ממכתביו של אבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י (1889-1917), לשרה אהרנסון.
שרה התגוררה באותה עת עם בעלה בקונסטנטינופול.
זכרון-יעקב, ראש-השנה, תרע"ה 21.9.1914
לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו.
שׂרת לבי היקרה,
זה-עתה שבנו, אחותך הקטנה ואני ילדך החולם, מבית-הקברות.
הוצאנו מסירי הפרחים את זרי החג. בין ירקם הבהיר והמאובּן של עלי הטוֹיה הבהיקו כוכבים אדומים ומבושׂמים, יפות-הלילה, ומחרזות ענפי הצמחים המטפסים בניצניהם הצהבהבים, השׂעירים, הרועדים כנזר, שׂמו קישוט-תחרים זהובים לירוק.
רציתי לחלק את הזר לשנים: אחד בעד שרה. אבל אוּבּי הבטיחה כי די לשתף את כולנו במחשבה.
דומם ישבנו בין הקברים. בשמיים היבהבו וקרצו כל צבאות הכוכבים, ועל יריעת הלילה הכּהה הצטיירו רק תבניתם השחורה של עצי הארז והאקליפטוס ועקביהם הלבנים של הקברים העומדים דוּמם בשורה.
ישבנו דומם וסביבנו השקט הגדול. והלב שר את ה"יזכור" שלו. אזכרה של כאב וגעגועים, אזכרה של חרבות ועיים, אזכרה למתים ולחסרים, לכל אלה שהלכו ולקחו חלק מהוויתנו, לכל אלה שהיו ונשארו דם מדמנו וקרע מנשמתנו, אשר הלכו ויעזבונו בלתי-שלמים, עבדים לגעגועינו, ומשועבדים לזכרונותינו החומסים יום-יום מעט לב, מעט דם ומעט חיים.
זרם ה"אזכרה" הלך ושטף. והלב היודע את כל רזי הידעוֹנים וסודות בעלות-האוב, הקים את כולם מן הקבר וישב כולם ממרחקי-ארץ.
רבות, רבות חשבתי גם עליך, נפש יקרה, ורוצה אני לנסות לשׂיח מעט אתך, להישקע ולצלול – רק לוּ יהי רגע – בזכרונך.
[לקריאת מכתבים נוספים מאת אבשלום פיינברג אל שרה אהרנסון, לחץ כאן.]
אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא.
כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.