעורר לתחיה… אף רגע לא תנחנה רגלינו בבית, אזנינו נטויות אל הֶמְיַת כל שטף מים ועינינו אוכלות כל ציץ חדש, כל עשב בגיחו מן האדמה, רודפות כל משק, כל זמזום, כל מעוף…"

"אמנם, לא למדנו להתבונן ולהבין אל מחזות הטבע, ולכן כל רשומיהם דקים היו וחִורים, ואולם תחת זאת קלטתי את מחזות החיים של הבית, החצר, המשפחה. ואותם אני זוכר, אותם אני רושם."

 לרגל עסקיו שהה אבי-המשפחה בעיר הבירה משך תקופות ארוכות, והקשר עם המשפחה נשמר באמצעות מכתבים שנשלחו בדואר: "למשל, היה אבא כותב אך אל סבא, והיה כולל בתוך המכתב מענינא דיומא ביוּדית, למען תוכל גם אמא לקרוא בעצמה את הדברים המיֻחדים בשבילה. וכן גם המכתבים, שהיתה אמא כותבת לאבא, היו יוצאים לדרכם מביתו של סבא, בתוספת שורות אחדות ממנו, והוא בעצמו היה כותב על המעטפה את האדריסה כהאי לשנא: "לבני מו"ה שמאי שיחי' בספ"בורג". רק "ספ"בורג" היה צריך לכתוב רוסית, למען ידעו פקידי-הפוסטה לאן לשלוח את המכתב, ואולם כל האדריסה היה כותב עברית, כי בעת ההיא, בשנות הששים למאה שעברה, היו בעיר-הבירה האחים בּיֶלינקי, יהודים משקלוב, שהיו מטפלים במכתבים של אחב"י, ומזה היתה פרנסתם, והמה ידעו, כמובן, מי הוא בנו של סבא."

* הסיפור יעלה לאתר הפרויקט בקרוב.

חניכת ערוץ ה"יו-טיוב" של פרויקט בן-יהודה

יום שישי, אוקטובר 5th, 2012

שלום לכולם,

 

אנו שמחים לבשר כי נפתח ערוץ יו-טיוב חדש לפרויקט. הערוץ מכיל סרטוני וידאו מתוך ערב ההוקרה למתנדבי הפרויקט שהתקיים באוני' ת"א ביוני 2012

חלק א' של הערב – הרצאות – 

1 – הרצאתו של מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק – "ביאליק של נתינה וחסד".

2 – הרצאתו של אסף ברטוב, עורכו המייסד של פרויקט בן-יהודה – "על כינוס הרוח בעידן האינטרנט: פרויקט בן-יהודה – עבר, הווה, עתיד".

חלק ב' של הערב – "מתנדבים מספרים" – 

1 – המתנדב ד"ר ערן גרף – על הפרויקט במקאמה מחורזת פרי עטו.

2 – המתנדבת חנה טל – על הציפיה, ההפתעות ו.. מכונה אחת לסריגת פוזמקאות.

3 – המתנדבת שרונה תל-אורן, בתו של המשורר, המסאי והמתרגם אברהם רגלסון – על מתן רשות פרסום לכתבי אביה וההתנדבות בפרויקט.

4 – המתנדבת צחה וקנין – על חיפושים ביביליוגרפיים ותעלומת א. מיטרופוליטנסקי.

5 – העורכת הילה לוי, בשם המתנדבת אודי יוליס – על "אי-העדפות" הקלדה וחדוות ההתנדבות.

6 – המתנדב ד"ר מלאכי שפר – על לבטיו של מקליד.

7 – המתנדבת נירה פרדקין – על קובץ האגדות "ויהי היום" מאת ביאליק.

8 – המתנדבת עפרה הוד –  על "חובה", "אשמה" ותרגומים בפרויקט בן-יהודה.

9 – המתנדבת נורית גל רכס – על חווית הלימוד, הגאווה וחשיבות שיתוף הידע בעקבות ההתנדבות.

10 – המתנדבת דפנה פילובסקי – על העושר הלשוני וההיסטורי והנאת הלימוד דרך יצירות בפרויקט.

11 – המתנדב אמיר ברטוב – באנקדוטה משעשעת על עליות ומורדות בחיי המקליד.

 

כמו כן, עלו לערוץ שתי הרצאות נוספות מתוך ערב ההוקרה לפרויקט שהתקיים במסגרת "חמישי בקמפוס" באוני' ת"א במרץ 2012

1 – הרצאתה של פרופ' נורית גוברין – "מחקרי תשתית בספרות העברית והחשיבות של פרויקט בן-יהודה במימושם"

2 – הרצאתו של ד"ר אבשלום אליצור – "מנהיגות לוקחים: המופת האינטרנטי של פרויקט בן-יהודה מול דלדול האקדמיה".

 

המשך מועדים לשמחה,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.